“לבטח מכירים אתם אהבה ממבט ראשון? דבר מה בקרבכם מהפך את המעיים, משהו מתרחש ולא מרפה, קשה לכם להצביע על התחושה המדויקת אבל היא שם, נוכחת מאי פעם. מופיעה כשמושא אהבתכם עובר על ידכם.
הרגשה דומה לאהבה ממבט ראשון הייתה לי כשנחשפתי אל ספריו של שמאלי, הרגשתי שיש קליק. שמאלי תפס אותי ברשתו. רשת של מערבולת רגשות רבים: עצב, שמחה, חרדה ותמיהה.
סיפוריו מגוונים וכל סיפור הוא מסע כלשעצמו, מסע מופלא שאתה יודע מה בתחילתו אך סופו לוט בערפל. למסע המיוחד הזה תורמת השפה הייחודית והמרשימה של שמאלי, שפה שמעידה על ידיי האומן שלו. למרות השפה הגבוהה ניכר ששמאלי שלט בה היטב והיא באה לו בקלות ובטבעיות, הוא ידע ללהט בה לטובתו ולטובת הסיפור. עבורי זו אחת התכונות החשובות שצריכות להיות לסופר טוב, הידע לתעל את השפה לטובתו, כמו להטוטן בקרקס.
" אכן, סתיו גשום היה אותה שנה והמטרות הקדימו לרדת. חשון טרם יצא עם זהב-שלכתו והנחליאלים עוד לא התאזרחו:בצל הפרדסים פעמוני-הגשם רק פתחו פרחיהם- כדיהם הכחולים-ענוגים ופה ושם עוד עמודי חצב הלבינו-וארובות השמיים פתאום נפתחו וגשמי ברכה ירדו והפתיעו, מלווים ברקים ורעמים וגשם..מי לא ישמח לקראת היורה המחיה? המצמיח עשב ירוק ומוציא חלזונות ממחבואם."
תאמרו לי, מי כותב בצורה שכזאת בימינו, מי? כתיבה כה עדינה אבל גם דומננטית, כתיבה מצוחצחת ופיוטית, כתיבה אשר מדגישה את יופיו של הטבע וגורמת לך לדמיין את הכתוב ואפילו להריחו. תענוג צרוף!
אליעזר שמאלי היה מורה ומחנך והעובדה הזאת מורגשת מאוד בסיפוריו, סיפורים רבים קשורים בדרך כזאת או אחרת לבית ספר, לילדים ולחינוך. לדוגמא, סיפור אחד שאהבתי מאוד בנושא החינוך עוסק במורה ערבי מזדקן ששנים רבות הטמיע את תורת הקוראן בתלמידיו אבל הדבר לא היה לו לעזר מכיוון שבסופו של דבר החליפו אותו במורה אחר, צעיר יותר. הסיפור מתמקד ב"מיושן" לעומת החדש יותר ועל השתנותם של הזמנים וכמובן על ההשלכות הנובעות משינויים אלה.
או סיפורו האחר שנפלא לא פחות, הנושא את כותרת שירו של ביאליק, מביא בפנינו דמותו של ילד צעיר בן 6 שבשל טרגדיה שקרתה אותו ואת משפחתו, הוא משותק ולא יכול ללכת לבית הספר. מנהל בית הספר ששומע סיפור זה, מזועזע עד עמקי נשמתו ומחליט לספר לתלמידיו על כך. לא בשביל עזרה או עצה, סתם בכדי לפרוק את המתח שנוצר בעקבות הסיפור. כמה יתפלא המנהל כשבדרכו לבית הספר יקלוט בעיניו חבורת נערים ונערות ועימם עגלת תינוק ישנה ובתוכה לא אחר מאשר הילד הקטן!
אישית הסיפור הזה עשה לי הרגשה טובה, הרגשה נעימה שצלם אנוש עוד לא אבד וישנה תקווה.
מלבד סיפורים על חינוך, סיפורים רבים עוסקים בתקופה לפני קום המדינה, בימי מלחמת העולם השניה ולאחריה. הסיפורים הללו מתמקדים בקטון ובגדול ומאפשרים לנו להיחשף גם אל מעשיהם של הילדים בתקופה וגם לשל המבוגרים. למשל, סיפור אחד עוסק בנער צעיר שהשיט את סירתו קרוב אל אוניית מעפילים ונתקל בנער שלא הרשו לו לעלות ארצה והחליט לעלותו בסתר באישון לילה או סיפורם של הפרטיזנים היהודים שחברו אל הפרטיזנים הנוצרים ויחד פוצצו את מסילות הרכבת בדיוק בשנה החדשה הלועזית. [מתנה לנאצים, כדבריהם]
חשוב לי לומר שדבר נוסף מצא חן בעיניי בסיפוריו של שמאלי והוא הקול שניתן לכל דמות ודמות בסיפוריו. למרות ששמאלי מתאר סיפורים שהתרחשו בימיו הוא מאפשר לנו הצצה אל הקולקטיב הנקרא העם היהודי והאנושות. סיפורים רבים שלו שמים דגש על מילים כמו "אנחנו" "הם", לא מורגש בסיפורים רבים שהסופר מתאר את סיפורו שלו כי פשוט התמקדותו היא בעיקר בסיפורים אחרים שהוא מספרם כהוויתם.
הסיפורים של שמאלי עוסקים בפשטות, בימים שטלפון היה מצרך נדיר ואף לא קיים כלל, אבל אנשים היו שמחים בחלקם לצד כל העצב והכאב שמכורח הנסיבות גם הוא היה חלק מחייהם. קחו למשל את סיפורו על ילדי העולים שלמדו בצריף והמורה מחליטה ללמדם על בריאות השיניים ומביאה לכל אחד מהם מברשת שיניים. הילדים שמחים שמחה רבה על המתנה, הם מעולם לא ראו מברשת שיניים ובלילה, לפני שעת השינה, נערכת חגיגה של צחצוח בכל הבתים הנדונים, גם ההורים והאחים מצטרפים לחגיגה.
שמאלי הוא עבורי אומן הסיפור הקצר העברי. הוא יודע לנגוע במגוון נקודות ולגרום לקורא לא להישאר אדיש בקליפתו, הוא גורם לו להפעיל את גלגלי מוחו וכל זאת במעטפת כתיבה יפייפיה מאין כמוהה ולכן, ללא עוררין אומר שספריו של שמאלי הם הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא בשנת 2017! [סוף סוף!]
-הבהרה חשובה!-
למי שחלילה חושב שמדובר בספר לילדים, זה כלל לא המצב! אומנם חלק מהסיפורים עוסקים בילדים אבל מרביתם עוסקים בדברים אחרים, כמו זכרונותיו של הסופר, סיפורים ששמע והעלה על הכתב, מאורעות שקרו את עמנו. והכריכה בהחלט מטעה!
כל הסיפורים, ללא יוצא מן הכלל, מסופרים מנקודת מבט של מבוגר ובשפה תואמת את הלך רוחו של אדם זה ומנקודת מבט של מחנך. לאורך כל הקריאה בכל ספריו של שמאלי, לא הרגשתי שהספרים מיועדים לילדים, אדרבא, הם מתאימים לקהל קוראים בוגר וקהל זה יצליח להפיק תובנות בהתאם!”
