“האוניברסיטה היא כמו יקום משל עצמו. לא רק בגלל האנשים והדינמיקה המוזרה שלא ראיתי בשום מקום אחר; גם לזמן שם, מסתבר, יש רצון משל עצמו. מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הזמן התחיל להתנהל הרבה, הרבה יותר לאט. בהתחלה לא הבנתי איך בחמש דקות מרצה יכול להספיק חומר שאמור להיפרש על פני שיעור שלם. וכל שיעור שלוקח שעה מרגיש כמו שלוש שעות. והרצאה של שלוש שעות מרגישה כמו נצח. והבעיה הכי גדולה היא שהחוק ההזוי הזה ת”

“"פאנגירל" הוא חווית קריאה שמצד אחד היא מעולם אחר לגמרי, ומצד שני - עולם גדול ומלא שאני מכירה היטב. אולי קצת יותר מידי טוב, במחשבה שנייה. כמובן שפאנגירל כמוני תהנה מספר שכזה עד בלי דיי, אבל אני בטוחה מאוד שכל כך קל להתאהב בספר הזה, שזה חבל לפספס אותו גם אם אין חלקיקי פאנגירל בך. למרות שבכולנו יש פאנגירל או פאנבוי קטן, לא משנה על מה. כך לפחות אמרה הפאנגירל הגדולה שבשמיים. הספר המקסים הזה מספר את”

“באיחור אופנתי, ובתחושת סיום מסלול ארוך כמעט כמו התואר שלי, אני סוף סוף מתיישבת לכתוב ביקורת על "לכל מקום אליו הרוח נושבת", שסיימתי סופסוף לקרוא אתמול. מה אפשר לומר? נו, ברצינות, מה באמת. אתחיל בלומר - אם אין לכם מושג מה זה הספר הזה ועל מה אני מדברת ולמה יש כנפיים של דרקון על הכריכה, אז לכו בבקשה לקרוא את הספר "פאנגירל" בלעז או "מעריצה" בלא-לעז וחזרו אלינו כשאתם משכילים. מכאן והלאה ייתכנו”

“הדבר הראשון שחשבתי עליו כשרציתי לקרוא אותו לפני שנתיים בערך, היה שאני לא ממש מתחברת לציורים. כאילו, "עוצר נשימה" הוא בשחור לבן, ול-PUMPKIN HEASD יש פלטת צבעים חזקה ונחמדה והרבה פרטים ועומק, אבל זה פשוט לא משך אותי ולא נהניתי לעצור ולהעריך את הסטייל כמו שהערכתי בעוצר נשימה. אני משווה בין השניים כי שניהם רומנים גרפים, והם היחידים שקראתי עד כה, אז זה רק טבעי לי להשוות למה מעוצר נשימה נהניתי ומזה לא”

“האוניברסיטה היא כמו יקום משל עצמו. לא רק בגלל האנשים והדינמיקה המוזרה שלא ראיתי בשום מקום אחר; גם לזמן שם, מסתבר, יש רצון משל עצמו. מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הזמן התחיל להתנהל הרבה, הרבה יותר לאט. בהתחלה לא הבנתי איך בחמש דקות מרצה יכול להספיק חומר שאמור להיפרש על פני שיעור שלם. וכל שיעור שלוקח שעה מרגיש כמו שלוש שעות. והרצאה של שלוש שעות מרגישה כמו נצח. והבעיה הכי גדולה היא שהחוק ההזוי הזה ת”

“"פאנגירל" הוא חווית קריאה שמצד אחד היא מעולם אחר לגמרי, ומצד שני - עולם גדול ומלא שאני מכירה היטב. אולי קצת יותר מידי טוב, במחשבה שנייה. כמובן שפאנגירל כמוני תהנה מספר שכזה עד בלי דיי, אבל אני בטוחה מאוד שכל כך קל להתאהב בספר הזה, שזה חבל לפספס אותו גם אם אין חלקיקי פאנגירל בך. למרות שבכולנו יש פאנגירל או פאנבוי קטן, לא משנה על מה. כך לפחות אמרה הפאנגירל הגדולה שבשמיים. הספר המקסים הזה מספר את”

“באיחור אופנתי, ובתחושת סיום מסלול ארוך כמעט כמו התואר שלי, אני סוף סוף מתיישבת לכתוב ביקורת על "לכל מקום אליו הרוח נושבת", שסיימתי סופסוף לקרוא אתמול. מה אפשר לומר? נו, ברצינות, מה באמת. אתחיל בלומר - אם אין לכם מושג מה זה הספר הזה ועל מה אני מדברת ולמה יש כנפיים של דרקון על הכריכה, אז לכו בבקשה לקרוא את הספר "פאנגירל" בלעז או "מעריצה" בלא-לעז וחזרו אלינו כשאתם משכילים. מכאן והלאה ייתכנו”

“הדבר הראשון שחשבתי עליו כשרציתי לקרוא אותו לפני שנתיים בערך, היה שאני לא ממש מתחברת לציורים. כאילו, "עוצר נשימה" הוא בשחור לבן, ול-PUMPKIN HEASD יש פלטת צבעים חזקה ונחמדה והרבה פרטים ועומק, אבל זה פשוט לא משך אותי ולא נהניתי לעצור ולהעריך את הסטייל כמו שהערכתי בעוצר נשימה. אני משווה בין השניים כי שניהם רומנים גרפים, והם היחידים שקראתי עד כה, אז זה רק טבעי לי להשוות למה מעוצר נשימה נהניתי ומזה לא”