“האירוניה של העולם בו אנו חיים באה לידי ביטוי מוחץ צלעות בדמותו של וינסנט ון גוך. האדם שהיום הפך למותג שמוכר אולי הכי הרבה בתחום האומנות, על מוצריה הנלווים והמעוצבים בהשראתה, סבל מאנונימיות והפניית כתף קרה בעוצמה זהה לאורך חייו, עד להתאבדותו. "מכתבים לתיאו" הוא ספר בו תרגם באופן נהדר עודד פלד את מכתביו של וינסנט לאחיו הצעיר ממנו בארבע, תיאו. בהקדמה הקצרה (והמצוינת!) לספר, משתף עודד פלד את הקוראים”

“יש אנשים שכמו נולדו לא מתאימים להלך על האדמה הזאת. נדמה שהם פשוט לא מצוידים דיים. לא מחוספסים מספיק. והם תמהוניים וצבעוניים והם יפים ובלתי נשכחים והם שבירים למגע. הם מקסימים, בדרכם; אנחנו כותבים עליהם שירים, נובלות, ספרים. אנחנו הופכים אותם למיתוסים, מאדירים את זכרם. אבל לחיות איתם, זה סיפור אחר. היום, כל ילד בגן מכיר את השם, היום, כל אדם בעולם המערבי מזהה יצירות שלו ממבט, אבל אז הָיֹה הָיָה אדם”

“השמש הבוהקת בצהוב תילי תילים של מילים נשפכו בניסיונות להסביר את כוחה של האמנות, אבל אני בקשתי להתחיל מהרגע בו נעתקו המילים מפי, ביום שביקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, והרגשתי את יופי יצירותיו, לופתות את נשימתי, הרגשתי כמאהב צעיר, שפרפרים התעופפו בבטני, כמי ששיחק במשחק ילדות, בו חבר העביר את אצבעו לאורך גבי, ולפתע הרגשתי תחושת חשמל ורעד עוברת בשדרתי. מאז טענתי שיש דברים שלא ניתן להסביר באמצעות”

“הסיבה לדירוג הכחוש של שלושה כוכבים נעוצה בעובדה שמדובר בספר שלא כל אדם יתחבר אליו. לא אל כולם מדברת אמנות הציור, על אחת וכמה ואן גוך השנוי במחלוקת. איך תיאר את ציוריו פול גוגן, עמיתו למקצוע? כל פעם שאני מביט בציוריך אני חש צורך עז ללכת לשרותים... אמירה קצת מעליבה אם כי לא רחוקה מהאמת. ציוריו משקפים את הלך רוחו הסוער, אקסטזה ואפילו מן הטירוף. כשביקרתי במוזיאון על שמו באמסטרדם ובחנתי מקרוב אח”

“האירוניה של העולם בו אנו חיים באה לידי ביטוי מוחץ צלעות בדמותו של וינסנט ון גוך. האדם שהיום הפך למותג שמוכר אולי הכי הרבה בתחום האומנות, על מוצריה הנלווים והמעוצבים בהשראתה, סבל מאנונימיות והפניית כתף קרה בעוצמה זהה לאורך חייו, עד להתאבדותו. "מכתבים לתיאו" הוא ספר בו תרגם באופן נהדר עודד פלד את מכתביו של וינסנט לאחיו הצעיר ממנו בארבע, תיאו. בהקדמה הקצרה (והמצוינת!) לספר, משתף עודד פלד את הקוראים”

“יש אנשים שכמו נולדו לא מתאימים להלך על האדמה הזאת. נדמה שהם פשוט לא מצוידים דיים. לא מחוספסים מספיק. והם תמהוניים וצבעוניים והם יפים ובלתי נשכחים והם שבירים למגע. הם מקסימים, בדרכם; אנחנו כותבים עליהם שירים, נובלות, ספרים. אנחנו הופכים אותם למיתוסים, מאדירים את זכרם. אבל לחיות איתם, זה סיפור אחר. היום, כל ילד בגן מכיר את השם, היום, כל אדם בעולם המערבי מזהה יצירות שלו ממבט, אבל אז הָיֹה הָיָה אדם”

“השמש הבוהקת בצהוב תילי תילים של מילים נשפכו בניסיונות להסביר את כוחה של האמנות, אבל אני בקשתי להתחיל מהרגע בו נעתקו המילים מפי, ביום שביקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, והרגשתי את יופי יצירותיו, לופתות את נשימתי, הרגשתי כמאהב צעיר, שפרפרים התעופפו בבטני, כמי ששיחק במשחק ילדות, בו חבר העביר את אצבעו לאורך גבי, ולפתע הרגשתי תחושת חשמל ורעד עוברת בשדרתי. מאז טענתי שיש דברים שלא ניתן להסביר באמצעות”

“הסיבה לדירוג הכחוש של שלושה כוכבים נעוצה בעובדה שמדובר בספר שלא כל אדם יתחבר אליו. לא אל כולם מדברת אמנות הציור, על אחת וכמה ואן גוך השנוי במחלוקת. איך תיאר את ציוריו פול גוגן, עמיתו למקצוע? כל פעם שאני מביט בציוריך אני חש צורך עז ללכת לשרותים... אמירה קצת מעליבה אם כי לא רחוקה מהאמת. ציוריו משקפים את הלך רוחו הסוער, אקסטזה ואפילו מן הטירוף. כשביקרתי במוזיאון על שמו באמסטרדם ובחנתי מקרוב אח”