ביקורת ספרותית על על האושר מאת מאדאם דו שאטלֵה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 במרץ, 2019
ע"י סקאוט


שלשום היה יום האישה. ובמסגרת יום שכזה, חשבתי על עצמי, על שאר בנות מיני ועל האנושות בכלל.
משחר ההיסטוריה היחס לנשים ולזר, לשונה ולמוחלש היה קטסטרופלי. לנשים לא היו זכויות בכלל וכל ייעודן בעיניי הגברים היה להיות כלי מיני או אמצעי יילודה, רחם מהלך ותו לא. אין לאישה רגשות. אין תחושות. היא עזר כנגדו של הבעל הנאור, המבין, החזק.
ניתן לראות את היחס המחפיר החל מספרים שנכתבו בידי נשים ושנכתבו בעילום שם. נשים רבות נאלצו לפרסם ספרים במסווה של שם גברי בכדי להשמיע את קולן [ ג'ורג' אליוט היא דוגמא טובה] מכיוון שאילולא עשו כך אף אחד לא היה טורח אפילו להציץ על כתבי היד שהן כתבו.
ספריה של אוסטן המקסימה והשנונה מתארים היטב את הלך הרוח בזמנים ההם, כאשר לאישה לא היו זכויות והיא נאלצה לשהות בצלו של גבר עמיד וחסון, הן פיזית והן כלכלית. לא פלא, בתקופה כה חשוכה ובורה שדמות כמו אליזבת בנט הייתה פורצת דרך הן מחשבתית והן אידיאלוגית. אישה לא יכלה להתהלך כרצונה ובטח ובטח לא לבחור למי להינשא.

לאחרונה, עקב לימודיי, נחשפתי ליצירות קלאסיות שונות שמציגות את הנשים באופן אחר, פמיניסטי יותר, אך עדיין באופן מוגבל למדי. רוב היצירות הללו הן יצירותיו של שייקספיר שאף סיקרתי כמה מהן כאן. הנשים בתקופתו של שייקספיר היו נשים מוחלשות. נשים שגם אם היו להן חלומות, מאווים ושאיפות הן היו אסורות לממשם מפאת העובדה שהאישה אינה יודעת מה טוב עבורה ואישה בעלת ידע משולה לשטן...היא יכולה רק להרע...לפגוע...הרי רק הגבר יודע לשלוט ביצריו ויודע מה נכון ומה אסור...האישה מקומה במטבח במידה והיא בת המעמד הנמוך ובמידה ובת המעמד הגבוהה ייעודה להשתעמם בשיחות בטלות עם מכריה , לנגן ולהנעים את זמנם של האורחים שניכר שאין להם סוף...
יצירותיו של שייקספיר מציבות את האישה במרכז הבמה אך לא כשלעצמן, הוא מעניק להן מעטה גברי. הן נאלצות להתחפש בכדי לממש את עצמן. הן נאלצות לעטות על עצמן חזות אחרת בכדי להציג בפני העולם את חוכמתן..שנינותן...רצונותיהן..
כאשר הן מצויות בדמותן הרגילה הן כנועות, מאופקות, לבושות מחוכים צרים, מאופרות בכבדות ונראות כמריונטות לכל דבר.

שייקספיר מעניק להן, במסגרת המוגבלת של זמנן ובדרכו הייחודית, מרחב מחיה. בידי היוצר שלו הוא מעניק להן נשימה ראשונה, בורא אותן מחדש, בידיו המיומנות והעדינות הוא מחיה אותן...נותן להן לחוות את החיים כפי שהם באמת..הוא לא עוטף אותן במסגרת זכוכית בלתי שבירה שגברים אוחזים בה ומטלטלים אותה כחפצם.
וזו בדיוק הבעיה.
בעניין זה שייקספיר הוא פורץ דרך. הוא מאפשר לדמויותיו את מה שהן לא יכולות לחוות במציאות אבל זו בדיוק הבעיה. מכורח הנסיבות והקשיים הן נאלצות לשקר, להתחזות ולרמות את הסובב אותן ואף את עצמן בכדי לפרוץ.
בדיוק כמו שיוהנה האפיפיורית נאלצה לעשות על מנת לטפס בסולם ההצלחה...להתחזות לגבר.

בדיוק כמו שמולאן מסרטי אולפן דיסני נאלצה לעשות. אז נכון, אומנם מדובר בסרט לילדים אבל הסרט משקף את המציאות דאז. מולאן נאלצה להתחזות לגבר על מנת להציל את משפחתה ולהתקדם בחייה.
ולמרות זאת, למרות העובדה שכל אחת ואחת מאותן נשים שהזכרתי נאלצה להתחפש לגבר על מנת לשרוד, להציל ולחיות, אני מעריצה אותן. אני מעריצה נשים שכנגד כל הסיכויים נלחמות על המגיע להן. נשים שמסרבות להכנע לתכתיבים החברתיים ונאבקות למען עצמאותן, למען השמעת קולן. למען העובדה שלא ייתחסו אליהן כמובנות מאליהן, כחפץ מיני שיש להשליכו כלאחר יד, לאחר השימוש בו.

המחשבה אודותן אוטומטית שולחת אותי לימינו אנו. האם הנשים בעידן המודרני, בנות המאה ה-21, באמת לא מובנות מאליהן? האם הן באמת הצליחו לקבל שיוויון זכויות מלא? האם הסקסיזם נכחד מהעולם? האם המטרה הושגה בשלמותה?
לדעתי היא הושגה אך לא במלואה.

אף על פי שאני מגדירה עצמי פמיניסטית אני בכל זאת רוצה להביע הסתייגות בקשר למושג הזה, פמניזם. הפמניזם המודרני הוא רדיקלי וגובל בשנאת גברים ואני לא מצדיקה אותו. זה לא פמיניזם. פמיניזם שואף לשיוויון בין המינים והעלתה של המודעות בדבר יכולתן של הנשים להתנהל בדיוק כמו הגברים.
בנוסף לכך, ניכר שנשים כיום מפרשות את הפמניזם בצורה מוטעת מסיבה נוספת: הן טועות לחשוב שפמניזם גובל בהחצנה מינית ושחרור מיני יתר על המידה. לטעמי, יפה מאוד שאישה מודעת למיניותה ויודעת מה היא שווה אבל אין זה אומר שהיא צריכה להלך ברחובות בצורה פרובוקטיבית. זה לא פמניזם ושחרור מיני. אדרבא! זה הורס את כל מה שהנשים במאה השנים הללו עמלו עליו- זה מחזיר אותנו אחרונית, לימים שהגברים ראו באישה חפץ מיני ותו לא.
אם יש בך יותר מגוף יפה, יותר מאיבר בין הרגליים, אז תוכיחי זאת. תני לאנשים לחזות באינטלגנציה שלך, בשכל שאלוהים חנן אותך בעזרתו...תני שאנשים יאהבו אותך על סמך הטמון בך, נפשך ואישיותיך ולא על סמך נתונייך הטבעיים. אישה מוחצנת מינית היא לא משוחררת ופמניסטית היא מדרדרת את המין הנשי לאחר כברת הדרך העצומה שהוא עבר. כאשר היא מפגינה מיניות-יתר היא ממוטטת את הפירמידה הנשית, כל מה שהנשים בנו בזעת אפן.
נשים המשתמשות בגופן כדי לזכות בדברים [ ועושות זאת מרצונן החופשי, אינני מתכוונת לזונות או נערות ליווי שלרוב מתגלגלות לכך כתוצאה ממשבר ולא מתוך הנאה אישית] הן מביישות, לטעמי, את המין אליו אני שייכת. הן מבזות אותו ובוחרות בדרך הקלה אך המגעילה ביותר.
הן מצדיקות את המשפט שאסור בתכלית האיסור להצדיק אלא ממחויבותנו להתנכל, להתנכר ולהתכחש לו: " תהיי יפה ותשתקי"
אני לא חייבת להיות יפה! אני לא חייבת לשתוק! אני אישה, נכון, אך יש לי מה לומר! אני דעתנית! יש לי ראיית עולם רחבה ובאמצעותה אני מפללת לשנות את העולם ולהפכו למקום טוב...שפוי קצת יותר...
אני משתוקקת שיסתכלו בי בעיניים ולא במקומות אחרים בגוף. אני רוצה שייתייחסו אלי כאחד האדם. אני מי שאני וטוב שכך. שיקבלו אותי עם החסרונות והיתרונות, מכיוון שכולם יוצרים את המכלול שנקרא אני. המכלול הקרוי סקאוט.


אמילי דה שאטלה הייתה אישה. למעשה, היא הייתה אהובתו של אחד הסופרים הצרפתיים הידועים העונה לשם ולטר [ שדרך אגב, כתב את הספר "קנדיד" הפארודי והמצוין]
נכון, היא היייתה אישה אך היא נאבקה למימוש חלומותיה ומימוש רצונותיה וביחס לתקופה המדוברת [ המאה ה-17] היא הייתה עצמאית ולא נזקקה לגבר חסון שיעמוד לצידה.
היא הייתה מדענית ותמכה בולטר בכל ניסויו.

כאשר קראתי עליה בויקיפדיה ושמעתי אודותיה בהרצאה אחת מפי אישה מקסימה שאהבת המדע בעצמותיה, היא עוררה את סקרנותי והחלטתי לקרוא את הספר הזה וכאשר קראתי אותו לא התחרטתי. מאדאם שאטלה פורשת בפני הקורא את משנתה הפילוסופית בנושאים רבים: אהבה,בריאות, שלווה, לימודים וכמובן- אושר.
הספר גרם לי להבין עוד יותר איזו אישה יוצאת דופן, אינטקטואלית, חריפת שכל המקדימה את זמנה הייתה מאדאם שאטלה ולו היה באפשרותה להיות שוות ערך בזמנה מבחינה שכלית, גופנית ורגשית לגברים כמה הייתה מצליחה להעשיר את עולמנו ולגרום לו להיות עולם טוב יותר למחיה ועשיר יותר...אילו הייתה ניתנת לה גמישות רבה יותר...לה ולשכמותה...היינו זוכים כפליים, כמדומני.
גם אישה יכולה להיות חכמה, גם אישה יכולה ללמד דעת ולהנחיל ידע לדורות הבאים.להתגאות בהישגים. לא רק גברים.
ולכן, היא מבחינתי מדורגת בקנה מידה אחד עם מארי קירי, עדה יונת ודומיה...

נשים הן לא רק "בנות המין היפה". הן לא רק מושא תשוקה והערצה של כל מיני משוררים המהללים את יופיין [ כמו שניתן למצוא אינספור פעמים בשירי אהבה מהמאות הקודמות, טניסון, ביירון, וויליאם וורדסוורת' ומשוררים קלאסים נוספים ידועים בשירי הלל ליופי הנשי ]
מה עם התפארות בתבונתה של האישה? בכוחות הנפשיים שהיא מסגלת לעצמה בכל פעם ופעם? מדוע היופי הוא עדיין נושא רווח ולא מה שבפנוכו?

הינה שיר של שייקספיר השם ללעג את כל מהלליה של האישה היפה, כמיטב כשרונו ההומוריסטי ומלא החן של המחזאי והיוצר. שיר שלמדתי בזמנו בלימודי התיכון שלי ונשאר עימי עד היום מרוב שהוא מצוין וקולע במדויק:

"עיני אהובתי אינן כשמש כלל ועיקר;
אלמוג אדום יותר מאודם שפתיה;
אם שלג צחור מדוע לשדיה גוון אפרפר;
אם שיער חוטי תיל, כאלה – שחורות – מחלפותיה;
ראיתי ורדים כעין משי, אדומים ולבנים,
אך לא ראיתי כאלה בלחייה;
ולכמה בשמים ניחוחות מהנים
יותר מזה הנודף מנשימותיה.
ערב לאוזניי צליל קולה, אך היטב לי נהיר,
אין הוא כנגינת מוזיקה נעימה.
מעולם לא ראיתי אלה מהלכת - לי בהיר;
כשאהובתי צועדת היא דורכת על אדמה.
ולמרות כל זאת בי נשבעתי אהובתי מוערכת
ככל אישה שסולפה דמותה בהשוואה מופרכת. "

לסיום, אצטט לכם ציטוט המתאר את שחקניות הקומדיה דל-ארטה, שהיו פורצות דרך בתחומן, היו הנשים הראשונות שהופיעו על הבמה ולמרות כשרונותיהן הבלתי נדלים גם הן לא הצליחו לפרוץ דרכן במלוא מובן המילה. הציטוט הבא גרם לי לחלחלה רבה:

" כוכבת נערצת שהוכתרה כשחקנית הטובה ביותר של כל הזמנים, הצטיינה במוסיקה, כתבה שירה ואף חיברה יצירות דרמטיות. אולם מעריציה הרבים הדגישו בעיקר את יופייה ואת הכריזמטיות שלה, שהתבססו מלכתחילה ובמתכוון על הקסם המיני שלה. ואלה שימשו מופת שהוצב בפני השחקניות שירשו אותה בתפקיד האהובה."

כלומר, במילים אחרות, לא משנה עובדת היותן מוכשרות, נעלות ומופלאות, תמיד העדיפו להתייחס אל יופיין כעל ראשון במעלה וזה דבר מה שחורה לי מאוד ששמתי לב שקיים גם היום. אומנם ברמה פחותה אבל עדיין....אישה היא ראשית כל נפש ואחר כך גוף ולא להפך!



12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שבועיים)
תודה רבה, ראסטה, נכון. הרמב"ם טען שדרך האמצע זו הדרך שיש לדבוק בה- דרך האיזון מלבד הכעס שזה משהו שלא אמור להתקיים כלל.
Rasta (לפני שבועיים)
כתבת יופי, תודה על הסקירה סקאוט.
פנאטיות היא לא דבר טוב.
סקאוט (לפני שבועיים)
ורק אניח זאת כאן: " דרך ארץ קדמה לתורה"
סקאוט (לפני שבועיים)
אין לי בעיה עם הערות, אדרבא!
פשוט תלוי באיזו צורה בוחרים לנסח אותן.
בכל אופן, אני מוסיפה את היוד החסרה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
אז כלום. לא טענתי שזה מחדל ולא ביקשתי ועדת חקירה. הערתי. אם זה מפריע, לא אעשה זאת להבא.
סקאוט (לפני שבועיים)
מה הקשר אליך ולפמיניזם?
בסדר, החסרתי אות אחת, אז מה קרה? לא מת העולם.

לפעמים מחוסר תשומת לב מתפלק, so what?
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
לא אכפת לי מה כותבים עלי כל עוד מאייתים את שמי נכון - פמיניזם, בחיאת.
סקאוט (לפני שבועיים)
אילו עבודות צריך לעשות בתחום הפמניזם המתון?
תמיד חשבתי שהפמניזם הרדיקלי הוא הבעיה כי הוא מוציא את כל האוויר מהגלגלים ומחבל בכל מה שהנשים עשו עד היום.

בהחלט הוצאתי הרבה אמוציות בביקורת הזאת...
כרמליטה (לפני שבועיים)
סקאוט,
הסתייגי מהפמיניזם "הרדיקלי" ועל תטילי את הסתייגותך על הפמיניזם ככלל. אז אסכים איתך.

הפמיניזם הרדיקלי הוא הצעקני ולכן נדמה כי הוא השולט היום. אך יש עוד הרבה עבודה לעשות גם בתחום של פמיניזם היותר מתון.

סקאוט (לפני שבועיים)
בכייף, פרפר.
והאמת? אין לי שמץ של מושג. כנראה בגלל שלאחרונה קראתי על השינוי שנסיכות דיסני עברו ברבות השנים ומשם זה מתגלגל..אכן, חלק נפלא. בכלל, שייקספיר מופלא וכל פעם שאני מגלה עוד פרט ועוד פרשנות הוא מצליח להדהים אותי.
פרפר צהוב (לפני שבועיים)
סקאוט, תודה על הביקורת.
איך הגעת משקספיר, לורד ביירון ווורדסוורת למולאן :-)
הקטע של שייקספיר מוצלח במיוחד (SONNET 130):

My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red;
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask'd, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound;
I grant I never saw a goddess go;
My mistress, when she walks, treads on the ground:
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ