ביקורת ספרותית על כמעין (כמעיין) המתגבר מאת איין ראנד
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 ביוני, 2017
ע"י פַּפְּרִיקָה


אני נהנית תמיד לקרוא את איין ראנד. אחרונת הסופרים המגוייסים. איפה יש עוד ספרים כאלה, שמניחים לגיבור לשאת פמפלט בן שבעה עמודים, מפני שלא הגיבור חשוב ולא העלילה, אלא הפמפלט?
יש לי חולשה לאידיאולוגיה. לאידיאולוגים, אם לדייק. אני נהנית להסתכל על הטוטאליות שבאמונה, על הניצוץ שבעיניים, על הלהט שבדיבור, על המסירות שבמעשים. כמעט לא משנה מהם המעשים, אם אני בעדם או נגדם. כך או כך יש בזה משהו מרשים. מעורר הערכה.
כשאבא שלי מדבר על יריבים רעיוניים, הוא תמיד מציין "אבל הוא אידיאליסט. אידיאליסט אמיתי." אני מקניטה אותו שכשהוא מדבר על מישהו כאידיאליסט, אפשר להיות בטוחים שהוא חולק עליו בכל נושא נתון; אבל אני יודעת שהוא באמת מתכוון לזה. הוא באמת מעריך את עצם העובדה שמשהו מניע אותם.
וגם אני. כלומר, כשאני מצליחה להתקלף רגע מהציניות.
או אולי זה הפוך: פסגת הציניות. לקרוא על אידיאלים שאנשים מתים למענם ולחייך את החיוך הסלחני הזה שהוא סטירת לחי לכל אידיאל.

אומרים, מי שלא היה סוציאליסט בגיל 20, הוא חסר לב. מי שנשאר סוציאליסט אחרי גיל 40 הוא חסר מוח. היחס לספרים של איין ראנד פועל בדרך כלל לפי אותה עקומת גיל. אני כנראה חסרת לב, או שלא התבגרתי עדיין, או שאני מזדקנת מוקדם.
אני לא יודעת כמה כוכבים לתת לספר הארור. נדמה שאי אפשר לתת לו שני כוכבים, שלושה, ארבעה; או אחד או חמישה. הכל או לא כלום. מאוד רוארקי מצִדו. טוטאליות, אמרתי?

נהניתי ממנו, מהסיבה לעיל, ומפני שאיין ראנד מוכשרת מאוד. אהבתי את הגיבורים שלו, מפני שאיין ראנד בנתה אותם כך שהם ראויים רק להערצה; סלדתי מהאנשים הקטנים שבו, כי היא גימדה אותם וכיערה אותם. הנהנתי לקצב הנאומים הארוכים שבו, מפני שנכתבו היטב ועשו שימוש בדמגוגיה מפעימה. חלקתי עליו, כי עברתי את הגיל וכי זעקת האינדיבידואליזם הטהור לא נראית לי.
זאת, בכל אופן, הגרסה שלי. הווארד רוארק, דומיניק פרנקון, גייל וואינאנד - הם היו אומרים שאני אשת החיים המשומשים. שקל לי לבטל את הרעיון במקום לדון בו, ולהמשיך להתפלש בבינוניות. אני אמשוך בכתפיים ולא אתווכח. הם יגידו שאין לי טיעון נגדי; אני פשוט אודה גלויות שאין לי את הכישרון של איין ראנד לכתוב היטב את האידיאולוגיה שבה אני מאמינה.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 3 חודשים)
אתה כנראה צודק
לעולם אין לומר "איש בחברה המערבית אינו אוהד את הקומוניזם..." הוא שגיאה לוגית. אני לא מכירה את כל האנשים בעולם המערבי, ובהחלט סביר שיש בהם אוהדים לרעיון הזה.

לגביחד"ש ומק"י - אני חושבת שזה סוג חדש של קומוניזם (-:
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
יעל, תופתעי לגלות שיש ממש לא מעט קומוניסטים אמיתיים גם בעולם של היום. אני מכיר באופן אישי שניים שמודים בזה בגלוי ועוד שניים שמודים... לא בגלוי. וזה, כמובן, מבלי להזכיר את חד"ש (ומק"י)

http://maki.org.il/
דני בר (לפני 4 חודשים)
פפריקה- הנימה שלי הייתה צינית, כיוון שהכוונה שלי הייתה לאותם מוכרי אידאלים מזויפים, שמאחוריהם אין כלום, רק תועלת אישית.
בעיניי אידאלים הם עמוד האש שהולך לפני המחנה..לפני הדור.
קריקטורה (לפני 4 חודשים)
הרהיטות שלך עושה טוב בלב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
נהדר כתבת. ממש.
פַּפְּרִיקָה (לפני 4 חודשים)
מחשבות, הגזמה פראית, אבל תודה.

יעל - כמובן.
שוב, כך אני זכרתי את האמרה, זאת לא היתה החלפה זדונית ומכוונת. אם זה ממש מציק, אני מוכנה להחליף :)
yaelhar (לפני 4 חודשים)
אז ככה
בזמן שנאמרה האימרה קומוניזם היה אופצייה ועוד איך (קראתי פעם שזה היה בתקופת מלחמת האזרחים בספרד, אבל אולי אני טועה).

איין ראנד שללה את הקומוניזם בלהט אידיאליסטי שלא היה מבייש את גיבוריה המופרכים (ואני אהבתי את ספריה). היא עצמה היתה פליטה וטעמה את קצהו של קומוניזם מהבית.

והעובדה שהיא צדקה (לגבי הקומוניזם) והעובדה שאיש בעולם המערבי של היום אינו אוהד את הקומוניזם בשום גיל, אין משמעה שמותר לשים את הסוציאליזם השונה ממנו מהותית במקומו באימרה המצוטטת (-:
מחשבות (לפני 4 חודשים)
מ'כפת מראנד אם יש אותך?
פַּפְּרִיקָה (לפני 4 חודשים)
תודה יעל. כמו שאמרה רויטל - אני זכרתי את זה כסוציאליזם, חיפוש בגוגל הביא אותי לשלל תוצאות: מי שלא היה קומוניסט / ליברל / שמאלן בצעירותו... אז העדפתי להישאר עם הגרסה שזכרתי. חוץ מזה, לשים את איין ראנד במשפט אחד עם קומוניזם זה בלתי אפשרי.
אני, מנגד, לא מכירה אפילו בן עשרים אחד שתומך בקומוניזם, עם לב או בלעדיו :)

נעמי, תודה.
נעמי (לפני 4 חודשים)
נהדר נהנתי לקרוא
אהבתי את "החיוך הסלחני הזה שהוא סטירת לחי לכל אידיאל"
לשמחתי עוד יש אידאלים בעולם, רק שכיום הם נתקלים בעיקר בחיוכים סלחנים (או בבוז סלחני פחות).
yaelhar (לפני 4 חודשים)
נהדר מה שכתבת עליו. אהבתי מאד.
הערה קטנונית: הציטוט שהבאת מדבר על קומוניזם, לא סוציאליזם. זה בהחלט לא אותו דבר, ואני מכירה כמה שעברו את גיל הארבעים, איש לא יגדיר אותם כחסרי מוח והם עדיין סוציאליסטים...
פַּפְּרִיקָה (לפני 4 חודשים)
תודה... תקראי?
בר (לפני 4 חודשים)
בדיוק לפני מספר דקות המליצו לי על הספר הזה, והנה אני נכנסת לאתר סימניה ונתקלת בביקורת שלך. תודה , כתבת ביקורת נפלאה.
פַּפְּרִיקָה (לפני 4 חודשים)
עינתי וסקאוט, תודה לכן.
דני - לאידיאלים "מתפתים להאמין", והציניות היא גורם מפכח וחיובי?
רויטל, לדעתי בני העשרים אמורים להיעלב. אבל הם עסוקים בקומוניזם.
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
תוהה איזה צד במשוואה היה יותר נעלב מההשוואה: איין ראנד או הסוציאליסטים.
(וזה בכלל על קומוניסטים, לא על סוציאליסטים, למיטב זכרוני.
אבל קשה למצוא משהו ברור על הציטוט הזה בגוגל. מיוחס לשלל אנשים בשלל גרסאות).
דני בר (לפני 4 חודשים)
קראתי את הספר כשהייתי ילד, בתחילת שנות השבעים, ואז הוא היה ספר חובה של בני גילי, כל אלה שהאמינו באידאלים, ובשנים האלה, בלי טלוויזיה, קל היה להתפתות ולהאמין באידאליסטים ובאידאלים.
עם השנים נוסף בעולם, אחר כך במדינה, ובסוף אצל הפרט, מעטה של ציניות, התפכחות, וכך ספר כזה מאבד מקסמו, והוא בבחינת "עבר זמנו- בטל קורבנו".
עינתי (לפני 4 חודשים)
כתבת מדהים! והרבה יותר בהיר וברור ממה שאני ניסחתי לאחר שסיימתי לקרוא את הספר לפני זמן לא רב.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
אני חושבת שניסחת את עצמך היטב!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ