ביקורת ספרותית על אלה המכושפת - מהדורה מחודשת מאת גייל קרסון לוין
ספר מעולה

---

הי תראו זאת אני.
באתי לכתוב ביקורת על ספר ועל הדרך לחרטט על חיי כי עכשיו אחת ולא בא לי לישון.

בכל אופן.
החיים ממש *** לרוב. צריך לקום בבוקר וזה דפוק. צריך לעבוד וזה דפוק כפליים. צריך לעשות דברים לעשות דברים לעשות דברים וזה לא נגמר לא נגמר לא
צריך לאכול צריך להתאפק לא לאכול צריך להתקלח צריך לנקות צריך לדעת צריך לדעת צריך לדעת

יש שלב שבו כל הצריכים האלו חוברים יחד לגל גדול ונורא, מצחין מאדי רעל, וטובעים מתחתיו. מתים. או נכון יותר לומר - אומרים לו מתנו. מייחלים לזה.
מתי, אתם שואלים? טוב ששאלתם. כמובן שאני מדברת על החיים הסטודנטיאלים פה-פם פה-פם.

להיות סטודנט זה ***.
כי זה מקיף אותך מכל עבר, כי החובה לעשות מוטלת עליך. אבל מה, היא לא מוטלת עליך לשעות מוקצבות; הו לא. אי אפשר לבוא להיות סטודנט משמונה עד ארבע או תשע עד חמש ואז לומר ביי ביי.
זה כל הזמן. כל כל כל הזמן. כל כל כל כל כל כל כל כל כל הזמן.

קמים בבוקר, יודעים שאין שום דבר טוב היום. שהיום צריך להגיש שלושה תרגילים ולשבת על פרויקט ולעבור על הרצאות (חה).
הולכים ללימודים, בא מרצה, אומר אתם דפוקים מקום הלימודים דפוק חי חי רק אני מגניב כל הבאסה.
יוצאים להפסקה, קונים אוכל, בוהים בו ואומרים שאמורים לאכול משהו נורמלי ולא אייס מקופיקס. (אבות התזונה)
חוזרים לעוד שלוש שעות ואז עוד שלוש שעות ואז יושבים ובוהים במסך ואומרים אני מסוגלת, אני יכולה; אעשה את זה מחר.

תקופת מבחנים? אה כן, זו שבה רוצים להתאבד בכל שעה נתונה ביום? חפיף. זה רק חודש בכל סמסטר. את מסוגלת, יקירתי.

ומה קורה לנו בכל הבליל הזה? חור שחור גדול נפער בבטן. מקיאים וירטואלית, מקיאים מהותית. מקיאים את הנשמה היתרה ונושמים חזרה את אדי הרעל וחוזר חלילה.


תשמעו, אני לא באה לומר שעבודה עדיפה, פשוט כי לא בדקתי. אני כן באה לומר שלהיות סטודנט זה *** ולא תקין בכלל.

מעבר חד: אלה המכושפת! אלה סוגשל נמצאת במצב סטודנטיאלי טיפוסי. למה? כי היא חייבת. היא חייבת כל הזמן לעשות דברים שהיא לא רוצה, להישמר מדברים. לדבר ככה, להסתיר אחרת. אלה חייבת לציית.
(גם הסטודנט חייב לציית. פרדוקס "אתה בחרת" אידיוטי)

אלה נמצאת במלכוד נורא ומתסכל. (גם סטודנט שעושה מבחן נמצא במלכוד נורא ומתסכל.)

החיים של אלה גם ***.

ותכלס, אלה גם היא לא מצליחה לצאת מזה. היא בורחת, היא מנסה. היא חיה את חייה ומעמידה פנים שהכל יעבור לבד. (טיפ לסטודנטים: אל.)
היא מתחברת עם אנשים ומגלה שחברות עלולה להיגמר בבכי. (בטח אם יושבים בהרצאה ומשחקים במחשב עם חברה ואז צוחקים וכולם מסתכלים ומביך - אה, לא, לא אני, רק סיפרו לי שמישהו עשה את זה. פעם. בעיר רחוקה במוסד שבחיים לא ביקרתי בו)
היא מקללת את החיים שלה כי הם מעפנים.
אבל היא גם אמיצה וגיבורה. ואחרי הבכי היא קמה ואומרת: יודעים מה? היה דפוק ויהיה דפוק, בואו נקלקל עוד קצת בדרך. יהיה אקשן.
אז היא קמה ועושה את זה. וזה אחד הדברים שיפים כל כך לגבי אלה; שהיא עושה. היא זזה. יש לה מרץ. למרות שהיא יכלה להיות סחבה שזזה בכח הציות, היא זזה בכח הציות ומוצאת את עצמה בתוך זה. מתעקשת לומר שהיא מריונטה, אבל אחת שתעשה גיהינום למפעיל.


ולפעמים קורים ניסים. אני קצת מרמה, האמת - לאלה לא קרה נס אלא היא היתה חזקה מספיק. אבל ניתן לומר שעצם הכח להיות חזקה מספיק הוא קצת נס, כי החיים *** ולמי יש כח.

אז לאלה קרה נס, ולפעמים גם לסטודנט קורה נס. (לפעמים הוא מסיים תואר אומייגד מה לעזאזל)

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על אלה המכושפת - מהדורה מחודשת