ביקורת ספרותית על המתאגרף - רומן גראפי - סיפורו האמיתי של הרצקו האפט מאת ריינהרד קלייסט
ספר מעולה

---

כאשר טיילתי לי בין מדפי הספרים החדשים בספרייתנו נתקלתי בספר זה, התרגשתי, ובלא הנד עפעף ידעתי שאקרא אותו. השם קרץ לי מידית ולקחתי אותו ליידי בלי לחשוב על כך יותר מדי. התיישבתי בניחותא ושקעתי בקריאה, קריאה מורטת עצבים ומצמררת.
מדובר ברומן גרפי שהוא מעין קומיקס משודרג לקהל יעד בוגר יותר. הרומן עוסק בתולדות חייו של מתאגרף יהודי שגילה את האגרוף אי-שם במחנה הריכוז ועסק בו בכדי להיוותר בחיים. הרומן מתאר את ראשית חייו, לפני תחילתה של המלחמה, כאשר החיים בפולין פסקו מלהיות נעימים ומלווה בהמשך את חייו הן בגטו, במחנות העבודה, הריכוז והן לאחר הישרדותו והיחלצותו בעור שיניו מן התופת המזוויעה שפקדה אותו בעל כורחו. למרות שהסיפור אינו מובא באמצעים הקונבנציונליים, המסורתיים שמאפיינים סיפורת רגילה, האמצעי החדשני- מיושן הזה אינו גורע מיופיו של הסיפור הנפרש לפנינו. אדרבא, הוא מעשירו לאין שיעור ומעצים את חווית הקריאה וההפנמה של הקורא את תוכן הדברים המובאים לפנינו. האלמנט הציורי בשחור-לבן מדגיש בצורה ייחודית את תת האנושיות שרווחה בתקופת השואה, את השחור שהיה נוכח בליבותיהם של רבים מן הניצולים אשר פסקו באבחה אחת להאמין בישות עליונה, בבורא עולם. כמו כן, גם גיבורנו. הרי, כיצד ניתן להאמין בקיומו של אל כל-יכול לאחר חווייתו של הנורא מכול? גיהנום עלי אדמות? כך מתאר בפנינו את צפונות ליבו הגיבור, הרצקו קאפט והנבירה בכמוסות נפשו היא מטלטלת. בשורות קצרצרות אנו עדים להפיכתו של הרצקו לשבר כלי. מנער גברתן וחזק פיזית שכוחותיו באגרופיו הוא מצטמק לכדי שלד מהלך, עור ועצמות שנבצר ממני להבין כיצד עוד נותר כוח בגופו החלוש, ונתון בחסדי אחרים. בידי מנהל העבודה ולאחר מכן באחד מקציני האס אס שמבטיח לשמור על הרצקו כמיטב יכולתו כל עוד יוכל לספק לו אוצרות בלומים שנותרו בתוך בגדיהם של הנספים בתנורי המוות, תנורי מוות שמלווים את חלומותיו של הרצקו תדיר, נטועים בתוך נפשו ואינם נמחים גם כאשר הוא ניצול ופותח חיים חדשיים בארצות הברית. השואה נוכחת תמיד, מציגה אותותיה בכל עת. החל מתווי פניו הזעופים באופן קבוע, חמיצות תמידית החותמת את פניו והלה באגרופיו הנשלפים ללא אבחנה גם על בנו.
לא לחינם טוענים, ובצדק רב, שהספר קשה לקריאה ועיכול. מובן שכל ספר, מצויר ככל שיהיה, העוסק בשואה אינו חגיגה לעיניים אך רומן גרפי זה מגביר את תחושת הייאוש, האפלה, הכאב והתקווה הקטנטנה הניבטת, המתנוצצת מעיני יהודים רבים שרק רצון אחד להם: לשרוד.
החוט אשר מחברנו לחיים כה חזק לעיתים עד כי הוא גורם לנו לבצע מעשים הנוגדים את הרצון ומתנגשים עם ערכי מוסר בסיסיים המופרים במקום שכזה. זה מה שנכפה על הרשקו, הוא נבחר להשתתף בקרבות איגרוף במחנה ויודע עמוק בתוכו שהוא מחויב לנצח אם ברצונו לשרוד ולא לחשוב על גורלם של המפסידים. אמירה זו מצוינת במפורש, קבל עם ועדה, בספר. למרות שהייתה ידועה לי היטב, הופעתה מול העיניים, לצד האיורים אשר ממחישים את מובהקותה, היא מהפכת קרביים. עשרות אסירים נופלים לרגלי הרשקו וגורלם ידוע גם אם הדבר לא נאמר במפורש- כל מי שייפול מות יומת. יישלח אל מותו בתאי הגזים.
כמובן שלא רק קרבות המוות מתוארים ברומן זה. גם צורת העבודה אשר נכפתה על האסירים. הקביעה מי ילך שמאלה ומי ימינה ואף עמידה במשך שעות על הרגליים, סתם כך, עד שאחדים יכשלו ברגליהם והחיילים הגרמנים ירו בהם ברוביהם. גם המשרפות מתוארות כאן וסצנה אחת קשה לעיכול, ששילחה אותי הישר אל הסרט המצמרר " הפסנתרן" של תינוק שהחיילים משליכים מידי אימו הזועקת, אחותו של הרשקו, ויורים בו ללא רחם צרור כדורים, הכול לעיני הדוד המבועת הרשקו. סצנה נוספת שעוררה בי תחושת קבס וחוסר נוחות הייתה כאשר הרשקו וחברו צועדים בשורה עם שאר האסירים ומתכוננים למסדר בו ייקבע מי ילך שמאלה ומי ימינה וכאשר חלק מן הנוכחים נשלח שמאלה הרשקו הצעיר מביע משאלת לב תמימה: מדוע אותנו לא שולחים שמאלה? הם מקבלים מזון ונשלחים להתקלח. כמה הייתי רוצה לשטוף את עצמי מהלכלוך.
בתמימותו, הרשקו בעצם לא מבין שאלה הנשלחים שמאלה נשלחים אל מותם הוודאי וחוסר ידיעה זה מגביר את צמרמורת הקורא שמתפקד כקורא היודע יותר מן הדמות עצמה. הקורא בעל ידע החסר לדמות והעפלה זו גורמת לסצנה להיות משמעותית ביותר.

אין חדש תחת השמש. כולנו יודעים וידענו על האכזריות החייתית הנאצית אך הספר ממחיש זאת היטב. הוא מעניק את האגרוף המיוחל אל תוך הבטן.
בתום הקריאה, למרות שהתרשמתי מאוד מן הספר, חשתי שאיני יכולה לשאת את עוצמתו וכובדו הרגשי ולכן הנחתיו במקומו , קמתי ממקומי וחמקתי לי החוצה בדממה חריגה שאינה מתאימה לאישיותי התוססת והמנומסת, בלא ברכת שלום ושבת שלום. פילסתי דרכי אל תחנת האוטובוס כשדמעות מטשטשות את עיניי והמחשבות אודות מה שקראתי והייתי עדה לו לא נמחו מזיכרוני ואני מאמינה שלא ימחו.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על המתאגרף - רומן גראפי - סיפורו האמיתי של הרצקו האפט