ביקורת ספרותית על שלושה גברים בשלג מאת אריך קסטנר
ספר מעולה

---

אריך קסטנר הוא ממזרתא גדול, אם תרשו לי לומר (וגם אם לא). כי הוא יושב לו על מדף הספרים שלי בנחת, לה לה לה, מעמיד פנים של צדיק תמים גדול. מה אמרתם שם?! רואלד דאל הוא הילד השובב של הכיתה, לא א נ י! אני כל כך רגוע ושליו, נחמד ומלבב, כולי חינוך חינוכי ווייבים של ילדים טובים הולכים לישון בזמן ומכבדים את האמהות שלהם.

ואז פעם בכמה זמן חודש חודשיים ככה אני נזכרת לפתוח שוב ספר שלו, ונזכרת שהילדים אולי מכבדים את האמהות שלהם, אבל הן צריכות להיות אחלה בשביל זה; הם אולי הולכים לישון בזמן, אבל רק כי התחשק להם באותו יום. הכל מרומז יותר, דקיק יותר ומתוחכם יותר מספרים אחרים - והתוצאה, כמה מפתיע, היא וואו.

תענוג.

ואיזה כיף לגלות שזה ממשיך לכמה מספרי המבוגרים שלו. כאן למשל אנחנו פוגשים מעשייה קלאסית מהסוג הישן וההגון: מעין סיפור עם, עליז ולא מורכב, טייק קליל על האבטיפוס של עולם הסיפורים. הוא לא אמור להיות מורכב, הוא לא אמור לתת לנו יותר מדי קשיים בעלילה. הוא רק אמור לגרום לנו לעלוז ולהתעצבן. שני הדברים בו זמנית. וזה אכן מה שקורה: אנחנו עוקבים אחרי שלושה גברים (שניים עיקריים, אם לדייק) במסע אל בית מלון שמנסי בגבעות האלפים או איפשהו עם מלא שלג ונוף מהמם. ואז נותנים להם להתחבר ולהשתעשע ביחד, לבנות איש שלג אייקוני, לגלות שהעשירים במלון צבועים ומגעילים כצפוי, להתפעל מהנוף, לדבר על קופירייטינג (בוכהההה), להשתובב, להתאהב, להשתכר ולשמוח.

ואת כל זה, מלבד העליצות הבסיסית הכיפית שתוססת בכל עמוד של הספר הקצר והחינני הזה, עוטף קסטנר הגאון בשורות שהן לא סתם ציניות, הן האמ-אמא של הסרקזם; ומוליד דמויות שמאופיינות תוך פסקה אחת בצורה חדה ומרושעת להפליא, לצד דמויות שפשוט ברור - באיזו דרך לא-דרך מסתורית - שהן הגונות ונהדרות וראויות לגלגולי העלילה שהן עוברות (כשגם הן לא טומנות ידן בצלחת בכל הנוגע לאמירות שנונות, עיינו ערך האמא ההורסת של גיבורנו).

אז מה יש עוד לומר? נהניתי. אמנם קסטנר עם ילדים הוא ה-קסטנר המשובח שאני מכירה ומאובססת עליו עד אימה, אבל קסטנר עם מבוגרים מצליח לתת פייט הגון ולהוכיח שלשחרור חרצובות התיאור יש אפקט מהנה לאללה. תקראו.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על שלושה גברים בשלג