ביקורת ספרותית על החצוצרה של לואי מאת א"ב וייט
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 בפברואר, 2019
ע"י סקאוט


לפני חודשים רבים נחתו בחלון חדרי צמד יונים. עקבתי אחריהן בדריכות, צפיתי כיצד הן בונות את קנן ולאחר שזה הושלם, כיצד היונה הנקבה מתיישבת על קינה, מתכרבלת בו בנוחות וממתינה לביצים שיגיעו.
כאשר אלה הגיחו אל האוויר העולם אחזה בי התרגשות בל תתואר במילים. ממש התרגשות כשל ילדה קטנה. מילאתי מיכל קטן במים והנחתי אותו בזהירות בסמוך לקן וליונים. כך יום-יום הבטתי בהן וייחלתי לבקיעתן העתידית של הביצים ולמראה, לראשונה בחיי, של גוזלים קטנים.
מהר מאוד התקוווה התנפצה לה. הביצים לא בקעו והיונים פרחו להן כלעומת שבאו, יחד עימם פרחה לה תחושת התקווה ופינתה עצמה אל תחושת מפח נפש גדולה ונסיון להבין ולהפנים את שקרה.
היום אני מבינה שככל הנראה ההסתכלות התמידית והנסיון לתת להן מעט מים הפריע למלאכתן ולהעדרות מרובה מהקן ועצם כך להפרעה בהתפתחות הביצים לגוזלים נאים ובריאים.

כאשר התחלתי לקרוא את ספר זה שרתה עלי תחושת רוגע בלתי מוסברת. ראיתי לנגד עיניי את אדמות קנדה, את האגם עם מימיו המפכפכים, בעלי החיים הרבים המגדרים את האזור וכמובן את ברבורי החצוצרה שאשת הברבור מסדרת לה אזור נינוח על מנת להטיל בו את ביציה.
סם הילד, שבא בכל תקופה מסוימת אל המחנה בקרבת מקום, מתבונן בהשתאות והנאה גלויה על המעשה. סם חובב ציפורים, בעיקר ציפורים גדולות-כנף וכל המחזה הוא כתאווה נוזלית לעיניו.
הילד עד לבקיעתם של גוזלים פלומתיים אפורי גוף והוא עוקב אחריהם בסקרנות מרובה. האב והאם מלמדים את ילדיהם כיצד להתנהל בעתות שמחה ובעתות מצוקה ובה בעת הם חוצים את הדרך ומזנקים אל מימי האגם הקרירים ומשתכשכים בו בסיפוק ושבעות רצון. ניכר ששום דבר לא יכול לגרוע מהתמונה הנפלאה שנבראה מולנו....עד שהאם מגלה שאחד מחמשת ילדיה שונה הוא. הגוזל החמישי והאחרון אינו יכול לדבר, לצייץ ולהשמיע כל הגה. הוא אילם.
האב והאם מודאגים אך מנסים לא להראות זאת לילד ובדרכם שלהם מקפידים למצוא פתרון יצירתי וחלופי לבעיה.

זה ספר ילדים קלאסי כביכול אך המושג ספר ילדים אינו חביב עלי כשלעצמו מכיוון שהוא פוגם בקריאתם העתידית של קוראים מבוגרים פוטנציאליים. אף על פי שמדובר בספר שקהל היעד המרכזי שלו הוא ילדים אני חושבת שהוא מספק שיעור חשוב גם למבוגרים- קבלתו של השונה, קבלתו של החריג. לא כולם נולדו שווים אך למרות שנותם, בין אם פיזית ובין אם נפשית, לכולם מגיעה הזכות לנהל חיים רגילים ללא כל בעיה.
אני יודעת זאת כי יש לי קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם מגבלה פיזית ואני יודעת מה זה כשצוחקים עליך מאחורי הגב, מזלזלים, ולועגים...זו תחושה לא נעימה שגורמת לפרץ רב של דמעות אך אני מקפידה שזה לא יסיח את דעתי לפעול כרגיל. למרות הכול, החיים ממשיכים במסלולם השגרתי.
לכן, בשורה התחתונה, מדובר בספר אוניברסלי שמתאים וצריך להתאים לכל חתך הגילאים ללא הבדל גיל, מין ודת. בעולמנו מסתובבים אנשים רבים עם בעיות, חלקן נראות יותר וחלקן פחות אך המשותף לכולם שהם רוצים לחיות חיים שקטים וממצים ולא להתעסק בהשפלות, חוסר קבלה ומפח נפש.
כולנו, בסופו של דבר, שונים אלה מאלה ולעניות דעתי יש לשם כך לא לשפוט את האחר ולקבלו בזרועות פתוחות, אהבה והקשבה.

הספר הזה מאוד דומה לספר ילדים אחר מעולה שגם עיקרו היחס לשונה העוסק בפרדיננד השור שגם עליו כתבתי באתר, שור חביב, פציפיסט שסולד מכל קרבות ומלחמה ובמקום זאת אוהב לבלות את זמנו בהרחת פרחים.

זהו ספר נעים וקליל לקריאה, משעשע לפרקים, צובט בלב ובעיקר מחבק ואנושי ואינו חסר ערך מוסף. בדרכו שלו הוא מלמד על הדברים החשובים בחיים שניכר שנשכחו מלבב אנוש זמן רב, בני אדם אשר מקדישים חייהם להבלים גמורים. למרות היותו עוסק בבעלי חיים ולא בבני אדם החיות הללו אנושיות לא פחות מבני האדם ומלבד ההתעקשות לקבל את האחר, יש כאן גם התעכבות על אהבת הטבע, בעלי החיים והסובב אותך מכיוון שרוב רובו של הספר עוסק בטבע ובתופעות טבע שונות למיניהן שזה עוד פלוס של הספר הזה. דווקא בתקופה המודרנסיטית בה אנו מתפארים על שלל הצלחות טכנולוגיות, הספר הזה שנכתב בתקופה מוקדמת הרבה יותר [ תחילת המאה העשרים] מזכיר לקורא המודרני תאב החידושים הטכנולוגיים שישנו עולם שלם בחוץ המורכב מדברים יפייפיים ואם רק יסב את מבטו אליהם יגלה אותם במלוא אונם ופשטותם.
נדמה שבתור חובבי העתידנות נשכחה מליבנו התחושה כאשר פרח מניץ את ניצניו, התחושה כאשר אנו רואים יונה מטילה ביצה ודוגרת עליה בקדחנות אימהית. כל תופעות הללו מתוארות כאן לפרטי פרטים וזה פשוט תענוג עילאי אשר גורם לי לרצות לארוז את מטלטליי, ולהשתקע תקופה ארוכה במרחבי השדות והיערות הפתוחים ולראות עולם, את העולם האמיתי המקיף אותי. אגמים שטופי מים נוצצים ורעננים, ציפורים המקננות בין ענפי עץ עמוסים עלעלים ירקרקים ופירות בשלים. תחושת חופש ובעלי חיים כמו איילים וצבאים הרצים סביב-סביב ומלחכים עשב רך כשמיכה.

13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני חודש)
תודה, עמיחי!
עמיחי (לפני חודש)
איזה יופי.
תודה רבה.
סקאוט (לפני חודש)
פלאפ- תודה רבה. אין שום ספק.
לכתוב לילדים, לטעמי, קשה יותר מלכתוב למבוגרים. זה מצריך יצירתיות רבה יותר ואף הקרבה רבה יותר.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
סקירה שנהניתי לקרוא. ספר ילדים טוב באמת זה מצרך נדיר כי זה דורש כשרון ענק לכתוב יפה ועם ערך מוסף בשפה שמתאימה לקטנים.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, חני. אני מתחברת אליו לאחרונה לא מעט וזה פשוט נעים (:
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, חני. אני מתחברת אליו לאחרונה לא מעט וזה פשוט נעים (:
חני (לפני חודש)
כתבת נפלא את תחושותייך. תמיד שווה להתחבר לילד הקטן שבתוכנו.
סקאוט (לפני חודש)
פרפר- תודה רבה. מסכימה לחלוטין.
פרפר צהוב (לפני חודש)
סקאוט, יופי של סקירה.
כולנו ילדים נצחיים. לפעמים פורץ ממנו מבוגר ציני ומפוכח, אך ההשקפה התמימה והנאיבית של הילדים עדיפה בהרבה.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, תהנה!
Rasta (לפני חודש)
הוספתי לרשימה.
תודה על הביקורת היפה סקאוט, מקסים.






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ