“קסם. יש מעט ספרים שיש בהם קסם אמיתי. מעט מידי ספרים שיכולים לצרוב אבקת קסם לתוכך שאתה ילד. אני מכיר כמה כאלה, ואולי כמה חמקו ממני שהייתי ילד, אבל למזלי מצאתי מספיק מהם, או הם מצאו אותי, ואז הם שינו משהו, בי. שינוי קטן כזה, כמו איזה משק כנפי פרפר בגיל 12 שהופכות להוריקן של מהות בגיל 40+. השינוי הזה מסיר מסנן ממש דק מעל העיניים, ממש ממש דק, אבל משמעותי, ואז לאט לאט אתה רואה, חושב ומאמין יותר”

““האם אני – האם אני יכול להיות – אולי – אי אפשר לדעת – אם אני לא – אבל אז השאלה היא – מי?" אני לא רואה את עצמי מצליחה לכתוב קטע בן חמישים מילה שיתאר אותי נאמנה. אבל הו, כמה קל היה לעשות את זה בחמישים כותרים. מי אני? אני החלום והיום והילד משמה והכיתה המעופפת, אני הארי פוטר, מטילדה, המצחיקה עם העגילים; אני הקפות ביער והמלך מתיא והנערים מרחוב פאל, אני ג'נינגס וילדי המסילה ואהבה שמים וריח הדרים,”

“ספרות ילדים היא בלי ספק חוויה אחרת; מעבר לתום של התקווה והביטחון בסוף טוב, תחושת ההתרגשות הראשונה שאחזה בי תוך כדי קריאה היתה עצם הגילוי שסופרי ילדים הרבה יותר משקיעים בתיאורים ממה שזכרתי. הם הופכים מראות פשוטים לציוריים ומוחשיים, ולפעמים יש בהם משהו שהוא על גבול השירה. דוגמא מהפנטת מתוך "גבעת ווטרשיפ": "כשנעו הצמחים ברוח, אור השמש ניקד את האדמה החומה ופיזר נמשים זוהרים על החלוקים הלבנים ועל העשב”

“"גבעת ווטרשיפ" (הוצאת אוקיינוס ומודן, 2013) מאת ריצ'ארד אדמס מתאר את מסע ההרפתקאות של חבורת ארנבונים בדרכם למצוא ולהקים בית חדש במקום ביתם אשר נחרב. עלית הספר נפתחת כאשר חמישון, אחיו הצעיר ובעל הכישרון הנבואי של לוז מזהיר אותו כי חורבן מאיים על הארנבייה השלווה סנדלפורד שבה הם מתגוררים. השניים מזהירים את מנהיג הארנבייה, אולם הוא מתעלם מאזהרתם. לוז מצדו דווקא האמין לאחיו וקיבץ סביבו קבוצת אנבוני”

“קסם. יש מעט ספרים שיש בהם קסם אמיתי. מעט מידי ספרים שיכולים לצרוב אבקת קסם לתוכך שאתה ילד. אני מכיר כמה כאלה, ואולי כמה חמקו ממני שהייתי ילד, אבל למזלי מצאתי מספיק מהם, או הם מצאו אותי, ואז הם שינו משהו, בי. שינוי קטן כזה, כמו איזה משק כנפי פרפר בגיל 12 שהופכות להוריקן של מהות בגיל 40+. השינוי הזה מסיר מסנן ממש דק מעל העיניים, ממש ממש דק, אבל משמעותי, ואז לאט לאט אתה רואה, חושב ומאמין יותר”

““האם אני – האם אני יכול להיות – אולי – אי אפשר לדעת – אם אני לא – אבל אז השאלה היא – מי?" אני לא רואה את עצמי מצליחה לכתוב קטע בן חמישים מילה שיתאר אותי נאמנה. אבל הו, כמה קל היה לעשות את זה בחמישים כותרים. מי אני? אני החלום והיום והילד משמה והכיתה המעופפת, אני הארי פוטר, מטילדה, המצחיקה עם העגילים; אני הקפות ביער והמלך מתיא והנערים מרחוב פאל, אני ג'נינגס וילדי המסילה ואהבה שמים וריח הדרים,”

“ספרות ילדים היא בלי ספק חוויה אחרת; מעבר לתום של התקווה והביטחון בסוף טוב, תחושת ההתרגשות הראשונה שאחזה בי תוך כדי קריאה היתה עצם הגילוי שסופרי ילדים הרבה יותר משקיעים בתיאורים ממה שזכרתי. הם הופכים מראות פשוטים לציוריים ומוחשיים, ולפעמים יש בהם משהו שהוא על גבול השירה. דוגמא מהפנטת מתוך "גבעת ווטרשיפ": "כשנעו הצמחים ברוח, אור השמש ניקד את האדמה החומה ופיזר נמשים זוהרים על החלוקים הלבנים ועל העשב”

“"גבעת ווטרשיפ" (הוצאת אוקיינוס ומודן, 2013) מאת ריצ'ארד אדמס מתאר את מסע ההרפתקאות של חבורת ארנבונים בדרכם למצוא ולהקים בית חדש במקום ביתם אשר נחרב. עלית הספר נפתחת כאשר חמישון, אחיו הצעיר ובעל הכישרון הנבואי של לוז מזהיר אותו כי חורבן מאיים על הארנבייה השלווה סנדלפורד שבה הם מתגוררים. השניים מזהירים את מנהיג הארנבייה, אולם הוא מתעלם מאזהרתם. לוז מצדו דווקא האמין לאחיו וקיבץ סביבו קבוצת אנבוני”