“כל ביקורת אני צריך לחשוב מחדש איך אני מתחיל? מה תהיה שורת הפתיחה שלי, שלא תגרום לאנשים לסגור את האתר בפאניקה?
אחת הפתיחות שאני כל פעם מונע ממני להשתמש בהם היא - "ספויילר קטן - יום אחד כולנו נמות", ומכיוון שאני קורא מד"ב זה מתאים כמעט לכל ספר שאני כותב עליו ביקורת. אני מאוד אוהב המשפט הזה, הוא מסכם לא רע את תמצית קיומנו הן כתור אתאיסט והן כתור תאיסט. אחרי הכול, הסוף באמת כולנו נמות. ( וחלקנו נחזור לתחייה על פי הרמב"ם, בסדר, אני שם את זה בצד כרגע ) במקום זה אני אצטט את אחותו של הגיבור בספר, קצינה בצי - "קצב המיתות שלנו הוא כמו של כולם... מוות אחד לאדם, במוקדם או במאוחר."
יש לסופרי מדע בדיוני לדבר על עולם רע. אחת היא סיבות שעולם טוב משעמם מדי ( אלא אם הסופר הוא האחים סטרוגצקי ), וסיבה שניה שסופר מדע בדיוני רוצה להעביר ביקורת על הסביבה ( אלא אם הסופר הוא האחים סטרוגצקי ) ואז אפשר לעשות את זה בעזרת עולם רע שנבע כתוצאה מהסביבה.
עוד הקדמה קצרה - היינלין היה פשיסט. זה מתבטא בכל הספר "עריצה היא הלבנה', בחלק מהסיפורים בספר "הגבעות הירוקות של ארץ" ( "הביאו ארון מתים מעופרת". זה סיפור כל כך עצוב, ואפילו הצלחתי לא לספיילר לדעתי ), וכמובן גם בספר "מנהרה בשחקים". אני חש כאב עמום מהרעיונות הפשיסטים שבספר כיוון שפשיזם זה לא כמו דת. על פשיזם, בניגוד לדת, אני חש צורך בסיסי להגן וזה לא ממש תורם כשהיינלין מביא טיעון "גריפינדורי" מטומטם ומציג אותו כאידיאל פשיסטי. והחלק הבאמת עצוב, הוא גם צודק.
המשך ההקדמה - היינלין הוא הגיבור של הספר - רוד. היינלין הוא רומנטיקן, כל רומנטיקן שכאשר הוא עף מהצי הוא הפך להיות סופר.
כאשר רוד מדבר עם המאסטר לגבי לימודי ההישרדות שלו, המאסטר שלו אומר:
"אני חושב שאתה רומאנטיקן. התקופה הנוכחית היא מאוד רומאנטית, כך שאין בה מקום לרומאנטיקנים. היא מזמינה אנשים מעשיים. לפני מאה שנה היית נעשה בנקאי או משפטן או פרופסור והיית יכול לשחרר את הרומאנטיות שלך בקריאת אגדות מלאות-דמיון ובחלומות מה היית עושה לולא נולדת, לרוע מזלך, בתקופה יבשה כחרס? אבל זו תקופה שבה הרפתקאות ורומאנטיקה הן חלק מחיי יום-יום. כמובן, כדי להתמודד עם זה דרושים אנשים מאוד מעשיים... במידה מסוימת אתה אמוציונאלי מדי, רגשני מכדי להיות טיפוס השורד האמיתי".
היינלין עף מהצבא בעקבות מחלה, רוד לא. רוד היה חולה ונלחם כי הוא היה חייב, והחיים שלו היו תלויים בזה, לא הייתה לו שום ברירה אחרת. היינלין לא. היינלין רומאנטי מדי מכדי להיות בצבא, אז הוא כותב אגדות על אנשים שנולדו בתקופה הנכונה. רוד הוא הגרי-סטו של היינלין.
וחלק אחרון בהקדמה - העלילה זה החלק הכי פחות חשוב בספר. העלילה היא פשוט כי היה צריך כמה דברים בין לבין, ובמקרה לא הייתה ברירה אז היא גם מעניינת. העלילה זה הלק הכי פחות חשוב בספריו של היינלין, וההוכחה על כך היא ספרו "לוחמי החלל" שאם יש בו עלילה זה רק בטעות ללא שום כוונה מחוברת.
ועכשיו תקראו את הביקורת של פפר, כי אני הולך לדלג בערך על כל העלילה כי היא לא חשובה בעליל.
אחת השאלות הבסיסיות שקוראים ספר מדע בדיוני - מה היה לפני הספר? מי הרג את מי, מתי, ואיך?
במנהרה בשחקים הרקע הוא מלחמת עולם שלישית על רקע לא פוליטי בעליל, כהגדרתו - "העניין היה דומה יותר לקטטה של שני קבצנים על פת לחם".
על פי היינלין, בדומה למה שהוא אומר ב"אזרח הגלקסיה", לכל היצורים החיים יש דחף רק להתרבות ולשרוד, שכל, ידע, תרבות ופוליטיקה זה דברים נלווים שאפשר להתייחס עליהם במקרה הצורך. גם בעריצה היא הלבנה - העיקרון של אכדכאח ( אין כזה דבר כמו ארוחות חינם ) בא על חשבון התרבותיות. כשתרבות ורעב נפגשים, הרעב מנצח. אלא אם כן אתה ברנאר ורבר, וזה טריק ספרותי מלוכלך, ואני לא סולח לו על זה.
אדם גאון הצליח ליצור שער שמאפשר מעבר מיידי בין מקומות, וזה מה שגורם למה שמתואר ב"תיאוריית הספר".
אנשים עזבו את כדור הארץ,לקחו חמור וערימת דברים והלכו לחפש את מזלם במקומות אחרים. אנשים שצריכים לפרוק את הזעם שלהם, אנשים יותר מדי רומנטים, אנשים שאין להם גרוש על הנשמה ושום דבר מה להפסיד, פשוט לקחו את מעט הדברים שיש להם והלכו. בבת אחת הכל השתרר, כל הלחץ, הרעב והמגיפות נפתרו ע"י פתרון כסף. הבעיה נפתרה. הללויה והושע נא.
בדילוג זריז על כל הדברים הלא חשובים בעליל - יש קורס בקולג' ובאוניברסיטה בנושא השרדות - כיצד לשרוד בכוכבים זרים, פלוס מבחן מעשי בהישרדות על כוכב זר ללא שום ידע מוקדם, פשוט זורקים אותך לכוכב עם כמה דברים ואתה צריך לשרוד עד שמחלצים אותך ( פתאום המבחן המעשי ב"מעבדה בLAN ו WAN" נראה נורמלי ). ההנחיה היחידה שהם מקבלים זה להזהר מהסטובורים. וכאן מתחיל הבלגן וכל הספויילרים - בעקבות ארוע בעייתי קלות, אי אפשר לחלץ אותם, והם צריכים לשרוד לבד. בהצלחה להם. רוד אוסף סביבו אנשים, וביחד מקימים מחנה ומתגוננים מפני הסטובורים. באמצע יש מרד, הוא לא מדוכא כמו שצריך ( איפה טוביה ביילסקי כשצריך אותו? ), המורד משתלט ויש מנהיגות חדשה. כאן הספר לא הופך להיות בעל זבוב, וממשיך בשיא המהירות לבעיה הבאה - המנהיג החדש לא יודע לנהל את המחנה כמו שצריך, המחנה מושמד, כמעט כולם מתים והמנהיג מקריב את עצמו כדי שהשאר יחיו. רוד, המהיג המקורי, מצא מקום אחר ורצה שיעתיקו לשם את המחנה אבל אף אחד לא הקשיב לו, תופס את מקומו כמנהיג ומכריז שלא עוברים למקום החדש, אלא נשארים באותו מקום ומגנים עליו עד הסוף המר, ובעצם מפגין את הפשיזם של היינלין. הם נשארים שם, מקימים קבוצה חזקה ואלימה, שולטים ומפתחים דברים ( בעיקר סוגי נשק ) ובעצם חיים במדינה משל עצמם, ללא קשר למין האנושי, וטוב להם. הם לא רוצים שהמצב ישתנה, ואם ישחררו אותם הם לא יחזרו. האומנם? לא ממש, משחררים אותם, והם חוזרים הביתה. כולם. למעט רוד. רוד הוא האנרכיסט הרציונלי האידאלי של היינלין, הוא לא יחזור הביתה מרצון, הוא ישאר על האדמה וישלוט בה. הוא יקים את האומה הבאה, הוא לא זה שיחזור לממסד. תושבי כדור הארץ רוצים את השטח? הם מוזמנים למשא ומתן. אבל, כמו כל שלטון רודני טוב, זה לא עובד לא, האזרחים מורדים והוא נשאר בודד. הוא חוזר בודד לכדור הארץ, ואז יש סוף שמח והכל בא על מקומו בשלום.
אבל יש נקודה מעניינת, תושבי המושבה ששרדו פיתחו לעצמם תרבות. תרבות פראית אולי, אבל תרבות הכרחית. ואז מגיעים בני האדם המתורבתים, הרומנטים, הנאורים, ורואים אדם ולא בהמה. מה בני האדם הנאורים שלנו עושים? הופכים אותו לבהמה, כדי שהסיפור יימכר טוב יותר, ויהיה לו רייטינג גבוה. תודה לפפר שהעירה את תשומת לבי לתופעה.
רוד חוזר ויש סוף טוב, נכון? לא נכון! הסוף טוב רק מבחינת רוד.
יש שני דברים שהיינלין מנסה לומר בספר, ובשום צורה אין סוף טוב.
א. היינלין אומר שתיאוריית הספר נכונה. הוא בעצם משלב אותה עם הגישה הפשיסטית שמלחמה מקדמת את העולם. הסטובורים לא אמיתיים, זה פשוט ההפך מRobots, הם יצורים שיש בכל מקום וחיוניים להתקדמות, כי אנחנו בני אדם.
ב. הסוף סוף עצוב. ובשביל זה אני אחזור שוב ואתר את דמותו של רוד לעומת הדמות של היינלין. היינלין היה חייל אבל גורש, ניסה להיות מנהיג אבל נכשל, במקום להלחם ולצאת להרפתקאות הוא כתב ספרים על מי שכן. רוד הוא לא הגרי סטו של היינלין, הוא בדיוק ההפך. רוד היה חיל, רוד הצליח להיות מנהיג, רוד יצא להרפתקאות ולא כתב עליהם.
עד שזה מגיע לסוף. הסוף עצוב, רוד חוזר הביתה, רוד הוא לא כמו היינלין, שבסוף כל מה שהוא חלם עליו לא הצליח. היינלין ניסה ללכת שוב לצי אבל לא נתנו לו. מה לדעתכם יקרה לרוד שהולך לצבא מחדש? מה היינלין אומר בזה?”
