“מה קורה לאדם שניחן בכל המידות הטובות - אומץ ותבונה וסקרנות וכוח סבל - אבל נולד לגזע הלא נכון, או למין הלא נכון, או בחלק הלא נכון של העיר?
אני מאמינה שעל רוב האנשים האלה אנחנו אפילו לא שומעים. הם מעולם לא זכו בהזדמנות להיות ידועים בזכות מי שהם.
אבל מעטים מהם מצליחים. אמליֶה דיטריך הצליחה.

*

היא נולדה בת, בגרמניה של המאה התשע עשרה, ומעולם לא זכתה להשכלה רשמית או מסודרת. אבל היא היתה אינטליגנטית ומבריקה ועקשנית, ולמדה זואולוגיה ובוטניקה מבעלה, שהיה חוקר טבע. הוא שלימד אותה ללקט צמחים, לייבש אותם ולקטלג אותם. והיא, שהיתה מורעבת לידע מכל סוג, היתה מאושרת.
אבל לאחר כמה שנות נישואין וילדה אחת, היא גילתה שהוא בוגד בה. פגועה עד עמקי נשמתה, היא עזבה אותו, ועזבה גם את חקר הטבע; אבל חקר הטבע מעולם לא עזב אותה. וכך בסופו של דבר היא חזרה להכין אוספים מקוטלגים ולשלוח אותם למוזיאונים ואוניברסיטאות ואוספים פרטיים בכל רחבי גרמניה.

כשאיל הספנות הגרמני גודפרוי מימן מסעות לחקר הטבע בארצות זרות, היתה אמליֶה דיטריך האישה היחידה בין החוקרים שבחר. היא נסעה לאוסטרליה ושהתה שם עשר שנים, שולחת לאירופה מטענים של עצים, זרעים, צמחים חיים או מיובשים, יונקים, עופות, דגים, חרקים, וכן כלי עבודה ונשק של האבורג'ינים. האוספים המדויקים שלה נודעו לתהילה באירופה, ולמעלה מעשרה מינים מהחי והצומח נקראים על שמה.

אישה זו, שסבבה בתבל כולה, שבה ונעשתה יושבת בית. אך כשקראה בעיתון, שבברלין מתכנס קונגרס לאנתרופולוגיה ובו ירצו גם על אוסטרליה, מיד נסעה לשם והגיעה אל אולם הקונגרסים, תיקה האוסטרלי נתון תחת בית שחיה, וביקשה להיכנס פנימה. השוער סירב להכניסה ואמר שלנשים הכניסה אסורה. היא ביקשה ממנו לתת לה לשבת ולהקשיב לדיונים ולהרצאות מאחת הפינות שביציע, והשוער נמלך בדעתו והלך אל נשיא הקונגרס, יועץ הסתרים נוֹימַאיֶר, וסיפר לו שאישה אחת בשם אמליֶה דיטריך רוצה להיכנס לאולם. מיד פנה נוֹימַאיֶר אל דלת הכניסה, הכניס אותה פנימה והוליך אותה בין שורות הכיסאות של באי הקונגרס. הוא עלה עִמה על הבמה והציג אותה לפני חברי הנשיאוּת, ואחר אמר: "הגברת דיטריך מבקשת לשבת באחת הפינות: לדעתי היא ראויה למקום הכבוד על בימת הקונגרס!"
דמעות גדולות נשרו על לחייה חרושות הקמטים למשמע דברים אלה.

אמליֶה דיטריך לא היתה פמיניסטית. אכפת היה לה מחקר הטבע, ורק ממנו; היא לא ניסתה לתקן עולם.
היא עצמה הקריבה לא מעט כדי להיות חוקרת. בתה היחידה, כַּרִיטַס, למדה בפנימיות תחת השגחת מכרים כשאמה חקרה את היבשת הרחוקה.
הספר הזה נכתב על ידי הבת, ומורכב ברובו ממכתבים שהחליפו כשחצי הגלובוס הפריד ביניהן.
למבוגרים, הוא מעניין מאוד. לילדים - לא בלי תיווך.”