ביקורת ספרותית על ארמון הקרח - ספריה לעם #232 מאת טאריי וסוס
ספר מעולה

---

"אוּן הביטה למטה לתוך עולם קסום של צריחים וגמלונים וכיפות מצופות-כפור, ועיקולים קלים וערבוביה של קישוטים. והכל קרח, והמים קולחים באמצע ומוסיפים לבנותו ללא הרף. פלגים של המפל הוסטו לצדדים והם שוטפים באפיקים חדשים וצרים צורות חדשות. והכל זוהר. אור השמש עדיין לא הגיע, אבל הכל קורן מעצמו בצבעי ירוק וכחול-הקרח, והקור קור-מוות. ומפל-המים צולל לתוך כל זה כמו לתוך מרתף שחור. ולמעלה, על שפת הצוק, המים נפרשים רצועות-רצועות וצבעם משתנה משחור לירוק ומירוק לצהוב וללבן, ככל שנעשה המפל פרוע ופראי. המולה עלתה מבור-המעמקים שהמים מזנקים שם ומתנפצים אל אבני-התשתית עד היותם לקצף לבן. משבים עצומים של ערפל עלו באויר."


נופי חורף פראיים. אדמת קרח חלקה וקשה, המחביאה בתוכה עונג רב ומסחרר ראשים. שקט ושלווה טמונים בכול.
העיניים נישאות אל המראה השומם והקפוא, מתבוננות בכסות המלכות שהטבע עורם לפניהן, כסות נעימה ורכה שעלולה להפוך את היוצרות שהדעת אינה מגעת מלהבינן דיו.

ספר קטן עם משמעות רבה. מסתורין רב מצוי כאן. סיפורן של שתי נערות רכות בשנים אל מול איתני הטבע הכבירים המהלכים עליהן ועל סובביהן יופי וקסם.
און וסיס לומדות באותה כיתה אך אין ביניהן תקשורת של ממש. פתק אחד משנה הכול. פתק בו און מזמינה את סיס אל ביתה וזו נענת בחפץ לב אך עם מעט חשש.

סיס מגיעה אליה בערב, אל בית דודתה, ושם מתרחשים דברים שהשתיקה יפה להם בעיניי סיס. אולי מבעד לעיניו של מבוגר הדבר יראה מגוחך אך סיס נוצרת את לשונה ומבטיחה שהסוד ישאר עימה לעד.
הפגישה בין השתיים מטלטלת אותן ומרעידה את האדמה. פגישה חורצת גורלות, לטוב ולרע. הפגישה מהווה הטריגר שגורם לאון להעלם ולסיס לחשוש ולהיאטם.
סיס מתבצרת בעמדתה וממאנת לנדב כל מידע על הפגישה ההיא שגרמה לרגשה כל כך עזה בין שתי הזרות. ליבותיהן של השתיים נקשרו זו אל זו ברגע אחד. שותפות גורל מן הסוג שרק ילדים יודעים להוקיר.

ככל שחלף הזמן קשיחותי כנגד הילדות, טיב התנהגותן העלום התבהר לי. הרגשתי שאני מבינה אותן יותר ויותר ואף מרחמת עליהן באופן מסוים.
הרי למרות שמדובר בפגישה חטופה שההגיון לא מבין כיצד אפשר להיקשר כך....כאשר מדובר בילדים ובגורל ההבנה היא מאיתנו והלאה...
מי לא חווה מפגש עוצמתי שהותיר בו רשמים חזקים מאוד? בייחוד בגיל הנערות אשר ידוע בגילאים הללו הכול נלקח באופן עוצמתי מדי? פרספקטיבת העולם נועזת ואף מופרכת.

סיס מתמסרת לחברתה המתה ומסרבת בתוקף להאמין להעלמותה הוודאית. לצד משלחות החיפוש היוצאות יום יום מקננת בקרבה המחשבה שזה זמני...שהיא חייבת לשמור אמונים לחברה שהחברות עימה טרם התגבשה וכאשר מגיעה ההפנמה שזה לעד והחברות נגדעה באיבה, ההשלמה קשה וסיס, כדרכם של ילדים, מתבצרת בשתיקתה העקשנית עוד יותר ומתבדלת, מתבדלת משאר בני גילה ואינה כתמול שלשום, משהו בה מתפרק ומתמוסס.
להתפרקות הזאת אנו עדים. לבליל המחשבות הפזורות והמבולבלות האופפות אותה ואת העלמותה המסתורית של חברתה וכל נסיון נואש של חבריה לקרבה אליהם נתקל בחומה, חומת קרח קשה. בדיוק כמו חומת הקרח של ארמון הקרח, אותו ארמון שחברתה מצאה בו את מותה.
ארמון הקרח שהוא שחקן מרכזי בספר הזה, יחד עם תיאורי הטבע הקרירים של נורבגיה הצפונית. תיאורי הטבע מהווים שחקן חיזוק למתחולל בנפשה של סיס וכאשר מגיע האביב והקרח מפשיר ותווי פניו מתרככים...ניצני חיות מציפים אותה גם כן...
ילד לא יכול להתנהל בשתיקתו לאורך זמן. סיס שבה לילדותה האבודה.

ספר עם מסתורין רב שמרביתו אינו מתבהר עד סופו, אך אי-הבהירות הזאת מאוד מאפיינת את הטבע שמתכתב עם הספר, טבע מסתורי, בלתי נגיש מבחינה רציונלית ומובן. טבע אדיר שאינו בוחל בשימוש בהרס וחורבן. הוא השליט הגדול ובני האדם הם גרגר אבק קטן אל מול עוצמתו ומלכותיותו.
הילה קסומה מרחפת על הספר בעת קריאתו. הילה שמאוד מזכירה סיפור אגדה המאפיינים ספרים אחרים, כגון: המחזה "ביבר הזכוכית", "בעלת הארמון". פיוטיות רבה שורה בו וכאשר אתה צולל לתוכו, על אף רב הנסתר על הגלוי, אתה צולל אל עולם מכושף שאיתני הטבע מכתיבים בו את מהלך החיים. לעיתים קרובות לא מן ההכרח להבין יותר מדי, מספיק להקשיב להלמות ליבך בעת סופת שלגים רוגשת.
ספר מוזר, בלתי רגיל ויוצא דופן, אך המוזרות שבו היא מעלתו העיקרית, או כמו שנוהגים לומר: מוזרות היא מילה נרדפת לאיכות מיוחדת ובספר הנ"ל ישנה מיוחדות רבה. זו שירה בפרוזה התובעת את מקומה וחודרת אל המקומות האפלים ביותר בנפש האדם, בגשמיותו ורוחניותו בו-זמנית.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על ארמון הקרח - ספריה לעם #232