ביקורת ספרותית על יסוריי ורתר הצעיר (2000) מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 באוקטובר, 2018
ע"י סקאוט


ייתכנו ספויילרים, ראו הוזהרתם.

שני צדדים למטבע האהבה-

""אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל היפעה הזאת אין בכוחה לשאוב מלבי טיפה אחת של אושר ולהזרימה אל מוחי". ציטוט מתוך הספר.

פוסעת אנוכי במדבר ומצמצמת עיניי כאשר אני מנסה להתבונן סביבי ולמצוא אחר מקור מים ראוי לשמו. גרוני ניחר וזעקתי נשמעת כלחישה חלושה ודואבת במדבר עצום בגודלו. מחשבות רבות מתרוצצות במוחי: כיצד הגעתי לסיטואציה מטורפת זו?
אין קול ואין עונה.
החום לוהט מעל לראשי וזיעתי מכסה את גופי מכף רגל ועד ראש, נדבקת לבגדיי וגורמת לי לחוסר נוחות נוסף לקושי בו אני נתונה. אני ממשיכה לצעוד אך בליבי אני מודעת לכך שכל צעד מקשה עלי. אני פוסקת מהליכתי וקורסת תחתיי, גופי נוגע קלות בחול הרך אך הבוער והוא צורב לכל איבריי הלאים. תחושת הזמן הממשי אובדת. ניכר שששעות ארוכות אני שוכבת כך, משלה עצמי שאט-אט אני מתרגלת למצב בו אני מצויה. אין זה נכון. הדמעות צורבות את לחיי וטעמן מלוח. טעמן המלוח מעצים את צמאוני.
אני מתנשמת בכבדות. אגלי זיעה ניגרים ממצחי. אני מתבוננת בשמיים שכל כולם חמה אחת גדולה. שמש אחת השולחת את קרניה לעברי ואלה צורבות את עורי, מקלפות אותו לפיסות- פיסות ומטביעות בו חותם בל ימחה.
לבסוף, בשארית כוחותיי אני מצליחה לקום על רגליי אך כושלת פעם נוספת וצונחת על ברכיי. אני מתבוננת קדימה, מחפשת אחר מפלט, אחר מקור חיים, אך לא מוצאת דבר. במקום זאת, חיזיון נגלה אל עיני, בחור ובחורה חבוקים זו עם זה. אני בוחנת את השניים בעיון וליבי נחמץ, הרי זה האיש שלי עם אחרת! הדמעות שבות לעלות על גדותיהן בשתי עיניי ומסמאות אותן כליל. האם זהו תעתוע או מציאות? האם זו הסיבה בגינה ברחתי לכאן, אל המדבר? אני מנענעת ראשי לאות לאו. מסרבת לקבל את המחזה שהופיע מולי. אני קורסת אל תוך החול הרך ומייחלת שיכרוך זרועותיו הצהבהבות סביבי וייבלעני בתוכו.

עולמנו רווי ייסורים. ייסורים רבים ומגוונים: ייסורי נפש, ייסורי גוף, ייסורי נפש וגוף הפועלים יחדיו וגורמים למערכות גופו של האדם לקרוס.
ייסורי וורתר הינם ייסורים נפשיים. ייסורי נפש אשר דוחקים אותו אל הקצה וגורמים לו להניח נפשו בכפו. כלומר, ליטול את חייו.

וורתר הוא דוגמא קלאסית לביטוי "קורבן אהבה". הוא מאוהב. הוא התאהב מעל לראשו בבחורה נאה אשר אהבתה אליו היא הדדית אך מתוקף היות החיים אכזריים נבצר מהשניים להיות יחדיו שכן וורתר הצעיר התאהב בבחורה הלא נכונה ובעת הלא נכונה- הוא חושק בבחורה מאורסת.
ייסוריו של וורתר מתוארים לכל אורך הספר ומצמררים את הגוף והנפש. הוא שופך את כאבי ליבו ואת הקשיים עימם הוא מתמודד וככל שאתה מתקדם בקריאה הנך חש כי דבר מה רע מאוד הולך להתרחש, דבר מה הרה אסון שאמור להיות הקתרזיס של הסיפור. נקודת השיא שתעורר בקורא את התגובה הרצויה כנגד מעשיו של וורתר ואכזריות הגורל.

גיבורה הטראגי של נובלה קטנה זו הוא בחור צעיר, עדין נפש, אוהב ילדים וחובב טבע מושבע. הטבע משחק כאן תפקיד לא קטן. תיאורי הטבע המפוזרים לכל אורכה של הנובלה מהווים, לטעמי, אנטיתיזה חריפה למצבו הרעוע של הבחור המאוהב. תיאורי טבע קסומים ונפלאים המעלים בנחיריו של הקורא ניחוח אביבי קסום אל מול נפש רצוצה שהולכת ומתפוגגת. אהבתו של הצעיר מעוורת, מטריפה ומרעילה אותו. הוא מחביא בחדרו אקדח ואקדח זה מיועד למטרת הרג. הקורא אינו יודע מה גיבורנו יעשה עד לרגע המכריע ממש- האם ישלח ידו ויהרוג עצמו? האם יהרוג את אויבו? המקל בגלגלי כרכרתו? המכשול בדרך למימוש אהבתו עם לוטה הנאווה?
טוב ליבו של וורתר אינו מאפשרו לנהוג כך והוא בוחר בדרך-לא דרך פשוט בכדי "לגמור" עם זה. הוא בוחר בדרך הפחות קובנציונלית לפתור דברים. הוא מפסיק את קיום ישותו ומשליך עצמו מהדרך העקלקלה, מדרכם של המאורסים הטריים. הוא בוחר להקריב עצמו על מזבחה של האהבה.

לעניות דעתי, גתה בחר במכוון ליצור דמות שניתן להזדהות עימה, דמות של בחור צעיר בראשית חייו, ניצן פעוט שטרם החל את פריחתו אשר חייו נגדעים בעיצומם, לפני שהספיק לחוותם במלואם, בכדי לעורר בקוראים אמפתיה רבה יותר ולערער את הקרקע הבטוחה שעליה, כביכול, הם ניצבים. ובכך גתה הצליח הצלחה כבירה. הספר משך אותי אליו בחוטים בלתי נראים, לא יכולתי להניחו עד שהייתי בסיומו. והסיום, הו, הסיום הזה שעירער את נפשי וישותי כאחד. כל אדמתי רעדה וליבי רטט ודמעות גדולות שטפו את עיניי. דרך ורתר הגעתי למסקנה המתבקשת: אהבה יש בה מגוון צדדים- ימים רבים הנך מצוי בגן עדן ובאבחה אחת אתה טועם טעמו של גהנום.

השעות נוקפות ואני מוצאת עצמי עדיין שכובה על החול הרך, מתבוססת בתשישותי וברחמים עצמיים. והחול הוא כמו ניגוד אירוני למצבי הכאוב. אני מחשבת את סיכויי ומוצאת שהם אינם רבים. ככל שהזמן עובר כך גם סופי קרב בצעדי ענקים. אני נמקה במדבר, במדבר אהבה צחיח ואין מי שיושיעני.

-הביקורת מוקדשת לגריפין, אברהם, כרמליטה וברברה על עזרתם הרבה. אין עליכם!
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, זש"י (=
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבוע וחצי)
ביקורת איכותית, ספרותית כזו וצבעונית ומעניינת. אהבתי.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
רץ יקר- אני מודה לך! אריה המורה שלך נשמע אדם טוב ואתה צודק. הספר הזה גרר הד גדול לאחר צאתו עקב ההתאבדות הרבה שהוא עורר בקרה צעירים מיואשים. אין ספק שלמרות שהוא קצר הנושא שבו הוא עוסק הוא קשה ביותר ואינו מיועד לקריאה של מה בכך. הוא מיועד לקריאה בהלך רוח מסוים, המתאים לספרים מן הסוג הזה. אני מקווה מאוד שתקרא אותו ושתהנה מן הספר ושתהיה לך קריאה פורייה
רץ (לפני שבוע וחצי)
סקאוט - סקירה מדהימה, אריה שריד המורה שלי לספרות היה גאה בך, לפני כארבעים וחמש שנים, בהיותי תלמיד, הוא שאל בתמיהה האם לא קראתם את יסוריי וורתר הצעיר, דעו לכם שצעירים רבים באירופה התאבדו כתוצאה מקריאת הספר, לא שהייתה זאת המלצה לפתרון של מצוקה, אלא הדגשת השפעתו הרוחנית של הספר בזמנו, הכיתה שלי שהייתה בבית ספר חקלאי השיבה בפיהוק, רק אני שכל כך ריחמתי על אריה, החלטתי לרכוש את הספר, נסעתי לחיפה לחנות ספרים יד שנייה מאובקת, בפינה העליונה, היה מונח הספר, שהמוכר שם את הספר בידי, הוא הביט בי במבט מעורר תימהון, שאנני יודע את פישרו, אולי זה גרם לי לדחות את הקריאה בספר, שעדיין לא קראתי. מי יודע אולי בזכות הביקורת הנפלאה שלך אקרא את הספר.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
לורה יקירתי, תודותיי לך. השאלות שהעלת הן מעניינות מאוד. במקרה של לוטה, זה הכול ביחד, לדעתי, אני לא רוצה לעשות ספוילר למען אלה שלא קראו אז אם תרצי אוכל להרחיב לך בפרטי ביתר אריכות מכיוון שאני מאמינה שאוכל לתת לך מענה ולו חצי מענה לשאלותייך שהן לחלוטין לגיטימיות וענייניות ומרחיבות דעת.
ושתהיה קריאה נעימה! מקווה שתחווי חווית קריאה מהנה לפחות כפי שהייתה לי!
lora (לפני שבוע וחצי)

בשנה האחרונה הזדמן לי לקרוא קטעים בודדים מייסוריי ורתר, אך לא את כולו. מאחר וקריאת קטעים בודדים בלבד אינה משתווה לחוויית הקריאה הכוללת של יצירה מתחילתה ועד לסופה (לכאן ולכאן) שוקלת לגשת לכך שוב, והפעם להתעמק.
בנוסף, כמה נחמד לשמוע כאשר יצירה מאפשרת מרחב להרהור ודרכה מגיעים לתובנות חדשות, כפי שאת תיארת היטב את מסקנתך.
אני מהמעט שקראתי, יצא לי להרהר בדמותה של לוטה, ועל מושג האחריות. האם לדמויות משפיעות בסביבה הקרובה מוטלת האחריות על הייסורים עצמם של הפרט? תהיתי על האחריות גם בנושא השלכות המעשים (נגיד מעשיו של ורתר) על סביבתו- איך מעשיו משפיעים על רגשות הכלל. בקיצור, יצאתי עם תחושת ייסורים קולקטיבית, והשערתי המתבקשת היא כי תענית מחשבתית הנה דבר היכול לעבור מאדם לאדם אחר קרוב, לעתים בלי שום קשר לאחריות, פשוט כך. בקיצור, ''כיף גדול''- ולכן אני מחכה לרגע המתאים לחזור ליצירה,להתעמק בה ולהקדיש לה את הזמן שראויה לו.
סקאוט, תודה לך על סקירתך המרתקת!.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
פלאפ וראסטה- למרות שעניין ההתאבדות על רקע רומנטי עלול להרים גבה אחת [ או אף שתיים] ייסורי אהבה כמו שחווה ורתר הם לחלוטין דבר שקיים גם היום ושאיתם הקורא יכול להזדהות.

ראסטה- אתה צודק. זה מאפיין מאוד מובהק של התקופה הרומנטית בה דגלו המשוררים והסופרים על תיאורי אהבה בומבסטיים, כוזבים לצד תיאורי טבע נפלאים וארוכים. גתה עצמו היה שייך לזרם הרומנטי עם עוד סופרים ומשוררים נוספים.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
פאלפ - התאבדות על רקע רומנטי זה האחד המוטיבים החוזרים ביותר ברומנים/מחזות מהסוג הזה. אני לגמרי מסכים איתך אבל אל תשכח שמדובר בתקופות שונות שבהן כבוד המשפחה וערכים עמדו על הפרק (המלט) לצד דיכאונות וסיפורי אהבה כושלים (רומיאו ויוליה, ורתר)... סוף ראוי לזוג אוהבים שכל עולמם חרב כשהבינו שאין ביכולתם לממש את אהבתם ולחיות יחד, הם בחרו לעזוב את העולם יחד. לרוח התקופה נשמע מתאים חח אם זה היה קורה היום כנראה שהייתי מרים גבה ותוהה.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
נכון סקאוט. יש דוקא כמה סיטואציות, בהן קשה לשפוט אדם שעשוי לבחור בהתאבדות. לכן הדגשתי דוקא את הרקע הרומנטי.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה פלאפ, אני מסכימה איתך. אני חושבת שכל צורת התאבדות היא מבחילה שכן זו סופיות החיים על דעת האדם עצמו. איך אדם יכול לרצות למות? לשווע למותו שלו? זה מחליא אבל מצד שני, יש הרבה מאוד אנשים שעברו ועוברים מסכת גהנום מאין כמותה ולכן אני מנסה לא לשפוט אבל עדיין הרעיון הוא מצמרר.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
כתבת יפה. אבל יש משהו דוחה בעיניי בהתאבדות על רקע רומנטי.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
הוא נפלא.
בוב (לפני שבוע וחצי)
קראתי את הרמן ודוריתיאה. הוא באמת יפה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, אור קרן. הוחמאתי!
אור קרן (לפני שבוע וחצי)
ואני כבר לא מתרגש מספוילרים, אז קראתי בשקיקה.
נהדר.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, רובין יקר. אין ספק שאהבה עלולה להיות עצובה ומייסרת כשחווים אותה כשיש מכשולים או בזמן הלא נכון אבל אתה לא בוחר במי להתאהב ומתי, זה פשוט קורה. אין ספק. זה ספר עצוב וכאוב שקשה מאוד, לדעתי, להישאר אדישים אליו.

תודה רבה 33> שבת שלום גם לך!!
רובין הוד (לפני שבוע וחצי)
ראיתי שרשמת ספוילר בהתחלה אז דבר ראשון שאני רואה ספוילרים אני לא קורא אב לבגלל שזאת את לא יכולתי לדלג חח נשמע כמו סיפור אהבה כואב לצערי קורה שמתאהבים בבן אדם הלא נכון מבין את אותו ורתר אבל מכאן ועד הסוף שנשמע טראגי במיוחד כניראה לקח את זה בצורה מאד קשה טוב ככה זה כשמרגישים אהבה אמיתית חווים אותה על בשרך

ביקורת אחת המופלאות

שבת שלום סקאוט
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, ברברה יקרה. את אחת מחברי סימניה שהקדשתי להם את הסקירה. מגיע לך (: ותודה רבה. מקווה שתקראי ותהיה קריאה פורייה!
ברברה (לפני שבוע וחצי)
כתבת מהמם כהרגלך! ממש עשית חשק לקרוא את הספר.
מדי פעם מחפשת צביטה בלב.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
בכייף, עמיחי. (=
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
יפה, סקאוט. תודה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, רותה (:
רותה (לפני שבוע וחצי)
מקסים!
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מישאלה, תודה רבה! לחלוטין,יש ספרים שצריכים לקרוא אותם בגיל מסוים ולאחר הגיל הזה זה כבר אבוד. לא נורא, מקווה שתשאבי הנאה מספרים אחרים שתקראי (:
MishaEla (לפני שבוע וחצי)
שאפו :) טוב שקראת אותו בגילך הרך,

כי בגילי ומעלה זה כבר לא לעניין ;)

אני כבר לא אקרא את זה בגלגול הזה,
פיספסתי את המועד,
אאלץ להסתפק באלף האחרים שמחכים לי.

תודה כפרושה
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
נו, לא נורא,ירון. עלי הוא השפיע מאוד. כפי שכבר אפשר לראות. ותודה רבה!
ירי (לפני שבוע וחצי)
זה כנראה לא ספר בשבילי אבל כתבת יפה סקאוט :)
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
טובי- אני מסתירה במעיל שלי קלשון, ראה הוזהרת! סתם חחחח (: עכשיו הבנתי אותך. תודה רבה. ההפך, המחמאה שלך חמודה מאוד (: תודה (:

אור- תודה! מקווה שתהיה לך קריאה מעצימה כפי שהייתה לי.
אור (לפני שבוע וחצי)
כתבת נהדר :)

הספר מחכה לי על המדף.
Tobby (לפני שבוע וחצי)
פשוט נראה שאת קוראת המון, ובמיוחד סגנון כזה מיוחד כזה ולא כמו כולם
ניסיתי להחמיא לך, רק אל תהרגי אותי
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מה הכוונה? יש מלא.
Tobby (לפני שבוע וחצי)
סקאוט מותק, יש ספר שקיים שעוד לא קראת?
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, בוב. אין ספק שהוא גאון. את שניהם טרם קראתי אבל בהזדמנות הראשונה אניח ידי עליהם. האם קראת את " הרמן ודורותיאה"? זה גם ספר נפלא של גתה.
בוב (לפני שבוע וחצי)
גתה גאון. וזה הפחות טוב מכל כתביו שקראתי.
ממליץ על 'וילהלם מייסטר' ו'ריינקה שועל' שלו.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
גריפין- תודה רבה, חמודה 3333> אוהבת אותך מאוד!!! גם את תורמת את חלקך לאתר. אין בכך כל ספק.
גריפין (לפני שבוע וחצי)
בלתי אפשרי לדמיין את סימניה ללא הסקירות המעשירות שלך יקירה. את אדירה אין ספק.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
סקאוט! תודה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה אסיוש 3>
אַסְיָה (לפני שבוע וחצי)
וואו סקאוט ממש אהבתי את הביקורת, כתבת מדהים ♡
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה על הדאגה אבל המדבר המטאפורי היה רק לשם יצירת חיבור לספר (: רציתי לכתוב קטע שיתחבר מבחינת האווירה לרוח הספר (:
ישי (לפני שבוע וחצי)
חס וחלילה, סקאוט. אני פשוט דואג לביטחונך שלא תאבדי במדבר המטאפורי שלך :)
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ישי- אוי! מסכל תוכניות שכמוך. גם להישאר במדבר מטאפורית אתה לא נותן? חחחח אבל ברצינות עכשיו, אחלה תגובה.

מחשבות- תודה רבה. אין ספק. היום זה בכלל לא היה תופס.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
יפה מאוד כתבת. היום בעולמנו הציני זה לבטח לא היה תופס.
ישי (לפני שבוע וחצי)
מה יהיה סקאוט? כמו ילדה קטנה..שוב ברחת להתבודד במדבר, ושכחת ליטול עמך כובע רחב שוליים ומים בשפע...:)
מזל שיש אנשים טובים באמצע הדרך, שמחלצים אנשים אובדים במדבר..
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ראסטה- תודה רבה! אחרי יער נורווגי והדרך שסיקרת אותם לא היה אפשר שלא להבחין בחיבתך לספרים דיכאוניים (= זה ספר דיכאוני וטוב. שתהיה קריאה פורייה!
Rasta (לפני שבוע וחצי)
כתבת מקסים ומרגש כרגיל.
כבר תקופה שאני מעוניין לקרוא אותו, הסקירה שלך עשתה לי חשק ונדמה שמדובר בספר שיסב לי הנאה צרופה. כמה שאני אוהב ספרים דיכאוניים!
תודה!
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
אדמה, תודה רבה! אתה צודק לחלוטין. זה ספר שאפשר לחטוף ממנו כאב ראש כי הוא מדכא ולכן ההחלטה לקרוא אותו בימים שמחים במיוחד היא רעיון מעולה. כאן אני לא יכולה לומר לך שתהיה לך קריאה נעימה כי הספר הזה הכול אבל לא נעים ולכן אאחל לך קריאה פורייה.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
סקאוט, הסקירה מקסימה. הספר הזה ממתין לי במדף הרבה זמן. למרות שהוא קצר אני נמנע ממנו, אני דוחה את הזמן ובכל פעם אני מבטיח ששבוע הבא אני אקרא את הספר. כנראה שבגלל הכריכה הזו אני מאמין שאחטוף דיכאון בהמהלך הקריאה. לכן החלטתי שאת הספר הזה אקרא רק בימים שמחים במיוחד. בשביל לאזן.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ