ביקורת ספרותית על סיפורים מאת פרנץ קפקא (קאפקא)
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 באוקטובר, 2018
ע"י סקאוט


שיעור ספרות. אנו קוראים סיפור חדש. הסיפור נקרא " הגלגול" מאת קפקא. המורה נותנת הסבר קצר מיהו קפקא ומיד לאחר מכן אנחנו מתחילים בתהליך הקריאה.
"עיקבו אחריי" היא מורה ואנו מצייתים לה. אנחנו קוראים את הסיפור בנחת כאשר קולה של המורה נישא ברקע ומדגיש את מוזריותו של הסיפור, את ייחודיותו ובעיקר את הכאב הטמון בו. כאב רב שנועץ בי את טפריו ומסובבם כאילו היו סכין משוננת היטב.
עיניי מתחלחלות ואני מרגישה שאין ביכולתי להמשיך לקרוא. דבר מה בדמותו של גרגור סמסא פוגע בעצביי החשופים. האכזריות אל חייו חסרי הערך, ששוויים כקליפת השום גורמת לי חוסר מנוחה. מדוע הדבר מגיע לו? הוא תמך במשפחתו והיה הבסיס הכלכלי והנפשי שלהם לאורך שנים רבות וברגע אחד הם רומסים את כבודו? והגרוע מכול, הם בוטשים בו ברגליהם עד מוות? דווקא ברגע שהוא זקוק לאוזן קשבת, לתמיכה מהיקרים לו ביותר?
למרות הרתיעה הראשונית מן הסיפור, עקב הזדהותי האישית עם מצבו הנפשי והגופני של גרגור ומהעצב הרב ששורר בו אשר עורר בי אנטיגוניזם גדול. עם הרתיעה הגיחו הסקרנות והמשיכה, המשיכה לקרוא עוד מיצירותיו של קפקא, יצירות שיעזרו לי לתהות על קנקנו של הסופר הצ'כי- יהודי שניכר שסיפוריו ביטאו את עולמו הפנימי. כמו דמויותיו גם קפקא עצמו סבל מחיים קשים ולא מצא את מקומו בחברה עד יום מותו, בגיל כה צעיר. בדמי ימיו.


סיפוריו של קפקא חביבים עלי מאוד. הם חביבים עלי בשל המימד הפנטסטי השזור בהם. למרות הפנטזיה שנמצאת בחלק ניכר של סיפוריו אין היא מנותקת מהמציאות. אדרבא, זו פנטזיה שמטרתה להעצים את המציאות, לשים בפנינו מראה ולומר: תתמודדו. ככה נראים פני החברה שלנו. אני חושף בפניכם את האמת לאמיתה.
זה מה שמתרחש בסיפור עם גרגור. גרגור הופך לחרק, למקק חסר ישע שמתחבא בחדרו. דווקא ברגע אבסורדי וחסר היגיון שכזה היינו מצפים מבני משפחתו שירגישו מעט אמפתיה ויחושו לעזרתו ככל יכולתם אך לא כך הדבר, בפועל בני המשפחה לא ממש מנסים להיות מזור לנפשו של גרגור, הם מתנקלים לו. במיוחד האב שאינו מכיר במקק השורץ בביתו את בנו המכובד.
עם הפיכת גיבורינו הראשי לחרק מתגלים פני הדברים באמת. אישיותם האמיתית של בני המשפחה ושאר הדמויות בסיפור זה נחשפות.

גם שאר סיפוריו של קפקא הנם אבסורדיים כמו "הגלגול". סיפור נוסף שאהבתי מאוד וחקוק בתוכי לעד הינו הסיפור "הצום" המתאר גבר שהוא משתתף קבע בקרקס ותפקידו לספק את גחמות הקהל. הוא צם צומות ארוכי טווח של ארבעים יום. הוא כה משועבד לעבודתו ולאהדת הקהל עד שיום אחד הוא מחליט לחרוג מאורך הצום הקבוע בכדי להקסים את הקהל ביכולותיו האסטרונומיות. יכולות אשר נדמים כצנינים בעיני הקהל שכבר מאס במופע. חריגה זו למען התהילה תעלה לאיש בחייו.
גם סיפור זה מהווה ביקורת חריפה על החברה. הביקורת של קפקא כנגד מעשיה של החברה שמעודדת התנהגויות קיצוניות לשם השעשוע. שעשוע שעלול להסתיים בטרגדיה. יתרה מזאת, אם נתרגם את הסיפור הקצרצר הזה אל ימינו שלנו ניתן לראות את הסיפור כביקורת על הרשתות החברתיות של היום, על האהדה הרבה שבריות רבות מקדישות זמן רב לטיפוחה ומוכנות לעשות הכול בכדי לזכות בה.

היחיד הוא דמות מרכזית במרבית סיפוריו וספריו של קפקא. היחיד אל מול החברה והשלטון שאינם ששים לתת לו מענה, להיות לו לעזר. זו מלחמה אבודה מראש. מלחמה כנגד טחנות רוח. הספרים "הטירה" "המשפט" עוסקים בזאת ומתארים היטב את התופעה רחבת המימדים. בספר "הטירה" הסופר מגדיל ראש ומדגיש את בדידות היחיד על ידי מניעתו של מרכיב שנראה לכולנו כבסיסי ביותר והוא שם פרטי. שם פרטי אשר מהווה חלק מזהותנו, מן הדנ"א שלנו, חסר את הגיבור הראשי.

לסיכום, קפקא הוא סופר נפלא ואף על פי שהוא עלול להיתפס על ידכם כיבשושי ובעל כתיבה רזה [ הוא לא מרבה לתאר תיאורי נוף, הוא מאוד חד, מדויק וענייני] כתיבתו מסתירה עצבות גדולה, ביקורתיות ותרעומת על הנעשה בידי האנושות. על דברים שרלוונטיים גם בימינו, המאה ה-21.
קפקא הוא הקול של כל האנשים הבודדים שלא מצאו את מקומם בחברה האנושית למרות נסיונותיהם הרבים להיות חלק.
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני חודש)
האיש מן הבקעה- תודותיי הרבות לך! אתה צודק, קפקא הוא סופר נפלא שבנפלאים. כתיבתו הייחודית שמרתיעה רבים דווקא עשתה אצלי את ההפך. היא ריתקה אותי.

נכון מאוד. הגלגול הוא אחד הסיפורים שהם מהקלילים שלו, אם כי המרכאות מתאימים לכאן. הסיפור לא באמת קליל. הוא מהפך קרביים. את כל הסיפורים שציינת קראתי, בוודאי שקראתי. "רופא כפרי" זה ספר שמאגד יצירות נוספות שלו. את מכתבים לאבא קראת? זו יצירה קצרה שמתארת את טיב היחסים בין קפקא לאביו.
האיש מן הבקעה (לפני חודש)
השפה שלך נפלאה.
קפקא הוא סופר שאין שני לו.
אני נדהמתי לגלות שהגלגול הוא דווקא מהיצירות ה"קלילות" שלו, מחוויר בביזאריות ובאפלוליות לנגד "גזר הדין" ו"רופא כפרי" לדוגמה.
תודה על הביקורת
סקאוט (לפני חודש)
זשל"ב- אכן כן. בין היתר בגלל זה. XD
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודש)
נשמע מעניין! בגלל זה, אגב, השיחה שהייתה לנו על מקקים?
סקאוט (לפני חודש)
אור- תודה רבה! (:
אור (לפני חודש)
כתבת נפלא :)

יופי של ביקורת
סקאוט (לפני חודש)
פאלפ- תודה רבה! גם אני מתחברת לסגנון הזה. וכן, שמתי לב שהם אוהדים אותו. קפקא על החוף של מורקמי מעיד על כך. ( לא קראתי את הספר אבל השם מרמז זאת, לדעתי)
Pulp_Fiction (לפני חודש)
סקירה שנכתבה בכישרון, סקאוט. אני יכול להתחבר לתחושת היובש וחוסר התקווה הניכרים בסיפוריו.השילוב הזה באמת מתסכל. אולי זו הסיבה שהוא כל כך פופולרי ביפן,זה כנרא מדבר אליהם.
סקאוט (לפני חודש)
תומריקו- תודה רבה! אתה צודק. זה מה שבעצם ניסיתי להעביר דרך הביקורת שלי, הפנטסיה והאבסורדיות משרתות מטרה מאוד מסוימת- להציג את פני המציאות כמו שהם.
תומריקו (לפני חודש)
יופי של ביקורת. מה שאותי משך אצל קפקא, אלה האבסורדיות שבחיים והחוסר שליטה. כמה שאנחנו חושבים שיש לנו שליטה למעשה אין לנו...
סקאוט (לפני חודש)
רץ יקר,תודה רבה! רוב הספרים שאני מסקרת אהודים כלי מאוד ולכן אני מנסה להציג כמיטב יכולתי את יחודיותם, כפי שהרגשתי אני עצמי בזמן הקריאה. שמחה שאני מצליחה לעשות זאת.
רץ (לפני חודש)
יופי של ביקורת, כל פעם אני מופתע מחדש באופן שלך להציג צדדים מיוחדים ביוצרים שהם קלאסיקה של כתיבה.
סקאוט (לפני חודש)
הבנתי.תודה על המידע.
סקאוט (לפני חודש)
הבנתי.תודה על המידע.
koto (לפני חודש)
הוא כתב בגרמנית
סקאוט (לפני חודש)
פשש! יפה לו!
מעריץ קפקא אדוק, כך נראה.
אבל קפקא היה במקור צ'כי.
koto (לפני חודש)
הוא למד גרמנית בגלל קפקא.
סקאוט (לפני חודש)
אוסיף אותו לרשימתי, תודה. קצת מוגזם לומר שהוא יודע יותר מכולם. אני מאמינה שיש עוד חוקרים שיודעים לא פחות ממנו.
koto (לפני חודש)
זה ספר לא קל לקריאה ,יש בו ביקורת על קפקא שהוא טעה, לא הסכמתי עם הביקורת אבל מירון יודע פרטים על קפקא יותר מכולם.
סקאוט (לפני חודש)
תודה. השם של הספר נשמע מאוד עוין.
koto (לפני חודש)
קוראים לספר החיה בבית הכנסת
רובין הוד (לפני חודש)
חחח לגמרי מרחיבה אני אקדיש לך חלק מיוחד בספריה שלי על ספרים שקראתי תודות לך ;)
סקאוט (לפני חודש)
בכייף, רובין, אני מרחיבה לך את רשימת הקריאה חחח 3>
רובין הוד (לפני חודש)
בקרוב אפרסם ביקורת ושוב תודה סקאוט 3>>
סקאוט (לפני חודש)
רובין, תודה רבה! שתהיה קריאה נעימה. מקווה לקרוא סקירות שלך בקרוב (: מאוד ממליצה על קפקא. ושבת שלום גם לך ולבני משפחתך!
רובין הוד (לפני חודש)
מצוין תודה סקאוט אישית מאד מתחבר לספרים שאת קוראת יש לנו טעם ממש דומה חח

שבת שלום ;)
סקאוט (לפני חודש)
רובין, תודה רבה. את הגלגול, מושבת העונשין והצום.
רובין הוד (לפני חודש)
מדהים!!!!, כתיבה יפה סקאוט איזה מהסיפורים כאן הכי אהבת?
סקאוט (לפני חודש)
מעניין. איך קוראים לו?
koto (לפני חודש)
פרופסור דן מירון כתב ספר על הקשר בן קפקא ליהדות
סקאוט (לפני חודש)
מי זה מיירון? זה לא משנה אם הצליח או לא, בשורה התחתונה, נראה שקפקא מצא מחדש את שורשיו היהודיים על אף חלויונותו.
koto (לפני חודש)
הוא ניסה ללמוד עברית, אבל הוא לא הצליח בכך, ופרופסר מיירון אומר שזה לא סתם כי קפקא היה דוקא טוב בזה .תקראי את החיה בבית הכנסת שכתב מיירון.
סקאוט (לפני חודש)
אבל בסוף ימיו הוא התקרב אל היהדות, החל ללמוד עברית וחשב לעלות לארץ ( מעשים שנקטעו כי הוא מת בטרם הספיק לממש אותם)
koto (לפני חודש)
דוקא את זה אפשר לראות בצורה שונה קפקא ראה את עצמו כאדם חילוני הוא ביקר את היהדות והיהודים ואת הדת בכלל היה לו הרבה רומנים בחייו הקצרים ונכון הוא גם נכשל אבל הוא לא היה האדם הקטן הוא דווקא עבד בחברה ממשלתית ועזר לאנשים .
סקאוט (לפני חודש)
לא היה כזה? דווקא לפי הזכור לי, הוא ועוד איך היה. קפקא לא מצא את מקומו בשום מקום, אפילו כאשר התחבר אל שורשיו היהודיים, היה בו דבר מה מנוכר. הוא עזב את צ'כיה ועבר להתגורר בברלין וגם שם לא מצא נחמה לנפשו הטרודה. יתרה מזאת,גם בתחום הרומנטי הוא נחל אכזבה רבה. הוא היה מאורס מספר פעמים ובכל פעם נישואים אלה לא התממשו. קפקא מת בודד וערירי.
koto (לפני חודש)
אני מסכים איתך חלקית, קפקא כתב על האנשים המוחלשים, אבל הוא לא היה כזה הוא פשוט היה אדם רגיש שרצה להביע את סיבלו של האדם הקטן.
וכן זאת אמירה מגוכחת, אבל לא אבסורדית.את קפקא אפשר לפרש בכל מיני אופנים אבל הכוונה שלו היא אחת.
סקאוט (לפני חודש)
וקוטו- עצם האמירה של האיש הצם בקשר לזה שהוא לא מצא דבר ראוי למאכל היא לא אמירה אבסורדית ואולי גם מגוכחת? הרי הוא יכל לאכול, אף אחד לא מנע ממנו את הפעולה עצמה אלא רק הוא מנע אותה לעצמו.
סקאוט (לפני חודש)
קוטו- זה ידוע לי היטב, כל מה שציינת. סיפוריו של קפקא רוויים מטאפורות ופנטסיה כדי לבקר את המציאות עצמה שהיא הייתה מנוכרת לאנשים כדוגמתו של קפקא, שלא מצאו את מקומם בשום מסגרת.
koto (לפני חודש)
קפקא כתב באופן מטאפורי בצורה מוגזמת ואבסורדית אבל הכל אצלו זה מטאפורות,סמסא הפך לחרק זאת מטאפורה לכך שהוא הפך לבלתי מועיל ולא בהכרח שהוא הפך באמת לחרק, הגאונות של קפקא זה האופן המוגזם והחד שבה הוא תיאר את המציאות שבה אנו חיים, כל הכתיבה שלו היא ביקורת קשה על החברה הוא כתב באופן מורכב על החיים הפשוטים, ונכון גם האיש שצם יש ביקורת, אבל ציינתי שבסוף יש עקיצה, כשהצם נשאל מדוע הוא צם, לפני מותו הוא אומר שלא מצא שום דבר שראוי לאוכלו וכאן קפקא בעצם אומר כל מה שהוא חושב על החיים.
סקאוט (לפני חודש)
ראסטה- היטיבת לתאר את מה שאני הרגשתי לפני שנים כשקראתי לראשונה מסיפוריו וגם כעת, כשאני חוזרת ומעיינת בהם פעם נוספת. הוא סופר נפלא ואקטואלי מאוד גם לימינו.
תודה רבה!
Rasta (לפני חודש)
סקאוט, כתבת יפה כרגיל.
אני מעריץ את עבודותיו של קפקא ומוצא ביצירותיו פנינים בכל פעם. קפקא מעיר את הקוראים עם ביקורות חריפות, כתיבה מלנכולית והרבה חומר למחשבה. סיפוריו של קפקא רלוונטים מאוד גם היום.
סקאוט (לפני חודש)
קוטו- אתה צודק בכל מה שציינת רק בדבר אחד אני חולקת על דעתך: יש נימה אבסורדית בכתביו של קפקא והאבסורדיות הזאת עוד יותר מחדדת את הנושא המרכזי של סיפוריו. האבסורדיות לא סותרת את המציאות, היא מחדדת אותה [אף על פי שזה נשמע סותר]

וקוטו, לגבי האיש שצם אני לא ראיתי ככה את פני הדברים. אני חושבת שזו ביקורתיות חריפה כלפי החברה שלנו ובהחלט אפשר לראות בסיפור הזה כמקדים את זמנו, הוא מאוד אקטואלי לימינו, במיוחד עם עניין הרשתות החברתיות והלייקים.
סקאוט (לפני חודש)
בוב- תודה רבה. כן, קפקא הוא באמת סופר שלא מתחברים אליו הרבה גם בגלל הפסימיות אבל כשחושבים על זה לעומק, יש עוד הרבה סופרים שהספרים שלהם לא אופטימיים: דוסטויבסקי, טולסטוי, גתה ועוד.
בוב (לפני חודש)
ביקורת יפה. אישית אני פחות מתחבר לקפקא. יש לי צורך ולו בקמצוץ תקווה במה שאני בוחר לקרוא.
koto (לפני חודש)
קפקא היה סופר חברתי למרות שקפקא כתב לפני יותר ממאה,הוא אקטואלי גם כיום ויהיה בעתיד אף יותר,בפרט בחברה קפיטליסטית שמקדשת את הכסף,קפקא חשב על האדם הקטן שאין לו, הכתיבה שלו אינה אבסורדית היא מציאותית, סקפטית ואכן משמשת כמראה לחברה.
האדם שצם עד מוות בגלל שלא מצא שום דבר ראוי למאכל,כאילו אומר אין שום דבר ששווה לחיות בשבילו(סקפטי מאוד וציני).
סקאוט (לפני חודש)
אין מה להוסיף, מחשבות. תודה רבה.
מחשבות (לפני חודש)
יפה כתבת. מה יש להוסיף?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ