ביקורת ספרותית על אהובתי במטפחת האדומה - ספריה לעם #579 מאת צ'ינגיס אייטמטוב
ספר מעולה

---

הכביש מחבר בין ערים ומקומות, אך הוא בעיקר מחבר בין אנשים. ייתכן שבנסיעה מקרית תפגוש אדם שישנה את חייך לעד.
נסיעה סואנת בכביש ביכולתה להיות תענוג לאדם אחד ושעמום גמור לאדם אחר.
איליאס הוא נהג משאית צעיר ממוצא קירגיזי שאינו מודע לכך כי נסיעה אחת תשנה בקרוב את חייו, תפנית זו תפגיש אותו עם אסל, צעירה כפרית שנשבת בקסמו כפי שהוא נשבה בקסמיה והשניים יפצחו בסיפור אהבה מחבק ולוהט כמיטב המסורת של אייטמטוב.
הספר קצרצר, בן 151 עמודים בלבד אך כפי שלמדתי כבר מלפני שנים רבות: לא שופטים ספר על פי כריכתו ולא על פי אורכו. כך גם עם יצירה זו, הנגמעת במהירות כאילו לגמת מיי נהר צוננים ורעננים המפיחים בה חייים ומשקמים את גופך המרוסק, מעניקים לך תובנות חיים שונות.
אייטמטוב הוא בין הסופרים האהובים עלי ביותר ולא בכדי מכיוון שכתיבתו מהפנטת, עשירה בתיאורים ובפשטות הנוף והבריות החסות בצלו. הוא ניחן באקזוטיות שובת לב המתארת מדינות שסקרונתי כלפיהן רבה. החל מהערבה שוקקת החיים אשר היא לב ליבן של כמה מיצירותיו החשובות ביותר וכלה בתיאורי ההרים המושלגים ואורחות החיים הפשוטים שנוהגים ומנהלים התושבים.

כאשר אתה אוחז בספר הנכתב על ידו ניתן לדמות זאת לשקית ממתקים שהמקבל משתוקק בכל מאודו לפתוח ולהציץ בתכולתה: מרבית הסיכויים שיימצא שם דבר מה הערב לחיכו, שיוכל לגלגל על לשונו זמן רב ולהתענג על טעמו המתוק.
ספרו של אייטמטוב הוא ספר מתוק אך מסתיים מריר שכן סיפור האהבה המתואר בו נפתח בזיקוקי דינור, בלבבות רועדים ופועמים, בסומק קל, בקול תרועה נישא אך מדשדש אל פי התהום ומתרסק. התרסקות שאף היא חלק מן החיים, לטוב ולרע. הוא מלמד על שאדם יכול לטפס על הר אדיר מימדים ויום למחרת, בשל שגיאה קשה, למעוד מאבן קטנה ולצנוח הישר מטה.
ספרים טובים קוראים יותר מפעם אחת. ספר כזה בהחלט הצדיק את קריאתי בו בפעם השניה. הפעם הראשונה שהכרתיו הייתה במסגרת לימודי הספרות המורחבים בתיכון, זו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפתי לכתיבתו הנאה והמזוקקת של אייטמטוב והוקסמתי לחלוטין. הרגשתי שנפתח לי צוהר אל עולם שלא התאפשרה לי בו דריסת רגל.
מאז הימים ההם עברו מים רבים, השתכללתי מבחינת סגנונות הקריאה אך חסד הנעורים שהותיר בי אייטמטוב לא שכך אלא התעצם. כך שספר זה הוא לא רק ספרות טובה אלא פיסה מן העבר ומן הזכרונות בני התקופה ההיא שאפפו אותי במהלך הקריאה ואיפשרו לי לתהות על גורלי וגורל הדמויות כאחד.
זמן רב חיפשתי את המילים כיצד לתאר את תחושותיי מן הספר אבל המשימה לא צלחה בידי עד לרגע זה. לפעמים יש צורך לתת למחשבות ולידיים מעט מנוחה וכשיגיע הרגע המילים יכתבו מעצמן וגלגלי המוח יתחילו להסתובב לאיטם.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על אהובתי במטפחת האדומה - ספריה לעם #579