ביקורת ספרותית על המכונה נעצרת מאת א.מ. פורסטר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 בדצמבר, 2018
ע"י סקאוט


האנושות ניצבת על פי תהום. כך מנבאים לנו רבים וכך ניבאו מיטב הסופרים והפילוסופים שנים רבות. דיסטופיות קלאסיות קודרות כמו 1984, פרנהייט 452, עולם חדש מופלא ניסו להמחיש לנו דרך כתביהם כיצד יראה עולם שכזה שהטכנולוגיה שולטת על הבריות וכל תכליתה למנוע מאיתנו זכויות שכיום נראות לנו כה טריוואליות ובלתי ניתנות ללקיחה: הזכות לפרטיות, חופש הביטוי, דמוקרטיה.
במשך שנים רבות הסופרים הללו, בעזרת כוחם הספרותי ומוחם החריף והמושחז כחודה של סכין ניסו להציג בפנינו מה יקרה כאשר הטכנולוגיה, אותה טכנולוגיה שהאדם בנה, הרכיב במו-ידיו, תבגוד בו, או לסירוגין, באופן אירוני וגרוטסקי, האדם יאבד את יכולת החשיבה העצמאית שלו ויאפשר למכונה לטמטם את מוחו. לסממו בסיסמאות ובדרך חיים אפרורית עד כלות.
מבחינה זו, הספר הזה אינו שונה מקודמיו. אולם, הספר מצליח לחדש לי לא מעט מהבחינה הזאת שהוא מתמקד בדבר מה שקודמיו, לפחות מאלה הידועים לי, לא עלה בדעתם לעשות: לתאר מה קורה כאשר המכונה שהאדם בנה, שהקדיש לה מעמל יומו, נעצרת. מה יקרה בעולם שכזה שאבני היסוד של האנושות תלויים במכונה אחת? ניחשתם? העולם יתפרק. יתפרק לפירורים אבקתיים.

סיפורנו מתחיל בשיחה בין אם לבנה. שיחה אשר מתנהלת באמצעות מסכים. הבן מספר לאימו על דבר מה חריג שעשה ועקב כך הוא מבקשה לסור לביתו. בתחילה, האם מסרבת שכן היא לא יוצאת מחדרה כמעט אף פעם אך משתעקש הבן היא נעתרת, בלית ברירה,להפצרתו.
העולם בו השניים חיים הוא עולם עתידני. בעולם זה שולטת מכונה שאחראית לכול: על האוויר המלאכותי אותו נושמים בני האדם, למוסיקה שהם שומעים, להרצאות הבנאליות שהם מעבירים, למקלחות, לשירותים, פשוט לכול. כל בני האדם הללו משתכנים מתחת לפני האדמה ומקיימים את חייהם הפשוטים בתוך חדריהם. כל הנעשה נעשה אך ורק בחדר. בשביל מה לצאת כאשר המכונה דואגת לך לכל צורכייך האישיים?
הבן של אותה אישה ששמה הוא ושתי הוא מרדן. הוא מתנגד לספר החוקים של המכונה שהוא עבורם תורה מסיני. הוא מספר לאם כיצד הוא העז לצאת אל העולם החיצון שממוקם מעל האדמה במסגרת הביקור היומי שמוקצב לכל אדם החפץ בכך, אך ההבדל הוא, שהוא שוהה יותר זמן והוא מנסה לעשות דבר מה שנוגד לחלוטין את החוקים החלים בעולמם.
האם מבוהלת עד עמקי נשמתה מדברי ההבל שמלהג בה ולכן כמגננה, על מנת להגן על הידוע לה, על הקרקע הבטוחה עליה היא צועדת, היא שופכת את זעמה הרב על בנה, על עצם היותו חקרן, מרדן, הססן שתוחב אפו בעניינים לא לו וצופה לו עתיד בלתי מזהיר בעליל. הרי המכונה מספקת כל הדרוש להם, מדוע להתעמק מעבר לרצוי ולמצוי? מעבר למה שביכולתה של המכונה לאפשר? מדוע לרצות יותר? מהו יצר הסקרנות הזה שהוא לוקה בו? ועם זאת, האם מתרצה ומסכימה לבקר את בנה על אף חששותיה הרבות מן המתחולל במוחו. מן החדשנות הפרועה שבאמירותיו.

הספר מחולק לשלושה חלקים: חלקו הראשון מתאר את מסעה של האם אל מקום מגוריו של בנה אשר נמצא בקצהו השני של כדור הארץ, וכרוכה ביציאה מתוך המעטפת הטכנולוגית מעוטרת המסכים אליה הורגלה כל ימי חייה. חלקו השני של הספר מגלגל בפנינו את סיפורו של בנה באריכות והחלק השלישי את התדרדרותה של המכונה. המכונה מתחילה להציג כשלים ותקלות. תקלות שבתחילה עוברות מעל לראשם של התושבים אבל עם הזמן הן מתגברות למימדים שלא ניתן להעלים מהם עין עד התבוסה המרה והסופית. התבוסה הבלתי נמנעת.
לטעמי, שלושת החלקים היו מעניינים מאוד ותקפים לימינו אנו אף על פי שהספר נכתב לפני 150 שנה. הספר הוא נבואי וניבא את ההתחדשות הטכנולוגית ועידן המסכים של היום. חוסר תקשורת בסיסי ואנושי הוחלף לטובת תכתובת דרך מסכים, האדם תולה את עתידו בטכנולוגיה וכמובן השאלה המתבקשת מבליחה לה: מה יקרה אם אותה טכנולוגיה תשבוק חיים?
בהחלט ניתן לראות מהנבואה הקודרת ניצנים כבר עכשיו: הפאלפון שובק חיים והנער מתחיל לבכות ולהשתגע כי כל עולמו נמצא במכשיר הקטן הזה. אנשים יושבים אחד עם השני אבל עינם מרצדת כל שבריר שניה אל עבר המכשיר המוחזק בידם.
הספר הוא פשוט השקפה מוגזמת לחיים העכשוויים והעתידיים שלנו לאור צמיחתם הבלתי מבוקרת של האמצעים הטכנולוגיים.
אולם, במחשבה שניה, האם זו אכן השקפה מוגזמת או שמא מדובר בשרטוט נאמן ומבחיל של העתיד לבוא? העתיד ליפול על ראשנו? ובכן, החלטה זו נתונה לשיקול דעתכם הבלעדי.

אקטואליות ספרותית בוערת עד לשד עצמותנו שמתחילה באיטיות מזדחלת, ומתהווה אט אט לכדי ממשות מוחשית בעלת משקל ונוכחות אך בו- בעת עודנה מעורפלת, מנומקת למחצה, ובסופו של דבר, התמונה מתבהרת, סמוך לסופה של היצירה שהיא גם חותם הדמים, שקובע, ללא כחל וסרק, באופן ישיר, נעדר צבע וחלול את עובדת קיומה המעציבה של המכונה ואת הכאוס שלאחר עצירתה. כאוס שריח המוות אופף אותו ואת הקורא גם יחד, הקורא שמחלחלת בו ההכרה אודות מימדי הנזק בעמוד האחרון. ריח שמדגיש לקורא את וודאות הדבר שאנו לא רחוקים מן היום ההוא שבו נשכח את כל שלמדנו ואגרנו ונשים מבטחנו במכונה שנוכחותה תשרת נאמנה את הביטוי: הגולם קם על יוצרו.

אין לראות בספר זה דיסטופיה בדיונית מעוררת פלצות החורגת מן המציאות, אם כי אזהרה הגובלת בנבואת זעם שעלולה להתממש אם לא נסוג מספר צעדים אחורנית ונחשב מסלול מחדש.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ודרך אגב, אומנם אני לא בקיאה בכל האפליקציות של ההכרות למיניהן אבל הייתי רשומה למספר אתרים שלא פעם ולא פעמיים בחורים התחילו איתי למטרות שונות: המטרה המרכזית ביניהם היא סטוץ אף על פי שלו לרגע אחד לא שידרתי שאני מעוניינת בסטוץ ( אני נגעלת מסטוצים) אז אני מאמינה שגם באפליקציות המצב אינו מזהיר, במיוחד שאני מתבססת על סיפורים של מכרים שהתנסו בהן. וחשוב לומר שהאתרים הללו שהתחילו איתי דרכם לא היו למטרת הכרות כלל אלא אתרי ייעוץ.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
אור- בכל אני מיושנת. קשה לי לאמץ דרכים כאלה חדשניות. אולי זה נובע מהעובדה שקשה לי לסמוך על אנשים מהר מדי...
אור (לפני שבוע וחצי)
אני לא אסנגר על האפליקציה,

אבל הדעה פה נחרצת, נחרצת מדי.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
בדיחה נחמדה. דעתי כלפי האפליקציה הזאת היא נחרצת. אני לא סובלת אותה ולא חושבת שהיא תורמת משהו. למעשה אין לי שום רשת חברתית כלשהי מלבד סימניה. אפילו לא וואטסאפ.

ובת-יה- אני מסכימה. הוא הכי נבואי שקראתי עד כה והכי מדויק. הוא באמת באמת שווה קריאה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
"כוונתך וסלידתך כלפי אפליקציה ממין זו" היו ניכרות בהחלט, ואליהן כוונה התגובה שלי. יש בדיחה כזאת על דתיים שמפגינים סלידה דומה כלפי טלוויזיה, ולכן כשהם מתייחסים למשהו שהם ראו בטלוויזיה הם ממהרים לומר שהם ראו את זה, כמובן, בטלוויזיה של השכנים, כי להם הרי אין טלוויזיה בבית חס ושלום.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
גם ספר הוא סוג של מסך, סוג פרימיטיבי, אבל עם ריח משלו.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
כמובן שלא ראיתי את זה בטלוזיה! אבל זה מה שקורה בפועל ומסיפורים של אנשים שהשתמשו באפליקציה הזאת. אמירתי על מלכת היופי הייתה מטאפורה בכדי להעצים את כוונתי וסלידתי כלפי אפליקציה ממין זו.
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
ספר נבואי להדהים. כולנו היום בתוך מסכים. מסך בתוך מסך. לא מוזכרות כאן המצלמות שמצלמות אותנו כל היום.
אבל הרי כל עיר מצלמת אותנו בלי הפסקה. אנשים יושבים מול מסכים וצופים בנו כשאנחנו צופים באחרים שצופים גם הם במשהו.
וכמו כל דבר יש בזה טוב ויש בזה רע - תלוי איך משתמשים בזה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
לתגובה שלי יש קשר - למשפט שלך "לפי מי שמוצא חן בעיניך אתה מקליק...כמו תחרות מלכת יופי פרטית..[ ומעולם לא השתמשתי באפליקציה הזאת ואין לי כוונה, פשוט שמעתי שכך זה מתבצע]". את הסקירה והדיון קראתי, אבל אני לא מעוניינת להגיב, תודה לך.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
פפריקה- למה כוונתך? ואולי במקום להגיב בלי קשר ובלי נסבתיות תקראי את הסקירה ותקראי את הדיון ואחר כך תגיבי?
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ואם כבר בסטוצים עסקינן, נדמה שהתרבות הטכנולוגית והקשרים האינטרנטיים העמיקו את הקשר הבלתי מחייב. זזאת אומרת, יותר קל היום לחפש קשר בלתי מחייב מאשר קשר מחייב. ניכר שעם התקדמות הטכנולוגיה הבינה האנושית מטמטמת יותר ויותר. הרי בשביל מה להשקיע בזוגיות ארוכת טווח שבה כדי לשמרה אתה צריך להשקיע את כל מרצך ולתחזק את הזוגיות שזו עבודה קשה ובלתי סופית? יש לך אפשרות "קלה" של יחסי מין לא מחייבים בלי כל הטאררם מסביב של השקעה באדם אחר, של אהבתו, מפח נפש וכן הלאה והלאה...
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
ראית בטלוויזיה של השכנים
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מחשבות- אני מסכימה איתך. יש משהו בדבריך. חני- תודה רבה! מסכימה איתך. אינטרקציה בינאישית, בסופו של יום, היא המדד הטוב ביותר להכרות טובה מכל סוג ובטח ובטח בזוגיות.

פאלפ- תודה! לחלוטין מסכימה. זה פתח לקשר מזדמן...בכלל, אני נגד אפליקציות מן הסוג הזה. במציאות קשה להכיר את האדם שמולך אז דרך אפליקציה של הכרות יהיה קשה פי שבעתיים.

ראסטה- לחלוטין! זה לא מרגיש כמו הכרות כי אתה מסתמך על החיצוניות בלבד...כאילו שהבחורה היא נתח בשר ולא אדם עם רגשות ותחביבים...ואז לפי מי שמוצא חן בעיניך אתה מקליק...כמו תחרות מלכת יופי פרטית..[ ומעולם לא השתמשתי באפליקציה הזאת ואין לי כוונה, פשוט שמעתי שכך זה מתבצע]
Rasta (לפני שבוע וחצי)
אור - בישראל קשה יותר להפיק מהאפליקציה הזאת את המירב כמו שעושים באירופה או אמריקה, האפליקציה היא ממש אבן דרך בעולם הסטוצים - שיא השטחיות. כמה עצלן ורדוד אפשר להיות? לשבת בבית מול המסך ולהזיז את האצבע ימינה או שמאלה, כן לזאת, לא להיא.
איך אמרת Tamas, נדמה שהמבוגר מוקיר לטכנולוגיה בעוד הצעיר מסתייג ממנה. אני חלק מהדור המחורבן הזה ואני רואה טוב מאוד כמה זה פוגע וכמה הטמטום חוגג.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
רק שזה באמת לא לשם "היכרות" ו"קשר" אלא זה כמו שסקאוט אמרה - אני יודע את זה מהבנות בנות ה-30 אצלי בעבודה שלא מצליחות למצוא קשר נורמלי...בגלל האפליקציות
חני (לפני שבוע וחצי)
סקאוט זה מזכיר שרשרת מזון. מזל שאני לא נמצאת על פס המזון כבר 20 שנה.רק המחשבה מתישה.
ככל שתהיה אינטרקציה עם המון אנשים
כך המינגלינג יותר טוב ואפשר להכיר.
סקירה יפה.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
אנשים מחפשים להכיר מישהו כשכל חייהם עברו לידם בבית הספר, בצבא או בעבודה בני זוג פוטנציאליים וטובים. האפליקציות הכניסו להיכרות אפשרות להכיר סתם אנשים רחוקים כשלידם מצויים כבר המתאימים.
סקאוט (לפני שבועיים)
אור- אולי אני שפטתי את האפליקציה הזאת לרעה אבל הרבה מאוד טוענים שהצד השטחי שבה הוא השולט והוא מכתים את שמה של האפליקציה...כלומר, אם אתה כביכול מכיר מישהי בטינדר אז זה למטרת סטוצים ואם מישהו שולח לך הודעה אז את צריכה לסגת כי הוא מחפש...קשר לא רציני ולא מחייב.

אבל אם לערב את דעתי האישית אני כלל לא בעד אפליקציות ואתרי הכרויות באשר הם. הדרך הישנה והטובה היא הבטוחה ביותר. הכרות מסורתית (:
אור (לפני שבועיים)
סקאוט אני חולק עלייך בנוגע לאפליקציות היכרות (סטייל הטינדר), ייעודן הוא לא סטוצים נטו.
יש בהן אלמנט בלתי נמנע של שטחיות, אבל צריך להכיר בעובדה שאלו (בין היתר) הן הפטלפורמות כרגע, ובסופו של דבר (אחרי שנפגשים במציאות), זה לא כל כך משנה איפה הייתה האינטרקציה הראשונה.
סקאוט (לפני שבועיים)
בעצם...אני חוזרת בי...שניות יגידו....(=
מחשבות (לפני שבועיים)
עמיחי, מה אמרתי ומה לא הובן?
סקאוט (לפני שבועיים)
טאמאס- תודה רבה! והאמת היא שגם אני חשבתי על זה כשאני וראסטה דבקנו בעמדתנו בצורה כה נחרצת (: והאירוניה היא שאנחנו מנהלים את הדיון הזה באותה טכנולוגיה ממש שאותה אנחנו סוג של מוקיעים..
סקאוט (לפני שבועיים)
עמיחי- תודה (: האם מחשבות נתפס בקלקלתו? (: ימים יגידו...

אור- הבנתי. אתה צודק וזו באמת גדולתו, היכולת לדייק במציאות שבקושי היה בה טלפון. שהחשמל היה עוד מצרך חדש. זו ממש נבואה שמגשימה את עצמה ולדעתי הוא קלע יותר מכולם, מכל הסופרים שכתבו על העתיד הדיסטופי.
Tamas (לפני שבועיים)
לאור התגובות - האם היוצרות התהפכו:)? והמבוגר שבחבורה בעד הטכנולוגיה והקידמה ואלו הצעירים מסתייגים ממנה?
סקאוט (לפני שבועיים)
פאלפ- תודה רבה. הטינדר, לפי מיטב ידיעתי, איננו מקום טוב להכרות מכיוון שהוא נחשב למען מטרה מובהקת: סטוצים. אם כי אני יכולה להסכים איתך שהיום פחות מקובל להתחיל עם בן המין השני בדרכים המקובלות ואין צורך לשאת עינינו אל אתרי ההכרויות. כל אתר שהוא יכול להוות תחליף להכרות קובנציונלית. אני יכולה להעיד מנסיוני שבמציאות, אף על פי שאני בחורה צעירה ומטופחת ונראית לא רע, כמעט ולא מתחילים איתי במציאות אבל ברשת האינטרנט מתחילים על ימין ועל שמאל. והמצב אינו כך רק אצלי אלא גם אצל חברתי הטובה.

אין ספק! אתה צודק. החופש הזה הוא אשליה אחת גדולה. כל עוד הנך מחובר למחשב, סמארטפון וכל אמצעי טכנולוגי חכם אחר אתה חשוף לכול. האח הגדול כבר כאן, מה שנקרא.
Tamas (לפני שבועיים)
סקאוט- סקירה מעניינת לנושא מעניין ורלוונטי כ"כ לתקופה וכל זאת ממרחק של כ-100 שנים.
עמיחי (לפני שבועיים)
סקאוט, תודה רבה. מעניין מאד.

מחשבות, תמהני עליך. קח לדוגמה רק את האתר (המיושן למדי) הזה.
ההשקעה בניסיון לכתוב מעניין, הציפייה ללייקים, האכזבה, מפח הנפש, הספקות וחשבון הנפש כשהלייקים בוששים מלהגיע, ההשקעה בכתיבת תגובה, בניסוח טיעון, בבניית "פרסונה" שמאחורי ה"ניק".
כל זה כקליפת השום בעיניך, "מחשבות"? עושה רושם שלא.
אור (לפני שבועיים)
זה פחות עניין הדיוק סקאוט, אלא עניין הטיימינג.

בקושי מצלמות היו אז.
אור (לפני שבועיים)
Pulp, צעירים עדין מתחילים אחד עם השנייה בדרכים המסורתיות,

אולם אפליקציות ההיכרות בהחלט שינו לגמרי את המשחק.
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
כתבת מעניין ונכון. בעיניי זה אפילו עמוק יותר. הטכנולוגיה המודרנית בדמות הטלפון היא מלכודת דבש נוראית. אם בעבר המשטרים ניסו לעקוב אחרי האזרחים ולשלוט עליהם על ידי צנזורה, הרי שהיום הם פשוט נתנו לנו מכשירים ממכרים שדרכם אפשר לדעת עלינו הכל, כולל איפה אנחנו נמצאים בכל רגע ועם מי, על מה אנחנו מדברים וכו'.. ולא רק שאנחנו לא נתנגד לחדירה כה גסה לפרטיותנו, אנו עוד ננדב מידע, נצלם עצמינו ובני משפחתנו ונהיה מרוצים מעצמנו.

יחסית לשנות ה-90 אפילו, בהן גדלתי יש נסיגה נוראית בפרטיות ואני מרגיש שאנחנו פחות ופחות חופשיים באמת.


לא הייתי שנים רבות במועדון, אבל ממה שהבנתי בנים כבר לא ניגשים להתחיל עם בנות, אלא כולם תקועים בטינדר הזה ודרכו מוצאים בני זוג.

סקאוט (לפני שבועיים)
אור- לחלוטין! נדמה לי שהוא ניבא יותר טוב מכל כותבי מדע בדיוני באשר הם.
אור (לפני שבועיים)
הכושר הניבואי של פורסטר מפעים.
סקאוט (לפני שבועיים)
דעתו של מחשבות כבטון יצוק היטב.
Rasta (לפני שבועיים)
הכלל בגלל טכנולוגיה, לא רק פלאפון.
יובל נוח הררי יכל לא להסכים.
סקאוט (לפני שבועיים)
כבודו של נוח הררי במקומו מונח אבל העניין כאן הוא יותר מאמת היסטורית או משהו הדומה לזה, הפאלפון הוא רעה חולה כל עוד מפריזים בשימוש בה ומשתמשים בה לא לצורך דבר טוב. כל הדברים שמניתי בהודעה הקודמת מוכיחים זאת. הפאלפון כשלעצמו אינו רע אבל הטמטום האנושי סופו,כמו בכל פעם, להשתמש בו לרעה ולהגדיל את החסרונות הטמונים בו.
מחשבות (לפני שבועיים)
והכל בגלל פלאפון? נו, באמת. יובל נוח הררי לא יסכים.
Rasta (לפני שבועיים)
ברור לי וכמו שכבר אמרתי, אני מודע לפלוסים. חשוב לשים לב גם למינוסים הגדולים, זה ממש מורגש ומזור לי שאתה לא שם לב זה...
סקאוט (לפני שבועיים)
ודע לך, מחשבות, שלא פעמים ולא שלוש המכשירים האלה, ה- " כולה" פאלפון גדעו חיים של אנשים בגלל רצון עז לרייטינג, חוסר תשומת לב ועוד כהנה וכהנה סיבות. דוגמא משמעותית היא הטרנד של כל מיני אתגרי רשת שצצו בשנים האחרונות כפטריות לאחר הגשם שגבו חייהם של מספר לא מבוטל של בני נוער, צעירים ואף מבוגרים. וזו דוגמא אחת מיני רבות.
סקאוט (לפני שבועיים)
מחשבות- אין בכך כל רע כל עוד לא מגזימים אבל כשישנה הגזמה וכל תכלית קיומך מתנקזת לתוך מכשיר אחד קטן זו בעיה.
מחשבות (לפני שבועיים)
אני בהחלט יוצא מהבית ונמצא בעבודה שלי כל יום. אכן, בעזריאלי מתרכזים כל מוזרי העם, אבל מי אמר שאני הגר ברחובות טוב מהם?
הטכנולוגיה מקשרת בין אנשים במהירות מדהימה, אבל אחרת מפעם. האם זה רע?
Rasta (לפני שבועיים)
וודאי וודאי, אין לי ספק.
סקאוט (לפני שבועיים)
ראסטה, אומנם נכון הוא הדבר שבתל אביב ההשתלטות הטכנולוגית מורגשת ביותר אבל גם במקומות " חשוכים" התופעה זולגת לה אט אט ומחלחלת בין הסדקים.
תופעת הזומביזם הטכנולוגי חובקת-כל וחבל. מתי האנשים הסירו את המבט ממכשירם כדי להביט בשמיים? סתם כך? ניכר כאילו עידן ועידנים חלפו מן הרגע הזה.
Rasta (לפני שבועיים)
אני גם לא צריך לספר לך, אתה מכיר תקופות טובות יותר. יש לך היכולות להשוות לבד.
Rasta (לפני שבועיים)
מחשבות נדמה שאתה לא יוצא הרבה מהבית... אני כל היום בחוץ מוקף באנשים במרכז של המרכז בתא, לכאן מגיעים כל הזנים וכל המינים. תאמין לי, המצב גרוע משאתה חושב. אין ספק בכלל שהטכנולוגיה קשורה באופן ישיר להידרדרות ולנסיגה השכלית, לבורות שמציפה את הרחובות.
סקאוט (לפני שבועיים)
הדסטופיות הן בבחינת נבואת זעם שאם נתעלם ממנה אחרית האנושות יהיה רע. אני לא אומרת שהטכנולוגיה אינה הכרחית אבל צריך לחפש דרכים בכדי למתן את השימוש בה ובעיקר לזכור שהיא אינה העיקר, מה שכבר בימינו שוכחים.
סקאוט (לפני שבועיים)
שעלולה, עקב הטמטום האנושי, להיות גם מזוויעה. הטכנולוגיה היא מדרון חלקלק שצעד לא נכון מצד בני האדם והכול יתהפך בשניה אחת קטנה.

אנשים שוכחים איך לתקשר, איך אפילו לחשוב, אתה חושב שהמצב ישאר בעינו? לא. ככל שהשנים יחלפו המצב יחמיר. יש בטכנולוגיה יתרונות רבים אבל האדם מטבעו יאדיר את החסרונות.
מחשבות (לפני שבועיים)
אין כלל הוכחה לכך שאנחנו במצב לא טוב. אנחנו עם טכנולוגיה מרהיבה היום.
סקאוט (לפני שבועיים)
חחח (: תודה רבה! ואתה גם כתבת נכון מאוד וכל מילה שלי מיותרת. אנחנו נמצאים על חבל דק ומתנדנד, ולא לטובה. האנושות, כוונתי.
Rasta (לפני שבועיים)
סקאוט! לא שמתי לב שזאת את, שינית תמונה.
כתבת יפה ונכון, כרגיל.
סקאוט (לפני שבועיים)
מחשבות, אתה יודע שאני מעריכה אותך אבל אמירה שכזאת היא ממש הפניית עורף למציאות כי הספר כפי שרשמתי הוא נבואה שלא ירחק היום ממימושה הכואב במידה והדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם מתנהלים.
סקאוט (לפני שבועיים)
ראסטה- מסכימה עם כל מה שכתבת!!! זה בעצם מה שהספר הזה מעביר וזה גם מה שניסיתי להעביר בפסקה האחרונה של הביקורת שלי. "אקטואליות ספרותית בוערת עד לשד עצמותנו שמתחילה באיטיות מזדחלת, ומתהווה אט אט לכדי ממשות מוחשית בעלת משקל ונוכחות אך בו- בעת עודנה מעורפלת, מנומקת למחצה, ובסופו של דבר, התמונה מתבהרת, סמוך לסופה של היצירה שהיא גם חותם הדמים, שקובע, ללא כחל וסרק, באופן ישיר, נעדר צבע וחלול את עובדת קיומה המעציבה של המכונה ואת הכאוס שלאחר עצירתה. כאוס שריח המוות אופף אותו ואת הקורא גם יחד, הקורא שמחלחלת בו ההכרה אודות מימדי הנזק בעמוד האחרון. ריח שמדגיש לקורא את וודאות הדבר שאנו לא רחוקים מן היום ההוא שבו נשכח את כל שלמדנו ואגרנו ונשים מבטחנו במכונה שנוכחותה תשרת נאמנה את הביטוי: הגולם קם על יוצרו."

הספר הזה הוא בעצם מראה חדה אל תוך המציאות היום יומית שלנו. והוא נכתב לפני יותר ממאה שנה. הוא האקטואלי ביותר שקראתי עד כה.
אנשים נהרגים בגלל חוסר תשומת לב שנתונה כולה למכשיר הקטן שבידיהם!
Rasta (לפני שבועיים)
כולה פלאפון? זה כבר יותר מידי. אנשים לא מרימים את הפרצוף מהמסך ולו לרגע. הכל קיים במכשיר הקטן הזה וזה מקל על אותם אנשים ומשרה תחושה של נוחות כללית. יש מספיק מגרעות והמכשיר הזה פוגע באופן מוחלט. אנשים שכחו איך זה לתקשר פנים מול פנים, להביט בעיניים ולקרוא את האדם לעומק. התעסקות טוטלית בוואסטפ, טוויטר, פייסבוק ושלל רשתות חברתיות אחרות שמשבשות לאנשים את השכל. אפילו לכתוב כבר קשה לאנשים, למה לכתוב כשאפשר להקליט הודעה קולית? פלאפונים, טלוויזיות ואפילו דברים כל כך בנאליים כמו ללכת, נדמה וכבר קשה מידי וכל בן אדם שני מחפש איזה רובוט עם שני גלגלים שיניע אותו ממקום למקום, כל הנדרש זאת הטייה של הגוף קדימה. הטכנולוגיה ללא ספק תורמת וכבר אמרתי בעבר שעם כל המגרעות המאה ה-21 עדיין התקופה הכי טובה לחיות בה (ביחס לתקופות קודמות). ובכל זאת הטכנולוגיה הופכת אנשים לעצלנים וגרוע מכך מייצרת להם "מציאות מושלמת" שמתבססת על חומריות וטפל, משרה תחושת שייכות אבל בתכלס זה רק הרצון להתקבל יפה בעיני החברה ולעמוד בסטנדרטים מסוימים, סטנדרטים שגויים מהשורש.
מחשבות (לפני שבועיים)
ראו את זה כבר יפה להפליא בסדרה מסע בין כוכבים. דווקא הצרפתים היו ראשונים עם המיניטל בכל בית.
סקאוט (לפני שבועיים)
מחשבות, לא רק עולם של פאלפון. קח לדוגמא את היפנים או בכלל האסייתים, כל סדר יומם מושתת בדרך כזאת או אחרת על טכנולוגיה. פנינו מועדות לשם והספר מדגים זאת יפה. הוא גם שונה מאוד משאר הספרים שציינתי. הוא מציאותי יותר. קרא ותיווכח בכך בעצמך.
מחשבות (לפני שבועיים)
אף ספר לא ניבא כלום, לא 1984 האפל והלא במיוחד מעניין, ולא פרנהייט 451 האוילי ולא עולם חדש מופלא.
אנחנו עולם של מסכים? כולה פלאפון.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ