ביקורת ספרותית על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה מאת ג'ון סטיינבק
ספר מעולה

---

הררי אבק מציפים את הארץ. נדחסים אל כל פינה וממלאים אותה בנוכחותם המעיקה. אבק החודר אל תוך העיניים ומאדימן, אבק שחודר אל תוך קנה הנשימה ואף יש האימרו הנשמה, חונק.
שורות-שורות של מכוניות מקרטעות, חבוטות מיושן ועצבות כאחד. נחילי מכוניות זורמות בכביש הגדול והסואן, אלפי בני אדם עזבו את בתיהם, נעים בייאוש אל האופק חסר הוודאות ותקווה קלושה מנצנצת בליבם המדמם.

הספר משתרע על פני כמעט חמש מאות עמודים. חמש מאות עמודים הנעים באיטיות ורצופי תיאורי טבע מהיפים שקראתי [ קראתי לא מעט] אך גם בה בעת מן המדכאים שבהם.
כאשר הספר מתחיל, אנו עדים כבר לאסון הפוקד את מאות ואלפי המשפחות האמריקניות, קשות היום, שנהפכות בן לילה מאיכרים לנוודים. הם ממהרים לאסוף את מטלטליהם ולעזוב. סיפורינו מתאר את קורותיהם, בפרט קורותיה של משפחה אחת, משפחת ג'ואד. על ילדיה, סביה והוריה. על מתיה וחייה.
אשר כולם, פה אחד, נאחזים בקרקע ואימה ניבטת מעיניהם מן החשש העיקש לא למעוד ואלה שמועדים מועדים בשל געגועיהם לאדמה שהותירו מאחור ולא ישיבוה אל חיקם לעולם, גם אם הם מספרים לעצמם כזבים באישון ליל.

משפחת ג'ואד מונה את הבן הבכור נוח, בחור מעוות, חולמני ומוזר. טום, אסיר משוחרר שהרג אדם שבא להורגו בקטטה בעת שהיו שקועים בגילופין, חבצלת השרון הנערה ההרה ובעלה קוני, בעל החלומות הגדולים. אם המשפחה, מרת ג'ואד הקשוחה שהיא הייתה הדמות האהובה עלי ביותר. אישה קשת יום שנוטלת לידיה את מושכות ראש המשפחה ומנהלת אותה ביד רמה כשהגברים נואשו מן התפקיד בשל המאורעות הקשים.
סב המשפחה ואישתו שטרגדיה קוטפת אותם מחיקה של המשפחה החמה וכמובן דוד ג'ון המתייסר התמידי שלוקח את כל הקורות אותם על גבו, כסיזיפוס המגלגל את האבן הגדולה על כתפיו הרחבות, ונוטה להאשים עצמו בכל חטאי העולם. רותי ווינפליד הילדים הקטנים שמכמיר ליבי לקרוא עליהם מסתגלים בעל כורחם לתנאים שילדים רכים בשנים אינם אמורים לראות וליטול חלק. אל, נער בן שש עשרה והולל, חובב מכוניות שמשתדל כמיטב יכולתו לשדר עסקים כרגיל גם כשאין זה המצב וכמובן אב המשפחה,שבר כלי של גבריות רמוסה, שמצוי בחסות צילה המהדהד של אישתו המכהנת כראש המשפחה בעתות המשבר שמתרגשות עליהם. גברי המשפחה איבדו את גבריותם, גבריות שהסבה להם גאווה ומתוך נסיון נואש ואובססיבי מנסים להשיב אותו אליהם.
אליהם מצטרף כומר לשעבר, קייסי שמו, בחור מוזר אך עם לב זהב ובעיקר צדק רב שוכן בו, צדק שעוד יוכיח עצמו ויובילו לסופו המר.

לצד הפרקים המתארים את קורותיהם של משפחת ג'ואד הנעים בדרכים, המשתדלים לחרוק שיניים ולקבל כל מעשה כמתת אל, המנסים לשרוד זמנים שלא ניתנים לשרידה, זמני השפל הכלכלי הגדול שהמונים כמוהם, אחיהם לצרה ולרעב, יוצאים כמותם לחפש אחר עבודה שתצליח להכניס אל פיותיהם מעט אוכל. מותרות אינה באה בחשבון, רק קורת גג ומזון הם הכרחיים. לראותם נודדים ממחנה אחד למשנהו, מחווה אחת לרעותה, לצפות באטימות רמי הדרג, בעלי הקרקע שמתנגדים להגעתם של הפליטים אל מחוזותיהם, שמנסים בכל דרך אפשרית לסלקם, צבטה את ליבי צביטה חזקה. חוסר הצדק ונסיונות המשפחות להלחם כנגד אוזלת ידם של האנשים, כשידוע שזו מלחמה אבודה מראש, זה היה עצוב לקריאה.לצד כל אלה מתוארים פרקים קצרצרים המתארים את ההיסטוריה של השפל הכלכלי באופן חובק כל, כיצד רבבות של משפחות סבלו בתת תנאים כמו משפחת ג'ואד, כיצד הם רעבו ללחם וכיצד ילדיהם הביטו בערגה תוססת אך באיפוק ניכר כלפי חוץ על סוכריות שעולות דולר.
ילדיהם לא חוו ילדות והוריהם לא חוו בגרות וזה צורם. זה צורם גם כעת כי מה השתנה מאז? רק התפאורה. העוני, הסירחון וחוסר האונים נותרו במדינות רבות שגם על חסרי המזל הללו, שמזלם לא שפר עליהם, הממשלות והתושבים הציצו בעין עקומה ופה קפוץ מסלידה.
גם כיום ענבי הזעם ממשיכים לתסוס בחרונם הניכר, הנשפך לכל עבר. גם כיום ישנן בריות המזינות את הענבים המרים הללו, ענבים מרים וחריפים משנות עמל מבוזבז ומחוסר תקווה משווע. מה האדם הוא ללא תקווה? גם אדם ללא דבר פיזי כשיש לו במה להיאחז הוא מרגיש כאילו עולם ומלואו בידו...כשאין זאת רק אז הוא באמת עירום ועריה ללא כסות נאות המכסה את גופו. רק אז הוא חש בחסרון הכיס הדוחק.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה