ביקורת ספרותית על האסופית [אן מהחווה הירוקה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01 מאת לוסי מוד מונטגומרי
ספר מעולה

---

אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון.
כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות להנאתנו ביער הקסום וממציאות לנו סיפורים על גבי סיפורים שכל אחד טוב מקודמו. בשלב מסוים אנו מגבירות את הקצב ורצות ריצה קלה תוך כדי שאצבעותנו נוגעות קלות בגזעי העצים. אני פוסקת מריצתי וכורעת תחתיי בכדי לאסוף פרחים ולישזור בהם זר, את הזר אני מניחה על קודקודה של אחת מחברותיי שמצחקקת לאור התנהגותי. היא פועלת באופן דומה ושלושתינו מצחקות לנו בהנאה רבה וכך מבלות את שארית היום, עד לשקיעתו של כדור הלהבה הבוער באדמומיותו בתחתית ספל הרקיע.

הסדרה הזאת גרמה לי לימים רבים של שמחה, עצב, כאב ודאגה. ימים רבים ביליתי במחיצתן של הדמויות. חרדתי לגורלן ועלזתי לאור הצלחותיהן. למשל, כאשר אן הביעה בקולי קולות את נחרצותה בקשר לשערה הג'ינג'י, חשתי כאב לב גדול. התעורר בי אנטיגוניזם לדבריה. השתוממתי כיצד יכלה להיגעל מעצמה? מחלק מגופה?
או כאשר גילברט, בספר השני, הביע את אהבתו כלפי אן וביקש להנישא לה, לא הייתה מאושרת ממני. פרצתי בקריאות הידד רמות, קריאות אשר עוררו את הוריי המסכנים משנתם השלווה.
הייתי עדה לחברות ההדוקה בין אן לבין דיאנה, חברות שגרמה לי לקנא ולהשתוקק לחברה כזאת בעצמי ולהתאכזב על מר גורלי שהותירני בגפי.

כשמתיו נפטר, יכולתי להרגיש בעצמותיי את הכאב הגדול שירד על הדמויות, האווירה נעשתה אווירת נכאים והכול נותר כאילו כפי שהיה אבל לא באמת. זה היה רק כלפי חוץ.
גם כאשר אן התחתנה והפכה לאם וקרה האסון שהפך אותה לבקיאה בשכול, הרגשתי אותה עצבות שעטפה אותי ברגעי מותו של מתיו, עצבות שקיבלה נופך עצום כאשר אן התוודעה לאישה שעברה משבר דומה. אישה שחלקה עימה את יגונה הזהה.

סדרה זו ליוותה את ימי ילדותי, את נעוריי ואף בגרותי. למרות שכבר זמן רב חדלתי להאמין בפיות, פיה אחת שוכנת בליבי עד היום הזה. אן שירלי שלימים הפכה לאן גילברט. צעירה תוססת ובעלת דמיון פרוע שכבשה אותי בסערה, וכולי תקווה שתכבוש כמותי עוד רבים.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על האסופית [אן מהחווה הירוקה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01