ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 8 בנובמבר, 2021
ע"י האופה בתלתלים
ע"י האופה בתלתלים
טקטיקת הקריאה החדשה שלי כוללת טכניקה מאוד מתוחכמת: לקרוא ספרים פיזיים בשבתות וכשהם תופסים אותי מספיק אז גם במהלך השבוע, ולתחזק את שרירי הקריאה שלי במהלך השבוע בעזרת, ובכן, רומנים רומנטיים בפלאפון.
היתרונות:
- הם סוחפים וכיפיים.
- הם גורמים לי לקרוא יותר.
- הם משפרים את האנגלית שלי.
- הם משרתים את מטרת חיי: לצפות ולקרוא בכל הקומדיות הרומנטיות והרומנים הרומנטיים שקיימים בעולם ולהכריע אילו מהם שווים משהו.
החסרונות:
- אין כאלו.
- טוב, נו, לפעמים אני קוראת עד 4-5-6 לפנות בוקר ואז רוצה למות.
אהמממ.
אז למה באתי לספר לכם את זה? כי קרה דבר ממש ממש מוזר: מצאתי רומן רומנטי שאשכרה מתפקד בתור יצירה ספרותית איכותית?!?!?!
לפני שאתחיל לברבר, בואו נבהיר משהו: יצירה ספרותית איכותית בגבולות הז'אנר. כלומר, מי שרומנים רומנטיים לא מדברים אליו, לא הולך לקרוא את זה ולהיוושע. זה לא יקרה. ביי.
אז מה כן? מי שממילא מתעניין ברומנים, וטרופים כגון "יש רק מיטה אחת" "אוי לא אנחנו צריכים להעמיד פנים שאנחנו בני זוג" "אבא שלי ואני לא יודעים איך לתקשר" "אבוי אני כה חולה אבוי" לא גורמים לו לרוץ להקיא באסלה הקרובה, ימצא פה רומן רומנטי שמצליח לשלב את כל הקשקושים והקלישאות בביצוע מושלם. סיפור אהבה מטופש וידוע מראש, מאורעות מטופשים וידועים מראש, אבל כל כך הרבה רגש. ורגש, כידוע לכולנו, קשה מאוד לסחוט מהקוראת המיומנת. (חיכיתי שבועיים כדי לבדוק שהרגש עדיין שם, ונראה לי שכן. אפילו קראתי אותו שוב כי לא נרגעתי מכמה מוצלח הוא היה. ואני עומדת מאחורי דבריי. טראש מוצלח).
נעים להכיר. אני לוסי, ואני עוזרת אישית של מנכ"לית הוצאת ספרים (שמתם לב כמה סופרי רומנים רומנטיים א ו ה ב י ם לתת לגיבורים שלהם מקצועות ספרותיים? מה רע עם איזו שרברבית שמתאהבת במוליך כלבים? לא משנה. בטח כבר יש כזה). איכשהו, למרות שאני קצת מאוד הרבה קלישאה, אני מצליחה להיות דמות מעניינת עם אישיות ואופי. בכל מקרה, אני עובדת לצד העוזר האישי של המנכ"ל השותף של החברה, והוא רשע מרושע. אנחנו רבים ומתווכחים כל היום ואני שונאת לו את הצורה.
מנקודה זו אני חושבת שהעלילה כותבת את עצמה במוח שלכם, לא?
אבל יש פה כל כך הרבה יופי.
קודם כל, כתיבה איכותית. באמת! במספר נקודות הסופרת בוחרת לעשות זום אאוט מהסגנון הרגיל שלה ולכתוב קטע חדש בתור דימוי שנון או כהתרחשות שקורית כמו בחלום, וזה יפהפה.
שנית, דינמיקה כל כך מעניינת. כלומר, בתור מי שמנסה לזכור לפחות מאית מהדברים שקרו לה לפני שלוש-ארבע שנים, אני מעידה שמדובר בטייק מאוד יפה על ההתחלה של מערכות יחסים. יש פה הרבה שיחות נכונות וטעונות, והסכמים, וסודות והתנהגות ברורה של כל אחד מהצדדים שמחזקת את האופי שלהם וגורמת למערכת היחסים הזו לצמוח בצורה אמינה מול העיניים. כמו כן, הרבה רשעות. כיף לקרוא מושא רומנטי שלא תמיד מתנהג בצורה שבדיעבד מתברר שהיא מושלמת.
שלישית, קצב פשוט מצוין. בלי יותר מדי הקדמות ובלי פחות מדי הקדמות. מידה מדויקת של מתח רומנטי ומידה מדויקת של שמירה-על-הקצה, מידה מדויקת של קוצ'י מוצ'י, מידה מדויקת של קלישאות כדי לא לגרום לבחילה, מידה מדויקת של דינמיקה משפחתית, סוף לא סגור מדי. פלא שנשארתי ערה עד שש?
רביעית, והרשו לי לומר שזה הדבר שהכי קשה ליצור בספרים - תחושה של בית. ספר שנותן לי תחושה של בית הוא ספר יוצא דופן; וThe Hating Game מצליח לגרום לי להשתוקק לצלול לתוך מקומות מסוימים וסיטואציות מסוימות ולחוות אותן. בזכות עיסוק אינטילגנטי ברגשות ובמה שהם גורמים לאנשים לעשות, הספר הזה גרם לי להרגיש בתוך חוויית חיים שעוד לא הכרתי קודם לכן. וזה מעולה.
יש לו גם חסרונות. (שוק! רומן רומנטי? יכול להיות נחות באיזו צורה?! לא יכולללל להיותתתתת)
קבלו רשימה מסודרת:
- שמנופוביה ויחס גרוע לדימוי גוף ולמראה חיצוני.
- יותר מדי שרירים.
- השתפכויות יתר על שרירים.
- אובססיה לפיינטבול.
- סימון וי על כל קלישאה אפשרית בספר החוקים (אבל ביצוע לא רע שלהן, כאמור, אז אולי זה לא כזה חיסרון).
- הסכמות מעט מפוקפקות, לעתים.
- כבר אמרתי שרירים?
אז אם זה מדגדג לכם איפשהו בלבלב הרומנטי שלכם, ויש לכם חיבה לספרי טראש אבל אתם גם רוצים שהם לא יהיו טראש ויש לכם יכולת שליטה עצמית, אז הנה ספר. קראו אותו. חזרו לספר לי איך היה. אני רוצה לדעת מה אנשים אחרים חושבים.
נ.ב.1: גיליתי שהספר קיים בתרגום לעברית. כולם אומרים שהתרגום גרוע. אם יש לכם ולו אנגלית סבירה, לכו על גרסת האנגלית. חבל להתייסר כשהספר כל כך טוב בתיאורים ודיאלוגים.
נ.ב.2: מיד אחרי שסיימתי לקרוא גיליתי עובדה שלא תיאמן: מצולם סרט על בסיס הספר, והוא עומד לצאת *בעוד חודש*. אני חושבת שזה צירוף מקרים שלא ייאמן. הטריילר יצא לפני כמה ימים אבל שלא תעזו לצפות בו - הוא מספיילר את כל העלילה ועוד קצת. אם כבר קראתם, תשמחו לגלות שהוא נראה מבטיח!
(אני? מחכה לו יותר משחיכיתי לכל סרט אי פעם? חחח מצחיקים אתם)
ביי. Hate and Love.
(זה נשמע יותר טוב בראש שלי.)
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה עלמה! מתרגשת שתנסי אותו, אשמח אם תחזרי לדווח!
מסכימה מאוד. הז'אנר הזה קיים כי הוא מספק איכויות רגשיות שלא קיימות בז'אנרים אחרים, ולזלזל בזה זו סתם אי הבנה של מה שאפשר לעשות עם תבניות מסוימות בספרות... |
|
|
עלמה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
וואי, סקירה מעולה ומשעשעת.
קודם כל, מזדהה לגבי עם הרגלי הקריאה שלך (רק שאצלי גם באמצע שבוע מדובר בספרים מודפסים) ו"החיפוש" אחר הרומן הרומנטי שמצליח לייצר קומפלקס מושלם של אותנטיות, הזדהות, אינטליגנציה ולב ואכן, הדרך ארוכה ומפרכת ;) למרות הסלידה של רבים מהז'אנר, אם הוא עשוי טוב- הוא מצליח להפעיל אותי ולעורר בי מחשבות ותובנות הרבה יותר מספרי סיפורת סו קולד איכותיים וקלאסיים. טוב נו, הגיוני... קריאה כחוויה סובייקטיבית וכל זה.. אני מנסה לחזק את האנגלית (הרעועה מאוד!) שלי אז לחלוטין אנסה אותו :) |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יווו אני מאוד מתרגשת מהתגובה הזו ומעצם זה שקראת יש יש יש
1. המלצות נוספות (אני מוכנה לשלוח תזכורת אחרי שבת ליתר ביטחון) - spoiler alert: מטפל טוב יותר מהממוצע בנושאים של תפקידי מגדר, דימוי גוף והסכמה, וסתם רומן חמוד למדי. דורש השעיית ספק בתחום אחר (חריגה סטטיסטית מסוימת...) - the unhoneymooners: חושבת שהסופרת של hating כתבה אותו יחד עם עוד סופרת. יותר זבלוני לתחושתי, אבל בהחלט עושה את העבודה. אותם טרופים. - the love hypothesis: ההמלצה הכי מומלצת כאן. כמעט משתווה לאיכות הקצב והדמויות של hating לדעתי, עם טרופים לא פחות גנריים והרבה אקדמיה, אבל מוצלח ביותר. נראה לי שתוכלי להתחבר. יש גם לא מעט רומנים רומנטיים נחמדים עם מערכות יחסים בין גברים - יכולה לצרף שמות אם יש ביקוש. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה: דרך טובה להימנע ממגדור מטופש ברומנים רומנטיים היא לקרוא רומנים עם מערכת יחסים מאותו מגדר, התפקידים המגדריים מתאפסים ולרוב זה יוצר ספר הרבה יותר שפוי, בלי עלמות מתעלפות ומחוות אביריות. מעבר לזה, אני סולדת מהיחס של הרבה מהספרים האלו לתפקידים מגדריים ולהסכמה, וגם הזהרתי מראש שThe hating game בהחלט מהנחותים מההיבט הזה. אני בוחרת לבצע השעיית ספק בזמן הקריאה כי אחרת בהחלט לא יישאר לי חומר קריאה, אבל זה אכן מציק מאוד, ולרוב גם גורם להשטחה של הדמויות, וחבל. אהבתי את הדיון שלך על גאווה ודעה קדומה. לא חשבתי עליו כעל אבי הז'אנר אבל ייתכן שזה המצב. כאן רוב התירוצים והסיבות למה הם לא פשוט באו והתוודו על ההתאהבות שלהם דווקא לא רעים, אבל ההתעקשות של הגיבורה להתעלם מהסימנים די טיפשית. לוסי בהחלט לא מבצעת את זה בחינניות; הספר דורש הרבה גלגולי עיניים. לגבי וידוי האהבה. לפני כמה שנים גם אני לא התחברתי לקטע הדרמטי סביבו, לא הבנתי את החשיבות. זוכרת שבפעם הראשונה בה קראתי את פאנגירל לא הבנתי את ההיסטריה סביב כמה הצהרות שקורות בו. א ב ל עברו כמה שנים, נכנסתי למערכת יחסים ולמדתי לאבחן קצת יותר טוב את היחסים שלי עם אנשים והעולם, והיום יש בעיניי יותר משמעות להגדרת מערכת יחסים עם מישהו כמערכת יחסים של אהבה. יש בזה אלמנט רגשי שאין לאקטים אחרים במערכות יחסים. מסכימה שזה לא צריך להיות הסיום הגדול - יכול להיות מאוד מעניין גם אחר כך - אבל כשאתה נכנס למערכת יחסים מבלבלת אם מישהו, מתאהב ותוהה איך הוא מתייחס לכל העניין, יש בעיניי ערך לוולידציה כזו. (וחד משמעית מדובר ברגש יותר נזיל מהמתואר, מסכימה...) הספר הזה חינני בעיניי כי הוא לוכד רגעים אחרים במערכות יחסים בצורה מאוד אותנטית: הכניסה למרחב האישי של אדם אחר, הצורך לעבד חוויות יחד, הקילוף של שכבות שונות של האישיות של האדם השני והיחס לכל שכבה, הכיף היומיומי במערכת יחסים וכן הלאה. חפירות לא מיותרות!!! |
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה Hill
חד משמעית מפלס העצבים שלך לא ישרוד את זה. הפער החריף בין השדרים של הספרות הרומנטית לעידן ה-me too והמודעות המגדרית הוא מדהים, שלא לומר מעורר מחשבה. וזה מתוך מצבור שעות הקריאה שלי בז'אנר שהוא כנראה לא הרבה יותר גבוה משלך. |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
רויטל ק., נהנתי לקרוא כל מילה בתגובה שלך.
גרמת לי להרהר מגדרית (כהרגלי, כמובן) בהיבט ספרותי. אין לי מצבור שעות קריאה בז'אנר הזה ואני תוהה אם להתחיל לקרוא וכמה אצטרך לקרוא בשביל לגבש דעה ממשית על מגדור, משטור והסללה. יש לי כמובן ידע בנושאים אלה, אך לא בקיאות מספקת מההיבט הספרותי. אני גם חוששת שמפלס העצבים שלי לא ישרוד זאת :) |
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לא היתה לי טיפת זמן ולכן כמובן שקראתי.
חמוד וכיפי לז'אנר, תודה על ההמלצה בגדול, כמעט תמיד כשאני קוראת ספרות רומנטית אני חושבת על "גאווה ודעה קדומה". גם כי אני ממש אוהבת אותו, וגם כי הוא משמש כדגם לאיזה 90% מהספרות הזאת. הרעיונות הבסיסיים: יחסי שנאה-אהבה, הוא מתאהב והיא לא קולטת, הוא מתאהב בגלל שהיא היחידה שלא נופלת בקסמיו, פערי מעמד, וכמובן גאווה, דעה קדומה. כמעט כל רומן רומנטי מכיל כמה מהקונספטים האלו. כמו שעירית לינור כתבה בחכמה (יודעת שפה מקובל לא לאהוב את התרגום שלה, אני ממש אוהבת, וגם את האחרית דבר שלה) - גאווה ודעה קדומה השחית את חייהן של נשים רבות שלמדו ממנו שמה שאשה צריכה בשביל לגרום לגבר להתאהב בה הוא לא יופי, חכמה או שאר תכונות קשות להשגה אם לא נולדת איתן, אלא פשוט לסלוד ממנו וכמובן לא לקלוט שהוא הולך ומתאהב. קלי קלות, כל אחת יכולה. חוץ מסופרות של רומנים רומנטיים שממלאות עמודים שלמים בהגיגים על שרירי הזרועות המושלמים של מושאי התשוקה של הגיבורות שלהן, אבל בסדר. ואם לחזור לספר, אז הקטע הזה של "היא לא קולטת שהוא מתאהב בה" לא עשוי הכי טוב בעולם, כי כאילו, מה נסגר. זה לא ממש דארסי המסוגר שמחלץ מעצמו הצהרת אהבה בחירוק שיניים ונגד רצונו כי יש לו סיבות ממש טובות לא להתאהב באליזבת, ו-וואו, איזה הלם והפתעה. זה גבר שעושה איזה מיליון מחוות אוהבות, אז צריך להיות קצת מטומטמת כדי לא לקלוט. אז לא, זה לא חינני סטייל אליזבת, זה, ובכן, מטומטם נו. חוץ מזה, זה כבר לא קשור לרומן הספציפי אלא באופן כללי לתרבות שלנו, אני מוצאת את כל הקטע האמריקאי/מערבי של הדגש המופרז על הרגע הדרמטי של אמירת ה-L word, כלומר ה- I Love you המתחייב בז'אנר קצת משעשע. לא משנה כמה תיאורי סקס ומחוות רומנטיות גרנדיוזיות יכיל הספר/סרט, הסיום הרומנטי המושלם יהיה הגילוי הדרמטי שבני הזוג אשכרה א ו ה ב י ם זה את זו. התיאור של אהבה כאיזה עניין בינארי, דטרמיניסטי, מוחלט, כן או לא, ולא רגש מורכב ולעיתים הפכפך שבא לידי ביטוי בכל מה שקודם לאותו רגע דרמטי תמיד מצחיק אותי קצת. אם ב"גאווה ודעה קדומה" הצהרת האהבה מגיעה באמצע הרומן, והיא כמעט חסרת משמעות (כי היא מגיעה בלי הערכה אמיתית למושא האהבה) ואקורד הסיום, ההפי אנד של הרומן הוא הסכמה על חתונה, מחוייבות, חיים משותפים יחד, בספרות בת ימינו הרגע הדרמטי שנשמר לסוף הטוב הוא זה שבו מוצהר על אהבה, לא משנה כמה חיים משותפים ומחוייבות הדדית יש בין בני הזוג (זה למה בריג'רטון למשל הוא כביכול ספר שמתרחש במאה ה-19, אבל כמובן שתרבותית הוא בן ימינו). עד כאן חפירות מיותרות בביקורת שלך, תודה וסליחה וזה:) |
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
כן, הבנתי את הז'אנר. סבבה, צריך כאלה לפעמים:)
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בכל מקרה כתבתי משהו כמו אל תשכחי שזה ספר זבל בגזרת הטראש הרומנטי ואני מקווה שלא יצרתי לך הייפ מוגזם. ושאת חייבת לדווח
. |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
זהו האתר סופית מתעלל בכולנוווווו
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לאאאא
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
נהדר, 10 תגובות על הבוקר
הישארו עמנו לשעשועון: התלהבות יתר או בעיות באינטרנט |
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
נשמע כיף!
אבל אני כ"כ עמוסה ואין לי זמן לכלום ולכן אני בהחלט אגגל אותו ואמצא אותו בעברית (האתר לא השפה. טוב גם השפה, בעצם, הרי אין לי זמן ולקרוא באנגלית לוקח לי פי 2) |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה מעין!
כל כריכות הרומנים הרומנטיים המודרניים בעולם נראות בדיוק אותו הדבר. זה קצת קריפי. ראית אחת, ראית את כולן. פעם שיחקתי עם חברה משחק בו גללנו בפינטרסט ולפי הכריכה של כל ספר המצאנו לו עלילה מפוברקת. מומלץ. |
|
|
אתל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
האופה הייתה ראשונה, אני סתם נדחפתי ;)
|
|
|
מעין
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לרגע התבלבלתי, הכריכה של הספר הזה והספר שאתל כתבה עליו דומות, ונראה שגם בז'אנר :)
כתבת נהדר ואולי אני בכל זאת אקרא בעברית מתישהו. תודה האופה! |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה שאול! אין לדעת, רומנים רומנטיים נוטים לעופף ולנחות במקומות רנדומליים ;)
|
|
|
שאול תליון
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
כיף לקרוא אותך.
אנסה לפקוח עין, למקרה שעותק יעבור לידי.
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לגיטימי ביותר. אבל החמישי מוצלח וחדשני מאוד בעיני (לאוהבי הקצב של הסדרה)
|
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ואצלי הוא עדיין על המדף....
אפילו שאצתי רצתי לרכוש אותו ברגע שיצא, הסוף של השלישי ביאס לי את הסדרה,קצת.
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
זו שיטה מוצלחת לסיום ספרים!
אצלי זה בעיקר תלוי במידת האיפוק, ועד כמה אני נחושה לקרוא את הספר. בלעתי את כל קורמרון סטרייק החמישי באנגלית, איזה תשע מאות עמודים, כי פשוט לא עמדתי במחשבה שאצטרך לחכות. (החלטה חכמה, אגב, כי ההוצאה בעברית טענה שהוא אמור לצאת בינואר שעבר ומאז שום דבר לא התקדם. לא יאומן) |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יש גם דיגיטלי....
בעברית כלומר.
לא משנה , גם אני מנסה לקרוא באנגלית דברים שונים - איכשהו אני מוצאת את עצמי נתקעת חצי שנה על לי צ'יילד החדש- אבל אני ממש לא מסוגלת להתקדם עם ספר ברגע שאני יודעת שיש אופציה לעברית.. גם אם עדיין לא רכשתי אותה. במקרה של לי צ'יילד זה דווקא טוב לי - זה נותן לי תאריך יעד לסיים את האנגלית.(נובמבר אם כבר שאלת ) |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על חוות דעתך גלית :) ממש אקח את ההמלצה. איך לא קראתי בעברית? כי לא ידעתי שהוא קיים בעברית, וגם לא הייתי משיגה אותו ככה. האינטרנט יותר נגיש. ואחרי שקראתי אותו אני גם שמחה על הגרסה הלא מתורגמת
strnbrg59 - זו סתם היתה קריאת סיום, לא כותרת חלופית. דווקא אחלה כותרת. |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לגבי הצעתך לכותרת שנראת לך יותר נכונה: הכותרת שהסופר בחר בה
היא משחק מילים על תכנית טלוויזיה שכל אמריקאי מכיר:
The Dating Game. |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
היה כיף
מהסוג שעושה לך חיוך טפשי על הפרצוף ומצב רוח טוב. הבעיה שיש כל כך מעט כאלה ולבור את המוץ...זו משימה ארוכה מאד שאני מקדישה לה זמן רב.(האחרון שאהבתי ממש- החיים מחכים לך קלואי בראון של טליה היברט. באמת לא ברור איך לא קראת בעברית...זה אתנו מ 2018 |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה אתל! ראיתי את הביקורת שלך עכשיו, נראה מגניב ממש :) הוספתי לרשימה
|
|
|
אתל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אני גם בתקופה כזאת, ואין מה לומר, זה כיף :)
לפעמים צריכים גם ספרים כאלה. כתבת יפה ומשעשע.
ממליצה לך על ספר חמוד בשם Excuse me while I ugly cry. רומנטי, קלישאתי אבל רגיש, קצת כמו מה שתיארת כאן. ברשימת החסרונות שלו יש בעיקר "פוליטיקלי קורקט שמשתלט על סוף הספר" אבל חוץ מזה הוא ממש מקסים. |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה ראובן!
הו מציאות עגומה |
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה
- טוב, נו, לפעמים אני קוראת עד 4-5-6 לפנות בוקר ואז רוצה למות. אהממ... יפה.הומוריסטי. |
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
