“היה לי כיף גדול לקרוא את הספר היפה והעדין הזה.
אשה קטנה גדולה מהחיים מוציאה לפועל רעיון שלא יוצא לה מהראש, לפתוח חנות ספרים בכפר נידח באנגליה בשנת 1959.
פלורנס גרין גיבורת הספר ניחנה בטוב לב, תמימות ותשוקה עזה להגשים את החלום שלה.
מתחילת הספר מאוד רציתי שהיא תצליח שחנות הספרים תשגשג ופלורנס תזכה לנחת.
ספר נהדר, תמים, מלא באהבת חיים וספרים טובים.
הספר מכיל 146 עמודים תרגם מאנגלית יותם בנשלום.
שוב שיתוף פעולה מוצלח של הוצאות לאור הכורסא ותשע נשמות.
ספר מומלץ לכולם, נוגע ללב וכתוב בשפה פשוטה ובהירה.”

“#
סופרת שלא שמעתי עליה כתבה סיפור לא ארוך, על אחת, פלורנס, אלמנה במיטב שנותיה, החיה בעיירה מנומנמת – מה מנומנמת? כמעט מתה קלינית – במזרח אנגליה. לפלורנס יש רעיון שמטריד אותה ודוחף אותה לפעולה. היא רוצה לפתוח חנות ספרים במבנה עתיק על שפת הים. המבנה לא מאוכלס כי האנשים שם יודעים מה טוב להם. הוא אינו ממש מתפורר אבל הוא קטן, מחניק, מלא טחב ולחות ורדוף על ידי רוח מעצבנת.

בשנת 1959 – השנה בה מסופר הסיפור – לא היה ברור מאליו שאשה במיטב שנותיה - ללא גבר שיתמוך בה, שימו לב – יכולה להקים ולנהל בעצמה עסק כלשהו. ובעיירה הנידחת הזאת שולטת גישה אולטרה-שמרנית. פלורנס נתקלת בכל מיני מכשולים והעובדה שהיא מקרוב באה – חיה במקום רק שמונה שנים – אינה מועילה לה במיוחד. העיירה הזעירה, זניחה ופרובינציאלית מכילה בתוכה מיקרוקוסמוס שלם, כמו חידקים בטיפת מים.

יש פה גלריית דמויות שכולן הזויות בדרך מקסימה. הגיבורה, פלורנס, היא אשה קטנת קומה ודקה, שמצטערת שאין לה עוד נפח כדי לעמוד מול מתנגדיה. ילדה בת 10 שבהתייחסותה נשואת הפנים ממש נועדה למשול. מטפסת נכבדה בסולם המעמדי, כמעט הכי גדולה בביצה שלה, ויכולה לרמוס את כל העומד בדרכה, אבל אבוי! יש מי שמעמדו גבוה משלה וזה הצלב שעליה לשאת. וגם "מטקטק" שהוא רוח רפאים סוג ב', הגר בבית ומציק ליושבו האנושי אלא שהוא רק נשמע, לא נראה לעין כמו רוח רפאים סוג א'...

פנלופי פיצג'רלד ילידת 1916 הפכה סופרת בגיל 60 וכתבה מספר רומנים שזכו להערכה. היא מצליחה באופן תמציתי וללא דרמה, כביכול, להמחיש דמויות, סביבה, כללים וקודים המשמשים את האנשים במקום. הכתיבה הטובה והאירונית יוצרת סיפור קריא והתאורים מצליחים להמחיש את המסופר.
והמסופר? אין מקום קטן מדי למאבק על המקום הראשון, ואין ערימת אשפה שפירוריה אינם שווים קרב הגון. וגם – דבר-מה שאיש אינו חפץ בו, יהפוך לנחשק כשמישהו מביע בו עניין. לחוק הזה קראתי זמנית "אם אתה מתעניין בו, אני רוצה אותו" והוא משווע לשם יותר קולע.”

“הזמן הוא 1959, המקום הוא עיירה קטנה באנגליה. פלורנס גרין היא אלמנה בגיל העמידה, שמחליטה לפתוח חנות ספרים בשם "הבית הישן", על שמו של הבית אליו היא עוברת לגור. מדובר במבנה ותיק, די רעוע ועם בעיות תחזוקה רבות, שאיכשהו החזיק מעמד למרות הזנחה של שנים.

בתחילתו של הספר, מוזמנת פלורנס לאירוע בביתם של הגנרל ואשתו, אירוע המיועד לבני המעמד הגבוה ולכן היא מופתעת למדי. עד מהרה מתברר לה המניע הנסתר של מארחיה: אשת הגנרל מעוניינת לפתוח בבית הישן מרכז לאומנויות ומבקשת לדחוק את רגליה של פלורנס ממנו. אבל פלורנס לא נכנעת ללחצים מעין אלה ופותחת את העסק החדש שלה.

בהמשך מתוארים מאמציה של פלורנס להקים ולקיים את החנות בכבוד, לרכוש את הסחורה, להביא לקוחות, למכור, לנהל נכון את ספרי החשבונות וכיו"ב. מערכת היחסים המרכזית בסיפור היא הקשר של פלורנס עם ילדה בת 10, שהיא מעסיקה כמעט בלית ברירה כעוזרת בחנותה.

פיצג'רלד כתבה ספר ריאליסטי, עם תיאורי טבע יפים פה ושם, מעט דיאלוגים וכמעט ללא תיאור רגשותיהן ומחשבותיהן של הדמויות. ספר העוסק באישה אמיצה מאוד המתמודדת מול מכשולים רבים בדרכה להתפרנס, כמעט ללא עזרה ועם אפס חברים ותומכים. האדם היחיד שהיה באמת לטובתה לא הצליח לעזור לה בשעתה הקשה ביותר, למרות מעמדו בעיירה.

הכתיבה אמנם טובה, והתרגום של בנשלום מעולה, אבל משהו בספר הזה לא מתרומם. 30 העמודים הראשונים טומנים בחובם הבטחה לעלילה מעניינת, אך היא לא מתממשת עד שמגיעים ל-30 העמודים האחרונים, ששם העניינים מתחילים לזוז יותר ולעניין יותר. סיימתי את הספר כי הוא קצר, אך מבחינתי מדובר באכזבה. העיירה הקטנה בה כולם יודעים הכל על כולם, בני המעמד הגבוה היהירים / טיפשים / בטלנים, פלורנס המקסימה שכמעט ואיננו יודעים עליה שום דבר אישי מדי - וחבל, כל זה לא תפס אותי ולמרות הפוטנציאל, התוצאה הסופית די משמימה.

בשתי מילים: חמוד.
וזהו”

“מאז ומעולם התפעמתי מספרים. חשתי במחציתם כאילו אני מצויה בביתי שלי. כחלק מחיבתי העזה והבלתי מוסברת לספרים אני מתנדבת בספרייה העירונית. צוות הספרניות כבר מזמן הפך להיות משפחה שניה. כשסביבי מונחים הררי ספרים, אינני לבד אף פעם. כל אחד מהם טומן בתוכו עולם ומלואו, עולם אשר ממתין שאפרוץ את גבולותיו ואצלול אל תוכו בלגימה אחת. מלטפת כל ספר ברכות תואמת, מחויכת, מרוגשת בעודי פוסעת בין הספרים, מסוקרנת למקרא צפונותיהם.

לא פלא שכאשר שמעתי על צאתו של ספר שכזה, העוסק בחנות ספרים, הכרזתי ביני לבין עצמי שאהיה חייבת לקוראו ויהי מה. עברו החודשים וסוף סוף ספר זה הזדמן לחיקי. אמש קראתיו ומה הייתה גדולה אכזבתי. כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. מדובר בספר שהיה לטעמי בינוני ופושר. למרות שהוקסמתי לכל אורכו מהאווירה האנגלית- הכפרית המעטרת את עלילת ההתרחשות וכמובן דמותה של אישה פורצת דרך בגיל העמידה, פלורנס גרין, שמחליטה להיות אשת עסקים ולפתוח חנות ספרים בעיירה בה היא חיה מזה שמונה שנים, עיירה שכוחת אל וציורית שהקידמה פסחה עליה, אי-שם בסוף שנות ה-50. המעשה הנועז של פלורנס יוצר אנטיגוניזם מצד תושבי העיירה עוד מתחילת הדרך, לפני שהחנות קורמת עור וגידים. כולם מביעים את אדישותם ומורת רוחם מפני הרעיון. בייחוד אישה אחת מן המעמד הגבוה שמהווה אבן נגף למימוש תשוקתה העזה ביותר של פלורנס. כביכול מדובר בספר עם פוטנציאל עצום ליצירת ספר מושך, ענייני, מרתק, בעל ערך מוסף ואולי יצרת מופת, יצירת מופת הקשורה לספרים אך דבר מה מתפספס והספר זוכה ממני לשלושה כוכבים בלבד. הנכם מבינים, על אף קור הרוח, הנחישות וההעזה שאחזה בפלורנס, אין מרכיב מרכזי ואחיד לדמויות, המאגדן יחד למקשה אחת, נשמה ההופכת אותן לאנושיות ומרגשות כאחד. למרות שקריאת הספר עוברת בנעימים, קולחת ותיאורי הנוף מרשימים למדי, הדמויות פלקטיות, מאופקות ואינן מצליחות להתרומם. אומנם ידוע שהאופי האנגלי הוא מאופק ומרוסן אך גם במקום שהיה ראוי שיהיה מעט רגש, מעט כריזמטיות, להט וזעם שיעוררו בהן האנרגיה המתאימה ויצדיקו את המניעים אשר הופכים אותן לדמויות עגלגלות ובעלות עומק- כל אלה חסרות כאן ומאחר שהן לב ליבו של סיפור טוב- העדרותן לא רק שמורגשת, היא נחוצה ביותר ובלעדיהן זו מיתה ברורה.

למזלי, במקביל לקריאה עלתה בי המחשבה לצפות בסרט המבוסס על הספר ואיזו בחירה נכונה וראויה! כל מה שהספר לוקה בו, הסרט מצליח לצמצם פערים ולהפיח חיים בדמויות. דמותה הממולחת והעדינה של גברת פלורנס הטובה קופצת מספר מדרגות ובכל מבע והתנהלותה ניתן לחזות בזיק של אש, בחיוניות ולהט שנעדרו לחלוטין מדמותה הספרותית האנמית. למרות שהאיפוק האנגלי עודנו נותר במקומו, ישנם רגעים בסרט שהם מלאי תעוזה וחוזק שהפתיעו אותי לטובה והיוו ניגוד מרענן לעידון האנגלי. האנגליות עודנה שם, כפי שכבר ציינתי, שעות התה קיימות, הנימוסים האנגליים הכה אופייניים אך הם משוחקים היטב ובצורה כה משכנעת שהם רק מוסיפים ערך לסרט. לדוגמא, כאשר מתבשרת פלורנס על מותו של אדם מסוים, בין היחידים אשר תמך בפרוייקט השאפתני שניכסה לעצמה, היא מגיבה בבכי קורע לב ומגרשת מעל פניה את הגנרל בזעקה שהרגישה אמיתית והצליחה להפחידני כהוגן. גם הילדה כריסטין שלא הותירה בי תחושה מעוררת אמפתיה בספר, בסרט היא נוצרה אל מול עינינו וגולמה בצורה מצוינת. משחק רווי פאתוס ,אסטרטיביות וחריפות שזה היה מחזה מענג לעין. מפיקי הסרט אף הגדילו ראשם והוסיפו סצנות נוספות בין כריסטין הילדה לפלורנס, כך שהצופה עד לחברות האמיצה הנרקמת בין השתיים, חברות שמסירותה מגיעה לשיאה בסיום הסרט. ללא ספק צפויה הצלחה רבה לילדה המגלמת את כריסטין מכיוון שכבר מההתחלה ברור כי מדובר בילדה בעלת כישורי משחק יוצאי דופן, פנומנליים ממש. סצנה נוספת הנעדרת מן הספר אך מצויה בסרט והופכת אותו לזכיר, ענייני ומרגש היא הסצנה בה פלורנס החביבה מבינה שחנות הספרים אהובתה עומדת להיסגר, היא נשכבת על רצפת החנות, לאחר שליטפה ברכות את הספרים היקרים לליבה וגועה בבכי מרורים. זוהי סצנה שבתור חובבת ספרים מושבעת לא יכולתי להישאר בצפייתה אדישה ורטט מצמרר עבר בגופי כשעצב ניבט מתוך עיניי.זו סצנה מרגשת אחת מיני רבות. רגש חשוב אשר נעדר מן הספר שעוסק בתשוקה, מימוש חלומות והמחיר שאנו משלמים בעד מימושם, שברי החלומות נותרים בידנו.

לסיומו של עניין, זהו ללא ספק אחד המקרים שהסרט מוצלח פי כמה מן הספר. לעניות דעתי, ניתן לקוראו, אין זה סבל גמור כמו שהשתמע מתוך דבריי, אך דעו לכם שלמרות שמדובר בספר אנגלי בכל רמ"ח איבריו, הוא אנגלי מדי אפילו בשביל ספר המתהדר בשורשים אנגליים. הסרט עדיף. מה שכן, נקודת אור חיובית אחת נזקפת לטובת הספר: הסוף. סופו של הספר שונה לחלוטין מסוף הסרט שהינו חמצמץ- מתוק לעומת סופו של הספר שהוא מרי, אכזבתה ותבוסתה של פלורנס מורגשות ביתר שאת. אולם, סופו של הסרט טוב בהרבה והרשים אותי יותר. הוא זכיר הרבה יותר אם כי מעט הוליוודי מדי אך עדיין אינו גורע מאום מאיכותו של הסרט שמצליח למלא את החורים הרבים שהספר הותיר אחריו [ולמי ששואל, הסרט מקבל ממני חמישה כוכבים זוהרים! מופלא ועושה חסד לספר מדשדש ובינוני ביותר]

ברשותכם, אחרוג ממנהגי ובפעם הזאת אצטט ציטוט מתוך הסרט ולא מתוך הספר: " כאשר אתה נמצא בין ספרים, אתה לעולם לא תרגיש בדידות."”