הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 בינואר, 2019
ע"י סקאוט
ע"י סקאוט
אחיו הגדול של הומר נשלח לשדה הקרב. התקופה היא מלחמת העולם השניה. הומר בן ה-14 עובד בשליחויות ותוך כדי השליחויות הללו הוא נחשף לבשורות איוב על חיילים שנפלו בשדה הקרב, בין היתר, בין כל המטלות המוטלות עליו.
זו סיטואציה אירונית כי למרות שהספר הוא ספר התבגרות בעת תקופה לא פשוטה, הנער מכניס אותנו אל תוך מחשבותיו ורצונותיו ובין כל המחשבות הטיפוסיות של נער בן 14 מקננת המחשבה על האח הגדול שנשלח לחזית...
לאורך כל הספר חשתי תחושת אי נוחות לגבי הנופלים הרבים והתחושה היא שהאסון לא יפסח גם על משפחתו של הומר...במהלך הקריאה גם הייתה לי תחושה שכל החשיפה לבשורות הללו היא בעצם צחוק הגורל ומעין הכנה כואבת לממש ובא...
למוות קרוב ובא...שיגיח עוד רגע מעבר לפינה...חוסר הוודאות, חוסר האונים ואי הידיעה הם הורגים, הם נוראיים, הם מחטטים בתוך גופך ותולשים פיסה אחר פיסה ואתה מצוי במצב של בין הפטיש לסדן....מצד אחד אתה צריך להתנהל רגיל ולשדר עסקים אך מצד שני המוות מרחף מעל לראשך.
באופן אירוני, זה מה שאני חווה בשבועות האחרונים וזו הסיבה למה אני שומרת על תענית שתיקה עיקשת. לצערי, התבשרתי על בשורה לא טובה. ידעתי שזה יקרה יום אחד אבל לא חשבתי שבצורה כזאת ובעוצמה כזאת ולמרות שמדובר בקרובת משפחה מבוגרת וחולה, הבשורה הייתה כמו מהלומה שפגעה בי מתחת לחגורה.
בימים הראשונים היה לי קשה מאוד לתפקד וכל שעשיתי התבצע באופן מכאני וללא חשק בולט לעין...לא יכולתי לחשוב במונחים של סוף קרב...זה בלתי נתפס...חוסר הוודאות הזה שאתה לא יודע מה יקרה ביום המחרת וביום שלאחר מכן....ההתמודדות עם מחלה ארורה שמכרסמת בקרוב משפחתך וידיך קשורות ואינך יכול לעשות דבר אלא רק להקל במעט ולהתבונן מהצד...
וצריך להתכונן לנורא מכול....והתחושה הרעה...והנסיון להדחיק...הנסיון לא לתת למצב הרוח המחורבן להשפיע עליך...ולתפקד אבל הצל הרע דוחק בך, כוסס בך...איך אפשר לחשוב על מונחים של...כשהאדם עודנו בחיים? ובני המשפחה שמנסים לשדר שגרה יומיומית אבל ברור שמשהו לא טוב קורה והכעס על ההשלמה הבלתי מדוברת...יחד עם הניגודיות שברצון לא לוותר, להלחם...אך גם להתכונן...העימות עם המוות...צמד המילים הזה: היא נלחמת, היא עוד לא מוותרת...
והתקווה העלומה שיש סיכוי לנס כלשהו...אולי לטעות באבחנה...אולי זה סיוט שרק אצבוט את עצמי אתעורר באבחה אחת ואגלה לשמחתי שהכול היה חלום...או איזו מתיחה מוקדמת של 1 באפריל...אבל לא...כמה שצבטתי את עצמי, כמה שפיללתי, המצב נותר בעינו.
מי רוצה למות? אפילו ברגע שאדם מטביע את עצמו במטרה ברורה לסיים את חייו, יש דחף ראשוני של הגוף לא להיכנע למלתעות המוות ולכן מתקיים מאבק בין הראש לרגש. מאבק מחריד מאין כמוהו. בין רצון הנפש הרצוצה לבין האינסטינקט של הגוף.
קראתי את הספר הזה לפני שנים והבנתי מאוד את הומר כי בני משפחתי חוו שכול ולא תיארתי לעצמי שבפעם שניה שאזכר בספר הזה ואקרא אותו שנית ארגיש הזדהות עזה יותר עם גיבור הספר...
לדאבוני הרב, זה קרה.
ספר מרגש וכואב. כזה שמפוצץ לך את הפצעים ומגביר את הכאב ומציב אותך בפני המציאות במלוא מערומיה אך בצורה כובשת, נפלאה, עצובה ונוראית. ספר שהוא כלל לא קומדיה. הכותרת של הספר היא אירונית. אין כאן שום קומדיה אלא רק טרגדיה והאילוץ לקבל אותה כאשר אתה מתבשר שמלאך המוות פוסע בסמוך לדלתך, היא בלתי נמנעת.
כולנו ילדי החיים אך גם כולנו ילדי המוות, ובמוקדם או מאוחר, כל אחד מאיתנו יפח נשמתו ויגיש אותה בפני הבורא. בין אם נרצה כך ובין אם נאטום אוזנינו ונתכחש.
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה על ההשתתפות בצער, רויטל. מדובר בסבתא שלי.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
צר לי לשמוע, סקאוט.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה. :(
|
|
|
בוב
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
מצטער לשמוע.
שלא תדעו עוד צער.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
זהו, הלכה :(
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, דנה.
הלוואי שהייתה נכתבת בבשורות טובות.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, דנה.
הלוואי שהייתה נכתבת בבשורות טובות.
|
|
|
דנה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אחרי כזאת ביקורת יפה אין ספר שאקרא את הספר :)
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ראסטה- תודה.
מקווה שתהיה קריאה נעימה.
ואין על מולאן. סרט דיסני השני האהוב עלי. |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
נוגה ונוגע.
תודה על הסקירה סקאוט, הוספתי לרשימה. מולאןןן! אהבתי. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
זה בסדר גמור. תודה רבה, אסיה יקרה! אמן ואמן! גם לך שבת שלום ומבורך!
|
|
|
אַסְיָה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
הו סקאוט, אני מצטערת, כנראה לא הבנתי נכון את הכתוב. מאחלת לה בריאות וחיים. שבת שלום ♡
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
והוא אכן מרגש. לא סתם הוא נמצא ברשימת הספרים האהובים עלי ביותר.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אסיה יקרה, תודה רבה, חמודה.
היא עוד לא הלכה אבל המצב שלה לא מזהיר ולפי מה שהבנתי לא נותר לה זמן רב. אני עדיין בהכחשה ומקווה שיתרחש נס אבל כנראה אין זה המצב.
|
|
|
אַסְיָה
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
סקאוט היקרה, כתבת ביקורת יפה ומרגשת. הספר נשמע מעניין ונוגע ללב :)
אני מצטערת על אובדן קרובת משפחתך, מקווה שאת בסדר עד כמה שאפשר. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
עמיחי- אין בעד מה. ספר יפה וכאוב, בעיקר.
|
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
קראתי לפני יותר מעשרים שנה, וזכור לי כספר יפה. |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
