ביקורת ספרותית על הרפתקאות ג'נינגס בבית הספר מאת אנטוני באקרידג'
ספר מעולה

---

במשך שנים רבות שמורה בליבי פינה חמה לתרבות האנגלית. דבר מה בגינונים האנגליים, הספרות האנגלית ואף המוסיקה קוסם לי מאוד ואני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש נהנת מחשיפה לתרבות זו. [יש בי צדדים אנגלופיליים לא קטנים]

אחד הסמלים החזקים לתרבות האנגלית עבורי מלבד שעת התה, מבטא אנגלי, המלכה אליזבת ועוד כהנה וכהנה מאפיינים אנגלים מובהקים הוא בית הספר האנגלי שרווח באנגליה בימי המאה ה-18 והמאה ה-20. ליתר דיוק, בית ספר-פנימייה.

אין ספק שבתרבויות רבות ישנם בתי ספר המורכבים מתבנית פנימייתית אבל בית הספר פנימיה המוכר ביותר ברחבי העולם ובספרות בפרט הוא ללא צל של ספק בית הספר האנגלי. הרבה מאוד ספרים אנגלים נכתבו כשפנימיה אנגלית מתנוססת לה ברקע או שהיא מהווה את עיקרו של הספר שבין כותלי הפנימייה הנערים רוחשים תוכניות וחייהם תוססים לאין שיעור.

גם סדרת ספרים זו, המתמקדת בנער בשם ג׳נינגס, איננה שונה. הסדרה מתמקדת בנער צעיר כבן 10 החי בשנות ה-50 של המאה ה-20 שמגיע בתחילת הספר הראשון אל פנימיית בנים ושם הוא צריך להסתגל אל הסיטואציה הזרה. לאט לאט הוא רוכש לעצמו חברים ולומד להכיר את מוריו השונים והמגוונים. נשמעת עלילת ספרי ילדים ממוצעת, נכון? אז זהו, אין זה מדויק במאת האחוזים. ״ העלילה הגנארית״ המיוחסת לסוג ספרים זה כביכול אינה תואמת כלל את האופי האמיתי של סדרת ספרים מקסימה זו, סדרה שמתאימה הן למבוגרים והן לצעירים. בקריאת הסדרה המבוגרים ירגישו מעין צביטה בליבם וגעגועים לימי ילדותם אך בד בבד גם יחושו מעין ילדות שניה בצל גיבורינו החינניים שאף אדם אינו יכול להישאר אדיש למעלליהם, מעללי ג׳נינגס טוב הלב וחבריו שנקלעים לפרשיות סוערות ומסעירות ומטריחים פעם אחר פעם את צוות המורים. ביניהם מר וילקינס הקשוח שגומלת בליבו החלטה מתמדת ללמדם לקח אחד ולתמיד במטרה שהתעלול שעוללו יהיה האחרון ( לא בהצלחה יתרה, יש לומר) המנהל המנסה להחזירם אל דרך הישר וכמובן המורה הבכיר מר קרטר שההסתבכות הקבועה של ג׳נינגס וחבריו מותירה אותו חצוי- מחד גיסא הוא מתבונן על המאורעות בבדיחות הדעת וברוח טובה, ומאידך, הוא מודע לתפקידו כמורה וכמודל לחינוך אנגלי ג׳נטלמני, חינוך שבבסיסו יש להעניש את הילדים בכדי שלא ישובו לסורם.

ההסתבכויות, התרחישים וההסתעפויות אליהם נקלעים ג׳נינגס, דבאיישר וחבריהם הם רבים וארוכים. למעשה, אין פרק כמעט שהחברים לא נקלעים לאיזו תקרית מביכה או מפחידה ובעיקר משעשעת. למשל, כאשר ג׳נינגס וחברו שומרים על דג המחמד של חברם ובהחלטה רגעית מחליטים לתת לדג המסכן למתוח קצת את סנפיריו בברכה הבית ספרית ודווקא ברגע זה מתרחש אסון גדול שמעיב על תחושת האחריות שהרגישו.

תקרית אחרת מתרחשת כשהחברים נמצאים בעיצומו של משחק כדורגל חשוב ובלהט הרגע מנפצים את חלון חממת הצמחים של המנהל. אירוע שמכריח אותם להיות יצירתיים מעל ומעבר בלנסות לתקן את הנזק ובמקביל להעלים את האסון מעיניו הבולשות של מר קולינס שדבר לא סר מעיני הנץ שלו.

תקרית נוספת ( תקרית שקשורה לספר האהוב עלי ביותר שגרם לי פרצי צחוק קולניים בשעת לילה מאוחרת שלא פסחו על בני ביתי והעירו אותם כשהם נזעמים ונרגנים ובעיקר תוהים לפשר ההמולה בשעה כל כך לא שגרתית) מתרחשת כאשר ג׳נינגס וחברו מחליטים להיות בלשים בעקבות קריאה בספרי שרלוק הולמס. במשך ימים הם מחפשים אחר מקרים חשודים ברחבי בית הספר עד שמזדמן להם במפתיע מקרה כזה לגמרי באגביות. מקרה בלשי שמצריך מצמד החברים תושייה ואומץ לב. האם יסגלו להם את הכישורים המתאימים לצמד חמד של בלשים מדופלמים או שיברחו באמצע המערכה כמוגי לב?! רמז: שתי האופציות אפשריות בהחלט.
באמת ובתמים הייתי יכולה להמשיך ולתאר לכם את היופי הרב הטמון בסדרה הזאת, הדמויות המקסימות ושובות הלב של הנערים והמורים כאחד, המנטליות האנגלית הקלאסית מאוד שמבשמת את האוויר בניחוחות של תקופה שהייתה ואיננה, ההומור האנגלי שנוכח כאן בכל שורה ושורה [ ותורם עוד יותר לעניין המשלב הלשוני הגבוה שמגחיך את ההרפתקאות אותן עוברים גיבורינו] אבל אמנע מלעשות זאת כי אני חושבת שפירטתי לכם די והותר אודות הספרים הנפלאים הללו. כעת הקריאה היא לשיקולכם בלבד. ( לא אשקר אם אומר שמי מכם יקרא את הסדרה הנפלאה הזאת יעשה אותי אדם מאושר ביותר כי זו באמת סדרה נפלאה שגמעתי בצימאון וברעבתנות כאילו הייתי נתונה במדבר צחיח ללא כל מזון חיוני)

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על הרפתקאות ג'נינגס בבית הספר