ביקורת ספרותית על תעלוליה של סופי מאת סופי דה סגיר

---

תעלוליה של סופי או בשמו האחר של הספר: כיצד החיות המסכנות של סופי הולכות בדרך כל ארץ בזו אחר זו.
אזהרה: הביקורת אינה מיועדת לאוהבי חיות [ שונרא, על אחריותך!]
ולכאלה שהם חיות בעצמם פן ייסבלו מסיוטים על ילדה עם שמלת מלמלה הרודפת אחריהם וטורדת מנוחתם.

סופי היא ילדה קטנה בת 4 החיה במאה ה-18 עם אימה, המטפלת ובן דודה פול שפוקד את ביתה יום-יום. [יש לה אבא אבל הוא נמצא מחוץ לבית, בעיסוקיו ולכן הוא לא בדיוק דמות פעילה בסיפורים]

סופי היא ילדה חמודה, טובת לב אך מגרעה אחת לה: היא איננה צייתנית, היא עקשנית!

אי הצייתנות גורמת לה להסתבך בשלל אירועים, כולל כאלה שהם מסוכנים.

כשהתחלתי בקריאת הספר הרהרתי ביני לבין עצמי: בטח זה יהיה בסגנון הרפתקאות דניס של ויקטור דרגונסקי שסיימתי זה עתה, או משהו בסגנון "ילד ושמו אמיל" ספרים על ילדים שובבים, פעלתניים והרפתקנים מהסוג החמוד והנעים..

מצד אחד, לא שגיתי. סופי חמודה, וניכר שהיא פועלת בתום לב, אבל מצד שני...היו סיפורים שפשוט לא ידעתי כיצד להתייחס אליהם.

למשל, ישנו הסיפור "הדבורה" המתאר את סופי ובן דודה פול המשחקים יחדיו להנאתם ופתאום מתגלע ביניהם ריב כלשהו ונוצר מצב שהם לא מדברים ביניהם, באופן טבעי סופי מתרחקת מפול ועומדת על יד החלון כשעיניה מהחינות לפתע בדבורה, היא ממהרת לתפוס אותה במטפחתה.
באותו רגע עולה רעיון לסופי! בתור עונש על עקיצותיה של הדבורה היא תענישה ותחתוך את רגליה...אך אויה! האם נכנסת באותה העת , האם הרחומה שחיות כה יקרות לליבה, שכבר נחלה אכזבה רבה בעקבות מותם של דגיה האהובים [ נחשו מי הרגה אותם?]

וכמובן שהיא מבחינה מיד במעשיה של סופי, ומענישה אותה קשות, והעונש שהתקבל הוא: סופי חייבת לענוד את חלקי הדבורה כשרשרת על צאוורה עד שחלקי הדבורה יפלו מעצמם.

ואם חשבתם שזה המוות היחיד של חיה כזאת או אחרת..טעיתם. בספר מוצאים את מותם בשלל דרכים: סנאי, אפרוח, צב, חתול, תוכי, חמור!

רק אחרי שהצב מתפגר, האם מבינה שאסור לתת לסופי בשום אופן אף חיה כי בדרך כלשהי יגרם מצב שהחיה תפח נשמתה. [ אם זה עקב חוסר זהירותה של סופי בהשגחה על החיה המסכנה...או לחתוך אותה לחתיכות בשביל ארוחה דשנה ללא המודעות כי למעשה היא מתייסרת ואחריתה תהיה מרה..ציינתי דגיגים?]

וברשותכם, שאלה: כיצד היא לא חשבה על כך לאחר מותה של החיה הראשונה?!

גם שיטות החינוך של האם שנויות במחלוקת, לפחות השיטה עם הדבורה, היה עדיף שהאם הייתה מסבירה לבתה באריכות מדוע אסור לנהוג בצורה זו בבעלי חיים, העונש היה too much, זה היה די מחריד ומזעזע.

[ והספר מוגדר כספר ילדים! שתבינו!]

כמובן שישנם סיפורים שאינם מתרכזים בתעלוליה של סופי שיוצאים מכלל שליטה וסופם לגרום לחיות ללכת בדרך כל ארץ, אבל למעשה, הם לא רבים.

[לדוגמא: סופי מחליטה לסלסל את שערה כמו חברתה ולכן הדבר הנדרש לדעתה הוא הרטבת השער במי גשם...מהמרזב...או הפרק שסופי מקבלת בובה חדשה ישר מהאריזה]

בכל אופן, ולמרות הכול, זהו ספר טוב, אם כי הרגשתי לא בנוח למקרא תיאורי בעלי החיים המתים..אני חושבת שהסופרת הגזימה עם כמויות הסיפורים על נושא זה, מכיוון שזה היה יכול להיות יותר משעשע ושובה לב בלעדיהם, כי סך הכול הספר כתוב טוב, זורם ומעניין לקריאה אבל אני מניחה שתיאורי המיתה השונים ירתיעו לא מעט אנשים מלקרוא. [ כולל ילדים]

וחבל, כי יש לספר הזה נקודות חיוביות. בדמותו של פול, למשל. הילד המתוק וטוב הלב שמוכן ומזומן להפגין את אצילותו ולהלחם בזאבים למען בני משפחתו[ אני לא מגזימה, יש סיפור שסופי הגרגרנית מחליטה להפר בפעם המי יודע כמה את אימרת אימה ונשארת ליד שיח פטל כשהאם והבן דוד צועדים להם, בעוד האזור שורץ זאבים]

או החברות המתוקות של סופי שבאות מפעם לפעם לבקר שאף על פי שסופי כמעט הרעילה אותן בשוגג, מוכנות לסלוח לה ומבינות כי למעשה סופי אינה עושה זאת מזדון אלא שהיא שלומיאלית וחסרת אחריות מאוד.

יתרה מכך, האווירה בספר נעימה, אווירה כפרית של המאה ה-18, שעבודת כפיים חקלאית הייתה מנת חלקם של רבים.

וגם ישנה התעכבות על ערכי המוסר, הסברים מנומקים ומפורטים בנוגע למותר ואסור, מדוע השקר הוא רע בתכלית, ועוד אמירות חינוכיות כגון אלה.


האם לקרוא בספר או לא, היא בסופו של דבר החלטתכם, חברי אתר יקרים.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על תעלוליה של סופי