“תמיד הייתי סבורה כי ילדותי הייתה ענייה. לא בידע ובלימוד, חלילה, ספרים היו תמיד אוצרותינו החשובים ביותר, ואבי לימד אותי להרכיב משפטים ולחפש מילים נרדפות הרבה לפני שכיסו אפשר לו לקנות לי משחקי קופסה. לא היינו עניים כמו בספרים, שבהם שכנתי כתולעת עמלנית. לחם אכלנו לשובע וביתנו הקט לא מט ליפול. אבל בשר אכלנו רק בשבת, וכשרווח לנו קצת, פעמיים בשבוע, וקציצות פילה נידמו לי כעשויות מבהמה ששמה "פילה". למעשה”

“איזו ילדות נוראית, מפחידה, מדהימה, מעוררת השראה, מזעזעת ומרגשת הייתה לג'אנט וולס ולאחיה! לספר "טירת הזכוכית" הגעתי לאחר ששמעתי וקראתי עליו לא מעט. בדרך כלל במקרים כאלה הספר עצמו מאכזב והידע המוקדם הרב פוגע בראשוניות הקריאה, אך לא במקרה זה. סיפורה האישי של וולס ערער וטילטל אותי באופן בלתי צפוי. הוא גרם לי להעמת עם הקונספציות והדעות הקדומות שלי לגבי הורות ומשפחתיות, ולמרות כל מאמצי לא הצלחתי לגנו”

“בובע מייסעס של סינדרלה מודרנית. כך אני מסכמת את הספר. האבא סיפר מעשיות לילדה והילדה מספרת מעשיות לקוראים. והם מתים על זה. 'טירת הזכוכית' למבוגרים הוא כמו 'אשמת הכוכבים' לנוער. שני הספרים מניבים שלל ביקורות משתפכות ודומעות, וידויים מרגשים, כעס על העולם הלא צודק ותלי תלים של זיכרונות ילדות ותובנות הוריות. וכל זה בגלל סיפורי מעשיות. ילדים שגדלים באינקובטור הוֹרִי גם אחרי שיצאו מהרחם, כשהם ע”

“ג'אנט וולס עלתה על נוסחה מנצחת. אני לא אומרת את זה לגנותה. היא לא מעתיקה מאיש, רק מעצמה. כתיבתה טובה ומעניינת, הסיפור שהיא רוקחת יכול להיות סביר במציאות של ארצות הברית של העיירות הקטנות, אלה שעל קורותיהן קראנו בספרים רבים של סופרים אמריקאים רבים. נראה שעיירות מהסוג הזה - כה שונות מהדימוי המקובל של "אמריקה" של האגדות - עיירות מהסוג הזה יכולות להתקיים רק שם. עיירות המוקמות מסביב למפעל שהוא גם המעסי”

“תמיד הייתי סבורה כי ילדותי הייתה ענייה. לא בידע ובלימוד, חלילה, ספרים היו תמיד אוצרותינו החשובים ביותר, ואבי לימד אותי להרכיב משפטים ולחפש מילים נרדפות הרבה לפני שכיסו אפשר לו לקנות לי משחקי קופסה. לא היינו עניים כמו בספרים, שבהם שכנתי כתולעת עמלנית. לחם אכלנו לשובע וביתנו הקט לא מט ליפול. אבל בשר אכלנו רק בשבת, וכשרווח לנו קצת, פעמיים בשבוע, וקציצות פילה נידמו לי כעשויות מבהמה ששמה "פילה". למעשה”

“איזו ילדות נוראית, מפחידה, מדהימה, מעוררת השראה, מזעזעת ומרגשת הייתה לג'אנט וולס ולאחיה! לספר "טירת הזכוכית" הגעתי לאחר ששמעתי וקראתי עליו לא מעט. בדרך כלל במקרים כאלה הספר עצמו מאכזב והידע המוקדם הרב פוגע בראשוניות הקריאה, אך לא במקרה זה. סיפורה האישי של וולס ערער וטילטל אותי באופן בלתי צפוי. הוא גרם לי להעמת עם הקונספציות והדעות הקדומות שלי לגבי הורות ומשפחתיות, ולמרות כל מאמצי לא הצלחתי לגנו”

“בובע מייסעס של סינדרלה מודרנית. כך אני מסכמת את הספר. האבא סיפר מעשיות לילדה והילדה מספרת מעשיות לקוראים. והם מתים על זה. 'טירת הזכוכית' למבוגרים הוא כמו 'אשמת הכוכבים' לנוער. שני הספרים מניבים שלל ביקורות משתפכות ודומעות, וידויים מרגשים, כעס על העולם הלא צודק ותלי תלים של זיכרונות ילדות ותובנות הוריות. וכל זה בגלל סיפורי מעשיות. ילדים שגדלים באינקובטור הוֹרִי גם אחרי שיצאו מהרחם, כשהם ע”

“ג'אנט וולס עלתה על נוסחה מנצחת. אני לא אומרת את זה לגנותה. היא לא מעתיקה מאיש, רק מעצמה. כתיבתה טובה ומעניינת, הסיפור שהיא רוקחת יכול להיות סביר במציאות של ארצות הברית של העיירות הקטנות, אלה שעל קורותיהן קראנו בספרים רבים של סופרים אמריקאים רבים. נראה שעיירות מהסוג הזה - כה שונות מהדימוי המקובל של "אמריקה" של האגדות - עיירות מהסוג הזה יכולות להתקיים רק שם. עיירות המוקמות מסביב למפעל שהוא גם המעסי”