“# בדרך כלל אני מעדיפה לא לקרוא מחזות. אלה נוצרו כדי שיציגו אותם, לא כדי שיקראו אותם. הם מבוססים כמעט באופן בלעדי על דיאלוגים, ובמקום התיאורים שיש בספרות הרגילה יש בהם הוראות לבימוי, לתפאורה, תאורה ועיתוי. אם הייתי צריכה לדרג – אני מעדיפה תיאטרון על קריאת מחזה, סרט על תיאטרון וספר על כל אלה. מצאתי אותו על ספסל עם עוד כמה והחלטתי לקרוא למרות ההסתייגות. המחזה הזה ידוע מאד ומתאר משפחה קשת-יום בשנו”

“הבוקר נתקלתי בביקורת של דובה, ורציתי קצת לקרוא על המחזה, אך במה שהועלה אין תקציר. היות ואינני יודעת להעלות ספרים לסימניה החלטתי לכתוב על המחזה הקלאסי הזה מאת טנסי ויליאמס. קצת גיגלתי וקצת ממה שזכור לי מסרט מצוין זה שראיתי יותר מפעם אחת. והיות ואין ביקורות פה בסימניה מלבד ביקורתה של דובה. אז החלטתי לתרום את חלקי לדיון. המחזה נקרא בשם קו החשמלית שבאמת עבר בניו אורלינס מקום מגוריו של של טנסי ויליא”

“"לפיסת השמיים, הנראית מסביב לבניין הלבן, צבע כחול עדין, מיוחד במינו, כמעט טורקיז, המשווה לתמונה אווירה לירית והדר, המצמצמים את תחושת ההתפוררות [...] אווירה מתאימה נוצרת על-ידי המוסיקה של הבדרנים הכושים, בבר שמעבר לפינה. באזור זה של ניו אורלינס, תמצא תמיד מאחורי הפינה, או במרחק בניינים אחדים, פסנתר קטן שאצבעות חומות פורטות עליו בשטף קדחתני" (תמונה ראשונה, 5). בכזה קסם מוסיקלי וציורי מתוארת בפתיח”

“לא מאמינה שאין ביקורת על המחזה הזה, או לפחות איזה טוקבק על הסרט... על טנסי ויליאמס למדתי בבית ספר, אבל את הספרון הזה מצאתי במקרה ובתקופה ה"יאללה-לקרוא-המון-מחזות" קראתי גם אותו. המחזה נהדר, מפני שכל פרט לידיעת התפאורן והשחקנים מצוי שם. זה בנוי לבמה, זה בנוי לדרמה ובעיניי דמיוני לא ראיתי את מרלין ברנדו, הכל נוצר מחדש ובעברית. בספרון אין ביקורת כלפי אף אחת מהדמויות, למרות שהחסרונות שלהן זועקים ל”

“# בדרך כלל אני מעדיפה לא לקרוא מחזות. אלה נוצרו כדי שיציגו אותם, לא כדי שיקראו אותם. הם מבוססים כמעט באופן בלעדי על דיאלוגים, ובמקום התיאורים שיש בספרות הרגילה יש בהם הוראות לבימוי, לתפאורה, תאורה ועיתוי. אם הייתי צריכה לדרג – אני מעדיפה תיאטרון על קריאת מחזה, סרט על תיאטרון וספר על כל אלה. מצאתי אותו על ספסל עם עוד כמה והחלטתי לקרוא למרות ההסתייגות. המחזה הזה ידוע מאד ומתאר משפחה קשת-יום בשנו”

“הבוקר נתקלתי בביקורת של דובה, ורציתי קצת לקרוא על המחזה, אך במה שהועלה אין תקציר. היות ואינני יודעת להעלות ספרים לסימניה החלטתי לכתוב על המחזה הקלאסי הזה מאת טנסי ויליאמס. קצת גיגלתי וקצת ממה שזכור לי מסרט מצוין זה שראיתי יותר מפעם אחת. והיות ואין ביקורות פה בסימניה מלבד ביקורתה של דובה. אז החלטתי לתרום את חלקי לדיון. המחזה נקרא בשם קו החשמלית שבאמת עבר בניו אורלינס מקום מגוריו של של טנסי ויליא”

“"לפיסת השמיים, הנראית מסביב לבניין הלבן, צבע כחול עדין, מיוחד במינו, כמעט טורקיז, המשווה לתמונה אווירה לירית והדר, המצמצמים את תחושת ההתפוררות [...] אווירה מתאימה נוצרת על-ידי המוסיקה של הבדרנים הכושים, בבר שמעבר לפינה. באזור זה של ניו אורלינס, תמצא תמיד מאחורי הפינה, או במרחק בניינים אחדים, פסנתר קטן שאצבעות חומות פורטות עליו בשטף קדחתני" (תמונה ראשונה, 5). בכזה קסם מוסיקלי וציורי מתוארת בפתיח”

“לא מאמינה שאין ביקורת על המחזה הזה, או לפחות איזה טוקבק על הסרט... על טנסי ויליאמס למדתי בבית ספר, אבל את הספרון הזה מצאתי במקרה ובתקופה ה"יאללה-לקרוא-המון-מחזות" קראתי גם אותו. המחזה נהדר, מפני שכל פרט לידיעת התפאורן והשחקנים מצוי שם. זה בנוי לבמה, זה בנוי לדרמה ובעיניי דמיוני לא ראיתי את מרלין ברנדו, הכל נוצר מחדש ובעברית. בספרון אין ביקורת כלפי אף אחת מהדמויות, למרות שהחסרונות שלהן זועקים ל”