“יופי של תחקיר ערכה שרה אהרוני והכניסה אותנו לנבכי משפחת רוטשילד, אחד המשפחות המשפיעות ביותר באירופה מהבחינה הכלכלית, בחלק הראשון של המאה ה-19.
אלא שתחילת שושלת המשפחה, דרך מאיר אמשל רוטשילד ונישואיו לגוטל, החל עוד במחצית השניה של המאה ה-18, עת מאיר רוטשילד עשה חיל בעסקיו והוליד עשרה יורשים, חמישה מהם בנים ממשיכי דרכו ושותפיו לעסקיו חובקי אירופה כולה.
המשפחה החלה דרכה ביודנגאסה, רחוב היהודים, הגטו היהודי בפרנקפורט. היהודים נחשבו לסוג של מזיקים, שאינם אמורים להסתובב בחופשיות בפרנקפורט בפרט והנסיכות בכלל. הרחוב היה תחום וליהודים היה צורך בהיתר לצאת. מאיר אמשל רוטשילד עשה ככל שביכולתו להשיג חופש מוחלט ליהודים, אבל חופש זה הושג לאחר תשלום כבד ועם הכניעה לצרפתים ולחוקי הנאורות שלהם.
על הכל כותבת גוטל רוטשילד בשלושה יומנים, על נאורותו של מאיר בעלה, על היותו מרחיק לכת, איש עסקים מיומן, אדם שלא מוותר בקלות, גם חולה. אהבה רבה יש לה לבעלה, לעשרת ילדיה, לעשרות נכדיה ובכלל למשפחתה המורחבת.
כשמאיר רוטשילד מת בסוף, הוא מת, אתם יודעים, זה לא ספוילר, הדמעות כבר זולגות מעצמן. איזה זוג זה, איזו אהבה. אבל לא רק זוגיות מוצלחת יש כאן. יש משפחה מאוחדת, המצליחה להשתלט על הבנקאות האירופית כשלמעשה היהודים חיים בגטו סגור. הישג אדיר למשפחה שידעה לנצל את רצון הצפרתים להשתלט על אירופה, על חמדנות נסיכי גרמניה והולנד, על התעשיה המפותחת של אנגליה, על הצורך של העשירים בעוד ועוד הלוואות, חפצי אמנות וסתם ארמונות מפוארים להשוויץ בהם.
גוטל רוטשילד מאריכה חיים שנים רבות אחרי מאיר, חוזה בהתרחבות המשפחה, השתלבות הבנים והנכדים בשמנת העושר חובקת היבשת ומביאה לנו "עדות פנימית" מהישג יוצא דופן זה.
לכל אורך הקריאה היתה לי תחושה שהמחברת, שרה אהרוני, עסקה איכשהו בעברה בחינוך. ואכן, היא היתה מורה ומנהלת בית ספר, וזה כמובן ניכר בכתבתה, כשכל מילה מדודה, הכל במקום, מעט עצור זרימה, אבל מי שלא מתעייף מסגנון זה זוכה בסופו של דבר להישג גדול.
ספר מרתק.”
