אפרת בדיחי

אפרת בדיחי

סופרת

אפרת בדיחי, בת 62 וחצי.
חברה במושב קשת שבגולן למן היום השישי לקיומו.
לא סגורה על מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. בינתיים כותבת, מטיילת, מדריכה, עורכת, מרצה, יוצרת חופות אישיות ופרוכות קהילתיות. הגולן הוא ביתי, אבל כשהארץ בוערת במקום אחר, אני מכתפת תרמיל ויורדת לשם.
עד הסוף הטוב.
1.
מסביב ייהום הסער. קרבות מלחמת יום כיפור כבר מאחור, אבל מלחמת ההתשה בעיצומה. מצב הרוח הלאומי "על הקרשים". ההפגנה האופטימית שנולדת בירושלים היא חידוש מרנין. לאורך 3 שבועות מתקבצים אליה דתיים, חילוניים, עירונים, קיבוצניקים. אנשי הגולן השוהים עדיין במקלטים קוראים למפגינים לעלות להפגנת שֶׁבת אצלם. "אחדים מאיתנו עוזבים הכול ועולים. באנו להפגנה ונפלט לנו יישוב"… בת 20 עולה אפרת בדיחי לגולן בטרמפים נדירים תחת אש תדירה. בת 60, היא יורדת לחזית העורף של אשקלון במבצע "צוק איתן", שוב תחת אש. הפעם זה ירי תכוף של טילים. בין לבין היא מעורבת עמוק במאבק על הגולן. על חבלי ארץ אחרים. פעילה. שובתת רעב. לאורך הדרך מלווה אותה הסיפור בגוף ראשון. אותנטי לגמרי. עצוב, מצחיק, אופטימי. בעיקר שמח. זה סיפור ישראלי. הוא מסופר פה לראשונה, מכלי ראשון. סיפור של אמונה ואהבה לעם ולארץ. מתנחלים ואוהדיהם ימצאו בו את עצמם. חילונים שמאלניים יגלו בו עניין רב, ולו במסגרת "דע את ה'אויב' ". יש חשש שאפילו יתאהבו. מסופר לבני נעורים "וצפונה", עד מאה ועשרים. אפרת בדיחי חברה במושב קשת שבגולן למן היום השישי לקיומו. כותבת, מטיילת, מדריכה, עורכת, מרצה, יוצרת חופות אישיות ופרוכות קהילתיות. "הגולן הוא ביתי, אבל כשהארץ בוערת במקום אחר, אני מכתפת תרמיל ויורדת לשם. עד הסוף הטוב". סיפור אהבה, שיעור באזרחות....


לא רציתי לקרוא על קוּמה של קשת. אני מכירה את הסיפור הכללי: מלחמת יום הכיפורים הסתיימה. קיסינג'ר וגולדה מתווכחים על נסיגה מהגולן. חבר'ה צעיר... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ