ביקורת ספרותית על האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה מאת ויקטור פראנקל
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 במרץ, 2019
ע"י סקאוט


מהי משמעות החיים? השאלה ניקרה בי במהלך קריאת ספר זה שזהו נושאו העיקרי. קראתי את הספר לפני שנים, בהיותי תלמידת תיכון, בעיצומם של לימודי היסטוריה אינטנסיביים ששיעור אחד הוקדש לחידוד המושג משמעות.
נשאלת השאלה כיצד יהודים רבים הצליחו להתמודד עם חוסר האנושיות של הנאצים, כיצד לא וויתרו והמשיכו להיאבק על זכותם לקיים את החיים? התשובה אינה חד משמעית. אחת התשובות היא שהם הקפידו להמשיך בחייהם למרות תנאים תת אנושיים. הקימו תיאטרונות, מופעים קומיים מאולתרים, עסקו בספרות, שירה וניסו כמיטב יכולתם להמשיך בשגרת חיים רגילה על מנת לשרוד. הם ניסו למצוא לחייהם משמעות בכדי להמשיך להתקיים.

אינני יכולה להאשים אותם. לפני שבועות אחדים נחשפתי אל תופעה מזעזעת: קבירת אדם בעודו בחיים. מסתבר שהתופעה רווחת יותר מכפי שניתן לחשוב. אנשים רבים שנקבע מותם מובלים אל קבורה וכאשר הם מתעוררים הם מגלים שהם עומדים למות מוות מחריד בהיותם בחיים. ישנן עדויות מהשטח שמתארות שריטות אנשים בתוך הקבר הטרי, כאלה שלקו בשיגעון לאחר שזעקו את נשמתם ולא נענה איש להפצרותיהם לשחררם וסימני השריטות על הקבר הטרי היא בעצם אחת מהעדויות הבודדות להאיבקותם הקלוש למען החיים ,מלחמה שתוצאותיה ידועות מראש, בטרם חוו מוות שני [והפעם וודאי] עדות נוספת טמונה בתנוחתה של הגופה.
מדוע להתעקש לאחוז בחיים אף על פי שהתקווה להינצל היא מזערית עד אפסית? פשוט מאוד: זהו הטבע האנושי. הטבע האנושי אינו מכיר דבר אחר ולכן טבעו להלחם בעור שיניו, לנעוץ אותן חזק בכנף מעילם של החיים ולא להרפות, עד הרגע האחרון ממש, בהאיחזות בדבר מה מוכר. הרי איננו יודעים מה מתרחש לאחר המוות...הלא נודע הוא מפחיד...הוא מבעית...
אפילו בני אדם שמאסו בחייהם ומחליטים להתאבד, לרוב, מביעים חרטה רגע לפני המוות ומנסים לחלץ עצמם ממלתעותיו. ישנם כאלה שמזלם משחק להם וכאלה שכריש המוות תפס בהם בחוזקה בניביו ואינו מוכן להרפות עד שיקח אותם עימו.

קריאה מחודשת בספר זה זעזעה, ריתקה והפעימה אותי בה בעת. מנעד רחב של תחושות חוללו את מחולותיהן המשונים והאימתנים בנפשי. המחשבות נדדו במוחי וגרמו לי לתחושת התפחלצות אך גם להתעוררותה של תחושת הערצה כלפי אותם יהודים אסירים שמזלם לא שפר עליהם אך הם המשיכו להיאבק במוות ולבחור באופן עיקש בחיים.
האם יכולתי אני לעשות זאת? האם היה בי את הכוח? האומץ? או שמא הייתי מוותרת בראשיתו של התהליך ומאפשרת לגורל או לאלוהים לעשות כרצונם? לעולם לא אוכל לדעת וגילוי נאות: אין ברצוני לדעת.
החשיבה על כך היא מצמררת כשלעצמה.

הספר מחולק לשני חצאים: חצי ראשון מתמקד בזכרונותיו של הסופר מתקופת שהותו במחנה ונסיון השרדתו כנגד כל הסיכויים. חציו השני מתאר את השיטה הפסיכולוגית אשר המציא: לוגורתפיה. זו שיטה הגורסת במשמעות הנפש האנושית ומנתחת לפרטי פרטים את המונח משמעות ומדוע ואיך הוא תקף לאדם. החלק השני, כפי שבאפשרותנו להניח, הוא החלק התיאורטי, החלק המדעי. בעוד החלק הראשון הוא מעין הקדמה שכל עיקרה לתת לנו מעט הצצה לחייו של אסיר מחנה השמדה ממוצע. כיצד הוא חווה את תקופה זו? מרגע עלייתו על הרכבת ועד הגעתו למחנה.
חלק זה אינו מנותק מהחלק השני. הוא רלוונטי על מנת להבין את החלק השני בצורה טובה, נהירה ויעילה וכמובן משמש עדות נוספת, אישית, לתלאות אשר עברו על ניצולי השואה ומשפחותיהם.

אולם, אני חייבת להסכים עם פראנקל. אדם ללא משמעות הוא כמו אגוז ללא קליפה. אדם שכזה משול למת. להתהלך בעולם ללא תכלית, ללא ייעוד, ללא הגשמה עצמית היא שלב ראשון במוות גופני- מוות רוחני. הנאצים ידעו זאת היטב ולכן ניסו מגוון שיטות למוטט את אסיריהם הן פיזית והן רוחנית: אונס, הכאות, עונשים ודיכוי הרוח האנושית. דיכוי הדבר הבסיסי ביותר שישנו ברשותם: צלם אנוש.
מלחמתם המשותפת באויב המשותף ראויה להערצה עם כל העצבות שבדבר. רק קומץ יהודים שרד אך את אלה שנספו לא נשכח. בשל מותם בדרך כה אכזרית, בדרך לא דרך, וכמובן בשל נחישותם, עקשנותם לא להיכנע למפלצת הנאציזם.

בתומו של הספר, שאלתי עצמי אותה השאלה אשר שאלתי בתחילת הקריאה אך בנוסח אחר, פחות קולקטיבי ויותר אינדיבדואלי, אישי, יחידני: מהי משמעות החיים עבורי? חככתי ונברתי בשאלה זו לא מעט זמן. לבסוף מצאתי את התשובה: לגרום לאחרים טוב. לעזור לזולת. להיות אור בקצה המנהרה עבור אלה שלא שפר להם מזלם. לחלצם ממסילות החושך ולהאיר דרכם, את פניהם בעזרת נסיוני במוראות החיים. למגר עד כמה שיש ביכולתי את עוולותיהם.
אם הצלחתי לעזור לנפש אחת- הצלחתי במשימתי. " הצלת נפש אחת בישראל כאילו הצלת עולם ומלואו"
לעניות דעתי, אף אדם לא נולד לחיים הללו לחינם. לכל אחד ישנו הייעוד שלו, גם בחייו וגם במותו וכל תכליתנו היא למצוא במהרה ייעוד זה ולממשו בצורה הטובה והמיטיבית ביותר. אני את ייעודי מצאתי ואני איישמו עד הטיפה האחרונה. את אותה בערה שבוערת בעצמותיי מזה שנים, שתעניק ומעניקה לחיי את מלוא משמעותם האמיתית. דוגמא טובה לכך הן הביקורות אותן אני מפרסמת. מבחינתי אין הן ביקורות בלבד אלא נהר שוטף של מילים המתלכדים לכדי מחשבותיי, רגשותיי ודעותיי. כאשר אני כותבת וחולקת את רשמיי עם שאר בני האנוש אני מרגישה שאני מיישמת חלקיק קטן באותה משמעות שייעדתי לעצמי: להטיב עם האחר. להטיב עם האחר שייתכן ומזדהה עם רגשותיי, שהוא ירגיש שאינו גלמוד בעולם. שיש כמותו ופשוט אין הוא מכירם. להשאיר חותם ממשי ולו המזערי ביותר. להעביר מסר.

ספר חשוב מאוד שאין צורך לדרגו. כל אדם באשר הוא מחויב לקרואו בכדי להיות עד לזוועות שיצר העם הגרמני, השיטתתי, הנקי אך גם האכזר עד אין קץ. כל אחד מאיתנו צריך לחקוק בלבבו ובתודעתו את מעשיהם ולהמנע ככל הניתן שההיסטוריה תחזור על עצמה. לטובתנו ולטובת האנושות, היקום בו אנו חיים.



16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
אכן אבל חשוב לקריאה
אורי החמודה (לפני ארבעה שבועות)
ספר כזה עצוב?
סקאוט (לפני חודש)
תומר, תודה רבה. מחזקת את דברייך. אין פלא שהוא עיין כי מדובר בספר מצוין ומעורר מחשבות שניתן וצריך לקרוא לאט לאט ולשקול כל רעיון או נושא המוצג בו.
תומר (לפני חודש)
יופי של סקירה. ושמח שאת המשמעות שלך מצאת. נכון שמציאת משמעות הינה לא דבר קל. לעיתים המשמעות נמצאת בדברים הקטנים, צעד אחר צעד ולא במשהו גרנדיוזי וגדול. אבל אני מאוד מסכים עם האמירה שללא משמעות, אדם יכול להיות נע ונד בעולם. והזכרת לי שהספר הזה היה מונח על לוקר, של חבר בצבא והוא היה קורא ומעיין בו, נדמה לי חודשים רבים.. תודה!
סקאוט (לפני חודש)
מחשבות, זה נכון. דווקא משמעות והודו אלה לא שתי מילים שמתחברות לי במיידי. בהודו לא מחפשים להתפרק? לאבד עשתונות? סמים? זה הכי הפוך מחיפוש משמעות, לא? למי יש זמן לחפש משמעות כשהוא מסטול?
מחשבות (לפני חודש)
רוב האנשים מחפשים סיפוק ולא משמעות. כשהם מסופקים, ספק אם משהו אחר מעסיק אותם. אפשר כנראה למנות על אצבעות יד אחת את אלה העוסקים במשמעות. אולי באיזה אשראם בהודו.
סקאוט (לפני חודש)
פרפר- תודה רבה על דברייך. חידדת היטב את דבריו של מחשבות והארת אותם באור אחר וכעת אני מבינה למה הוא התכוון אבל שים לב כיצד קראת לכך: משמעויות קטנות. השתמשת במילה משמעות. גם אם המשמעות היא כביכול מזערית וזניחה ולא מהווה דבר מה בומבסטי, זה אומר שאנחנו בעצם משלים את עצמנו? שזו לא משמעות אמיתית? מי בכלל קבע מה היא משמעות? אולי זה אותו ייעד שאנחנו מציבים לעצמנו? מדוע חושבים על משמעות כדבר אדיר מימדים?
פרפר צהוב (לפני חודש)
סקאוט, תודה על הסקירה.
עדיין לא הספקתי לקרוא את הספר הזה, והוא ממתין בסבלנות לתורו.
לגבי משמעות, רובנו לא חושבים כל יום מה משמעות חיינו. אנחנו אנשים רגילים שצולחים את החיים כפי שהם, עם רצונות קטנים, ויעדים קטנים שאנחנו מציבים לעצמנו בתחום העבודה, הלימודים או המשפחה.
רובנו לא חותרים למציאת תרופה לסרטן, לקידום שלום עולמי, להתעלות רוחנית כלשהי או לקידום מחקר החלל שיבטיח את עתיד האנושות.
אני חושב שבדבריו של מחשבות יש הרבה מן האמת. אם נחשוב באופן אובייקטיבי, אין משמעות אמיתית לחיים, אך רובנו מחפשים ליצור לעצמנו הצדקה כלשהי לחיינו ע"י מתן משמעויות קטנות, שמתבלות את החיים.
יש כאלה שמנצלים את הרצון שלנו למשמעות, כגון נוכלי הדת אשר מבטיחים לאנשים גן עדן ושאר קשקושים אם רק יעשו מה שאומרים להם, או פוליטיקאים שמספרים סיפורים כדי שיבחרו בהם ויעניקו להם כוח , מעמד ומשכורת לא רעה.
בקיצור, מבחינה אובייקטיבית כנראה שלרובנו אין משמעות נשגבת כלשהי לחיים, אך מבחינה סובייקטיבית כולנו רוצים להאמין שיש לנו :-)
סקאוט (לפני חודש)
עוד אנשים שיצטרפו לדיון מלבדי ומלבד מחשבות?
סקאוט (לפני חודש)
אז מה, מחשבות, לוותר על הגשמת החלום לטובת התבססות כלכלית?
מחשבות (לפני חודש)
יש הרבה מקצועות שיעודם קריירה מבטיחה ומכניסה.
סקאוט (לפני חודש)
לא, בוודאי שלא בחינם. אבל גם אם לא בחינם, זה סוג של ייעוד.
מחשבות (לפני חודש)
לרפא חולים בחינם?
סקאוט (לפני חודש)
בחייך, מחשבות, להתנדב זו לא משמעות? להיות רופא ולרפא חולים? להיות מחנך ולחנך תלמידים?
לא רק לעשירים יש יכולת תרומה והשפעה. נכון שהמשאבים שלהם הרבה יותר גדולים אבל גם לנו, האנשים הממוצעים, יש יכולת לפעול ולשנות.
מחשבות (לפני חודש)
לא. רק עשירים מופלגים מקימים עיתון, תורמים למוסדות מדע וחינוך, והם כמובן מתי מעט. אנחנו שורדים.
סקאוט (לפני חודש)
מחשבות, אני בכל זאת מתעקשת לומר שזו משמעות, פשוט משמעות שונה.
מחשבות (לפני חודש)
כל הדיון פה מראה בדיוק שאין תכלית ואין משמעות. ממש אין. אנחנו בנויים לחיות באינרציה, הגוף שלנו בנוי להנאות חושניות ואינטלקטואליות. זו לא תכלית, אבל זה גורר להמשיך.
סקאוט (לפני חודש)
ראסטה- כמובן שהם שאלו את השאלה הזאת, אין ספק, אבל לא לכך התכוונתי. התכוונתי שהם לא שאלו את עצמם
יש חיים לאחר המוות? אין? אז אין תכלית.
לדעתי, תכלית החיים ספציפית לא קשורה אל המוות מכיוון שאפשר למצוא תכלית גם ללא אמונה ותהיות במתרחש לאחר המוות.
תכלית החיים זה מה שאתה בוחר להגדיר כתכלית. אפילו פעילויות מינוריות כמו קריאה. איזה קשר ישיר יש בין מוות לקריאה?
Rasta (לפני חודש)
החיים הם חלק בלתי נפרד מהמוות ולכן קשורים אחד בשני.
אני בטוח שיש אנשים שיושבים בבית וחושבים מה קורה לאחר המוות, מאז ומתמיד עשו את זה וזאת הסיבה העיקרית לקיומן של דתות בעולם.
סקאוט (לפני חודש)
ראסטה- תודה רבה. לגבי הריק האינסופי- נתון לוויכוח. עם זאת, לעניות דעתי, אין כל קשר בין משמעות החיים והמוות מהסיבה הפשוטה שמשמעות החיים היא תוצר של החיים עצמם. אני לא חושבת שאנשים יושבים בביתם וחושבים לעצמם: מה יש לאחר החיים? כלום? אז אין לי תכלית.
למרות שהם דבקים בדעה זו, לרוב, הם כן מוצאים טעם ומשמעות לחיים. אדם אחד רואה את תכלית חייו בריקוד, השני בהקמת משפחה, השלישי בטיולים, ברכישת ידע. אלה לא סוגי משמעויות? אומנם הם שונים מסוג המשמעות האידיאליסטי אשר הצגתי אבל לדעתי הם אינם פחותי ערך.
הם גם משמעות. משמעות החיים היא איך אתה מחליט להסתכל עליהם ומה חשוב לך, למה אתה שואף להגיע, בסופו של דבר, מה מניע אותך.אנחנו יוצרים את המשמעות בעצמנו ולכן אין תשובה חד-משמעית כמה סוגי משמעויות יש.
סקאוט (לפני חודש)
חבר'ה ( כולל מחשבות) איזה כייף שנוצר דיון! ועוד על נושא מרתק שכזה.
שאול- תודה רבה.אני מסכימה איתך מאוד. אם לאדם אין משמעות אז למה לחיות? מה המטרה? כמו שאמרתי: חיים ללא משמעות הם כמו קליפה ריקה. אנחנו, בתור בני אדם, כמהים למצוא איזו תכלית לחיינו ואם אנחנו לא מוצאים אז זה ממריץ את רצוננו לשים קץ לחיינו. זו בעצם מהות הספר, בין היתר : משמעות החיים גורמת לנו לדבוק בחיים, למצוא בהם טעם.
כמו שאמרת, מה שמחשבות טען בדבר החיים בסבבה זה גם סוג של משמעות אבל הוא פשוט לא מכנה אותה כך. אדם ללא תכלית בכלל הוא אדם אבוד ומסכן.
Rasta (לפני חודש)
החיפוש הבלתי פוסק אחר משמעות... איך אפשר למצוא משמעות לחיים כשאין שום דבר מעבר לקיום הפיזי שלנו ובסופו של דבר נחזור אל הריק האינסופי? החיפוש אחר משמעות קורא כשאדם מבין שאין לו במה להיאחז וכשחסרות לו תשובות וזה מקובל. בסופו של דבר קיים האינדיבידואל ואדם יכל למצוא את מה שעושה לו טוב ולדבוק בדבר וכך ירגיש שמצא משמעות לחייו, אך האם באמת "משמעות החיים" מסתכמת בזה? האם עונג חושי/רוחני של האינדיבידואל מספיק ובזה מסתכמת תכלית חיינו?
שאול - אדם שיערער על כל הערכים בחייו יתאבד - ממש לא... התאבדות היא לא הפתרון, המוות הוא הדבר היחיד שבטוח והוא יגיע בשלב מסוים. רק בגלל שהחיים חסרי תכלית לחתוך באמצע? אני מודע שלחיים אין תכלית וכל מה שנשאר זה להעביר אותם ב"סבבה" כי אנחנו כבר פה אז למה לא לנצל את המציאות שקיימת ולהנות מהדרך? - "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם" - קאמי.

תודה על הסקירה היפה סקאוט, אקרא את הספר בהזדמנות.
שאול תליון (לפני חודש)
תודה רבה! ביקורת טובה על הספר וקטע מעורר מחשבה בכללי.
אם יורשה לי, אוסיף את שני הסנט שלי לדיון "משמעות החיים".
מצד המציאות,אני מבין את מחשבות; מטריאליסטים בהחלט לא ימצאו משמעות לחיים. (אגב, גם אתה כן הצגת משמעות לחיים, מוגדרת ע"י שני עקרונות - לעשות כיף, ולא לפגוע באחרים. מאיפה אתה קובע זאת? ואיך אתה מעז עוד לבקר מי שלא שותף לשני העקרונות שלך?)
אבל, אם ככה, למה לחיות? כמה מהאנשים באמת יכולים להסתכל אחורה על חייהם ולהגיד "מנת הכיף שהייתה לי שווה את הצער והסבל שעברתי"? אינני מכיר הרבה כאלה. אדם שיערער על כל הערכים בחייו - יתאבד.
ולכן בני האדם ממציאים להם נרטיב - יש משמעות, יש מטרה; כדאי לחיות. היא יכולה להיות הדוניזם או התנזרות; רדיפה אחרי כוח או ידע או כסף; הצבת מטרות ויעדים והליכה לאורם. זו אולי לא תמיד האמת, אבל זה הנרטיב של כל בני האדם - ולמה לערער עליו?
מתנצל אם פגעתי במישהו, זו כלל וכלל לא כוונתי.
סקאוט (לפני חודש)
מחשבות- נתינה לאחר זה להיות עבד?
לממש את עצמך במקום עבודתך זה להיות עבד?
סקאוט (לפני חודש)
לי- אין ספק!!
מחשבות (לפני חודש)
את צריכה להיות יותר ספציפית. אנשים לא מעניקים משמעות לחיים, הם רק עבד לעבודתם, לפרנסתם, לעול הקשה של החיים. זהו.
לי יניני (לפני חודש)
ספר נהדר שקראתי לפני המון שנים
סקאוט (לפני חודש)
מחשבות- זה לא אמור להיות ההפך? הענקת משמעות לחיים לא יוצרת הקלה? יש אנשים שלא מאמינים באלוהים אבל מאמינים במשמעות החיים.
סקאוט (לפני חודש)
פאלפ- תודה רבה. מסכימה איתך שלא כל אחד היה לו את החוזק הנפשי לשרוד תופת כזאת.

מסכימה גם עם המשפט השני שכתבת בדבר משמעות החיים.
מחשבות (לפני חודש)
סיוט משום שמישהו אחר קובע לי מה אוכל, איך אתנהג, איך אתחתן וכך הלאה. זה לא בהכרח ענייני דת, אבל משמעות אצל האחד הוא הסיוט אצל האחר.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
ביקורת מצוינת סקאוט. פראנקל באמת הצליח להדהים אותי בספר הזה, אבל... בתנאי גיהנום כמו שהוא חווה החיבור הזה יכול להיות לעזור אך למעטים(שגם זה משהו). על אף ההבנה האינטלקטואלית על אודות משמעות החיים והטיפים שהוא נותן בספר, בסופו של דבר לרבים פשוט אין את החוסן הנפשי לעבור דבר כזה.

אגב אחת הדרכים לעבור את החיים "בסבבה" היא להעניק להם משמעות.

גם החלק השני בספר מרתק ביותר.
סקאוט (לפני חודש)
מחשבות, אתה יודע שאני מכבדת אותך אבל הפעם קשה לי להסכים. אולי מדובר בקלישאה אבל היא נכונה. משמעות החיים היא איך שאנחנו בוחרים להתייחס אליה. אם אתה בוחר שתהיה משמעות אז תהיה.

מדוע סיוט?
מחשבות (לפני חודש)
מה לעשות ולחיים באמת אין משמעות. בגלל עובדה זו חייבים להעביר את החיים בסבבה כשהמוטו הוא חיה ותן לחיות. דווקא אנשים המתעקשים על משמעות החיים מעניקים לעיתים משמעות חיים שלילית לאחרים. בעלי האידיאולוגיות שבינינו הופכים חיי אחרים לסיוט.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, אור, שמחה שנהנת.
אור (לפני חודש)
סקירה נפלאה סקאוט, כתבת נהדר.
נהניתי מתהיותייך ותובנותייך, בנוגע לספר ובכלל.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ