ביקורת ספרותית על גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור מאת ג'יין אוסטן
ספר מעולה

---

ההורים שלי לא דומים בכלל להורים של ליזי בנט. אבא שלי מעריץ את אמא שלי ואני לא חושבת ששמעתי אותו אי פעם אומר משהו ציני; אמא שלי חכמה ורחוקה מלהיות קלישאתית וקל וכיף לשוחח איתה. הדמיון הוא רק בנקודה אחת: הם רוצים בטובתי.
אני לא דומה בכלל לליזי בנט. היא מקסימה ואני לא (תתעלמו). היא האדם השקול והאחראי במשפחה ואני... המממ. היא לובשת מחוכים ואני לא, תודה לאל, היא צריכה להיות מנומסת לליידי קתרינות מטופשות ויהירות ואני לא, ומזל, כי קשה לי להאמין שהייתי מסוגלת. בטח הייתי לידיה שכזאת. היא ניחנה באינטליגנציה והומור ויופי והיא מתבזבזת על כפריים חסרי אבחנה, אני לומדת באוניברסיטה שבדיוק עכשיו יצאה מרשימת מאה האוניברסיטאות הטובות בעולם (הם עדיין בהכחשה בעניין הזה.) אנחנו דומות רק בעניין אחד: המירוץ אל החופה.

מרת בנט היא טרחנית זקנה ומעצבנת. ברור שהיא חושבת שליזי צריכה להתחתן; היא רוצה לראות אותה "מסודרת". ובכלל, בנות צריכות להתחתן. על משקל האמרה הידועה של סבתא שלי, "בנות לא עושות ככה" (ככה = לקצוץ את השיער ו/או לצבוע אותו בירוק) - בנות מתחתנות. זה פשוט דבר כזה שבנות עושות. כלל אצבע. היא רוצה לספר על זה לשכנות, "ליזי תפסה גבר טוב", היא רוצה לציין את ההכנסה השנתית שלו בפני כל מי שירצה (או לא) לשמוע.
אבל מר בנט הוא עניין אחר. הוא אדם חכם. הוא לא רוצה שליזי תתחתן בכל מחיר; הוא אפילו מנסה להניא אותה מלחזור על הטעות שלו ולהינשא לאדם שהיא לא מסוגלת להעריך. לא אכפת לו שהיא תהיה רווקה זקנה. הוא לא חושב שזה יגרום לה נזק בלתי הפיך. אי אפשר לחשוד בו שהוא מושפע ממוסכמות חברתיות בעניין, לא כשהוא כל כך נהנה לצפצף עליהן. ובכל זאת, שורה תחתונה - גם הוא רוצה בטובתה, לאמור, חתונה.
וכאן הבן שואל: התינשאי לי? נאאא, זה רק ניסיון כושל להפגנת הומור בנושא שבו אני נוטה להתלהם בלי שליטה. הבן שואל, טוב, מה הסיפור? למה נישואין הם בררת המחדל? למה זה כל כך ברור מאליו? שלא לדבר על מודל הנישואין שנמצא בקדמת הסיפור ומראה לנו שלא כולם מוצאים - עזבו אושר - סוף לבדידות, אפילו, בנישואין.

* גילוי נאות: אין לי שום דבר נגד נישואין, הם מוסד מצוין אבל מי רוצה לחיות במוסד (גם בעיני זה לא מצחיק, מסכימה לגמרי). אני באמת מאמינה בנישואין. גדלתי בבית שהראה לי מה זה יכול להיות, ואני רוצה גם. רק לא ככה. *

לליזי יש מזל; שלא כמו אן אליוט נניח, היא מתאהבת בגבר הנכון, מהמעמד הנכון. מר דארסי מתאהב בבחורה הלא נכונה, אבל הוא עשיר, אז הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. (בעצם, לליזי יש מזל, היא מתאהבת. אבל נניח לזה.)
מרחב הבחירה (של כולנו) מוגבל מלכתחילה. הסרת אחריות - המשפט הבא אינו גזעני; הוא מציין מציאות מכוערת אשר הכותבת בזה לה בכל לבה וכו': אם את נערה מבית לבן וטוב, הסיכוי שתביאי בחור אתיופי הביתה הוא קלוש עד אפסי. אם אתה חרדי ושום דבר לא דפוק במשפחה שלך, לא יציעו לך אפילו בת של חוזרים בתשובה. אם את דתייה, לא תתחתני עם לא יהודי (אני מלכת הפוליטיקלי קורקט היום).
ואם גדלת, כמוני, בבית חרד"לי, את תגלי שמציעים לך (כן, מציעים לך. ברוכים הבאים לעולם הבינו-לבינה) אך ורק בחורים מהישיבה. מה זאת אומרת איזו ישיבה? הישיבה. כמה ישיבות יש בכלל (כן, אני מקצינה, כן, אני הופכת את המשפחה שלי לקריקטורה, כן, השעה אחת בלילה, מצטערת).
והעניין העצוב הוא, בהישיבה יש בחורים מקסימים שלא דומים לי אפילו לא קצת. הם לא קוראים ספרים, לא כאלה. הם לא שומעים את המוזיקה שאני שומעת, הם לא יודעים מה זה מרגנית, לעזאזל. אני לא חושבת שיש תקווה למי שלא מכיר את הוצאת הספרים הטובה בישראל. אני לא יכולה לדבר איתם. הם לא היו יכולים להבין למה אני פאנגירל - קבלו ביטול: הם לא היו יודעים מה זה פאנגירל, ולא הייתי מצליחה להסביר להם.
אז ההורים שלי שולחים אלי את מיטב הבחורים מהישיבה. וכל הצעה נפתחת ב"הוא מאוד אינטליגנטי, מאוד מוכשר (בלה בלה) מאוד עצמאי ומקורי בלה בלה -" וול. פעם אחר פעם מציעים לי בחורים שהם "לא כמו כולם בהישיבה". אלה ששונים. כי - ואני מודה כל יום שלפחות זה כבר מובן - אני לא בוגרת קלאסית של מסלול החינוך שעברתי. אז מציעים לי את החריגים.
נחשו מה - הם לא מספיק חריגים. הם עדיין שם. הם לא עזבו. (כן כן, גם אני לא עזבתי. אני יושבת פה ושומעת heathers the musical באוזניות, בארון שלי "דברים שבירים" של ניל גיימן מספר בין השאר על מ י ן בעולם שאחרי החייזרים. המילה מ י ן עם רווחים כי יש לנו בבית אינטרנט רימון ברמה הרמטית ואם לא אפסק הוא יחסום לי את הדף. אין צורך לומר שבבית שלי לא יהיה אינטרנט רימון. אז נכון שלא עזבתי פיזית אבל, אני חושבת שהבנתם.)
אני רוצה להתחתן, ועם בחור דתי, רק אנא, אחד כזה שלא נדרש למאמץ מיוחד כדי לעכל את העובדה שאני לומדת באוניברסיטה (כי כן, אצלו בישיבה זה לא מקובל, אבל יש עולם בחוץ ובו מיליון ישיבות מעולות ושם אף אחד לא ממצמץ כשהוא שומע שאת לומדת בעברית!) אחד כזה שלא יגיד לי שהרב שלו אמר שהארי פוטר הוא ספר לא חינוכי. אחד כזה שלא יגיד לי שהרב שלו אמר, נקודה. אחד כזה שיסתכל על הכותרים שעל המדפים שלי כעל אחים אובדים. שאוכל להשמיע לו את ג'ייק באג. שאוכל לספר לו בהתלהבות על אייקון. זאת דרישה מוגזמת?
אני יודעת שיש גיקים דתיים בעולם. אני פשוט צריכה לפגוש אותם במקום את מזדעזעי-האוניברסיטה שאני משחיתה עליהם זמן ומוטיבציית-דייטים שמעולם לא היתה גבוהה או נלהבת ממילא.
// תוספת מאוחרת לשם הדגשת הפואנטה: בכל מערכת זוגית אתה צריך לבלוע צפרדעים מסוימות. אף אדם לא מושלם, גם לא בן הזוג שלך שאתה מאוהב בו נואשות. העניין הוא זה: יש לי חסרונות אינהרנטיים. נראה לי רעיון גרוע לצאת עם בחורים שעובדות נייטרליות לגמרי - כמו העובדה שאני לומדת באוניברסיטה - הן כבר צפרדעים לבלוע מבחינתם, בנוסף לכל מעלותיי האחרות. //

אני לא דומה בכלל לליזי בנט. אבל גם במאה העשרים ואחת, בגיל עשרים ואחת, את רווקה זקנה (בקהילה הזאת, ורק בה, בערך. אבל אדם בתוך הישיבה שלו הוא גר וזה מה יש). ודורשי טובתך יחזיקו לך אצבעות כל הדרך לחופה.
וכמוה אני אוהבת את את הקהילה שבה גדלתי על כל שגיונותיה. וכמוה אני קצת אאוטסיידרית וקצת צינית לגבי כל מה שהולך כאן, וקצת קצרת רוח כלפי קרתנות שהיתה אמורה למות במאה התשע עשרה, ומעט נבוכה בשמם; וכמוה אני נחושה - למרות הכל - לעשות את זה נכון, להתחתן מהסיבות הנכונות ועם האדם הנכון. אני לא אהיה שרלוט, שיקולי תועלת החוצה!
אז? אני אחכה, אני מניחה. זה יגיע, מתישהו. בינתיים אני אהדוף בעדינות הצעות הו-כה-רלוונטיות, ואקבל בחן איחולי בקרוב אצלך ושאר ברכות, ואענה בשלווה לשאלות (שאמורות להיות מוצאות מחוץ לחוק) אודות מערכות היחסים הרומנטיות שלי. אני אפרוק אמוציות ותסכול בקיטורים אל תוך הלילה עם בייקר ובכתיבת ביקורות שמוטב להן שלא נכתבו משנכתבו. וכל עוד אף אחד לא יקרא את זה, אני אהיה בסדר. אבל אם הגעתם לפה זה אומר ש - אופס - אוקיי, בלי פאניקה, היציאה מימין, אתם רואים את האיקס האדום הזה, לכו לשם על קצות האצבעות ותעמידו פנים שלא הייתם פה. אני עוצמת עיניים ממילא כי כתבתי ביקורת עד אחת ארבעים ושלוש. ערב חג מחר. אוף.

מה שמזכיר לי: עירית לינור, האני, אני וליזי בנט לא דומות בכלל. אני אומרת אוף. ליזי בנט לא אומרת אוף.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור