ביקורת ספרותית על ילדי הצל - מחזה בשתי מערכות מאת בן-ציון תומר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 במאי, 2019
ע"י סקאוט


לכולנו ישנם מטענים רגשיים. מטעני עבר שאין ביכולתנו לסלק, למחות את נוכחותם הצורבת בנפשנו. הם מעין אות קין התובע חותם ונוכחות, חותם פלדתי, קר ומנוכר. חסר רחמים ובושה. לרבים מאיתנו ישנו צל, צל שרודף אותנו וגם אם חיינו מתנהלים על מי מנוחות, יבליח שבריר השנייה בו הצל יחמוק אל תוך נפשנו ויאזכר את קיומו. יאותת על נכונותו להישאר בתוך הוויתנו. הוא תמיד שם, עימנו.
מחזה זה עוסק ברגשות אשם. רגשות אשם של בחור צעיר, עולה חדש- נושן, בשם יורם. הזונח את עברו הגלותי בתקווה כמוסה להיטמע באורח החיים הצברי, העברי. יורם הוא פליט של "ילדי טהארן", ילדים יהודים-גלותיים שנשלחו לאיראן, בעיצומה של הרעה החולה כנגד היהודים, כשהאדמה מתחילה להשחיר והמצב באירופה מבשר רע ליהודים, עליית הנאציזם מצויה בשיא אונה, ודווקא ובשל כך, נשלחים מספר מסוים של ילדים יהודים אל ארצות ערב ולאחר מכן מעלים אותם ארצה. יורם, שבמקור שמו הוא בכלל יוסלה, משתדל, כפי שציינתי בפניכם, לאמץ לעצמו מנטליות אחרת, למחוק ולפוגג את יוסלה הפולני ולהאיר פנים אל יורם הישראלי ולחבקו בהבנה והערכה תוך השלכת גלימת העבר הרחק ממנו, תוך פיזור שקרים מתקתקים בנוגע לעברו, שקרים שנועדו להסתיר את העובדה שלא נולד בארץ. נסיון זה מדגיש עבורנו את תלאותיו של עולה חדש בדרכו להכרה מלאה בידי ילידי הארץ שאינם ששים לקבלו בזרועות פתוחות, הוא מתקבל בחשדנות. יורם, באופן מובהק, מאמץ לעצמו כיסוי, מעטה התחזותי. למרות שלמראית עין ניסיון ההתחזות מצליח, יורם אינו שלם עם ההווה כי עברו נותר פעור, ללא סגירתם של הקצוות הפרומים. יורם חש אשמה גדולה, מפח נפש על היותו היחיד מבני משפחתו שניצל מן התופת הנאצית, מן החיה המפלצתית שנעצה בבני עמו ומשפחתו את ניביה ולא הרפתה עד קיצוצם דק, רמיסתם לאבק מיניאטורי ובלתי נראה.
המחשבות אודות העבר תוקפים אותו מפעם לפעם, המחשבות אודות שני אחיו, יאנק שניצל בעור שיניו ממחנה ההשמדה בוורשה ואחותו ואחיינו שלא הצליחו להיחלץ מתוך הרוע האנושי, הגהנום בדמות אדם, ונספו שם, בימי השואה.
על אף הנכונות של יורם לנעול דלתות נפשו לעבר המכאיב, אין הדבר מתרחש לפי רצונו וכמיהתו, הוא רדוף בידי צלו השחור שמעיב על חייו, הוא מאשים עצמו בהישארות בחיים, בבריחה, בזמן שבני משפחתו ניסו למצוא פרצה בגהנום שנחת עליהם. הקונפליקטים האישיים שיורם מנסה להדחיקם באים לידי ביטוי, מוצבים בפניו עירום ועריה, כאשר אחיו ואשתו, הלנקה, מודעים על עלייתם ארצה יחד עם שני הוריו. זו קריאת השכמה ליורם להתמודד עם עברו הכאוב, המצולק. יחד עם זאת, דמות נוספת מתלווה אל יורם כצל חרישי והלא הוא זיגמונד, גיסו, בעלה של אחותו המנוחה אשר נקרעו זה מזה לפני הכרותם והתוודועתם אל קיומו של השני. זיגמונד הנאבק אף הוא עם זכרונותיו ותחושת אשמה משל עצמו בשל היותו אחד מן היודנראט, המשטר היהודי שבכדי להציל עצמו ואת גופו פעל בכפיפה אחת עם הנאצים, לעיתים כנגד אחיו היהודים. עובדה זו, שזידמונד נותר חי ואף עלה ארצה ואישתו ובנו לא הצליחו להמלט מידי המכונה הנאצית הרצחנית, עוררה בו תחושות החמצה, דאבון לב ובעיקר רגשות אשם שהוא אינו מצליח להשתחרר מהם ולכן מעמיד פני חולה רוח כפי שעשה המלט במחזהו של שייקספייר. זיגמונד ויורם הם מסוככים בלא יודעין איש על רעהו ומצלים עליו, הופכים למקשה אחת של ייסורים כתוצאה מרגשות האשם על מעשיהם או חוסר מעשיהם בעת ההיא, שאפלה דביקה שרתה על הכול.
לכל אחת מהדמויות במחזה נפלא וכנה זה ישנו מטען רגשי שהיא סוחבת עימה ופורשת בפנינו כיריעות בד קטנטנות אך צפופות ודוקרות שבאמצעותן אנחנו מגלים את עברה, זכרונותיה, הקשיים שהם חלק ממנה. המחזה עוסק בצורה ייחודית, נוגעת ומיומנת בשלל מצבים ודמויות. הוא מעניק לקורא את אותה התמונה מזוויות אחרות וכך לא רק שהוא צולח את המשימה הסבוכה של הנכחת טרגדיה וכאב אנושי אלא מלמדנו שהקושי אינו נחלתם של מי שהיו שם בלבד אלא של קרוביהם והעם היהודי כולו. כולנו שותפים לזוועה הזאת, כולנו שטים באותה הסירה שמסלולה זהה.

16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי החמודה (לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
למדתי עליו פעמיים
סקאוט (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
וחס וחלילה, הדיוק ההיסטורי חשוב מאוד בעיניי.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
את צודקת, אני אתקן גם את זאת.
פשוט לא ידעתי איך לתקן את זה, באיזה ניסוח.
וכנראה שהבנתי את הכתוב בויקיפדיה בצורה לא נכונה, לאחר שהסברת לי, הבנתי היכן טעיתי.
כרמלה (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
סקאוט - תיקנת רק את "ילדי טהארן".
את המשפט הבא השארת כפי שהיה "עליית הנאציזם מצויה בשיא אונה, ודווקא ובשל כך, נשלחים מספר מסוים של ילדים יהודים אל ארצות ערב ולאחר מכן מעלים אותם ארצה". מתוך המשפט שלך משתמע שהייתה מדיניות מכוונת לשלוח ילדים לארצות ערב, כאילו הן היוו איזהשהו מקלט. כמובן שהדבר אינו נכון. בנוסף הילדים הועברו ושהו תקופה רק באיראן מתוך סיטואציה שנוצרה כאשר צבא אנדרס הגיע לשם. ד.א. איראן אינה מדינה ערבית. היא פרסית. מכיוון שלאיראן אין גבול עם ישראל, נסיעתם של הילדים לארץ עברה בירדן או במצרים, ותו לא.

חבל שאת שמה דגש בכתיבתך רק על סגנון ופאתוס (שלפעמים עולה על גדותיו), ולא על דיוק היסטורי, שחשוב לא פחות.

סקאוט (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
כרמליטה- תודה רבה. את צודקת, אני קראתי רק חלק ממה שהיה כתוב בויקיפדיה, משום מה. אתקן זאת מיד.
לגבי יהודי טהארן- כתבתי זאת בתום לב, לא שמתי לב שכתבתי יהודי במקום ילדי.
כרמלה (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
תודה סקאוט. אכן, זכור לי כמחזה מרגש מאד.

ועכשיו לכיוונון ודיוק היסטורי:
יורם היה מ"ילדי טהרן" ולא "מיהודי טהרן", וכמוהו גם המחבר בן ציון תומר.
יש אי דיוק בדברים שכתבת על סיבות הגעתם לאיראן. כמה פשוט להציץ בויקיפדיה. הנה:

"ילדי טהראן היו ילדים יהודיים מפולין, שברחו עם משפחותיהם בפרוץ מלחמת העולם השנייה אל החבלים המזרחיים של פולין, שנתפסו על ידי הצבא האדום ב-19 בספטמבר 1939 בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. חלק מן הפליטים הוגלו על ידי הסובייטים מזרחה לסיביר ולברית המועצות האסייתית וחלקם נסו לאזורים אלה עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.
בשנת 1942, עם הקמת הצבא הפולני על אדמת ברית המועצות בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס", נספחו אליו אלפי פליטים ובהם הילדים.

עם הגיע צבא אנדרס ב-1942 לאיראן שהייתה בשליטת הבריטים, הקימה הסוכנות היהודית בטהראן מחנה לילדי הקבוצה שנקרא "בית הילד היהודי", וריכזה בו 719 ילדים. הילדים שם סבלו ממחסור במזון. בינואר 1943, לאחר שהסוכנות היהודית השיגה רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) משלטונות המנדט ואונייה מהרשויות באיראן, ארגנה את עלייתם לארץ ישראל. חלק הארי הגיע דרך ירדן וחלק אחר בדרך הים מקראצ'י (אז בהודו הבריטית) לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת לעתלית, ב-18 בפברואר 1943."
סקאוט (לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
ובל נשכח: הביקורת מוקדשת לנונו החמודה שבזכות המלצתה על המחזה, החלטתי לקרוא אותו ולא התאכזבתי!Z





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ