ביקורת ספרותית על מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מרי אן שייפר
ספר מעולה

---

ספרים הם עולם מופלא. עולם שצופן בתוכו סודות נסתרים שרק משוועים שנפנה להם את פנינו ונצלול אל תוכם כצוללנים מיומנים ונחקור את סגולותיהם, סגולות רבות. עולם המחבר בין קצוות תבל. אנשים שלא חשבת שתוכל להתחבר עימם יאירו לך פנים. נפלאות המילה הכתובה!
בביקורתי הקודמת סיפרתי לכם על הקשר הייחודי שלי עם עולם הספרים לא רק כקוראת אלא כחלק מן הצוות בספרייה קטנה אך בעלת צוות איכותי. בכל זמן שיש ברשותי אני מגיעה להעניק שכם ולהועיל עד כמה שניתן. בין אם בסידור ספרים, עטיפתם, מיונם וכדומה. אט אט הצוות הפך עבורי כמשפחה שניה וכמובן הספרייה עצמה.
בעת העבודה אנו מחליפים בינינו רשמים על ספרים ועל החיים הקטנים, מזעריים וחסרי ערך, כביכול, חיים שהינם בני חלוף וצריך להעבירם בצורה המיטבית ביותר.

חיבור ספרותי בין בריות שונות הנו לב ליבו של ספר נפלא ואנושי. ספר המורכב כולו מתכתובות-תכתובות בין סופרת בשם ג'ולייט האשטון לגבר צעיר מעיירה נידחת, גרנזי שמה, שהוא ממייסדי מועדון הקריאה " מועדון קריאה לספרות ולפאי תפודים" מועדון הנוסד במקרה, כתוצאה ממעצר אשר כפה עליהם האויב הנאצי.
ג'ולייט מסתקרנת אודות המועדון ואנשיו המיוחדים ומחליטה לבקרם, ביקור שישאוב אותה פנימה במנהרת הזמן, יעורר זכרונות נושנים ויעמתה איתם. תוך כדי שהיא תרכוש לעצמה חברים חדשים, חברי נפש שיהיו יקרים לליבה.

לספר נפלא זה, אשר משלב את נוראות מלחמת העולם השניה ותוצאותיה הרות האסון אשר לא פסחו על שום תושב באי השלוו גרנזי, ישנה אמירה חשובה והיא דרך ההסתכלות על המלחמה שקטפה חללים רבים. בדרך כלל בחושבנו על מלחמת העולם השניה, הקונטציה הראשונה שעולה במוחנו היא שלילית אך הספר מוכיח שלמרות שישנו רוע אנושי והוא רב, לצידו יש גם חמלה, הומור ואהבה ואת זאת הספר מנסה לשמר ולהנחיל לנו, הקוראים.
גם בתקופת תופת ובימים שלאחר סיומה, שהמוני אנשים מתהלכים ברחובות כמוכי ירח, מוכי יגון על אובדנם, ניתן למצוא שלווה ואושר ולא לוותר בשום אופן על החיים, הכול תוצר של פרספקטיבה.

בנימה זו אזכיר מילה או שתיים גם על הסרט, שבניגוד לסרט "חנות הספרים" אשר העפיל על הספר והיה טוב ממנו, כאן הסרט משלים את הספר ומחזק את אמירתו הנוקבת בדבר המשכיות החיים גם לאחר חווית אסון ומי כמוני יודעת זאת.
הוריי, הן אבי והן אימי, חוו אובדנים רבים. חיים קשים מאוד, ולמרות זאת, כשאני שבה ושואלת את אימי: כיצד את יכולה לחיות אחרי שאיבדת בזה אחר זה את האנשים האהובים עליך ביותר?
היא מיישרת אל עיניי מבט, מביטה בהן עמוק-עמוק, צורבת אל נפשה את מבטן, ומשיבה: איך? החיים חזקים מכול. למרות זאת, אני אוהבת את החיים, הם מתוקים יותר מהכול. על אף הקשיים, על אף האובדן, מעולם לא חשבתי להסתלק מכאן. חיים פעם אחת והחיים האלה הם מתנה שצריך להעריך ולהיות אסירי תודה.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים