ביקורת ספרותית על מסמרים מאת מיכל בסן
ספר טוב

---

[גילוי נאות? אני מכירה את מיכל וירטואלית וכתיבתית, והיא חמודה ומוכשרת וחובבת חתולות. אז החלטתי לקרוא את הספר שלה, וראו איזה פלא...]

אני לא קוראת הרבה ספרים ישראליים מגזרת מבוגרים-פרוזה-מודרניים לרוב, פשוט כי רשימת הקריאה שלי מוגזמת וסיכויי הז'אנר להפתיע אותי מרגישים קלושים. רוב הספרים שאני קוראת בז'אנר די מעצבנים: או יומרניים, או משעממים, או מתחכמים, או כל דבר שהסופר.ת חושבים שהוא פורץ דרך אבל בפועל הוא סתם כתיבה לא מספיק עמוקה, ערוכה ומלוטשת.

למה אני מתחילה את הביקורת שלי על מסמרים בירידה על כל הז'אנר? כי זה המסר המרכזי שהקריאה במסמרים יצרה אצלי: היי, הספר הזה הוא בדיוק מה שלכאורה אמור להוציא אותי בדכדוך קיומי מהקריאה, אבל זה דווקא לא קרה. קסם!

אז מה כן קרה?

1. הכתיבה המצוינת של מיכל, שאני כבר מכירה ממגוון יצירות אחרות, ממש התעלתה על עצמה. הדיאלוגים משובחים, הדימויים והתיאורים מפתיעים לטובה, ההרהורים הקיומיים מרגישים חדים ואמיתיים, ומעל הכל מרחפת מעל הספר תחושה כללית של גיוון וצבעוניות לשונית שממש מחדשים משהו בספרות העברית, יוצרים קצב חדש שעוד לא פגשתי. כיף גדול.

2. העלילה, שנראית מבחוץ הדבר הכי טריגרי ומפחיד שיש, אכן התגלתה כטריגרית מאוד - אבל העיסוק בנושאים המפחידים מדויק ולא מתחפר. אז דברים רעים מאוד מוצגים במסגרת הגיונית, גם רגשית וגם עלילתית, והופכים להיות "עיסוק אינטליגנטי" במקום "יבבות ספרותיות מתנשאות" שזה בעיקרון כל מה שצריך מספר.

3. הדמויות באמת עובדות. אמנם יהלי יותר מדנה - וכאילו, יותר קל גם לאהוב אותו כפרה עליו - אבל עדיין, מדובר באנשים שאני מרגישה שבמרחק כמה שנים ותרבויות ממני היו יכולים להסתובב ממש לידי ולהיות אנשים שאני מעריכה ומחבבת.

4. הספר הכיר לי נושא שלא יצא לי להתעסק איתו מאז כיתה ח' - ציור - ועשה את זה באופן שמעורר חשק להגיע לתערוכה. בתור מעריכה גדולה של יצירות סיפור-בתוך-סיפור כשהן עשויות היטב, (ושונאת גדולה כשהן לא, אהממממ אשמת הכוכבים) זה כיף.

5. הנזילות המגדרית עשויה מוש.

6. חיפה! זה ספר (גם) על חיפה! והיא מרגישה הכי יפה בעולם! 

ממש מומלץ, בהתאם לאזהרות הטריגרים הנדרשות, ואיזה כיף להיות פה בשביל צעדים של סופרת ישראלית חדשה ומוכשרת בנוף שזקוק נואשות לפאנגירלז.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על מסמרים