רקע והסרת אחריות
זהו פאנפיק בפאנדום הארי פוטר. הרעיון שמאחוריו שייך להיוש, והיא כבר תכננה את קווי העלילה העיקריים. כולם מוזמנים להצטרף לכתיבה.
הקבוצה היא קבוצת עבודה. כאן כותבים ביחד ודנים ברציונל שמאחורי הפאנפיק. יהיו ספוילרים. מי שרוצה רק לקרוא את הסיפור, ימצא את הפרקים בסיפור שכתבתי. כל מי שנשאר כאן עושה זאת על אחריותו בלבד.

תקציר עלילה מקוצר ביותר
השנה היא 2007. הגיבור שלנו הוא אדמונד לורנס. אדמונד מאמין בקסם וחלום חייו הוא לקבל מכתב מהוגוורטס, אבל כשהמכתב מגיע, הוא ממוען לאחיו. איכשהו הוא מצליח להגיע להוגוורטס, ושם מצטרף לשנה הראשונה של הארי, הרמיוני ורון. הוא יודע מה עומד לקרות על פי הספרים ומנסה למנוע תקריות עם טרולי הרים, וכמובן שהוא רק מסבך את המצב.
איך אמר מרלין, היזהר במשאלותיך.

הנפשות הפועלות
אדמונד לורנס
אדמונד לורנס הוא מסוג האנשים שיטפס על ההר כי הוא שם. לא בשביל הרפתקאות, לא בשביל לגלות מה נמצא שם, אלא פשוט בגלל שאיש לא היה שם קודם. בשבילו העולם רחוק מלהיות מה שהוא נראה, הוא מדהים וקסום ומלא במעשים שרק מחכים להיעשות, בין אם זה להעביר לילות שלמים בהסתכלות בשמיים דרך טלסקופ, מתוך תקווה כנה שהוא יגלה משהו חדש, ובין אם זה לנסות לשחזר את מה שהילדים בנני מקפי עשו למטפלות שלהם. הוא נע באופן מבלבל למדי בין לשבת בשקט ולחשוב לבין להתחיל לקפצץ סביב בניסיון לגרום לאחיו לשתף איתו פעולה ברעיון המדהים עליו חשב (מה שבדרך כלל נגמר בפנס בעין לפחות לבריה אחת בעולם).
הוא מאוד אוהב לאכול חצילים מאז תקרית בגיל 7 בה הוא בטעות אכל פשטידה מלאה בהם.
הפעילות הרגועה ביותר בה אד מוכן להשקיע זמן רב היא קריאה, שמצריכה שקט מוחלט מכל הסובבים אותו. אד הוא בן אדם חברותי במיוחד, אבל הוא מהיר מאוד להניח הנחות לגבי אנשים. חברו הטוב ביותר הוא תאומו הזהה, אדוארד, ולטענת אדמונד הוא גם האדם היפה ביותר שראה מימיו. בגיל 10 אד מצא בערמת הקלטות הישנות של ההורים שלו את סטאר טרק, סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שעיניו נחו עליה. הספר האהוב עליו בכל הזמנים הוא כמובן הארי פוטר: הוא זוכר את כל הלחשים בסדר אלפביתי מאגואמנטי ועד שתק, וממתין בקוצר רוח ליום הולדת 11. כל שאר הספרים נמצאים בפער גדול מאחור, אבל עליהם מולך נרניה בלי היסוס.
אד נולד ברביעי במאי 1996 ביחד עם אדוארד.

אדוארד לורנס
אדמונד לורנס הוא מסוג האנשים שיטפס על ההר כי אח שלו שכנע אותו לעשות את זה -
לא, אני אתחיל את הפסקה הזאת מחדש.
אדוארד לורנס תמיד היה מאוד בטוח במה שהוא הולך לעשות יחסית לאדם בלי יותר מדי ביטחון עצמי. אדוארד שאב הנאה רבה מלהכין רשימות ולהתכונן לדברים, לפעמים הנאה רבה יותר מאשר עצם הביצוע של הדבר הנ"ל. למרות הנראה לעין הכישרון העיקרי של אדוארד הוא הנכונות להשקיע. הוא היה חכם, לא היה בכך ספק, אבל זה רק אחוז אחד מהצלחה, ואדוארד הזיע כמעט בכל הזדמנות. כדורגל היה דבר נוסף שגרם לאד הנאה - לו ולא לאף אחד אחר שהשתתף במשחק; בגיל 7 אמא שלו רשמה אותו לחוג, ולאחר שלושה חודשים המאמן הושיב אותה לשיחה על כך שהדרך שבה אד משחק יכולה לסכן אותו ואת הילדים האחרים, לא בגלל שהוא היה אלים, מה פתאום, וגם לא פרוע, אלא בגלל שהוא פשוט לא ידע לבעוט בכדור. אדוארד היה מסודר וממוין בכל דבר חוץ מהחדר שלו, שהיה בעצמו שיא חדש. לאדוארד לא היו הרבה בעיות עם ילדים בגילו - למעשה לא היה לו שום דבר עם ילדים בגילו, וגם לא בכל גיל אחר. חברו הטוב ביותר היה אדמונד, אחיו התאום, למרות שהיה אשם בלא מעט מקרים בהם מישהו קיבל פנס בעין. אבל הוא שיחק איתו כדורגל, זה מספיק. הדבר שאותו אדוארד רצה לעשות יותר מכל היה להיות כימאי, וכבר בגיל 11 הוא היה שותף בלא פחות מ6 תחרויות מחוננים.
כשאמרו לאדוארד שהוא נמוך, הוא היה עונה שהגובה שלו זהה לגובהם של כל הילדים הבריטים בהירי השיער העונים לשם אד לורנס. התשובה המוזרה הזאת נבעה משתי סיבות: ראשית, היה קשה להכחיש שהוא צודק, ושנית, בעולם של אדוארד, רוב הילדים ענו לתנאים האלה.

ליסה לורנס
ליסה לורנס עשתה טעות נוראית בבחירת השמות לבנים שלה. היא מצטערת על זה עד היום. היא אישה נמוכה ורזה, עם שיער כהה והבעה מודאגת. היא בורכה מגיל צעיר ביכולת לדעת כשמסתירים ממנה משהו, אחת הסיבות העיקריות לבחירה שלה להיות פסיכולוגית. הסיבה הנוספת היא שלדעתה זה עיסוק נהדר, לשבת במשרד ממוזג ולהקשיב לצרות של אחרים, ואז עוד לקבל על זה כסף. הסיבה השלישית היא הרצינית מכולן: אם היא היתה נשארת בבית עם אד ואד, היא היתה צריכה פסיכולוגית.
ליסה מדברת במבטא סקוטי "מקסים" (לדעת אלפרד, בעלה). השאר נמנעים מלהביע דעה. יש לה אלרגיה לחתולים שחורים, ג'ינגים, מנומרים, ואפילו לחתולות עם סימון משקפיים מסביב לעיניים. אל תדברו עם ליסה לורנס על פילים לבנים. אל תחשבו עליהם אפילו (סיפור ארוך).
אבל אתם יכולים בשמחה לדבר איתה על כל דבר אחר. היא מאזינה נהדרת. אם אתם רוצים לקנות את לבה, תחמיאו לה על העוגיות שלה. היא קונה אותן אצל אנה'ס בייקרי במורד הרחוב, ולדעתה, כל מי שיודע להעריך את האמנות המדהימה של אנה ראוי להערכה בעצמו.

אלפרד לורנס
אלפרד לורנס אוהב לעשות סקי, לטייל, לגנן ולאכול קינמון. הוא מלמד מתמטיקה יישומית לפרנסתו. יש לו אחות גדולה בשם פולי שגרה ביורקשייר, בת אדם זועפת למדי, אותה הוא רואה רק לעתים רחוקות. מאז תאונת סקי אותה עבר בגיל 22 הוא צריך להיעזר במקל הליכה כדי ללכת, דבר שממרמר אותו בכל פעם שהוא חושב עליו. הוא מחשיב את השמש לאויבו הגדול ביותר, אויב אכזר, בהתחשב בעובדה שלא משנה כמה קרם הגנה הוא שם, היא לא מפסיקה לשרוף אותו.
יש לו כל קלטת קיימת של סטאר טרק, ולא היה גאה ממנו כשאדמונד התמכר לסדרה.
אם תשאלו את אלפרד, האדם המושלם ביותר עלי אדמות היא ליסה אשתו; מספיק לו לשמוע מספר מילים אקראיות במבטא הסקוטי המלבב שלה והוא כבר מרגיש יותר טוב.
אלפרד מתקשה לסרב לבקשות של התאומים. הוא דווקא מאמין בהורות אסרטיבית! זה פשוט המבט הזה שאדוארד ואדמונד תוקעים בו והוא לא מסוגל לעמוד בפניו. הוא מסכים כמעט לכל דבר שהם מתחננים לקבל... אבל דווקא בגלל זה, כשאלפרד לורנס אומר לא, מילתו היא חוק בבית שברחוב ג'נטלי.

דמיאן רוסֶטִי
דמיאן היה ילד גבוה עם עינים ירוקות נוצצות, ונטיה להגיד לאנשים מה לעשות. הוא אהב תפוחי אדמה בכל מצב צבירה והיתה לו התנגדות עקרונית לשיעורי בית. בנוסף לכל התכונות המפלילות האלו, היה לו גם כישרון מעיק למצוא חן, בו הוא השתמש רק על האנשים הלא נכונים.
הוא ניסה כל הזמן נואשות לרסן את אד, וריסון היה דבר חדש, כי אף אחד לא ממש ריסן את אד קודם, חוץ מליסה, ואלפרד לעתים רחוקות. אבל הורים לא נחשבים בסיטואציות כאלו. ורק לשם הגיוון, אד הניח לדמיאן לעשות את זה. ברגע שזה יפסיק להיות משעשע ויתחיל להיות מטריד, הוא ינער ממנו את הילד הזה. זה מה שאד אמר לעצמו בתקיפות. הוא כמעט השתכנע.
יש אנשים שיקראו לזה החבר הכי טוב שלך. אד פשוט קרא לו דמיאן.
דמיאן ייזכר לנצח בתולדות סלית'רין כאדם היחיד שהלך לאיבוד במסדרון המוביל אל החדר שלו. הוא אומר שמישהו הטיל עליו לחש תעתוע. מדראקו מאלפוי לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.
יום למחרת דראקו נמצא תקוע בתוך ארון, האחראי עדיין לא התגלה.
כשדמיאן לא יודע מה הולך סביבו, המסקנה הבסיסית שלו היא שהוא הפסיד, ורק אחריה הוא מנסה להבין את המצב. העניין העצוב הוא, שלעתים קרובות הוא צודק. הנחמה היחידה היתה שהוא היה כפי הנראה הכי גבוה והכי עשיר בכל חדר שהוא נכנס אליו. כשאתה קטן ומבוהל וחסר אונים, לא מזיק בכלל להיות בעל אמצעים.

שרה אלווין
משהו היה מאוד לא מאוזן בכמות המילים של שרה אלווין. עם אנשים שהיא לא הכירה היא בדרך כלל שתקה. עם אנשים מוכרים בסיטואציה מביכה היא עשתה קולות של שטיח. אבל בסיטואציות מלחיצות ממש היא דיברה בלי הפסקה והיה בלתי אפשרי לעצור אותה.
היה לה שיער קצר ומתולתל ועיניים אפורות. מוזיקה היתה החיים שלה, אבל זאת תמיד מוזיקת מוגלגים, כי איכשהו בעולם הקוסמים הפרובינציאלי יש רק להקה אחת (!), ואין להם אוזניות, וסלסטינה וורבק נחשבת אצלם זמרת, עם מנעד קולי של קדרה חורקנית. בהתחלה היא חשבה שקסם משפיע לרעה על מוזיקה, אבל לא! הם יצרו את הזוועות האלו בדעה צלולה!
שרה חשה אי נוחות חברתית לעתים קרובות, מה שהיה ממש *מקסים* בהתחשב בעובדה שהיא היתה בהפלפאף... מצד שני, בהפלפאף אף אחד לא צחק עליה. כשמצנפת המיון הציעה לה סלית'רין - ואחרי שהיא הפסיקה להשתנק ונזכרה איך נושמים ואיך נושפים, ואחרי שהיא שאלה פעמיים אם המצנפת בטוחה - היא סירבה רק למחשבה על כל האסלות שהראש שלה עתיד להכיר מבפנים בבית הזה. וגריפינדור לא בא בחשבון, במחשבה על כל המדרגות האלה. הו, כן, היתה לה אסתמה. הידד. אבל אם יש דבר אחד שיכול לדחוף אותה מעבר לקצה, היה שמישהו יחבק אותה בלי רשותה. וגם זה לא לגמרי מתאים לבית כמו הפלפאף. שם כשאתה נראה עצוב מישהו בא ומניח לך יד על הכתף, מה שגורם לה להסתמר, ושואל מה הבעיה, והבעיה היא שמישהו ממש מצפה לאינטראקציה כלשהי איתה כשהיא במצב מעורער ממילא... זה לא יכול להוביל לשום דבר טוב. אבל יש פעילויות מסוימות שנחמד בכל זאת לעשות עם אנשים אחרים: מבוכים ודרקונים לדוגמה. שם היא יכולה לעשות את מה שהיא טובה בו, שזה לירות באורקים, טרולים, זאבים ענקיים וכו' בחץ וקשת, או בנשק המועדף עליה - קוביית עשרים.

אליתה לורלין
לאליתה לורלין לא היה שום דבר אישי נגד אף אחד, היא פשוט לא חיבבה במיוחד את האנושות. היא היתה נערה יפה ומוקפדת, עם שיער בלונדיני ומשקפיים עגולים גדולים. היא גרה בחדר גדול וכתום, עם פסנתר גדול וכתום (לא קל להשיג פסנתרים כתומים, לכן הוא נעשה בעבודת יד). אמה הקפידה על נימוסים, אהבה בכל ליבה מוזיקה קלאסית (למעשה היא אהבה גם עיצוב קלאסי, סגנון לבוש קלאסי, וכלי חרסינה קלאסיים) וערכה מסיבות גדולות בבית; אליתה היתה בלתי מנומסת להחריד, ועיסוקיה המועדפים היו להסתגר בחדר, לנגן ג'ז בפסנתר, לקרוא ספרים והגרוע מכל! היא העדיפה ללמוד מאשר לנהל חיי חברה!
אם הפרעת לה באמצע ספר היא היתה מרימה שרביט בלי לטרוח להביט בך אפילו, ומשהו נורא היה קורה. אליתה היתה עילוי בלחשים. הדבר היחיד שהיה מסוגל לתפוס את תשומת לבה באמצע קריאה היה לחישה חרישית, "פרודו!" או "גנדלף!" או אפילו "סרומן!". כן, אב הפנטזיה היה גם מלך הספרות מבחינת אליתה, והיא ענדה את הטבעת האחת כל יום כדי להזכיר לכולם את העובדה הזאת. היא האמינה שהיא חזקה מספיק כדי לשאת אותה; אל. תגעו. לאליתה. בטבעת. זה עלול לעצבן אותה, וכשהיא מתעצבנת היא מחזיקה קופסת חלב ביד שלה ומאיימת לשתות אותה ולהקיא על השטיח הקלאסי שבסלון (אליתה רגישה ללקטוז).
אליתה חושבת שהבריטים מתנשאים. הבריטים טוענים להגנתם שהם באמת טובים יותר, והיה קשה להתווכח עם הטענה הזאת כשלבריטים יש הכל: מבטא מושלם. טולקין, קרול, ק"ס לואיס, דאגלס אדאמס, טרי פראצ'ט, כל הסופרים הטובים. שרלוק הולמס. ההמצאה הגאונית של שעת תה. התנשאות מובנית. ספרי פנימיות בריטיים מדהימים (ג'נינגס...) ואת בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. על המוניטין של האחרון אליתה התכוונה לערער.