ביקורת ספרותית על חיים שלמים מאת רוברט זטהאלר
ספר טוב

---

אדם נולד,
חי את חייו לטוב ולרע,
ולבסוף מת, נאסף אל אבותיו.
כפי שכולנו יודעים: הדבר היחיד הוודאי בחיים אלה הם החיים והמוות. אדם חי את חייו ויודע שבפרק זמן מסוים תגיע אחירתו והוא יעצום עיניו לעד.

כמה יכול להכיל ספר בן 128 עמודים? מסתבר שהרבה מאוד. עולם שלם שחושף את תוכנו העשיר לקורא. מעין שורשים המצמחים להם תחת האדמה, פושטים לכל עבר ומרמזים על עומק בל ישוער העתיד להגיע.
הגודל מתעתע ועד מהרה הסקפטיות הזעירה שאחזה בי נמוגה. זהו סיפור רב שנים שבמרכזו בחור אחד שהיה לילד ואז לאיש משפחה ובסוף לזקן מזדקן. בחור יתום הגדל אצל איכר שהנער מעלה בו את חמתו פעם אחר פעם ומפליא בו את מכותיו הנמרצות, נמרצות עד כדי כך שנוצר מום ברגליו והוא הופך להיות פיסח. צולע.
למרות צליעתו והבדלו משאר אוכלוסיית הכפר הלועגת והמשתעשעת, אגר אינו מוותר. הוא מרגיש שהחיוניות מתפרצת מתוכו, חיוניות שאינה מתבטאת בחדות מחשבה אלא במבנה גוף חסון ואתלטי. למרות לעג הסביבה, אגר משתדל לראות עצמו כאחד האדם, בדרכו הפשוטה והאנפלבית כמעט, הוא סולל לעצמו דרך וכאשר הוא מצטרף להיות אחד מפועלי הרכבלים בכפרו שדוק ערפל ההתיישנות זמן רב לא סולק ממנו, ואין זה פלא שההתלהבות מצויה בשיאה. עם שלדי הרכבל המוצבים, כל הנראה לעין מואר באור אחר, בראשתי וחגיגי.
דבר מה מתחיל לרחוש ולגעוש מתחת לשטח, משהו שאינו שייך רק לבחור הצולע והכפרי אלא לעולם כולו. עם התפתחותו של אגר גם העולם מתפתח. רכבלים נוצרים, דרכים נסללות, מלחמת עולם פורצת, אנשים יקרים מתים, האבל כוסס בליבו ובלב השאר, האדם מניח רגלו לראשונה על הירח המופיע במלוא רוחבו וקומתו על מרקע הטלוזיה, המהווה תופעה בפני עצמה, וישנה תחושה של שינוי, של אווירה אחרת ככל שהדפים חולפים להם בזה אחר זה, במקצב נחוש ודומה לדעת את אשר אירע בתום הסיפור: האם הגיבור יגיע אל המנוחה והנחלה? וכך, אירוע רודף אירוע,ולצד התבגרותו של אגר והזדקנותו, גם אנו משתנים והעולם שמולנו. החיים אינם אותם חיים. אפילו הנוף לוקח פיקוד ומחליף עצמו, עד שמתגנב אל האף ניחוחו החמוץ של הסוף. הסוף שמאותת לאגר שלא ירחק היום ויפרד מהעולם בסיפוק כי למרות הקשיים והזוועות שראה בחייו הקצרים, הדברים הטובים עלו על אלה הרעים.
אדם אחד שחיי את מרבית חייו באותו כפר. כמעט בדלת אמותיו. ואף על פי כן, הצליח לחזות בכל כך הרבה תהפוכות.
לפעמים אדם לא צריך לקום וללכת כדי לראות מעבר לאופק, מעבר לפינה.

ספר מינימלסטי מאוד אבל המינימליזם היא כוחו. כל מילה במקומה. שום מילה מיותרת וזה היופי. סיפור קטן-גדול על אדם אחד שראה מעט אבל בו-זמנית כה הרבה. חיים קטנים אבל עם עוצמה וקסם. קסם שמופק, בין היתר, מתיאורי הטבע שהספר ידוע בהם. תיאורי טבע של יערות מושלגים ונהרות קרירים וצחים המעניקים חיים וברגע לאחר מכן עלולים לקטול אותם במחי יד ובאכזריות נטולת מצפון כאילו מעולם היופי לא שרר בהם.


הביקורת מוקדשת לזשל"ב החמוד שהביא לי את הספר מהספרייה אצלו בעיר לבקשתי. תודה רבה! אתה בחור מתחשב. שתזכה לחיים ארוכים, שלמים ורווי נחת ויופי!

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על חיים שלמים