ביקורת ספרותית על carry on מאת Rainbow Rowell
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 במרץ, 2017
ע"י האופה בתלתלים


אני חושבת שאפשר לחלק את הביקורות שלי לשני סוגים:
1. ביקורות יפות וברורות, היה יפה יישר כח תודה
2. ביקורות מטורללות שבהן אפחד לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלכם (כוללות הרבה אעעע)

אז זו אחת של אעעע.
(סתם. אסביר בהמשך שאת האעעע אני משאירה לאחרים כי הוא מובן מאליו. זו תהיה ביקורת של "המציאו מושג ונתחו דברים ספרותית בעקבות זאת. ואז התפלאו למה אף אחד לא הבין מה רציתם מחייו")

רקע כללי: (אנסה לקמץ בספויילרים)
יש ספר קוראים אותו פאנגירל ("מעריצה" בוז הוצאת מטר) הוא על ילדה סטודנטית חמודה יש לה חיים היא כותבת פאנפיקים - שזה בעצם סיפורים על כל מיני סיפורים - באינטרנט. היא כותבת על סדרה שנקראת סיימון סנואו (מקבילה מכוונת להארי פוטר) וסך הכל ספר נחמד מאוד ומכיר בזכויות הפאנגירלז תודה תודה.
ואז באה ריינבואו ואמרה היי בואו נכתוב את קארי און, שם יסופרו קורות סיימון ובאז בערך כאילו זה מין סוג של הפאנפיק שקאת כותבת. יאללה? יאללה.
בום. זה מהמם ומקסים ונפלא וגאוני.

(אני אוהבת להתייחס לקארי און כאל הפאנפיק של קאת. ההבדלים לא קריטיים מספיק וזה מאפשר פי אלף יותר ניתוחים)

פסקה ספרותית חפרנית:
אני אוהבת ספרים, או דברים, שמודעים לעצמם ברמה נסתרת. כלומר שמנתחים את עצמם תוך כדי התרחשות הסיפור. שמאפשרים ביקורת עצמית. שמאפשרים מחשבה על הפלטפורמה עצמה תוך הקריאה.
הסבר דוגמאתי:
אם אני סיפור שמספר על איך כותבים אותו אני מודע לעצמי בצורה גלויה. אין לי בעיה עם זה אבל זה לא העניין פה.
אם אני סיפור שמסופר ברצינות מלאה כסיפור, אבל הקורא הנבון יכול להבין מהסיפור דברים על כתיבתו - מבלי שהדמויות בסיפור יבינו שהן כתובות - זו מודעות עצמית נסתרת.
הרבה פעמים, כמו כאן, ייעשה שימוש באינטרטקסטואליות.
(דוגמא, להבדיל - איוב. וזה כבר מוסיף לנו ממד של אמונה וזה מדהים. אבל לא עכשיו)
מה שכל כך מדהים בעיניי בקארי און, חוץ מ[הכניסו פה פסקה על איך הסיפור יפה וחכם והדמויות מקסימות ובכיתי והשיפ שיפי ואוי מיי ליטל פאנגירל הארט איימ אאוט - בחיי שאין צורך לחפור על זה יותר, עשו זאת לפניי ויעשו זאת אחריי, והריני הנ"ל מצטרפת לכל הנאמר וחותמת כאן] הוא המשחק המדהים הזה, של מודעות סיפורית, משלושה צדדים שונים.
כן, שלושה! לא אחד, לא שניים, זהו ספר תלת-משמעי, וזה פשוט פשוט פשוט ג-א-ו-נ-י.
הדברים שאני חושבת שקארי און מבריק בהם:

1. ממד תיקון הקאנון של הארי פוטר ושל סיימון סנואו -
מאחר שההנחה של ריינבואו היא שלכולם ברורה ההקבלה להארי פוטר נפתח כאן עולם חדש ומדהים של משחקים. מעבר לעניין הפאנפיקים - נדבר על זה עוד מעט - גם הקאנון (הכתוב המקורי) משחק תפקיד.
ריינבואו מרשה לעצמה למתוח לא מעט ביקורת על הארי פוטר, אבל גם מפרגנת מכל הלב.
ראשית, הדמויות.
סיימון-הארי: ריינבואו דוגלת בגישת "הארי אידיוט פזיז" ועל כן סיימון הוא מעין השתקפות של הארי. דברים שהארי לא עשה או אמר במפורש, סיימון (האמת שזה תקף גם לשאר הדמויות) יאמר ויעשה. כך סיימון הופך להשתקפות של הארי, אבל אחת שמקצינה לנו את הדמות ומאפשרת למתוח עליה ביקורת אבל גם לבודד - וזה חשוב - את התכונות הטובות שלה, ואת הסיבות לחיוב או לשלילה.
באז-דראקו (לא מתה על ההשוואה, אבל בלית ברירה זו ההשוואה המתבקשת. שיהיה. מותר לי לחלוק על הנחת היסוד ועדיין להנות) מקצין עד מוות את ניסיונות המוות. (הא הא)
פני-הרמיוני: פה התפספס לריינבואו. כי לא כל אחד יכול ליצור הרמיוני, אפילו היא לא. אבל יש שם אמירות מעניינות על סדרי העדיפויות של הרמיוני, ועל הבחירה לשים אותה בתפקיד החברה הצמודה - ולהשמיט את רון - יש הרבה מה לחשוב.
אחרי הדמויות מגיע עניין העולם: המון המון ביקורת על חוסר ההתייחסות בקאנון הפוטרי (ואני משערת שגם הסיימוני) לעניין העולם המקיף את עולם הקסם. איך? אם דמויות אומרות משפטים כמו "באמריקה קורה ככה וככה" ישר מתחילים לחשוב מה בעצם קורה באמריקה. עד כדי כך פשוט ונפלא.
ואז הקסם. יש הרבה דרכים להתייחס לקסם, לא אלאה (חה), וריינבואו בוחרת לפרק את הקסם לגורמים מסוימים ולהתעלם מאחרים: היא מתעסקת בסוגיית השרביטים (למה צריך אותם), מנסה לגעת בעניין כוחות קסם (ונכשלת קשות, לעניות דעתי), ומטפלת יפה במילות קסם.
כמו כן היא בוחרת, כעוד התייחסות צינית ביקורתית, לשבץ בעולם המאגים טכנולוגיה. הרבה פעמים ישנה ירידה על העובדה שגיבורים נוטים לעשות דברים בדרך כלשהי כשטכנולוגיה יכלה לסייע יותר. אישית אני לא מסכימה עם הטענה הזו - שהארי פוטר יכל להיות חזק באותה מידה ללא ההתעלמות מהעולם המוגלגי - אבל אין ספק שהנאה צינית מופקת בשמחה רבה.

2. ממד הרמיזות לפאנגירל וקאת (והעולם שלנו) -
אז קארי און בא ואומר ככה: יש לי בעיה עם זה שהארי פוטר (וכן, סיימון סנואו הקאנוני) לא מתייחס לעולם האמיתי. ולכן, וזה כבר מתקשר למגמה רווחת של פאנפיקים, הוא ייתן המון התייחסויות אקטואליות, היסטוריות ותרבותיות לעולם שסביב. מסטארבאס, דרך דוקטור הו ומוסיקות מוכרות.
זו גם אמירה, כאמור - תיקון הקאנון נעשה באמצעות חיבור שלנו לפאנפיק דרך התייחסויות שקרובות אלינו, וגם דרך ליצור צרחות פאנגירליות - כי תמיד כיף להיתקל באזכורים פאנדומיים.
מעבר לכך ישנו ממד מרתק שקשור לפאנגירל. הפאנפיק לא רק מקשר להארי פוטר אלא גם מקשר לכותבת הפאנפיק שהכרנו בפאנגירל - קאת. זה מקסים. מרמיזות של מצבים דומים שקאת בעצם הכניסה לתוך קארי און (ליווי וסטארבקס) עד הידיעה שמועצמת כל כך יפה - שמעצם העובדה שקאת כתבה אותו אנחנו יכולים ללמוד עליו יותר.
בפאנגירל לא האמנתי. לא אוהבת שמתארים לי יצירה מדהימה בספר ומצפים ממני להאמין שהיא מדהימה כשאני לא חשה שיש לזה אסמכתא (אהמ אשמת הכוכבים). לכן בפאנגירל לא האמנתי, ולכן הופתעתי כל כך לטובה. כי קאת, בתור הכותבת לכאורה של קארי און, מתגלה ככותבת באמת מוכשרת. שנונה וחדה, מבינה את הדמויות באמת, שכתבה ספר שבפני עצמו, מבחינתי, טוב יותר מהספר עליה עצמה.
זה נהדר.
דבר יפה נוסף הוא הרצון והיכולת של קאת להוסיף לספר שלה את מה שחסר בקאנון. זו ביקורת חריפה מאוד על הארי פוטר, אגב. היא בוחרת להכניס בין השורות דברים כמו מוצא אתני, נכויות ולקויות - יחד עם הסתכלות כללית יותר בוגרת על העולם מסתם קאנון שמתמקד בפנטזיה. וזה מהמם גם כפאנפיק וגם כהצעת תיקון הקאנון.

3. ממד עולם הפאנפיקשן -
והנה השלב האחרון. מה שקורה בפאנגירל הוא סיפור על עולם הפאנפיקשן מבחוץ. בקארי און נוסף עניין שלם של שיקוף וירידה על עולם הפאנפיקשן הקיים, מבפנים.
כל מה שאמרתי - על נטיות של פאנפיקים לתיקון הפאנדום דרך מציאות, על מתיחת הביקורת מכל כיוון - הכל קורה פה.
ועניין יפה - פאנפיקם מסוגלים (ורובם אכן כאלה) להיות נוראיים. או להגזים עמוקות. וקארי און בא לתקן גם את זה; הנה תראו. ככה אמורים לעשות את זה. ככה שומרים על הדמויות כעל עצמן, ככה מבשלים את הקורא במשך חצי ספר בלי לאבד עניין.
מעולם לא קראתי פאנפיק טוב כל כך. (מצד שני - אני בררנית ואין לי סבלנות. אז תכלס זה לא שאין כאלו)
כל כך יפה האופן בו ריינבואו בוחרת להביע דעות במרומז על ידי דוגמא עצמית חיובית.

(לא יודעת אם החפירות היו מובנות. אם הבנתם משהו ממה שניסיתי לומר אשמח שתגידו)

אני חושבת שבספר הזה ריינבואו גילתה את יכולותיה האמיתיות. הלוואי שהיא תפיק עוד כמה פנינות פוסט-מודרניסטיות שכאלה.

לקרוא ולהתפעל.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-5 חודשים)
טנקס קאט ;)
קריקטורה (לפני שנה ו-5 חודשים)
מתה על הכתיבה המבולגנת-אינטליגנטית שלך :)
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
נכנסתי וקראתי. ולא הבנתי דבר... נראה לי שאני הולך לייסד קבוצה חדשה בשם "תמיכה פאנגרילית למסמר החובב"...
(לפני שנה ו-6 חודשים)
אגב,מסעב
אם תרצה ללמוד 'פאנגרילית' P:
יש את קבוצת הפאנגיירלז אי שם בקבוצות
אבל תזהר
היא מסוכנת O:

אקרא
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
אה סבבה מגניב
תקרא על זה, אחלה דבר
(לפני שנה ו-6 חודשים)
לא למדנו
אבל יכולתי להבין מה זה בערך אומר לפי ההקשר¿
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה מסמר

כריס! אוי לא, קלטתי הרגע איך הסוגריים האלה נקראים רע... התכוונתי לשאול האם למדתם את זה בשיעורי ספרות? ואז לשאול האם אתה יודע מה זה אינטרטקסטואליות למרות שאולי לא?
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
מתוך מילון "רב מילים" של פרופ' שויקה: "כְּלוּם - (שֵם ז') שום דבר, מאומה, אפילו מעט לא, אפילו שמץ לא."
מכאן, "לא הבנתי כלום" משמעו "לא הבנתי שום דבר" (ולא "לא הבנתי דבר"), ולכן כן הבנתי משהו... אבל בעצם, כלום הדבר משנה?
יאללה, הולך ללמוד בייקרית. פפר, תכיני לי מבחן בקיאות.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
המשמעות המקורית של כלום היא משהו, דבר מה. כלומר, "לא הבנתי דבר."
(לפני שנה ו-6 חודשים)
(לפני שנה ו-6 חודשים)
(אני יודע מה זה שיעור ספרות.לא ברבים.)
אני חושב שלא הבנתי כלום זה להבין משהו לא להבין הכל.
אולי לא הצרנתי את זה כמו שצריך
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-6 חודשים)
כדי לא לצאת מטומטמת לגמרי, קודם אקרא ואז אגיב. אבל וואו.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
לא הבנתי כלום, אבל נהניתי מכל מילה. אחרי שלמדתי כריסאית אני פוצח בקורס מזורז ללימוד בייקרית. פפר מוזמנת לעשות לי מבחן בקיאות בעוד כשבוע. ואז המשפט שכתבתי יהיה נכון גם מבחינה לוגית, כי "לא הבנתי כלום" זה שלילה של השלילה, דהיינו הבנתי הכול...
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
מספיק טוב

(רגע שיעורי ספרות? אז אתה יודע מה זה?)

(תודה ^^)
(לפני שנה ו-6 חודשים)
לא בדיוק
רק החתולים שהבאנו מהבית
גרר

(לא ידעתי שזאת מילה עד עכשיו.אבל כן.)

(ברור שהיה לך ברור פשוט חשבתי שזה נראה מאוד לא נדיב P:)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
לפח הזבל? הו יאי אני בחברה טובה
יש חתולים איתנו?

ותודה לך.
(אתה אוהב אינטרטקסטואליות נכון? זו יופי של מילה)

(היה לי ברור למדי. אבל תמיד טוב שראש הלשכה מאשר)
(לפני שנה ו-6 חודשים)
ברוכה הבאה בייק
וגם
אהבתי את הביקורת.
(אגב הלייקים,מעניין אם אתם תוהים.זה מטעמים מצפוניים)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
קצת מביך העניין. אני אשכרה משתמשת בביקורות פה כפח זבל שלי. אופס
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
אממ שמחה שהבנת +- :)
מעניין אותי - תוותרי כי הוא באנגלית או עקרונית?
רויטל ק. (לפני שנה ו-6 חודשים)
אם לא הייתי קוראת את מעריצה, לא הייתי מבינה כלום.
ולמרות שנהנתי ממעריצה, נראה לי שאוותר על carry on.
אבל לפחות הבנתי (פחות או יותר) את הביקורת שלך :-)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה בת-יה :)
אני משערת שהן גם לא הכי מובנות בפני עצמן, שמחה שנהנית חלקית :)
בת-יה (לפני שנה ו-6 חודשים)
טוב, סימנתי ש'אהבתי' בזכות התובנות שלך, אם כי חצי מהן לא הבנתי, אבל אולי זה גילי המופלג -:)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-6 חודשים)
נוף - לא קונה את זה... קל להגיד אבל לא חושבת שזה מוכח בטקסט ^^

תודה מאמי :)

ניצ! אין תרגום :( אבל בואו נתפלל כולם שיתרגמו
~ניצוץ בחושך~ (לפני שנה ו-6 חודשים)
ביקורת מעולה:))
עשית לי חשק לקרוא>~< אני מניחה שאין תרגום, נכון?
no fear (לפני שנה ו-6 חודשים)
האמת!!!!!!
שריינבואו ראוול אמרה שפני היא שילוב של הרמיוני ורון ביחד, אזזזזזזז


(סתם, אבל רגע, אני אחזור לקרוא. ביקורת מעולה לול XD)



לא הסכמתי איתך דווקא בכמה דברים, אבל אהבתי את הניתוח שלך ואת החשיבה שלך ונהניתי מהביקורת~ יו גו בייקר~





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ