את פנטום האופרה הכרתי בכיתה יא'. הייתי צריכה לעשות Book Report וזה היה הספר הנבחר.
למען האמת, הכריכה(באנגלית) הפחידה אותי כל כך.
את הספר עצמו, לא קראתי. החלטתי שאם כבר, אז יש סרט שדרכו אוכל להתחמק מהמטלה.
ומאז-התאהבתי.
קניתי את הספר בעברית וקראתי אותו, נסעתי ללונדון בשביל לראות את ההצגה.
תקופה ארוכה של שלוש שנים סבבו סביב הספר והגאונות של <mark>גסטון לרו</mark>, קראתי מאמרים וספרי המשך שנכתבו ע"י סופרים

בריות רעות ישנן בעולם. לא כולן,אומנם, ולשמחתנו לא מרביתן אך הן קיימות ולהן מניעים וסיבות שונות <mark>לרו</mark>ע המחשמל שבקרבן.
חלק לא מבוטל מתוצר הרוע הוא כתוצאה ממסכת אירועים רצופי תלאות ויגון אשר מיררה את ליבם והפכה אותם לקשיי עורף, לאכזריים. חלקם הוטל בהם מום והם התאכזרו בשל העובדה הפעוטה שאינם מהווים חלק שווה מן האוכלוסיה הנורמטיבית. רוע טהור הנובע מאדישותה של החברה כלפיהם. אותה חברה שמפקירה אותם לגורל

האם זהו ספר העוסק באהבה? האם זהו ספר העוסק בבדידות? האם זו ספרות גותית, כזו העוסקת באימה ובדמויות על טבעיות? כן, כן, כן.
האם פנטום האופרה, בגבולות הז'אנר, הוא דמות אמתית, אדם חי, כזה המתרחק מאור יום ונוהג להופיע רק באפלולית? האם היתה לו סיבה טובה להתנהגות כזו בהיותו בשר ודם? שמא אינו אלא רוח?
המספר בספר אומר לנו כי בהיותו היסטוריון הוא רוצה להביא אך את עובדת "קיומו" של הפנטום, אותה דמות המופיעה

אני מאוד אהבתי את הספר.מה שקרה הוא,שחברה נדנדה לי שאני אראה איתה את הסרט,אז החלטתי לפני זה לקרוא את הספר,קראתי,אבל אז הפסקתי,כי הוא קצת שיעמם אותי,אבל אז ראיתי את הסרט והתעניינתי מאוד.סיימתי את הספר ואני יכולה להגיד שזה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי.הפנטום פשוט מקסים,אבל אני לא יודעת למה.הדמות הטראגית שלו הצליחה אפילו לסחוט ממני דמעות.הדרך שבה הוא מדבר,הדברים שהוא עושה,הדרך בה הוא מתרפס לרגלי כרי