ביקורת ספרותית על גם השמש היא כוכב מאת ניקולה יון
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 בינואר, 2019
ע"י פַּפְּרִיקָה


אז נכון, בולשיט שכתוב על כריכות הוא בולשיט, אבל לפעמים הוא תמרור אזהרה מאיר עיניים. אבל אני הייתי עייפה, אדוני השוטר, והבן שאין לי במיון או משהו, ויש לי מבחן ביום שני ואני לא מוכנה אליו בשיט, ולא חשבתי, אז פשוט נסעתי בפול גז והתנגשתי ישר בתמרור המחורבן, ואני מצטערת, אוקיי?
~יהיו פה ספוילרים. אתם ממילא לא רוצים לקרוא את הספר הזה. אף אחד לא ירצה לקרוא את הספר הזה. אני יודעת שכתוב שהוא רב מכר וזה בלבל גם אותי אבל יותר סביר שמעצב כריכה הגזים קצת (הוא הגזים גם בשאר הדברים הרי) מאשר שכל כך הרבה אנשים באמת קראו ואהבו אותו. נראה לי. אני עייפה.
אני יודעת שאני פורקת יותר מדי עצבים על החלטה שיווקית מטופשת של מישהו בהוצאת כנרת, אבל, ברצינות, מה:
סיפור מהעולם האמיתי על החיים שלנו
נניח רגע לעניין העולם האמיתי (אמיתי להבדיל מטרומן או אמיתי בסגנון העידן החדש או אמיתי במובן זה שיש בו פחות חיקויי נייקי?) - החיים שלנו? גוף ראשון רבים? הו כן, בטח.

יום בחיי נמצ'ק [שם בדוי], השותפה שלי, עובדת שכירה:
"אני קמה בחמש, מתארגנת, נוסעת באוטובוס, מגיעה לעבודה, עובדת עובדת עובדת, קצת מתבטלת, מתבטלת יותר מאשר עובדת אפשר להגיד. אבל אפשר גם לא להגיד בעצם. ואז אני חוזרת הביתה, וקוראת ספרים, ונמצאת על המחשב, ואולי פוגשת חברות. וזה הכול." (הכול הכול.) (סליחה, לא התאפקתי.)

יום בחיי בייקר, השותפה השנייה שלי, עצמאית:
"אני קמה בבוקר, חוזרת לישון, ואז צריכה לקום באמת אז קמה באמת, משתדלת לעשות ספורט אבל לא תמיד הולך לי, פותחת את המחשב, מסדרת אימיילים, מסדרת לו"ז לאותו יום, עובדת עובדת עובדת עובדת עובדת עובדת עובדת עובדת עובדת, עם הפסקה כדי לגרור אוכל לחדר, גומרת מאוחר מדי את העבודה וזה מעצבן אותי, נמצ'ק מגיעה ומבדרת אותי, ואז אני סוף סוף גומרת ומבשלת אוכל, קוראת, שורצת מול יוטיוב, ומנסה להוביל את עצמי לעשות דברים מועילים או מה שזה לא יהיה."

יום בחיי סטודנטית בתקופת רגיעה יחסית, כלומר במהלך הסמסטר:
אני קמה, מנסה להכין אוכל כי האוכל באוניברסיטה יקר להדהים, נוסעת שלושת רבעי שעה לאוניברסיטה עם מוזיקה באוזניות. מבלה שם משמונה בבוקר עד שמונה בערב בעבודה ובלימודים לסירוגין. סוחבת את עצמי איכשהו לאורך היום ומנסה גם לסכם וזה. לפעמים יש חלב או כוסות בפינת הקפה וזה עוזר. אני חוזרת לדירה ולפעמים בייק מכינה אוכל כלשהו ואז אנחנו יושבות על השטיח ומדברות על ספרים ועל סדרות ועל מערכות יחסים ממש כאילו אנחנו באיזו סדרת קולג' אמריקאי, חוץ מהספרים והסדרות. לפעמים מצלצלת לאמא שלי לשמוע מה נשמע, ולפעמים אחי הקטן מצלצל לספר לי על החוויות המרעישות של כיתה א או של הקואליציה בין השוטרים לחיילים הצהובים בבונקר/ארגז המשחקים שלו. אני עושה מטלות וקוראת מאמרים ולפעמים כותבת קצת. לקרוא זה לא בשביל ימות חול לאחרונה, למעט חמש דקות עד שהאוטובוס מגיע, אם יש לי כוח לסחוב ספר בתיק שכבד מספיק הודות למחשב ולקלסר.

יום בחיי כריס, סטודנט, בתקופת מבחנים:
"קם ב10 ממצמץ המון פותח מחשב לומד עד 4 בערך ואז מאבד את זה ומתחיל להסתובב באינטרנט סתם ואז מתאפס על עצמי וממשיך ללמוד ובערב מכין אֹכֶל ואוֹכֵל ואז מטפס (תקופות מבחנים זה חולירע)"

יום בחיי מומו, בת שירות:
"קמה, נוסעת כמעט שלוש שעות לשירות, מגיעה לבית הספר, נמצאת שעתיים עם הכיתה הקטנה ועוד שעה בחונכות באנגלית, חוזרת לדירה, אוכלת אחה"צ, הולכת למועדון נוער במתנ"ס ונמצאת שם עד שמונה, חוזרת לדירה, אוכלת ארוחת ערב, בין לבין קוראת ונמצאת בפלאפון, מקלחת ולישון."

יום בחיי רייני, תיכוניסטית:
"קמה, הולכת לבית הספר, חוזרת, לא עושה כלום, אוכלת במשך 4 שעות בערך. repeat."

יום בחיי הרמ, תיכוניסטית:
"קמה ב-6, מתארגנת, יוצאת מהבית ב-7, עולה להסעה ב-7 ו7 דקות בד"כ, מגיעה לבית ספר ב-8 ורבע, תפילה, לימודים, הפסקת אוכל, לימודים, הפסקה, לימודים, הפסקת אוכל, לימודים והביתה. פעם בשבוע יש מבחן ובתקופת מבחנים פעמיים בשבוע. מגיעה הביתה שלושה ימים מתוך השבוע ב-5 ושניים מהם ב-9, יום שישי באחת וחצי. אחרי שאני מגיעה הביתה אני יושבת, עושה ש"ב, לומדת למבחן / עושה עבודה מפגרת, אוכלת, מתקלחת ולישון."

יום בחיי נטשה, גיבורה מהעולם האמיתי:
קמה, עוזבת את המשפחה שלה על ארגזים ונודדת למצוא מישהו שיוכל לעצור את הגירוש שלהם לג'מייקה היום בערב. [סליחה, הייתי בוחרת יום פחות דרמטי ויותר יומיומי, אבל אנחנו שומעים רק על שני ימים בחייה של נטשה ובשני רוב מה שהיא אומרת זה "דניאל".] לובשת את האוזניות הוורודות הענקיות שלה והולכת בסלואו מושן לרכבת התחתית. שם היא מתנגשת ברצף מסחרר של צירופי מקרים שמוביל אותה לבחור עם נשמה של משורר שמתאהב בה תוך חמש דקות ואז טוען שהוא יכול לגרום לה להתאהב בו עד הערב באופן מדעי. מפני שכל כך אכפת לה ממדע היא מחליטה שהיא בפנים. שארית היום עוברת במזמוזים / מענה על חלק מ36 השאלות שאמורות, לפי האגדה האורבנית, לגרום לזוג להתאהב / התערבות ברומן אסור של מישהו אחר / תחנונים לעורך דין שאין מצב שיכול לעצור את הגירוש בתוך עשרים וארבע שעות / הֱיוֹת פתטית.
[כחננה עם חיבה מרחוק למדעים אני מרגישה צורך לומר שלא כולנו מתייחסים למדע באופן מוזר כל כך]

יום בחיי דניאל, גיבור זה אולי קצת מוגזם, מהעולם האמיתי:
קם, הולך להגשים את החלום של ההורים, פוגש באקראי בחורה יפה, עוקב אחריה כמו אחרון הסטוקרים בניו יורק, מחליט שהוא מאוהב בה, מחליט שהוא יגרום לה להתאהב בו, מחליט שהוא ימנע את גירוש המשפחה שלה, מחליט לעזוב את החלום של ההורים, מחליט שהוא פאקינג סופרמן או אולי אפילו דרגה אחת למעלה. ספוילר: כל ההחלטות נוטפות הבולשיט נוסח "ללכת בעקבות הלב" אכן מתגשמות למעט האחת שהיתה תלויה, איך לומר, בעוד גורמים חוץ מטינאייג'ר עם עיניים חולמניות: מניעת הגירוש.
למי שעוד לא נפל מהכיסא, הנה השוק האמיתי: היא יפהפיה והוא חתיך. אני אחסוך לכם את ה"מבט במראה של" כל אחד מהאנשים האמיתיים למעלה; במקום זה ערכתי מבחן אמינות מהיר - מסתבר שרוב האנשים לא מסוגלים לשלוף בעשר שניות אפילו שם של אישה יפהפיה אחת שהם מכירים אישית, והחתיכים לא במצב יותר טוב.
[כמי שגם כותבת שירים מדי פעם אני מרגישה דחף לומר שלא כולנו אידיוטים]

אלה לא החיים שלנו. אלה לא החיים של אף אחד, למען האמת. בטח לא של בן עשרה ממוצע, בישראל או בניו יורק. ואם כבר להמציא משהו פסיכי, למה לא ללכת על איזו סדרת פנטזיה טובה? אני מתכוונת, קסנדרה קלייר לקחה את אותם מרכיבים בערך (גיבורים יפים להדהים עם משפטי מחץ ועלילה לא סבירה), הכניסה גורם על טבעי לסיפור והופ, שאלת האמינות נעלמת. מי יודע עד כמה סביר ששבט אנשי זאב יתקוף את הבית שלך? הם לא צפויים כמו שביתות רכבת.
ואם כבר לכתוב זבל, למה להטביע על הכריכה הקדמית שלו את הפמיליאריות המזויפת הזאת, "החיים שלנו", כאילו כל בני הנוער אידיוטים? הייתי בעצמי בגיל העשרה, ממש לא מזמן בעצם. לא הייתי כל כך מטומטמת, ותאמינו לי, הייתי מטומטמת.
נמאס לי מאובר דרמה, מציטוטים רבי משמעות לכאורה שלא אומרים שום דבר, מגיבורים רהוטים ובטוחים בעצמם שמברברים סיסמאות העצמה אישית עמודים על עמודים, ומזה שמספרים לי שזה העולם האמיתי אם כי אין שום דמיון בינו לבין זה שבו אני חיה. אם כי בעצם, יש בזה משהו מנחם נורא, אתם יודעים. כי העולם האמיתי לא משהו הרבה מהזמן, אבל לא הייתי שורדת יום בצמר גפן המתוק המבחיל של דניאל ונטשה, אז זו נקודת אור. בעולם האמיתי 12:53 עכשיו, שעון ישראל, ואני באמת צריכה לישון. יום אמיתי מחר, וזה.
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פַּפְּרִיקָה (לפני שלושה שבועות)
הקורא לשדים - הו כן, זה היה נוראי. תודה :)
ריצ' - המממ, דֵי.
קאט, בושי והיכלמי ובואי יותר, אם לא אכפת לך. ואל תקראי את זה. זה איכסה.
האופה בתלתלים (לפני שלושה שבועות)
ריצ' XD

כותבת תוכן, בעיקר.
קריקטורה (לפני שלושה שבועות)
כמעט שאלתי את הספר בפעם האחרונה שהייתי בספריה. הממ. הצלת אותי מגורל אכזר.

היי כולם, אגב :)
ריצ' רצ' (לפני ארבעה שבועות)
*החיים שלנו* ככ משעממים חוץ מהקטע שבייק עצמאית
מה את עושה בדיוק? :0
הקורא לשדים (לפני ארבעה שבועות)
הממ אני קורא הרבה ספרי נוער בדיוניים שכאלה, ובדרך כלל זה לא מפריע לי שהם כל כך בדיוניים. אבל מה שהפריע לי בספר הזה - למעשה, מאוד מאוד עלה לי על העצבים וגרם לי לשנוא את הספר - זה שכל רגע הסופרת עצרה בשביל לתאר לנו את דעתו של היקום על מה שקרה עכשיו. זה כמו סרט שלכל הניצבים בו יש תפקיד משמעותי ודעה עצמאית וחיים משלהם. חשוב שנדע את סיפור חייו של האיש באוטו הלבן שעבר באדום ואת ההיסטוריה של השיער האפרו-אמריקני ולמה העו"ד איחר למשרד ולמה המזכירה מחייכת, והלו, זה בכלל בכלל לא מעניין אותי ואני לא רואה איך זה קשור לסיפור. חוץ מזה שנאתי את הדמויות, והכתיבה הייתה משעממת ואת רוב הקריאה העברתי בציפייה שהספר יגמר כבר.
חוץ מזה אהבתי את הסקירה שלך והחברים שלך הצחיקו אותי ואני מסכים (כמעט) עם כל מילה
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
נולדתי לשרת shirz :)
Tobby, מה, לכתוב קטילה קל פי שבע מלכתוב ביקורת ראויה לספר ששווה את זה
Tobby (לפני ארבעה שבועות)
לא ידעתי שמישהו מסוגל לכתוב ביקורת שלילית כל כך טובה
פפר, בין אם השמש היא כוכב ובין אם לאו, לגמרי השארת אותה מפרפרת
shirz (לפני ארבעה שבועות)
מותק
תודה!
הולכת לחפש אותם בספריה
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
מרשעת / גרגורי מגווייר (פנטזיה)
דברים שבירים / ניל גיימן (פנטזיה)
תצפית עבר / אורסון סקוט קארד (מד"ב)
כל הדברים נבונים כמופלאים / ג'יימס הריוט (פרוזה)
מישהו לרוץ איתו / דויד גרוסמן (פרוזה)
בלב היער / טאנה פרנץ' (מתח)
הנערים מרחוב פאל / פרנץ מולנאר (ילדים)
אתן לך את השמש / ג'נדי נלסון (YA)
מרק שבור / ג'ני וולנטיין (YA)
shirz (לפני ארבעה שבועות)
פפריקה- תתני לי שם או כמה שמות, של ספרים שמאוד אהבת? שחשבת שזה זה?
אני רוצה להבין..
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
פואנטה - אני גם ישנה מדי פעם, משתדלת לפחות. כשמזדמן
אפרתי - אפשר כמובן לבנות אופי וזה. אבל את צודקת, למה לטרוח
שירה - מה השאלה בכלל
SHIRA (לפני ארבעה שבועות)
אוף, משום מה עשית לי חשק לבוא לבקר בירושלים שוב, לא הייתי שם חודש ואני מרגישה שהעולם מתפוצץ.
כשתקופת הבגרויות והלחץ מסתיימת אפשר לבוא לבקר?
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
כדי להזדהות עם גיבורי ספר או סרט הם מוכרחים להיות יפים, אחרת איך תזדהי איתם? מצד שני זה גם מרחיק קצת, כי למה הם יפים נורא ואנחנו לא? אז זהו, הזדהות מצד אחד, כבוד והערצה מצד שני. בטח החיים האמיתיים. יש לי כמה נכדות ונכדים מאוד יפים, אגב, (יש גם שממש לא) (ואני אוהבת אותם לא לפי היופי, כמובן) (אבל יופי זה די יפה) אל תהיי קשה, פפריקה, באמת, מה נשאר לנו בחיים חוץ מלקנא בגיבוריו היפהפיים של ספר טיפשי?
פואנטה℗ (לפני ארבעה שבועות)
החברים של נטשה לעולם לא יהיו החברים של פפריקה אבל לא חסר אידיוטים בעולם האמיתי וזה לגמרי לא מוגזם.

(אם לא את אז לפחות התמונה שלך ישנה שינה ערבה בערבה, ונראה ששום בולשיט לא מסוגל להפר את שלוותה. גם זה משהו)
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
תודה :)
לא, שימי לב, לא סתם יפים. יפהפיים. מסובבי ראשים. כאלה שאת בוהה בהם עוד רגע בלי להתכוון אפילו. הצלחתי לחשוב (אחרי חמש עשרה שניות) על בחור אחד שעומד בסטנדרטים האלה.
רויטל ק. (לפני ארבעה שבועות)
מעולה.
צחקתי הרבה.
(אבל חייבת לחלוק עליך בנושא היופי. ב-10 שניות יכולה לשלוף בקלות 5 שמות.
או שהסטנדרטים שלי נמוכים במיוחד או שאני מוקפת באנשים יפים:-))
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
תודה מומו.

אדמה, דווקא בספר הזה יש המון חלקים שאינם מקדמי עלילה, אבל זה לא מציל אותו מקיטשיות חובקת כל.
אדמה (לפני ארבעה שבועות)
תודה פַּפְּרִיקָה, כאדם שסובל מהפרעות קשב, מאז שהחלפת את התמונה שלך אני לא מצליח להתרכז בסקירה, רק בתנועה של החול על הדמות. הצלחתי לקרוא מ'יום בחיי נמצ'ק [שם בדוי], השותפה שלי, עובדת שכירה'כי זה מתחת לתמונה. בכל מקרה הסקירה שלך מקסימה.
ספרים / סרטים הם תמיד מציגים עולם מצומצם, שבו מורידים את כל החלק הלא מעניין (שלא מקדם עלילה). אם ניתן לחייזר ללמוד את המין האנושי דרך ספריו הוא יגלה: שבני אדם לא מתקלחים ברוב ימות החודש, כנ"ל הצורך בשרותים, בדיקות רופא, מחזור, אוכל וכו'.
מוּמוּ (לפני ארבעה שבועות)
נפלא
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
אז מי לא התבגר פה, יעל, אני או מקבל ההחלטות האלמוני בהוצאת כנרת?...

בייק, לא נשמע מלהיב כל כך, אפילו בהתחשב באלטרנטיבה
האופה בתלתלים (לפני ארבעה שבועות)
מעולהההההה

אני בעד מהלך הפוך שבו החיים האמיתיים הולכים והופכים למעניינים יותר ויותר עד שכולנו מתים מעודף פעילות
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
צריך טיפה להתבגר כדי להבין שמה שמתואר בספרים מהסוג הזה אינו חיים של איש.
חלק מהחיבה לספרים האלה נעוץ בעובדה שאולי באיזה מקום שאינו פה החיים האלה אפשריים למישהו. ואולי גם לי...
קצר ולעניין (לפני ארבעה שבועות)
והסקירה שלך חמישה כוכבים
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
דז'נייב - תודה, וכן למר
קצר ולעניין - מה לעשות, גם השמש היא כוכב
קצר ולעניין (לפני ארבעה שבועות)
סינוורת אותי על הבוקר
דז'נייב האב (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת נפלאה, בהצלחה במבחנים





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ