ביקורת ספרותית על כל לב הוא דלת מאת שונן מגווייר

---

כשהייתי קטנה היתה לנו דלת בגינה, בקצה המרוחק, זה שליד המטע. לא היה עליה שלט שיתריע או יזמין ולא ידית ולא מקוש. דלת פשוטה. היא נפתחה לקראתנו בכל פעם שבאנו, שער אל עולם שהיה כל מה שהעולם שלנו, עמוק בסתר לבו, כל כך רצה להיות: צבעוני ומסחרר ומלא אפשרויות. אני הייתי פרטיזנית ונסיכה ומפקדת ומכשפה ומשוררת ומשפטנית וברוקרית וציידת כשרונות ואחי היה תלמיד ישיבה.
זה היה עולם היגיון גבוה; לכל מה שעשית היו השלכות שניתן היה לצפות מראש, רצון נחוש היה מוביל אותך תמיד לאנשהו, והסוף תמיד היה טוב, אלא אם כן קראו לנו באמצע לארוחת ערב.
אני לא זוכרת מתי היא נסגרה והשאירה אותנו בצד השפוי. ממילא פקדנו אותה לעתים רחוקות יותר ויותר. אחי נכנס לישיבה סוף סוף, וחזר הביתה רק פעם בשבועיים, וגם אז בעיקר דיברנו. הדלת נזנחה ככל שהתבגרנו. עכשיו יש שם רק קוצים וזכרונות. אני בודקת לפעמים, אבל הרוח לא נושאת עוד ריח של חילופי עונות בארצות שלא נלאינו להמציא להן שמות אקזוטיים והיסטוריה פיקטיבית שלא היתה לה התחלה ולא היה לה סוף, סיפורים שלא היו והומצאו ונבלעו אל האינסוף.
היום איבדתי אותה כמעט לגמרי. את היכולת להישאב ליקומים מקבילים. בימים הזהובים ההם לא האמנתי שיש גבולות לכוח של מילים.

כל לב הוא דלת נכתב בזהירות, כמעט באהבה. מילה אחר מילה. דימוי אחר דימוי.
טוטאליות, כאב ויופי ופשטות, טירוף ונחמה, קסם ואושר ואובדן.
וזכרונות, כי זה מה שנשאר.
דמויות שנחרטו באזמל עדין, חומל. שצוירו בעיפרון פחם שידע להעניק לחללים הלבנים את אותו הכבוד כמו לצל.
סיפור קצר כל כך, אבל נותן תחושה של נצח, כי בארץ שמעבר לארון הזמן חולף כל כך אחרת.

היום יש בארון שלי מאות דלתות נייר. כל אחת מובילה אל עולם אחר, עם חוקים משלו והיגיון משלו ושטות משלו ושברון לב משלו, וויטוס ומורטיס ככיוונים משניים.
כולן נפתחות אל הבית.
לפעמים דלתות לא נפתחות לי יותר. השתניתי.
יש דלתות שיישארו פתוחות לנצח, אולי כי הן מכווננות אל חלק ליבה, עמוק מכדי שישתנה.
כמעט תמיד כואב לחזור. האור בעולם הזה חד מדי, האוויר כאן חונק אותי, למשך זמן מה הבית הוא העולם שהשארתי מאחור.


(ולא, לא כל לב הוא דלת. אבל יש לבבות שכן.
לר' - על הספר. על החיוך שלך, שהוא פתאומי כשם שהוא יפהפה. על שיחות וואטסאפ מבריקות שאת לפעמים זונחת. על שיכולתי לצטט אותך כל חיי. על וידויי קראשים. על אתאיזם ופיזיקה ומילים אלכסוניות וכתיבה בגוף שלישי כשגוף ראשון מדי אינטימי. עלייך. אני אוהבת אותך.)

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על כל לב הוא דלת