ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 21 באוגוסט, 2017
ע"י סקאוט
ע"י סקאוט
" נשים קטנות- הגרסא היהודית" כך אני מכנה את ספר זה בעקבות התחושה שעלתה בי במהלך הקריאה, שיש קווי דימיון לא מעטים בין שני הספרים.
הספר מתחקה אחר חמש בנות ממשפחה יהודית וקורות חייהן בתחילת המאה ה-20, כיצד הן מצליחות להפיק את המיטב גם כשאין להן הרבה.
אף על פי שהספר מוגדר ספר ילדים, לדעתי הוא מתאים לכל המשפחה, כי גם המבוגרים שבינינו יצליחו להנות מקריאתו.
בהתחלה הייתי סקפטית, מכיוון שלא חשבתי שאהנה מהספר, אבל האמת שכבר מהפרק הראשון שיניתי את דעתי, ואיך לא? הרי הפרק עוסק בביקור בספרייה!
הפרק הפותח מתאר כיצד הבנות ממתינות לאחותן שתגיע בכדי ליישם את הביקור השבועי שלהן בספרייה, אך האחות מתעכבת, וצריך לציין כי איחורים הם לא דבר שבשגרה אצלה.
הן מתחילות לדאוג שמא קרה משהו, עד שהיא מופיעה מולן בוכייה ומסבירה להן את שאירע. מסתבר שהשאילה לחברתה את הספר והחברה איבדה אותו וכעת, כתוצאה מהאבדה, היא תאלץ לשלם כסף לספרנית ומכיוון שאין למשפחתה את הסכום הנדרש, לא תוכל לעולם להשאיל ספרים.
בלב כבד ובחשש רב ניצבות הבנות מול הדלפק של הספרנית, מספרות לה את המקרה המצער והספרנית, שלמרות שרחמיה נכמרו עליהן, מחליטה לא להציע לשלם במקומה ומציעה להן אלטרנטיבה- שהאחות תשלם את הסכום בתשלומים [כלומר, כל פעם שהן מגיעות לספרייה]
האחיות מרגישות הקלה ומיד מציעות פה אחד שהן יעזרו לאחות לשלם ובכל פעם שניתנים להן דמי כיס, הן יביאו אותם לאחותן בכדי שתוכל לפרוע את חובה.
זו אחת הדוגמאות מדוע הספר הזה מקסים.
למרות שהסיפור פשוט והעלילה לא מתוחכמת, יש דבר מה נוגע ללב בספר זה שגורם לך לרצות ולהמשיך לקרוא, לרצות ולהמשיך להיות חלק מהמשפחה.
אחד הדברים שאהבתי בספר הנוכחי ובשאר הספרים בסדרה שקראתי עד כה, היא העזרה ההדדית של בני המשפחה, אין דבר כזה שהמשפחה לא תירתם למענו של בן משפחה אחר, וגם אם קורה מקרה שאחת הבנות שוגה, מיד האם מוכיחה אותה על טעותה ומתקנת את התנהגותה. או למשל ההתלהבות מדברים קטנים שהיום נראים לנו מאוד בנאליים..כמו למשל קרקס, ירידים וכדומה.
דבר נוסף שהיה מורגש בעת הקריאה, שהילדות באמת מתנהגות כמו ילדות! זה כלל לא הרגיש לי מלאכותי, אדרבא! הן היו מציאותיות להפליא, והכי חשוב- לא מושלמות מדי. הן עשו שגיאות, הן קינאו, חלקן תיעבו בית ספר, עשו תעלולים ומעללים שונים אבל גם אהבו, כעסו, בכו, ניסו להתחמק מניקיונות, ואפילו אחת מהן לקחה צעד אחד קדימה בכדי לבחון את אהבת הוריה וברחה מביתה. הן שיקפו נאמנה את הלך רוחם של ילדים.
סצנה אחרת הלקוחה מן הספר השני מציגה בפנינו לא רק את אהבת המשפחה השוררת בין בני המשפחה אלא גם אהבת הבריות, בספר זה הבנות מתוודעות לנער איטלקי עני שאימו הגוססת נופחת נשמתה, יום לפני כן, כשהאם הייתה בפרפורי גסיסתה האחרונים והתנדנדה בין חיים למוות, דודן של הבנות קנה לאחת מאחיינותיו לרגל יום הולדתה העשירי עגילים יקרים שמאוד חשקה בהם נפשה. אותה אחיינית שהתבשרה על מות האם, חשה מדקרת אשמה והחליטה לעשות מעשה: היא תחזיר את העגילים, תקבל את הכסף חזרה, ובמקום תקנה לבחור המסכן מתנה.
ישנה סצנה נוספת שאני אישית מאוד אוהבת והיא דווקא מראה שלפעמים הספר כן יכול להיות מחוכם בדרכו שלו, כשהאם מבקשת מאחת מבנותיה לנקות אבק והבת מסרבת בטענה שיש לה שיעורי בית רבים להכין ומשליכה את המטלה על הבכורה.
האם מחליטה לקיים משחק: היא מחביאה עשרה כפתורים ומבקשת מבתה הבכורה [שזה תורה לנקות] למצוא אותם. וכך ניקוי האבק יוצר עניין אצל הנערה וגורם לה לרצות ולהמשיך במשחק ובד בבד סוחף אחריה את אחיותיה שמבכות מדוע הן לא יכולות לשחק גם הן.
אבל אל תחשבו שהאם כל כך טיפשה ותשים את הכפתורים באותו המקום, לא ולא! כל פעם הכפתורים מוצאים עצמם במקום אחר, והמשחק אינו מתקיים כל יום אלא פעם ב- בכדי ליצור עניין מחודש ורציף אצל הבנות, כי אחרת הוא היה נמאס עליהן והאם הייתה נאלצת למצוא מוצא אחר.
עוד נקודה לציון שגרמה לי הנאה: האיזכור של החגים היהודיים, המשפחה חוגגת שלל חגים יהודיים המוכרים לנו היטב: יום כיפור, חג פסח, ראש השנה, פורים.
עצם זה שהספר מתמקד במשפחה יהודית גרם לי מאוד להתחבר ולהרגיש מה שנקרא- בבית. הרגשתי שזה עוד פן שיוצר חיבור טוב לספר. כך שזה בהחלט בונוס, לפחות בעיני.
מה שהעציב אותי מאוד הוא הגילוי שהספרים אינם מתורגמים, אף לא הראשון מביניהם. כפי שאנו יודעים, לא רבים הישראלים שקוראים ספרים בשפה האנגלית וכך נוצר מצב שנבצר מהם להכירו ולפסוח על ספר נהדר זה.
נו, נקווה שמישהו ירים את הכפפה ויתרגם אותו, בכדי שגם הקוראים שנוטים לקרוא רק בעברית יוכלו להנות ממנו.
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
