ביקורת ספרותית על סוסי בר מאת ג'אנט וולס
ספר מעולה

---

זה תלוי, כמובן, בשאלה על אילו ערכים גדלת ואילו ערכים אימצת לך עם השנים, ועד כמה הם עומדים בסתירה אלה לאלה; בסביבת החיים שלך, בסיכוי להיתקל לפעמים באנשים שמחזיקים במערכת אמונות שונה בתכלית משלך.
אבל כשזה קורה, כשהמציאות מתנגשת בך חזיתית, את עומדת בפני בעיה. נכון, הפוסט מודרניזם חינך את כולנו להכיל מורכבוּת, אבל לא מורכבות מהסוג הזה. הוא לא חינך אותנו לאהוב ולהעריך גזענים, הומופובים, שוביניסטים, למרות שזה דוחה ומגעיל ומרתיח את הדם, פשוט כי הם אנשים אינטליגנטיים וערכיים וטובים. שום דבר בחינוך שלנו כילדי המילניום לא נתן לנו את הכלים להתמודד עם זה.
מה את עושה? מה את עושה, כשאת לא מסכימה, כשאת לא מסוגלת אפילו לשמוע, אבל עדיין אוהבת ועדיין מעריכה כי יש אֶת מה?
הפוסט מודרניזם נועץ בך מבט מאשים ואת לוחשת לו בחזרה את מה שהוא לחש לך כל השנים, תראה, זה מורכב.
ואת אוהבת. ככה זה. אנשים הם יותר מסך דעותיהם, מקוממות ככל שיהיו, ואת אוהבת אותם.

אבל עכשיו לכי ותרגמי למילים את האדם השלם, על שגיונותיו ודעותיו הקדומות ועקשנותו והאידאליזם שלו והמסירות והאהבה, לכי תשכנעי את הקוראים שלך שיש מה לאהוב גם כשאין על מה להסכים, זה מסובך להפליא, מי כמוני יודעת, ניסיתי - זה בלתי אפשרי.
ג'נט וולס הצליחה. אחרי שקראתי את "סוסי בר" הבנתי סוף סוף מה מצא חן בעיני ב"טירת הזכוכית", אחיו הצעיר והמפורסם: בלי לרכך את השגוי והבעייתי, היא מצליחה לגרום לנו לאהוב. מוּרכבוּת. כמה גאוני וכמה לא פשוט.
הפוסט מודרניזם מגלגל את עיניו ואומר לי שאני מגוחכת בתכלית, שאני מנסה להשתמש במושגים שלו אירונית אבל זה פשוט לא עובד לי כי הוא מושרש בי עמוק מדי. אני נאנחת ולא עונה כי זה מה יש. זה מורכב.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על סוסי בר