ביקורת ספרותית על דרך הרשע - קורמורן סטרייק #3 מאת רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 באוגוסט, 2020
ע"י האופה בתלתלים


אמהות הן יופי של דבר. לצד זאת, יש להן עקרונות חשובים. ניתן להאשים אותן? הרי גם אני, לו הייתי קונה למישהי ספרים שהיא מאוד מחכה להם כמתנת יום הולדת, הייתי רוצה להעניק אותם פנים אל פנים לילדונת. ולכן כאשר הספרים עוד לא הגיעו, והילדונת כן, אין ברירה אלא להמתין כמה שבועות עד שיהיו ספרים ותהיה ילדונת.

בינתיים הילדונת צופה בספר הרביעי שכבר יושב לה על המדף ועיניה כלות. היא המתינה חודשים עד לבוא הספר המיוחל, השלישי החמקמק, והוא תקוע לו אי שם בעולם האמהות.

סוף טוב הכל טוב. הספר הוענק, הספר בידינו, שלושה ימי קריאה לפנינו, חלומות מפחידים לקינוח, וכיף לא נורמלי.

בספר הזה אנחנו צוללים לסיפור חדש ומאתגר, וגם פה - ספוילרים אינסופייים הישמרו על נפשותיכם רוצו מכאן ביי ביי -
רוצח סדרתי, הפעם אחד קצת מסובב על כל הראש, עלילה שמחייבת לזכור שלוש דמויות גורילות ולטייל ברחובות לונדון בתור פסיכופת מבתר גופות. תענוג. אז הנה כמה מחשבות.

- רובין וסטרייק, קורמורן ורובין. אני מתחילה לשפפ אותם ברצינות, אבל אין בכך פלא: הכותבת ניסתה לעשות בייסיקלי הכל כדי שאני אעשה את זה. בצורה שגורמת לי לחשוד שיש אמת בשמועות והיא אכן לא מאה בכתיבת רומנטיקה. הרי הזיכרונות של קורמורן על שרלוט מופרכים ובפיתוח רגשות רולינג היא פיל בחנות חרסינה. אבל! זה לא סותר את העובדה שברגע שהרגשות ישנם, בצדק או שלא, היא מטפלת באינטרקציות ביד אמן. לכן נסלח לה על החולשה הזו ונחייך בסיפוק. ונלך לחפש פאנפיקים, כמובן, כי אני חושדת מאוד שהיא תתעלל בזוג הזה בכוונה כדי להוכיח וואטאבר. אצטרך עור של פיל בשביל זה. פפף.

- קראתי ניתוחים חכמים של אנשים חכמים על מה המטרה של ספר מתח ומה יגדיר אחד מוצלח, קראתי קצת אגאתה כריסטי, ואני נאלצת להסכים: רולינג לא עושה את זה משהו. אולי אני מדברת מתוך מרמור על כך שאני לעולם לא מקדימה את העלילה, תמיד צריכה עזרה כדי לפתור את הבעיה - אבל אני גם חושדת שהיא באמת חוטאת בהצבת עלילה שלא מובילה את הקורא לפתרון הגון. כאילו, תרופות ופרחים? באמת? תיאור דמויות שקשה לנו לדמיין איך הם נראות והסתמכות על זה? לוידעת, אולי אני באמת לא מכירה את חוקי המשחק. אולי אני אמורה לשחק פה בטריוויה ולא בפתרון חידת היגיון. אבל זה עצבן אותי אצל כריסטי וגם פה, ואם מישהו פתר את החידה כאן מראש - אשמח לשמוע על סמך מה.

- לונדון של רולינג היא מעניינת. הייתי בלונדון, פעמיים. התאהבתי לה בצורה. אבל היא שונה מאוד מזו שרולינג מתארת; ולא, לא כי היא לכאורה מביאה את פניה המחוספסות של העיר - הייתי בשולי החספוס, בדקתי אותו ולא רק את רחוב אוקספורד. אז מה כן? בלונדון שלה היופי נדיר, ובמציאות - הוא עוצר נשימה. בלונדון שלה אפור, בלונדון האמיתית - הצבע הופך כל מילימטר למשהו אחר. או שאולי אני סתם תיירת שמאוהבת בערים ובנופים עירוניים. זו אופציה. אבללל בלונדון שלה אין הארי פוטר, וזה הדבר הכי מצחיק בעולם, פרדוקס הבחירה הזה. אין ספק שהייתי בוחרת כמוה, כי זה מה שהגון לעשות, אבל לונדון האמיתית כל כך מוצפת בתרבות עד שזה קצת חסר לי.

- יש טוויסטים שמעלים לי את הסעיף וביניהם ההחלטה לגרום לדמות שולית לגרום לאי הבנה וכך להניע את העלילה. זו דרך בזויה בעיני, אני מצטערת, וחבל שהיא נפלה לזה.

- את המעטפת הגמישה שחוצצת בינינו כקוראים לבין העולם שמתרחש בספר אי אפשר לפרוץ. זה עצוב. כך יש דברים שאנחנו יודעים מוקדם מדי (מבוא ספינר, מישהו?) ויש דברים שאין ברירה אלא להסיק פשוט כי הסופר שופך עליהם יותר מדי מילים. הסופרת מודעת לזה, אנחנו מודעים לזה, וזה מכשול שאי אפשר לקפוץ מעליו. בנוסף, אני מתחילה לעלות על לא מעט טריקים מלוכלכים של סופרים שמתבדחים בינם לבין עצמם על קטעים שאין להם כוח לכתוב או לא יודעים כיצד. גם אני פועלת בדיוק כמוהם - אבל אני אמשיך להשמיץ יישור פינות. כי אני יכולה.

- אדינבורו של רולינג היא הצצה לסוגייה ציבורית כזו של למה היא גרה שם ולא שם. אז היא מתמודדת עם זה באופן ראוי: שופכת לנו בפרצוף את האהבה שלה למקום. זה חמוד, באמת.

לא מאמינה ששוב נפלתי למלכודת רולינג, זו שמחייבת קריאה של סדרה מצוינת בזמן שהספרים שלה עדיין יוצאים לאור. לא התעללת בי מספיק בעבר, גברת?

יאללה. אני הולכת לרביעי. היו שלום. קראו ספרים.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סלף קאר זה חשוב, קצר ולעניין :)
קצר ולעניין (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
נסתי אבל לא בגלל הספוילרים. רוצח סדרתי, הפעם אחד קצת מסובב על כל הראש, פסיכופת מבתר גופות, חלומות מפחידים לקינוח... ובקיצור (ולעניין): "הישמרו על נפשותיכם רוצו מכאן ביי ביי".
האופה בתלתלים (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה ראסטה. לונדון אמנם אפורה במזג האוויר אך לא משום בחינה אחרת...

טאמאס, הסדרה ממש נחמדה! אם אהבת, ממליצה על הספרים (למרות שספוילרים)
Tamas (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
וואי, קורמורן סטרייק, השם היה נשמע לי מאוד מוכר. נחמד לגלות שהסדרה הבריטית שראיתי לא מזמן בשם "סטרייק" מבוססת על סדרת ספרים זו :).

Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה יפה, הזכרת לי את לונדון.
לונדון האמיתית בהחלט אפורה, אבל אני מניח שהיא מתכוונת למזג האוויר, שבעיניי מדהים ואני מקנא בהם על כך. אני זוכר שחצינו גשר ובאמצע הגשר היה דוכן של ערמונים מסוכרים, עצרנו לקנות ובאותו הרגע התחיל גשם, חזק, לא נראה שהגשם הפריע לאף אחד, לא לבעל הדוכן, לא לעוברי האורח, אני זוכר את הריח המתוק, הטעם המגעיל והחיוך של המוכר, אה ואת חברה של אבא באותו הזמן שרצה לחפש מחסה, אני לעומת זאת נשארתי עומד ובהיתי בטיפות הגשם כמו מחטים שחודרים את הנהר מתחת. זה היה יום יפה.
את הספר כנראה שלא אקרא, ארוך מידי.
פואנטה℗ (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לא. אפילו בימים כתיקונם הקונספט של 500 עמודים כבד עליי אז...
האופה בתלתלים (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
הוי תודה לך!
קראת משהו מהסדרה?
פואנטה℗ (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מתח לא מתח, את מצחיקה אותי, ילדונת
האופה בתלתלים (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
גם אני מחכה לחמישיייי
ואני כל כך נהנית :)

ממ, הגדרה טובה. אני מסכימה. קראתי רק כריסטי אחד - והפתרון היה קשור למה עושה תרופה מסוימת. זה נחשב בעינייך? כי בעיני זה לא פייר.
רויטל ק. (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
איזה כיף שאת נהנית מהסדרה הזאת:-)
אני כבר בהמתנה לחמישי...
לגבי מתח - מסכימה שרולינג לא עושה את זה מוצלח, לא מסכימה שאבן הבוחן היא אם הצלחתי או לא לנחש, מבחינתי השאלה היא אם בדיעבד אני מצליחה להבין איפה היו הנקודות והרמזים שהיו אמורים להוביל אותי אבל הובילו רק את הבלש, ואת זה אגתה כריסטי עושה יופי.
האופה בתלתלים (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה טום!
האמת שלא הפריעו לי האפשרויות המוגבלות. הסוף היה מגניב בכל מקרה. אותי מטרידות יותר הדמויות ורמת מורכבות העלילה - וזה היה נפלא.

שבע מאות, אלף, רק תן לי לבלוע עוד מילים ;) בסדרה טובה זה עובד לי.
תום (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
יש! קראת את הספר השלישי! כל הכבוד, כתבת טוב ומצחיק. הספר הזה מצוין, אבל הקודמים לדעתי קצת יותר, בעיקר בגלל הטוויסט בראשון, והמתח הזה שאין מושג מי הרוצח בספר השני, ואילו בספר השלישי יש רק 3 אפשרויות. זה פחות מותח.
ואת מסוגלת לקרוא ישר עוד איזה 700 עמודים על סטרייק? אני בהפסקה כבר הרבה זמן כי קשה לי לקרוא הרבה עמודים ברצף באותה סדרת ספרים.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ