ביקורת ספרותית על הנער האבוד מאת תומאס וולף
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 ביוני, 2017
ע"י סקאוט


כל יום אדם מת
ויחד איתו מתים בני משפחתו, מה שנותר הם הזיכרונות ולעתים גם הם אינם קיימים.

כל יום כשאדם מסיים את חייו מתים איתו חלומותיו, תשוקותיו, תוכניותיו לעתיד והעולם ממשיך בלעדיו ואני שואלת אתכם בשיא הכנות והרצינות: כיצד זה ייתכן?!

כל יום לב חדש נשבר לרסיסים וצריך לאסוף את השברים איכשהו.

כל יום שעובר הכאב לא נעשה קל יותר אלא ככל שהימים עוברים הכאב רק מתעצם, הקושי נעשה גדול וגדול יותר, גם אחרי חמש, עשר, עשרים ושלושים שנה.. עד יום מותך.

כל דקה אדם מהרהר על האובדן הפרטי שלו.

כל דקה אדם מאשים את עצמו, יש לו ייסורי מצפון, אולי בי תלויה האשמה? אולי הכול קרה בגללי? אולי היה עדיף שאני זה שהיה מת במקום?
כל שניה אדם צריך למרוח על פרצופו חיוך שקרי ולהנהן שהכול תקין כשלמעשה ההפך הוא הנכון, אותו אדם מת מבפנים.

כל שניה אדם צריך לחיות ולהיות חזק למרות שבליבו הדבר שהוא הכי רוצה לעשות זה להתכנס בתוך עצמו ובמחשבותיו.

כל יום קרוביו של האדם המתמודד עם האובדן רואים את כאבו של אדם זה והלב נחמץ.

מאותו הרגע שהאדם האהוב אינו בין החיים צריך ללמוד לחיות ללא קרוב המשפחה, איך מבצעים משימה כה קשה? הרי האדם היה חי ולפתע ביום בהיר הוא איננו, הידיעה שלעולם קרובי משפחתו לא יראו את פניו,נלעולם לא ישבו איתו לארוחת בוקר, לעולם הוא לא יכנס דרך מפתן הדלת ויחבק בחוזקה וייאמר את המילים העוצמתיות: אני אוהב אתכם .

הדבר אינו מחלחל, זה אבסורד! איך זה ייתכן?! הרי הוא היה ופתאום אינו!
איך אפשר לקום מחר בבוקר ולהמשיך בשגרת היום?

קיומו של האדם הסתיים! מהיכן ממשיכים? -כיצד- ממשיכים? ישנן צורות התמודדות רבות, כל אדם ודרכו שלו אך הכאב אוניברסלי לכולם.

זהו בדיוק נושא הספר, הוא מתאר את קורותיה של משפחה בת ארבעה נפשות סביב אובדן קרוב משפחתם -אחיו של תומס וולף.
כל קרוב מתאר את הסיפור מנקודת מבטו ואת השינויים בעקבות הטרגדיה.

למרות שהספר מתאר קורות משפחה אמריקאית באמריקה הישנה, הוא אוניברסלי לכל אדם, אין כמעט אדם שאינו חווה אובדן כזה או אחר, כל אדם לצערנו יכול להזדהות עם תוכן הספר.

הספר מתאר זוויות שונות של כאב, הכאב אינו רק אובדן של אדם יקר אלא יחד עם אדם זה אבדו דברים רבים נוספים :החלומות ,שאיפות , רצונות שהיו ולא ישובו עוד.


אם המשפחה זוכרת את בנה לפרטי פרטים, קווי מתארו ודמותו, הוא נמצא במוחה כה חי כמי שמעולם לא נקבר בידי אימו.

הרי זה אבסורד! איך יתכן שאם קוברת את בנה? הבן שסחבה ברחמה תשעה חודשים? האם שאהבתה לבנה לא ידעה גבולות וראתה ממנו נחת, מהילד הזה שרק מלאו לו 12...שהתגאתה בו, בפיקחותו המיוחדת והשונה.

"וגרובר ישב שם, כזה שקט ורציני כאילו, מסתכל דרך החלון, והוא לא זז. הוא ישב שם כמו גבר. הוא היה בסך הכל בן אחת־עשרה וחצי, אבל היה לו יותר היגיון, יותר שיפוט ויותר הבנה מכל ילד שראיתי בחיים שלי…”"

" “לעומת זאת אני עדיין רואה את גרובר בדיוק איך שהוא היה, איך שהוא נראה באותו בוקר כשחצינו את אינדיאנה, לאורך הנהר, בדרך ליריד”."



האחות מרגישה כי האובדן קרה בעולם אחר, בגוף אחר, כאילו מעולם לא היא זו שאיבדה את אחיה למחלה ארורה... זה קרה לאחות אחרת, לא לה, לא לה, כיצד ייתכן הדבר שזה קרה דווקא לה? זה קרה בגלגול אחר, בחיים אחרים ...כך היא מרגישה עד שהזכרונות מכים בה, חיים כל כך ועם זאת כואבים כל כך ,וכשהם מתחלחלים הם ננעצים בה ולא מרפים.

איך זה ייתכן?

"וכל כך הרבה זמן עבר, כאילו כל זה קרה בעולם אחר. ואז זה חוזר, כאילו זה קרה אתמול…"


האח הצעיר ביותר אומנם לא זוכר כמעט דבר מאחיו הגדול אך הוא מנסה בכוח לדלות פרטים אבודים, הוא מנסה בדרכים שונות לאחוז בזכרונות, גם אם בצורה מוחשית אבל למרות זאת הוא מגלה את האמת המרה, הוא מבין כי הזמן שינה דברים רבים שלא ישובו להיות כשהיו, בדיוק כמו אחיו הבכור. שאבד לעולמים ולא ישוב.

" וידעתי שזה לא יכול לשוב עוד - זעקת ההיעדר אחר הצהריים , הבית שחיכה והילד שחלם. ומתוך מעבה זיכרונו של אדם , מלב היער המכושף ,העין הכהה והפנים השקטים - ילד מסכן, זר לחיים האלה , גולה בחיים האלה , אבוד כמו כולנו, מילת צופן במבוכים עיוורים , לפני זמן רב- אבי , רעי , אחי הנער האבוד הלך לעולמים ולא ישוב עוד. ״

המשפט הזה הוא ששבר את גב הגמל.
כשקראתי את המשפט החותם את הספר, לא יכולתי יותר ופרצתי בבכי.
הספר הזה נגע בנקודות כל כך רבות, בעדינות אבל עם זאת בישירות ובאגרסיביות, לא נותן דקת מנוחה, הוא פשוט משליך הישר אל המים העמוקים, בהפתעה ובכאב, גורם לך להיזכר.

ורק בסוף נופל לך האסימון כי שם הספר לא מתאר רק את הנער עצמו שמת, שהוא אבוד ולעולם לא יחזור אלא הוא מתאר גם את מצבם של בני המשפחה של הנער ובכלל כל אדם שחווה אובדן- גם הם אבודים בדיוק כמו הנער.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 4 חודשים)
לייב יקרה, צר לי לשמוע. את צודקת בהחלט! רק מי שחווה אובדן יכול להבין את התחושה. מסמר, תודה רבה! נחמד לשמוע ממך!
מסמר עקרב (לפני 4 חודשים)
סקאוט, ריגשת אותי.
רחלי (live) (לפני 4 חודשים)
סקאוט, רק מי שחווה את האובדן הנורא הזה יכול להבין את המשמעות ואת כל ההשלכות! להתעורר כל בוקר מחדש, והיא לא! לצאת לעבודה, לדבר, לצחוק, והיא לא!לחבק את הקרובים אלייך, והיא לא!לראות את הילדים גדלים וצומחים, היא לא!ועוד המון דברים שבעבר היו נראים כמובן מאליו, והיום...לגמרי לא!
אבל מה שבעיקר צובט את הלב מידי יום ביומו, אלו בעיקר ההורים.
הורי שיתבדל"א כבר חצו את גיל הפנסיה, ובכל יום, מאותו יום ארור, אמי חוזרת שוב ושוב ליום בו היא ילדה אותה, ומסיימת ביום בו היא קברה אותה.
את הכאב הזה לעולם לא ניתן יהיה להסביר.

ביקורת כואבת מאוד.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
בת-יה, יקרה, אני מצטערת :(
בת-יה (לפני 4 חודשים)
כל כך נכון! ועכשיו גם אני עם דמעות בעיניים...
סקאוט (לפני 4 חודשים)
אירית- תודה רבה! שבת שלום גם לך! דני- תודה לך! אמא שלך באמת צדקה. מוטב לאימהות למות מאשר לחוות טרגדיה כזאת שנוגדת כל היגיון וחוק טבע!
אוקי- תודה רבה, ואו, השיר הזה עוצמתי, תודה רבה רבה שחלקת אותו איתי!
אוקי (אורית) (לפני 4 חודשים)
סקירה יפה, מרגשת. משפטים כל כך מדויקים.

דברייך סקאוט 'זרקו' אותי שוב אל 'אבי היקר' / חנוך לוין

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
ואתה עומד מעלי, אבי

אל תעמוד אז גאה כל כך
ואל תזקוף את ראשך, אבי
נשארנו עכשיו בשר מול בשר
וזהו הזמן לבכות, אבי

אז תן לעינייך לבכות על עיניי
ואל תחריש למען כבודי
דבר מה שהיה חשוב מכבוד
מוטל עכשיו לרגלייך, אבי

ואל תאמר שהקרבת קורבן
כי מי שהקריב הייתי אני
ואל תדבר מילים גבוהות
כי אני כבר מאוד נמוך, אבי

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
בקש אז ממני סליחה, אבי.

מתה אמו כמו שדני סיפר, וגם אביו.
דני בר (לפני 4 חודשים)
סקירה רגישה, ומרגשת מאוד.
אובדן הוא קשה, על אחת כמה וכמה כשהורה מאבד ילד.
אמא שלי, בכל פעם ששמעה הודעה שחייל נהרג הייתה אומרת, משום מה תמיד בערבית: מתה אמו! והיה לזה משמעות כפולה, אחת שיחד אתו מתה גם אמו כיוון שחייה כבר לא יהיו חיים, ושנית, שעדיף היה לה לאמא שלו, למות ולא לשמוע את הבשורה הקשה.
אירית (לפני 4 חודשים)
יוצא מהכלל . תודה ושבת שלום .
סקאוט (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו יקר!
דן סתיו (לפני 4 חודשים)
סקאוט ביקורת נפלאה ורגישה נהניתי לקראה
סקאוט (לפני 4 חודשים)
תודה, לי, מקסימה אחת. (:
לי יניני (לפני 4 חודשים)
עונג צרוף





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ