ביקורת ספרותית על בין חולות וכחול שמיים מאת נחום גוטמן

---

לאחרונה הרגשתי צורך להתעמק בז'אנר שכמעט ולא נגעתי בו והוא האוטוביוגרפיות. לכן, מיד לאחר שהתפנה לי זמן, פניתי אל הספרייה הקרובה אל ביתי ובחרתי לי את הספר הזה שכן הכרתי את סגנונו של גוטמן כבר מן הספר "ביאטריצ'יה" המופלא והרגשתי שהספר הזה, המגולל את קורות חייו של גוטמן עצמו לצד קורות חייה של א"י טרם הפיכתה למדינת ישראל, הוא המתאים לי ביותר.
לא עברו שעות רבות וכבר הייתי בעיצומו של הספר. קוראת אותו לאט לאט, מתענגת על כל עמוד ורושמת לי הערות לפי צורכי.

כפי שכבר ציינתי בתחילת דבריי הספר עוסק בקורות חייו של נחום גוטמן הצייר והסופר משחר נעוריו כילד צעיר במולדובה דאז, בתחילת המאה ה-20 הייתה עדיין תחת שלטונה של האימפריה הרוסית, ועד בגרותו כאשר כבר היה עלם צעיר והיה עד להקמתן של מושבות בארץ ישראל ואף הקמתה של תל אביב שעד כה נקראה אחוזת בית.
גוטמן מיטיב לתאר את תחנות חייו והאירועים הרבים שהיה להם חלק מרכזי במהלך חייו, אירועים מכוננים בחיי הישוב היהודי ובהיסטוריה של מדינת ישראל בפרט. הוא מסביר כיצד אביו הסופר בן ציון יחד עם חבריו המורים הקימו בית ספר יהודי-עברי ששיעוריו נלמדים בלשון העברית בתחומי רוסיה. בית ספר זה היה מורכב מארבעה חדרים ששניים מהם הוקצו ללימודי התלמידים ואחד היה מטבחון והאחר היה חדר שינה שבו הצטופפו בני משפחתו של גוטמן.
לא די בכך, הוא מחיה בפנינו את הנפשות הפועלות של הזמנים ההם, את האישים הדומננטיים שהיוו את לב ליבו של החינוך העברי בראשית דרכו בגולה. אישים חשובים כמו ביאליק, המשורר הלאומי שהיה חשוך ילדים ולכן נפשו נקשרה בנפש נחום הילד שהעברית לא הייתה שגורה בפיו בימים ההם. הוא משרטט לנגד עינינו את קווי מתארו ודמותו של ש"י עגנון הסופר הידוע שמתואר כנער צעיר וביישן, נאה,אשר שפתיו חתומות בשתיקה נצחית וכללי הנימוס ברשותו בכל עת, אין הוא שוכח אותם ולו פעם אחת.הם עבורו לחם חוק.
מלבד השניים הללו הוא מאזכר באוטוביוגרפיה הצבעונית שלו דמויות מפתח נוספות בעולם הספרות כמו ברנר, שלום עליכם ואפילו פוליטיקאים לעתיד כמו לוי אשכול ודומיו. לכל הדמויות הללו, ללא יוצא מן הכלל, ישנו קשר עמוק ומעמיק עם גוטמן. כל אחת מהדמויות הללו עיצבה בנפשו של הנער הצעיר פלח אישיות שבלעדיה גוטמן לא היה אותו אדם שמדינת ישראל זכתה להכיר ולהוקיר.
אומנם אוטוביוגרפיה זו עמוסה פרטים, נקודות ציון ואנשים המאכלסים את חייו של גוטמן בנעוריו אך למרות זאת אין לומר בשום פנים ואופן שספר זה הוא משמים, נוקשה או פרטני יתר על המידה. להפך, גוטמן מקפיד לספר את סיפורו בחן ובהומור שגורמים לקורא לרצות ולהמשיך בקריאה עד תום הספר. שום פרט לא נעלם מעל פני הקורא והוא קולט לתוכו את הכול תוך כדי הנאה מרובה מן הכתוב, מן המסופר. הכול משובץ במקומו כאבן חן המלוטשת ביד אומן מן המעלה הראשונה. ובאמת, גוטמן הוא אומן. הוא איננו רק צייר אלא גם סופר, הוא כותב כפי שהוא מצייר. הוא מניח את כל ישותו התוססת הן ברישומיו הצבעוניים והן בכתיבה והתוצאה הסופית מרגשת עד מאוד.תוצר של עמל רב שנים. פסיפס חי של צבעים מפעימים ומלבבים הצובעים את חווית הקריאה במנעד רב-גוני של צבעים זכים, עדינים ומנגד בצבעים עזים, עמוקים, הניגרים ונוטפים מבין דפי הספר הישר אל תוך ידיו של הקורא.

אני חייבת לומר שספר זה גרם לי לאהוב עוד יותר את נחום גוטמן עד כדי כך שהוא רשמית הפך לאחד הסופרים האהובים עלי מכיוון שהוא בקיא בכתיבה, הוא אדם אשר יודע את מלאכתו היטב. יש ברשותו את כל נתוניו של סופר דגול. כל פרק לטעמי היה טבול בצבע חמים ואדמדם של מילים, מילים שנכתבו מדם ליבו של הסופר שגם כאשר תיאר אירועים מקוממים הוא תיאר אותם בסלחנות ובאהבה, אהבה למולדתו השניה- ארץ ישראל.

" על הכוח הרב ועל ההשפעה הגדולה שיש לנוף הסובב בכדי לאחד אנשים לקיבוץ אחד, וכי אהבת הנוף יכולה לעשות אותנו לעם אחד, וכי אנו המציירים אותו, יכולים בתמותינו למלא תפקיד נכבד במשימה זו"

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על בין חולות וכחול שמיים