כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
אני מגלגלת עיניים רוחנית, כי כמובן שטעיתי וזה לא הסוף. הייתי צריכה ללמוד כבר, זה אף פעם לא הסוף עם גברים, הם תמיד חוזרים איכשהו. הבחור שדפק אותי לפני 5 שנים נגיד? דיבר איתי שבוע שעבר. הוא כמעט באופן
סיימתי איתו את הקשר, ואיחלנו בהצלחה. בלי יותר מדי הסברים או מילים, פשוט אמרתי שקשה לי ושהקשר הזה נראה לי לא מתאים לי, משם הוא כבר לקח את זה לסיום. אני כן עצובה. אבל הקשר הזה פשוט הציף אצלי יותר מדי דב
דיברנו לפני השבת. הבחור הגבוה שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לצפייה במשחק בין אנגליה לנורבגיה, עם חברים שלו. אמרתי שאני אחשוב על זה, ושנדבר במוצ"ש. במוצ"ש נכנסתי לווצאפ כדי לראות מתי הוא התחבר לאחרונה,
התעוררתי לקראת הצהריים, ליללות גור חתולים. המשכתי לישון, אבל אז התעוררתי שוב וקלטתי שהוא לא מפסיק ליילל. שלחתי לאבא שלי סרטון שבו שומעים את הגור מיילל מאיזושהי נקודה בחדר שלי, ואחרי כמה דקות ששמעתי את
נפגשתי עם הבחור הגבוה. היה לי נוח בטירוף, שאלתי אותו אם הוא יודע לשחק שחמט, והוא אמר שלא ושאני בטח אקרע אותו בשחמט, אבל שש בש הוא יודע ואמרתי שגם אני, ואז הוא אמר שהוא ינצח אותי. אני חושבת שהוא לא נתן
אני כל כך רוצה להיות חופשייה מהלופ שאני נמצאת בו. אבל יש לי לופים בכל מיני אזורים בחיי, וזה מרגיש כל כך מציף עבורי להיות מודעת לכולם ולרצות לעבוד עליהם, ולהתקשות. המצב רוח שלי היום קצת ירוד, אבל - יש
הייתי בדיכאון ברמות, במשך שלושה ימים. אבל מאז שנקלט לי שדיכאון זה משהו שאני צריכה להילחם בו, התחלתי לחוות את זה אחרת. כי נלחמתי לא להיות בדיכאון, ואז נכנסתי לדיכאון כי פשוט - די, היה לי כל כך רע. לא ר
אמונת הנפש חזקה תמיד הגוף מתעייף עם השנים הנשמה באמונה חזקה מתמיד עם הגיל הגוף מזדקן האמונה מחזקת את הנשמה הנשמה והאמונה מחזקים הגוף האמונה והנשמה חזקים מהמחלה הסרטן שוכן בגוף הפיזי הנשמה יכולה אותו
בספר "ילדי רב החובל גראנט" מאת ז'ול ורן, הגיבורים מגיעים לארגנטינה ורוכבים בפאמפאס, הערבות רחבות הידיים. הגאוגרף ז'אק פאגאנל מסביר בפירוט על כל מקום שהם מגיעים אליו. לבסוף אומר לו המדריך המקומי: "רואי
אני לא שתיין גדול. 3 בירות ואני מתחיל להתנדנד. אחרי 5 בירות צריך לקרוא למישהו שיעזור לי לקום וללכת הביתה. לא מבין איך נתנו לאחד כמוני רשיון טייס. מפה לשם, יום אחד אני יושב בבר עם כוס בירה. ניגש אליי
זה קשה לכתוב ולבטא את עצמי, כשאני לא בטוחה בדרך שלי, ובדברים שאני חושבת על עצמי ועל מה שנכון לי כרגע. אני אדם מאוד כנה, אבל מסתבר שיש דברים שאני מתקשה להיות כנה לגביהם, שלא בא לי לפתוח. זה מביך להראות
אני מוצאת הנאה מוזרה בלאכול ארוחה שרובה מורכבת משאריות. קצת פסטה מפה, שניצל משם. מעט צ'יפס שנותר מיציאה למסעדה, אם אני רוצה להתפנק אני אטגן גם חביתה. גמבה אחת ממעמקי המקרר, מלפפון אבוד ליד הבשר וקצת ב
מעולם לא הבטחתי דבר מאבי למדתי דבר אמיתי כל הבטחה אפשר לשכוח תמיד אמרתי אני אשתדל הבטחה היא כמו מעצר בסוף משתחררים בזמן קצוב לכל מעצר יש סוף אשתדל זו אפשרות פתוחה אבל היא על תנאי ותמיד היא נשארת קיימת
אני מתחילה להרגיש ג'וק חדש רץ במוח. לא יודעת למה אני עד כדי כך בסטרס, שמשהו בי מנסה לדחוף אותי כל הזמן להיות משהו שונה. בשבועיים האחרונים הג'וק היה קשור יותר למערכות יחסים וגברים. עכשיו זה: "אני צריכה
קצת התבהר לי הראש אחרי שבועות של בלבול וחוסר תפקוד. יש עדיין איזושהי חרדה מבעבעת בגוף, אבל אני מנסה לא לתת לזה לשתק אותי. גם עוזר לי שיש לי מישהו שהשיחות איתו אשכרה עוזרות לי, כל דבר שאני מביאה אליו ש
כן יש רגשות, ודברים ובלבול, וזה בסדר להרגיש דברים שמרגישים בעיתיים וכאוטים, במקרה הספציפי שלי - להיות בעניין של שני גברים שונים. אבל אני חושבת שהבחירות שלנו כן מגדירות אותנו. והרגשתי שזה מסובך, שאני ל
אני מתקשה לנוח כמו שצריך בימים אלה. הסטרס שאני חשה מקשה עליי להירגע פיזית, לשחרר את הלחץ בחזה. החוסר תפקוד שלי בא לי מאוד לא טוב כרגע, כשאני הכי רוצה להרגיש שאני מסוגלת, אבל אני מרגישה חלשה. אני לא י
התעוררתי לא מזמן, ואני מרגישה מחנק כשאני חושבת על כל הדברים שאני צריכה להיזהר איתם. בעיקר מבחינת שיתוף, אני שוב מרגישה שאני לא יכולה לכתוב על כל מה שבא לי, רק כי יש אנשים עם כוונות רעות בעולם. זה מתיש
אני לא יודעת על מה לכתוב. זאת תקופה קצת מבלבלת, כשמצד אחד מרגיש שמשהו נפתח לי, אבל שגם יש בי התנגדות עצומה. התחלתי לקרוא את הספר "רצות עם זאבים". אפשר לומר שהיקום נתן לי סימנים לקרוא את הספר הזה, היי
אני לא מחזיקה מעמד מבחינת איך שאני חיה את חיי כרגע. למדתי המון מלנסות להשיג את מה שאני רוצה, ולא להיכנע אל מה שאני לא רוצה. אבל אני מתחילה להרגיש, שמה שאני עושה, כבר לא עונה על הצרכים שלי. וזה הגיוני
התוודיתי בפניו. על הכול, כל מה שרציתי להעביר, אמרתי לו. החוסר ביטחון שהתעורר בי, הבלבול מכך שאני אולי מחבבת אותו פתאום, זה שאני לא הולכת להתקרב אליו יותר רק בגלל זה. אני לא בטוחה איך הוא לקח את זה. ב
אוקיי, אז אני שמה לב שאני ערה כבר 22 שעות. יום לפני הייתי ערה 23 שעות, לפני שהלכתי לישון, וחשתי כשעברתי את גבול השעה ה-17, סוג של סטלה מסוימת של עייפות. אבל עכשיו אני ערה עשרים ושתיים שעות וזה לא הרגי
עגלת העבדים נעצרה ליד מבנה אבנים אפורות. הוא היה פשוט להפליא, חסר כל יחוד לחלוטין. המתבונן מהצד היה מניח שזהו עוד בית של משפחה פשוטת עם. הגינהה הקדמית הייתה מטופחת עם מעט שיחים מלבלבים ואבני דרך שמובי
אני מכירה את כל הקוראות ביישוב הקטן הזה. אנחנו נפגשות באקראי כשבאות לתרום ספרים יד שנייה ולבחור חדשים-ישנים. כל אחת מאיתנו עומדת תמיד באותו מקום מול המדף לספרות יפה - ומברכות על היוזמה שבאה מתוך התושב
ישנתי בערך ארבע שעות, והתעוררתי כי שמתי שעון מעורר. איך שהתעוררתי הרגשתי שאני צריכה עוד שעתיים לישון, בסוף כיוונתי את השעון לעוד שעת שינה, אבל לא נרדמתי מיד בחזרה כמו שהרגשתי שאני רוצה. אז קמתי, אני פ
כדי לפרסם הודעה בפורום, יש להתחבר לאתר.
