ביקורת ספרותית על האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס (פֶּפֶּר)

ביקורת ספרותית על האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 12 בדצמבר, 2017
ע"י פֶּפֶּר

המשפחה שלי מסוגלת להיות די מפחידה, לפעמים. כולם חכמים כל כך. אח שלי למד לקרוא בגיל שלוש. אחותי מעולם לא קיבלה ציון מתחת לתשעים. שניהם כבר מביסים אותי בקלות בדמקה. אחותי הקטנה, בסך הכל בת תשע, יכולה לנצח אותי בוויכוח. הקטן שלנו, עוד לא בן חמש, משתמש במילים כמו "משעשע" או "בלתי נודע". בשבוע שעבר הוא אמר לי ברצינות תהומית, "אני אשקול את זה ואגיד לך מחר." אני לא מדברת אפילו על ההורים שלי. המשפחה המורחבת לא נראית יותר טוב. כולם עושים דברים. כולם מממשים את הפוטנציאל שלהם - ולכולם יש כזה.
הרווח ברור מאליו. אתה מתחיל לדבר בגיל צעיר, לומד לקרוא בגיל צעיר, מתרגל לגבש דעה על כל מה שזז ולעמוד מאחוריה ולהגן עליה מול טיעוני נגד חזקים, נחשף לכל כך הרבה, לומד כל הזמן. אבל הציפיות, במקביל, עולות. וקבוצת השווים שלך היא הדבר הכי מלחיץ שיש.
המשפחה שלי היא גן ילדים ליד המשפחה של אוליבר סאקס. הוא היה בן לאב נוירולוג ולאם שהיתה הכירורגית הראשונה בבריטניה, היו לו שני אחים רופאים, בן דוד זוכה נובל ואחיין המחזיק בתארים פרופסור, רב ולורד. אני מצטמררת מעצם המחשבה על חיים כילד בן ארבע בבית כזה. אבל אולי רק בית כזה יכול להצמיח אדם כמו אוליבר סאקס.
הוא היה נוירולוג - נוירולוג טוב, אחוז תחושת שליחות, מעורב ראשו ורובו בכל מקרה. אבל הוא ידוע בעיקר כסופר, מחבר "האיש שחשב שאשתו היא כובע", "אנתרופולוג על מאדים", "התעוררות", "מוזיקופיליה" ועוד רבים.
אני בדרך כלל נרתעת, ביותר משמץ סנוביזם, מספרי מדע פופולרי. אוליבר סאקס שונה. בסקרנות האינטלקטואלית המדבקת שלו - הדחף להבין כל תופעה - ובאנושיות ובאמפתיה שנוכחות בכל משפט בתיאורי המקרה שלו, הוא הצליח להיכנס לרשימה המצומצמת של הבדוּקים-אוטומטית: סופרים שאני קונה ספר שלהם כשאני נתקלת בו גם אם לא קראתי אותו קודם. כך הגיע אלי הספר הזה.

עוד לא קראתי את כל הספרים של סאקס, אבל מבין אלה שקראתי, זה המהפנט ביותר.
בוטניקה, ביולוגיה, אפידמיולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה, נוירולוגיה, אנתרופולוגיה, כולם מסתחררים כאן במערבולת יפהפיה של צבעים ורגשות ותובנות ואנושיוּת קורנת. בכתיבה רהוטה ואינטליגנטית, בשילוב חלק של מונחים מקצועיים עם תיאורים כמעט פואטיים, סאקס מציג כאן שתי תופעות ייחודיות. אחת בעלת פן פסיכו-סוציולוגי; השניה שאלה אפידמיולוגית פתוחה. את שתיהן הוא מתאר כך שגם בורים מדעית כמוני יוכלו להבין, אבל לא מלאֶה לרגע. והתשוקה שלו לידע, הסקרנות הלא נלאית, ההתפעמות מול נצחיות הטבע, המחויבות העמוקה למטופל - לאדם שבמטופל, גם אם הוא משותק, נטול יכולות תקשורת, פגוע קוגניטיבית - הן מדבקות ממש.

אף שהספר נכתב כמעט בחטף, בנשימה אחת, ביולי 1995, הוא צמח אחר כך, כמו ציקס פרוע, פי כמה וכמה מגודלו המקורי, והצמיח חוטרים ופקעות לכל עבר [...] כיוון שהיה חיוני לשמור על שטף הסיפור, צירפתי רבות מהמחשבות הנלוות האלה להערות בסוף הספר, כותב סאקס בהקדמה.
אם יש דבר יותר גרוע מהספרים הישנים ההם שבהם הערות השוליים מופיעות בסוף הספר, הרי אלה המקרים שבהם הערות השוליים האלה מעניינות. בספר הזה הערות השוליים הן מסמך מרתק בפני עצמו (והן כמעט שליש מנפח הספר). יש בהן ציטוטים שהיו כנראה ארוכים מכדי להכניס אותם בתוך הטקסט - ציטוטים יפהפיים, מעוררי מחשבה. יש בהן חוויות אישיות ותהיות בעלות אופי פילוסופי ושאלות נטולות תשובה ואנקדוטות-אגב ואיורים והסברים ומידע נוסף למעוניינים, ואיך אפשר שלא להיות?

הספר הזה הוא תענוג צרוף למחשבה ולַרגש גם יחד. אפילו למקוטעין, חמש דקות פה חמש דקות שם, בקריאה בעמידה באוטובוס אקורדיון, יד אחת מלופפת סביב עמוד האחיזה, הוא הצליח לתפוס את מלוא הקשב שלי.
אני אקרא אותו שוב בקרוב. אחרי תקופת מבחנים.

40 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על האי של עוורי הצבעים

טוקבקים

+ הוסף תגובה

האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) באופן אישי לי היה חשוב לסגור את הדיון כי אני סובלת מדיונים. דפקט אישי. לא נעים לי להתווכח. בנוסף הוויכוח די עצבן את פפר וזו הביקורת שלה אז גם כן. ויכוח לפעמים יכול להיות נעים ונחמד, רוב הזמן (והפעם) הוא אפילו לא הגיוני.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני לא חושבת שהיה "צריך" לסגור את הדיון וגם לא מוצאת סיבה הגיונית. אולי נאמר כל מה שחשוב והשאר היה לעוס? לא יודעת. אבל אם חלק פורשים, אני לא אנהל דיון עם עצמי, בכל מקרה, לא מעל דפי סימניה.
גלית	גלית (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, חולקת עלייך בעניין המיקום הגאוגרפי, בפורום יש חשיפה רחבה יותר,ולא נעשה שום עוול -שלפעמים נגרם בלי כוונה רעה- לכותב הביקורת או לספר. בכל אופן אני התכוונתי להעלות תהיה מה בדיוק הבעיה בניהול דיון שכזה,למה זה מפריע ולמה צריך לסגור את ההבטחה.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) גלית, לא נראה לי שמישהו טוען שפעם היה נפלא והיום נורא. לא הייתי רוצה לחזור אחורה חוץ מאשר להיות יותר צעירה. הדיון היה נהדר, לטעמי, למרות חילוקי הדעות, וגם אנוכי מתנזרת מפורומים, כי פה הדיונים הרבה יותר ממוקדים ומנומקים.
גלית	גלית (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרמליטה ואני קיבלתי את הרושם (ואני מכלילה ומקצינה כמובן) שהנימוק העיקרי פה הוא "פעם היה נהדר והיום איום ונורא" ואני חושבת שלפעמים לשון המעטה וצמצום נותנת לך את המכה הכי הכי לבטן ( מכירה את הסיפור הכי קצר בעולם - מיוחס להמינגווי אם אינני טועה - "למכירה נעלי תינוק מעולם לא ננעלו"?) קחי את סיפור העקדה, כמה צמצום וכמה דרמה. בתור מי שמתנזרות על בסיס קבוע מהפורומים - שנועדו דווקא לדיונים - לא ברור לי מה מפריע לכן הדיון המעניין שהתפתח פה.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) גם אני לא, אבל למען הפסקתו של הדיון..
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לא תומכת במחיקות במיוחד אבל בחירה שלך.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אוקי. אז טוב שמחקתי את התגובה שלי, כי נראה לי שהייתי מעוררת דיון חדש.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) זה מה שאני מנסה לעשות כמה ימים. מצדי ודאי.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אז סוגרים את הדיון?
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני היחידה שסובלת מדיונים? כנראה שכן. מסכימה עם גלית לגבי השפה. לא סובלת ניפוח בלי בסיס. הצמצום כל כך יותר חכם ואינטילגנטי. סקאוט, לפני מאה ומאתיים שנה אותן בנות 10 שעסוקות בחוטיני ואיפור נאלצו להתחתן בגיל הזה או להוטרד מינית או להיות שפחות מין או לשבת בבית ולתפור. יבורך החוטיני.
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מעולם לא נטען שהקידמה היא שלילית. כל שנאמר שלצד יתרונותיה, לעיתים יש גם חסרונות שכדאי להתייחס אליהם. בין קידוש החסרונות לבין ראייתם כקטסטרופה יש מרחב גדול של אפשרויות התייחסות. מעבר לכך, מה שתפס את עיני בתגובתך, גלית, הן המילים "שפה יעילה, מצומצמת, בלי קישוטים וסלסולים". ייתכן בהחלט שזו השפה שמתאימה לקצב החיים התזזיתי של התקופה לעומת דורות קודמים. יחד עם זאת אני מוצאת שהיא מעקרת לא מעט רגש ויופי שמצוי בקישוטים כל זמן שהם ניתנים במידה. דומה הדבר לבית עם קירות ריקים וללא נגיעה של צבע. למרות חילוקי הדעות, אני רוצה להודות לכל המשתתפים בדיון. הוא הוביל אותי גם למחשבות ותהיות שמצויות הרבה מעבר לענין השפה, אודות כישורים שיעלמו (כמו זיכרון שיש בו היום הרבה פחות צורך) וכישורים אחרים שיפתח/יחזק המוח האנושי במקומם ולהם האנושות תיזדקק בדורות הבאים.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני לא חושבת שגם אלה מבינינו שקוננו על הידרדרות הדורות מקדישים לזה ממש זמן אין לי פנאי, לרוב, להתייחס לזה. מה שיש יש ואני לא אוכל להושיע את אלה שיש להם אוצר מילים של 400 מילה. אבל הדיון היה מעניין והוציא מאיתנו דווקא טיעונים לא רעים.
גלית	גלית (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אז קראתי את כל הנימוקים והטיעונים והטיעונים שכנגד והיה לי המון מה להגיד . (כולל זקנים ממורמרים) אבל בשורה התחתונה הסיפא של פפריקה אומר הכל . תמיד יאדירו את העבר ויתלוננו על הדור הנוכחי , לא משנה מתי בהיסטוריה האנושית. לא כל קדמה היא שלילית בהכרח. אם נקבל את ההנחה שהשפה היום יותר רזה ואולי גם רדודה ושטחית מדוע לא לקבל את ההנחה שהיא גם מאד יעילה ,מצומצמת ולא מנופחת בלי קישוטים וסלסולים? אנשים קוראים הם החריג ולא להפך. הראיה - כינויי הגנאי כגון חרשן,תולעת ספרים,משקפופר וכן הלאה, והם בפירוש לא המצאות של הדור הנוכחי. נכון - יש הרגשה של האדרת הבורות ,בתקופה בה יו"ר הקואליציה חושב שזה לזכותו שלא פתח ספר 10 שנים, שרת התרבות (רחמנא לצלן!) מזלזלת בצ'כוב ולא מציעה חלופות וספרים נמכרים על המשקל,אך מצד שני חנויות הספרים הומות, שלא לדבר על ירידים,אנשים קוראים גם אם זה ממסך הטלפון או המחשב וכמו שציינו פה - אנאלפביתיות כמעט אינה קיימת. תמיד היו מטומטמים עלגים ובורים,לעתים קרובות בראש הפירמידה.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ובנות בנות 10 שלובשות חוטיני זה לא נחשב הדרדרות? אומנם לא תרבותית, אבל הדרדרות. אני בגיל שלהן לא ידעתי מה זה ובטח ובטח לא איך שזה נראה. או שילדות בנות 6 מתאפרות כמו ליצן? לא סתם אומרים שבסופו של דבר הכול מתחיל בחינוך מן הבית.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אז אדייק - הבאתי את אח שלי מלכתחילה כדוגמה חריגה. "הרווח ברור מאליו" מתייחס לחיים במשפחה כזאת, לאו דווקא לצד השפתי. ולא הזכרתי אף לא במילה זקנים ממורמרים. גלוריפיקציה של העבר לא אופיינית דווקא למבוגרים. אני מכירה לא מעט צעירים שמתבכיינים יומם ולילה על הרדידות והשטחיות וההידרדרות התרבותית וכן הלאה. יש דברים שלא מוצאים חן בעיני (ובתחום השפה, אוהו,) אבל לא חושבת שתתפסו אותי מתלוננת על תהליך של הידרדרות. אני פשוט לא מאמינה בהם. אין צורך לקדש את החסרונות, אבל אין צורך גם להסתכל עליהם בראיה קטסטרופלית.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) יפה, כרמליטה. מקבלת את טענתך
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) נדמה לי שחלקכם לקחו את דברי לקיצוניות מיותרת. תרשו לי לחזור רגע לתחילת הסקירה של פפריקה. היא מספרת בגאווה על כך שאחיה הצעיר לימד עצמו לקרוא בגיל 3 ומתפעלת מעושר השפה שלו ומציינת ש"הרווח ברור מאליו". זה נהדר אבל לא המצב הרווח בארץ. בסקירה על הספר "אהבתה של גברת רוטשילד" מלפני חודשיים כתבה פפריקה בהתייחסה לתקינות השפה: "אנשים מבצעים מעשים מגונים בשפה. כל הזמן. הם מקווים שהמינים הנכחדים יצליחו "להישרד" וכועסים כי מישהו "חירב" להם הכל ומתארים את התמונה ש"תולה" על הקיר ובכל פעם שזה קורה אפשר לזהות מסביב אנשים שעוברת בהם צמרמורת פיזית. אני אחת מהם. אני יודעת שזה זניח, אני יודעת שאפילו בלשנים כבר מסרבים לדבר על שימוש תקין ולא תקין בשפה, אני יודעת שהרגישויות האנינות שלי מפריעות בעיקר לעצמי. ועדיין זה צורם לי. זה בלתי נשלט". אני לא התנגדתי לשימוש בסלנג, לא לשימוש במילים אנגליות (כמובן במידה), הבאתי דוגמה בה לדעתי הביטוי העברי מוצלח ונכון יותר מהאנגלית. את עניין האקדמיה העלתי בתגובה לדברי דז'נייב. לרגע לא אמרתי שלימודים אקדמיים או שפה עשירה הם ערובה לאנשים מעניינים, אושר וגם לא לדרך ארץ. יש להם ערך מוסף לא קטן אבל בעיני אינטליגנציה רגשית חשובה יותר. כמו שאמר פאלפ אנחנו דנים כאן בתהליכים. פפריקה - אני, הזקנה (לא ממורמרת, ולא מתרפקת בצער על עולם הולך ונעלם) יודעת היטב כי השפה משתנה, כמו עוד דברים רבים שהשתנו במהלך חיי. אני אף יודעת שבתהליכי שינוי וקידמה יש ברכה אך לפעמים גם חסרונות וכדאי להישיר אליהם מבט ולא לקדשם. וחוץ מזה רוצו לראות את הסרט "פיגומים". סרט ישראלי נפלא שבדרכו שלו נוגע גם בדברים עליהם דנו כאן.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה, זה משעשע. קראתי לפני כמה חודשים טקסט דומה שנכתב על ידי ז'בוטינסקי שבו הוא מתרעם על הנוער והצעירים של היום שאינם אוהבים לקרוא ומתנהגים בצורה לא טובה.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אז. קראתי בטקסט שנכתב ב1515 את הדברים הבאים: "טעמם של בני אנוש כה שונה, שכלם של אחדים מהם כה רפה [...] רבים מאוד אינם בקיאים בספרות; רבים מתעבים אותה. הברברי דוחה כל דבר שאינו ברברי לחלוטין בטענה שהוא קשה מדי, ואילו טרחנים חסרי ידע של ממש דוחים כזוטות כל חיבור שאינו עתיר בביטויים שחוקים. [...] כל אלה יושבים במסבאות ובין כוסית לכוסית חורצים דעתם על כשרונם של אחרים."
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תסתכלי במראה, חביבתי. חכמה אחת בטח תמצאי שם.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) רוצים לסכם זאת ב: צריך לחנך היטב, יש בעולם אנשים מטומטמים ותמיד היו ויהיו, ויש גם חכמים?
חגית	חגית (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה, לצערי, לא היה לי פנאי לקרוא את כל הדיון, אז רק אומר לך שהביקורת נהדרת. אשמח לקרוא את הספר.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) https://atmag.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99 כותבת בלוכ משתפת את מחשבותיה ואת מה שראתה בעצמה. כנראה שבאמת הכול מתחיל ומסתיים בהורים[ אני אישית מכירה אימהות כאלה, במיוחד אמא ספציפית אחת שחושבת שהבת שלה, בת שמונה, היא בובת ברבי ובתה בת ה-16 היא נערת ליווי]
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אין לי עוד לאן להמשיך בדיון. עמדתי נאמרה ואני דובקת בה :)
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) את צודקת. פנייה ברגשטיין היא דוגמא טובה. לברגשטיין היו ילדים אבל אם צריך להשוות בין שתיהן, ברור לנו שגולדברג היא יותר מוכרת, ללא ספק. אבל כוונתי הייתה שזה שהם עסקו בספרות לא אומר שהם פחותי ערך, הם גם תרמו את תרומתם הגדולה. ותשמעו, אתמול מרוב שעמום ונכנסתי לאתרים מסוימים ומרבית השאלות היו: האם כדאי לי לשים חוטיני למרות שאמא שלי לא מסכימה? אני בת 12 ומה אני אגיד לכם..אני מקווה מאוד שאלה סתם טרולים וזה לא אמיתי כי אם כן..אני לא יודעת מה לומר. ילדה בת 12 שמה חוטיני?
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) סקאוט, גם כאלה שיש להם ילדים, אחרי 2 דורות לא ממש זוכרים. זוכרים את מי שהשאיר שריטה בעולם. אז לאה גולדברג תיזכר עוד שנים רבות כי השאירה שריטה. ואחת שהיו לה 6 ילדים וחמישים נכדים, בני הנינים לא יזכרו אותה. מקסימום תהיה להם תמונה שלה.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני חושבת שיש ויש. יש נוער וצעירים טובים ומכילים ויש את אלה שלא מתחשבים, מתעללים נפשית, מכים ופוגעים בחלש ובחסר ישע. ( אלה צעירים שיצא לי לפגוש במשך שנים רבות) וכאשר דיברתי על לאה גולדברג היה לי עצוב שלא מכירים אותה ודומיה מכיוון שללאה וליוצרים רבים לא היו ילדים ואם לא אנחנו, מי יזכור אותם? אם אנחנו, בני עמה, לא נזכור אותה בתור אדם ובתור יוצר, נגזר עליה להימחק מתודעתו של אדם. כי אין לה בני משפחה שיזכרו אותה. זה יותר מלדעת מי היא. זה לשמר את זיכרונו של אדם. זה כמו שאני חושבת שיש לדעת מי זו חנה סנש, ומי זה ביאליק. כל היוצרים הללו הם חלק מהעם שלנו, הם חלק מהתודעה הישראלית, בין אם תרצו ובין אם לא. זה כמו שחשוב שאדם ידע תנ"ך, ידע היסטוריה של העם שלנו. הם חלק מאיתנו, הם חלק מהמורשת שלנו. ביאליק, למשל, לא היה רק משורר וסופר, הוא היה מחייה השפה העברית ויצירותיו היו האמצעי לעורר מחדש את השפה העברית.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כן, פאלפ. אכן.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני חושב שמתחילת דיון זה הובהר כי אין מדובר בנוער או מבוגרים, אלא בחברה בכלל. אני לא חושב שאנו חיים במציאות של גיהנום רוחני. כלל לא. אולם גם ענקי רוח ומחשבה בכל הדורות ראו צורך לבקר את חליי החברה, בה הם חיו. אני הקטן לא נמנה עם הגדולים, אך לדעתי, כל אדם שיש לו עיניים ואוזניים יכול בנקל לזהות מגמות בעייתיות שהדור שלנו מתקדם בכיוונן. איני מיזנטרופ, רטרוגרד, טכנופוב או נביא זעם. כל מי שמכיר אותי מקרוב יכול להעיד עליי שהנני אדם קליל וזורם לרוב. איני חושב שבעבר היה מושלם וגם לא שההווה הוא רוע טהור.הבעיה שלי היא כיוון ההתפתחות. ואולי משל החירשות שהובא כאן קודם ניתן לייחס דווקא לאנושות השקועה במציאות וירטואלית ודיגיטלית שיצאה משליטה ואיזון. יתר על כן: הבעיה היא לא רק בדיגיטל(שזו פשוט התמכרות ההמונים): מה עם קפיטליזם הבלתי נשלט(ע"ע 'טבע', תוצרת סין,עובדי קבלן)? מה עם אובדן ערכים של עזרה הדדית ורבבות ישראלים משפילים עצמם בתורים על מנת 'לזכות' בדרכון פולני או רומני? התנהגות מינית בהמית בכלל החברה ואצל בני נוער בפרט, הסתגרות כל מגזר בנישה שלו ואני יכול להמשיך ולהמשיך. האם כל הנושאים האלה קשורים ביניהם? יתכן מאוד. לא עושה דמוניזציה לעידן שלנו,אך מצטער לא יכול שלא להבחין בהיבטים הבעייתיים שלו, שחלקם לא רק שלא השתפרו ביחס לימים עברו, אלא אף החמירו.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לא יקירה, גם הדור שלי הידרדר לעומת הדור הקודם. זה ברור. אני אביא לך דוגמה קטנה: כשסבי אמר על שחור שהוא לבן, אבי שתק ולא אמר כלום כי את אבא לא מתקנים. אני כבר מתקנת את אמי וגם מעירה הערות. הילדים שלי, למזלי, מאוד מנומסים, אבל יש צעירים אחרים שמתחצפים להורים בני גילי, ועוד איך! אז אני חושבת שכל הרעות החולות הן נחלת הדור של המאה ה-21? לא ולא. אבל אני חושבת שכמו שההתפתחות הטכנולוגית הקלה על חיינו במיליון צורות, כך היא גם השטיחה את התרבות שלנו. מטלוויזיה ועד אינטרנט, תביעו מסר בעשר מילים, לא, בחמש עם ארבעה אימוג'ים. למה? כי פעם חיפשו את המילה הנכונה לתאר סיטואציה: יפה, נהדר, מקסים, מדהים, נפלא, שובה לב, נחמד, מהמם, אדיר, ויש עוד הרבה שאני לא זוכרת. היום שמים אייקון וזהו. ועניין הידלדלות השפה הוא רק פן עצוב אחד בהשתטחות התרבות. יש עוד הרבה פנים לבעיה הזאת.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) נתי, תודה רבה. אף פעם לא מאוחר מדי :) (רק לפרוטוקול, אפרתי, לא קפצתי להגנת הנוער אלא להגנת הדור. ממש כמו שאת לא הלנת על הנוער אלא על השתלטות השטחיות ורדידות הדור כולו. ובטח ובטח שלא חשבתי שאת מדברת על נוער סימניה. עדיין, חושבת שמוזר להניח שרדידות הדורות כולם התרכזה איכשהו בדיוק במאה העשרים ואחת.)
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) רחלי, יקירתי, בוודאי שההורים אשמים. כשהטלוויזיה והמחשב הם בייביסיטר, אז מה נלין על הילדים. וממתי (משנות השמונים) הפך החדר של המתבגר לטריטוריה שלו ולארמון הפרטי שלו, שלהורים אין כניסה אליו? מאותו רגע, יש לזרים רשות כניסה אליו. ובהחלט לא טענתי שהנוער המשובח נמצא בסימניה, מה פתאום? טענתי ואני עדיין טוענת שתשעים אחוז מהנוער בסימניה הוא נוער משובח במיוחד, חלקם מחוננים וחלקם קרובים לשם, בכל אופן, מדהימים. האם אין נוער מופלא ומחונן מחוץ לסימניה? ברור שיש. יש נוער מחונן טכנולוגית שלא קורא ספרים, אבל הוא שוחר ידע. לא עליהם אני מלינה. אני מלינה על כל אלה, שאת בדיוק יודעת למי אני מתכוונת. ובכלל, שוב ושוב אנחנו חוזרים לנוער והדיון לא נסב על הנוער, אלא על הידרדרות התרבות והשתלטות הצעקנות השטחית. הזכרנו את השפה והנוער, אבל לא זה עיקר הדיון ואת יכולה לקרוא את ההודעות שלי מהתחלה. כולן עוסקות בהשתלטות השטחיות ולאו דווקא בנוער. ובעניין השפה והנוער, שזו בעיה קשה, כבר אמרו רבים וטובים ממני שהשפה של הנוער הולכת ונעלמת. ובנות יקרות ומוכשרות שכמותכן, אל תקפצו שוב, אני חוזרת על עצמי כמו תוכי, אתן ושכמותכן לא דוגמה. הובנתי נכוןןןןןןןןןןןןן?
רחלי (live)	רחלי (live) (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי כנראה שנסחפתי באמת אבל לכיוון השני..לי באופן אישי מציק לקרוא אמירות כמו בני הנוער הטובים נמצאים בסימניה. מתיי סימניה היא סולם דרגות? אז כן חד משמעית יש לכאן ויש לכאן אין ספק בכלל.ואת יודעת מה הכי הזוי? על מי אנו מלינים? על בני הנוער? בני הנוער הם התוצר הסופי של החינוך והופ שניה בואי לא נתבלבל לא חינוך של ביהס אל של ההורים! אם הורה חושב שזה "מגניב" להסתמס עם הבן /הבת שלו בזמן ארוחת ערב או לרוץ ולהקליד פוסט באורך הגלות ברשתות החברתיות על כמה המורה ההיא והיא לא בסדר...אז חלאס עם ההתייפייפות הנוער לא אשם! אנחנו כהורים אשמים!! נתי..אני דווקא מתמוגגת כשהקטן שלי אומר "אימוש שלי..הכל סבבה טוב?". בואו ניקח דברים קצת בפרופורציה.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) סלנג זה לגיטימי לגמרי, גם לבתך המקסימה וגם לנו. גם אני משתמשת בסלנג ואין בזה רע. מתי זה רע? כשאין שפה ויש רק סלנגים. לבתך יש שפה נהדרת, אז אל תתלשי את האוזניים. מה, אני לא אומרת: סוף הדרך וחבל על הזמן וביי ואו קיי וכל מיני כאלה?
נתי ק.	נתי ק. (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לא קראתי את כל הדיון, אבל... פפריקה - תודה על הביקורת. הביקורת עצמה סוג של יצירת אמנות, כך שבטוח אחפש את הספר. לבושתי, לא קראתי כלום משלו. אגב, בתי לימדה את עצמה לקרוא בגיל 4.5 בגלל שלא הקראתי לה מספיק לטעמה. כאשר גרוני התייבש אחרי משהו כמו 20 ספרים אמרתי די! היא השיבה שהיא לא צריכה אותי והיא תלמד לקרוא לבד... ולמדה... אגב, אותה הילדה שהיום בת 11 ואי אפשר לראות אותה ללא ספר ביד, נמצאת במסגרת של מחוננים, מתקנת את כל מי שיעז לטעות לידה בזכר/נקבה וחלילה יגיד אני יביא ודומה, עדיין משתמשת בסלנג שגורם לי לרצון לתלוש את האוזניים - כל החברות שלה הן "מוש" וכל מיני ביטויים בעברינגליש... אז סלנג תמיד היה ויהיה וכשהיה באופנה להגיד "פצצות" ו"סבבי" לדור של אמא שלי סמרו שערות - ושרדנו
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ועוד הערה קטנטונת, בחיים לא אטען שתרבות היא איזו ערובה לאנושיות וגרמניה הנאצית היא הדוגמה הרעה.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) רחלי היקרה, גם את נסחפת מבלי משים... קריאת ספרים כמשל, היא מדד, לא קריאת ספרים בכלל. האם זה מה שהסקת מהדיון המתורבת שלנו, שמישהו חושב להשליך את הנוער היאורה?... נכון שיש בני נוער שמתנדבים, ויש בני נוער מקסימים, וכאלה שבונים חלליות בשיעורי פיזיקה, וכאלה שמתנדבים במד"א וכאלה שצובעים בתים לקשישים. אבל עליהם כותבים בעיתון. ולמה כותבים עליהם בעיתון, את מבינה לבד. יש גם אלימות בבתי ספר ואלימות בכלל, והתנהגות גרועה במסעות לפולין ובבתי מלון באילת, ואף אחד לא אומר שזה הכלל. אנחנו דיברנו למורה ולרופא בגוף שלישי, היום נותנים לו אגרוף וההורים נזעקים להגן על הבן יקיר לי אפרים שלהם (בילדותי, המורה היתה תמיד צודקת...). והידיעה מי זו לאה גולדברג לא מעלה או מורידה את ערכם של בני אדם בעיני. ולידיעתך, אותם חצי מיליון איש שליוו השבוע את הרב שטיינמן זצ"ל וביכו את לכתו של גאון הדור בן 104, גם לא יודעים מי זו לאה גולדברג, למרות שהם אנשי ספר פר אקסלנס, וגם מקימים של רוב ארגוני החסד. דיברנו על משהו אחר לגמרי. על התרבות שהפכה להיות זולה ונגישה ושטחית ונוצצת ונטולת כל ערך מהערכים שמסמל הדיון הזה. לא סתם דורות של פסיכולוגים ממליצים לקרוא לפעוט סיפור לפני השינה ולא להראות לו פרק מדה ווייס (שכבודו במקומו מונח ויש שם זמרות על נפלאות, אבל זה עדיין לא מפתח את המוח). לא סתם ממליצים לשבת לשולחן לאכול ארוחה משותפת בלי ניידים ולא לסמס לאמא מחדר למטבח מה יש לאכול לארוחת ערב (לשלוח הודעה מחדר לחדר, בעיני, זה שיא הטמטום וגסות הרוח). ואל תספרי לי, שמי ששורץ שעות ברשתות החברתיות קורא בסמארטפון שלו ערכים בוויקיפדיה כל הזמן. זה לא הולך ביחד. אם תקועים במסך כל היום, מפסידים דברים אחרים. הדיון הזה לא בא לפגוע בבני נוער או בבני 35 או בבני שישים. הוא בא להצביע על מגמה שנמשכת למעלה מעשרים שנה ובה החוגים של מדעי הרוח באוניברסיטאות מתרוקנים והולכים, וההמוניות והשטחיות כובשים כל חלקה טובה. תוכנית ריאליטי כמו האח הגדול לא היתה יכולה לצבור פופולאריות כזאת לפני שלושים שנה, זה ברור. אז בואי נוציא מהדיון את כל האנשים הטובים ובני הנוער הטובים ולהביא דוגמה מהם זה נהדר, אבל לא אמיתי.
רחלי (live)	רחלי (live) (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) דיון מאוד מעניין אני חייבת לציין..אבל נדמה לי ששכחתם דבר אחד או יותר.. האם קריאת ספרים היא מדד? למה? האם עברית תקינה מצביעה על אופיו של האדם? חלקכם קצת נסחפו לגמרי (נדבקתי בסלנג אז תסלחו לי). על סמך התגובות כאן צריך להשליך את כל בני הנוער היאורה ויפה שעה אחת קודם..רק לפני שאתם רצים אצים לעשות זאת תעצרו שניה ותקראו: אותם בני נוער שמתעבים (ה' ירחם) קריאת ספרים, מתנדבים פעמיים בשבוע בבתי אבות / בתי חולים ומארחים חברה לקשישים שבני משפחתם שעסוקים בקריאה ובעברית תקינה שכחו מהם. אותם בני נוער שמשתמשים בעברית הלא תקינה ובסלנג (שומו שמיים) מסייעים אחת לשבוע לילדים בעלי לקויות למידה כאלה ואחרות. וכן..אותם בני נוער שכל כך שקועים באייפון שלהם בימי הקיץ במקום לישון עד מאוחר מתנדבים במוסדות, מתעוררים בשש בבוקר וחוזרים רק ב 18:00. בשורה התחתונה אתם צודקים באמת גועל נפש הבני נוער האלה..הם לא יודעים מי זו לאה גולדברג.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) טוב, יאללה, פפריקה/אופה (שכחתי כבר איך קוראים לכן ביחד). מעכשיו כל מה שיגידו לכם תגידו הנוער של היום, בנימת עלבון? זה מתאים לזקנים ממורמרים ולא לצעירים.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) זה אומר שמרוב שאני מקולקלת אני כותבת ביטויים באנגלית במקום לדבר בשפתנו הקדושה. הנוער של היום.
גלית	גלית (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פואנטה בעברית :רגשון
צב השעה	צב השעה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אין מצב, אבל יש צב.
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) חבל שאין את האימוג'י הזה עם האצבע (איך אומרים אימוג'י באקדמית מדוברת?) חכי, יש מצב שעוד יגיעו מקלקלי השמחות.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כל הכבוד, גאות בך עד אין קץ, צודקת בכל מילה, וכולי
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ובעברית תקנית זה אומר...? -:)
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) יו גו, פואנטה!
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תלוי בסיטואציה;-)
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לפעמים האופטימיות הזאת עולה לי בבריאות אבל היא שווה את המאמץ. חוץ מזה, אומרים שהחירש תמיד חושב שאלה שרוקדים משוגעים, אז מה עדיף: להיות אופטימי או להיות חירש?
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני מסכים ומזדהה עם האמירה שלך, פואנטה שעובדת היותו של אדם מתורבת כשלעצמה אינה מבטיחה התנהלות מוסרית בחיי היומיום. היא גם לא תמיד הופכת אותו לאיש שיחה מרתק.אבל להאמין בתבונה האנושית...? כל הכבוד על האופטימיות.
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אחרי שכולם כאן מותשים והלכו לישון, אני רק באה להגיד שקריאת ספרים היא לא ערובה לאיכות החומר האנושי, ולא איזו שאיפה נשגבת שתציל את המין האנושי מאבדון. כנ"ל – תרבות. פגשתי לא מעט אנשים שקוראים ספרים וצורכים תרבות על בסיס קבוע והם היו משעממים עד מוות, נבובים ומתיימרים. לעומתם, פגשתי אנשים "פשוטים" (כמו שנהוג לקרוא להם, במידה לא מבוטלת של התנשאות), שלא דיברו בשפה תקנית, לא קראו ספרים, לא ביקרו בגלריות אומנות בתל-אביב ולא היה להם מנוי לפילהרמונית, ונהניתי לשוחח איתם. אז אני גם מקטרת מדי פעם, בעיקר על החינוך המודרני של ילדים-אדונים והורים-משרתים, אבל אני מסרבת להפוך לזקנה ממורמרת שמבכה על העולם ההולך ונעלם ולהתפרכס בתוך עצבות עמוקה על משהו שכבר לא יחזור, מאמינה בתבונה האנושית, ברצון להסתקרן וללמוד (בכל דרך ואמצעי שניתן) אבל לא מקדשת קריאה או לימוד אקדמי כחזות הכול.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני מצטטת לכם ציטוט מאת אליעזר שמאלי, מתוך אחד מספריו שמאוד מתקשר לדיון שקרם כאן עור וגידים: ״ אמרתי בליבי: ריבונו של עולם! כמה לעז מלעיזים על ילדי ישראל הכשרים. שליבם תמיד רק לכדורגל ולקולנוע ואיננו נמשך אחר תורה ודרך ארץ.״ הציטוט עצמו מתאים, הבעיה שלאחר מכן, בעקבות תקרית מסוימת, הסופר מבין שמיהר לזקוף זכות לטובת הנוער. כי נער אחד לא מודה לו על עזרתו. :/
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) האינטליגנציה שלי מהוגנת לגמרי! נשבעת!
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני עדיין לא מבינה מה ההבדל בין וואטסאפ להודעה רגילה. כרגע אין לי וואטסאפ כי יש בו בעיה ואני לא יכולה להיכנס והאמת היא שהוא לא מאוד חסר לי. ואפרתי, את צודקת! הנושא הזה של אנשים ששקועים בפאלפון שלהם זו סוגייה חמורה. הם לא מקפידים להסתכל לאן הם הולכים ומסכנים עצמם ואחרים. אפילו כתבתי על הנושא ביקורת על הספר ״ האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מדי״
חני	חני (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מסכימה עם מומו. מאידך ילדי סימניה ונוער סימניה הם בעיני העלית..הם מודל לדוגמא. גרעין טוב. ואם תכנו אותם בחנוניות יתר מבחינתי זו מחמאה אדירה. אצלנו כמעט ולא רואים טלווזיה כי כבר אין הרבה לראות...אז האנטומיה של גרי מככבת! פפריקש תודה על הסקירה היפה. ולפי מה שאני רואה מהטינג'רים שלי בשטח לא ממש מעודדים למידה בבית ספר בשביל הרוח, ההנאה. זה מרוץ ציונים ובגרויות. מדי פעם יש הברקות. נניח השנה פתחו באחד מבתי הספר לימודי משפטים. כמובן 5מיח בגרות והבת שלי מתמוגגת מהדיונים, ההרצאות והתוכן... הידד נוער סימניה!
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) קבוצת חופרים שלום (מניחה שיש לך עוד כאלה, אבל אצלי היא אחת הקבוצות של הדיונים האלה)
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) הווטסאפ שלי מלא אך ורק בוויכוחים כאלה, וזה בעיקר מתיש. אני חושבת שהאוניברסיטה (בישראל) כיום איבדה את תפקידה הרומנטיים וכיום עדיף שתזיק כמה שפחות. והיא מזיקה, אוהו. ורק רגע... ישלמו לי על כתיבה? אם התשובה היא "הממשלה צריכה לממן יוצרים מוכשרים" אברח להייטק כדי שזה לא יקרה. מה לעשות. במציאות משתנה, צריכים מקצועות שמביאים כסף. שוק חופשי וזה. אהובי הנצחי. העולם לא עוצר. אנשים חכמים, כל אחד בתחומו. ויש כל כך הרבה תחומים.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כל הדיון הזה מתקיים בסימניה ולא מתקיים בהרבה מקומות אחרים, שבהם היו סוגרים את הבסטה תיכף על ההתחלה בנימוק שתפסיקו לחרטט (הנה, גם אני יודעת לכתוב בסלנג). ויכוחים הם סוג של יצירה, ויצירה כזאת לא נכתבת בווטסאפ, בדרך כלל. אני דווקא בהחלט חושבת, שתפקיד האוניברסיטה להשכיל אותך גם בתחומים שלא יקנו לך פרנסה. ולמרות שאת לומדת מדעים מדויקים, הרבה מקומות עבודה יאהבו את השפה שלך ואת הברק האינטליגנטי שלך. ופפריקה, העובדה שאת לא מבינה כלום במוזיקה או בסרטים או בדברים אחרים, לא גורעת כלום מהאינטליגנציה השערורייתית שלך. אגב, גם הגברים במשפחתי לא מכירים את השירים של אלתרמן ואת ארבע העונות של ויוואלדי או את השירים של לאה גולדברג ואת ה"ישראל במצרים" של הנדל, כי גם אינטליגנציה היא עניין של גאוגרפיה והם אנשי ספר ומיליון ספרים, אבל ספרים אחרים.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לא מסכימה עם ההגדרות האלו.
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אופה - כבר אמרנו שאת אינך דגם מייצג ואולי את גם שייכת לפלח אוכלוסיה קטן של צעירים שכותבים מכתבים וילדים שקוראים. אבל כל המחקרים מצביעים אחרת. איני באה מתחום המדעים המדוייקים, אך לא אמרתי שבמדעים (ובטח לא בפיתוח אלגוריתמים) לא נדרשת חשיבה יצירתית. כוונתי היתה שמדעים הולכים בדר"כ ללמוד אנשים בעלי חשיבה אנליטית שהיא הפוכה מחשיבה יצירתית שמאפיינת יותר את מדעי הרוח. למקרה שאינך מכירה את ההגדרות הפורמליות והמאפיינים המנוגדים של כל אחת מצורות החשיבה הללו חפשי אותם בגוגל. אני משערת שזה יבהיר לך את את הנקודה שהעליתי על יכולת תרומת קורסים ממדעי הרוח לתרום לפיתוח החשיבה היצירתית של תלמידי מדעים. לילה טוב
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, זה לא מה שאמרתי. הארתי נקודות מסוימות. כנראה לא הצלחתי. אני מעדיפה ספרות על מדעי המחשב. דיברתי לשני הכיוונים. אני פשוט לא חושבת שתפקיד האוניברסיטה הוא להכריח ללמוד משהו לא קשור למקצוע אותו בחרת. גם ככה עושים את זה במשך 12 שנים. אני מאמינה גדולה בעצמאות של בני האדם, ויודעת שזו דעה חריגה. ודודי ניתנה כדוגמה למישהי שאני מעריכה ועוסקת בנושאי עומק. כרמליטה, אני כותבת מכתבים. ויש לי למי. הילדים שאני מכירה קוראים בריבוע. בכמויות דומות לדור הקודם. לפני מאתיים חמישים שנה בקושי קראו, תארי לך! רגע, אך האם תקשורת דרך המחשב אינה עדיפה משליחת מכתב שייקחו לו שבועיים להגיע, ולחכות להגעת מכתב תשובה? טוב נו, אחזור לשלוח מכתבים לחברתי שגרה בלונדון. לא דרושה חשיבה יצירתית... למדת חישוביות? פיתוח אלגוריתמים? אוטומטים? כי השתוקקתי שם שרק ייתנו לי עבודה שאין בה צורך לחשוב יצירתית. לא קיבלתי.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה- אני מודעת לעובדת הזאת :(
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרמליטה. מה היו המניעים שלהן לביטול ההכתבה?
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרמליטה - שפות משתנות. לא נעים להסתכל על זה לפעמים (אם כי מנקודת מבט פונולוגית זה תהליך מרתק), אבל זה ממש לא משהו חדש. כבר בר כוכבא כתב "מעיד אני עלי תשמים שאני נותן תכבלים ברגליכם" כמו אחרון הערסים של ימינו. הוא גם כתב "עסיתי" במקום "עשיתי", אם אינני טועה. התלמוד הירושלמי מלא השמטות אותיות דומות לאלה שאת מלינה עליהן. העברית הגבוהה של ימינו מלאה במילים שאולות מארמית, יוונית, לטינית, אכדית ומה לא. כבר בתנ"ך מופיעה שאילת מבנה לשוני - מעין מה שהזכרת לגבי "לקחת החלטה" - "אם על המלך טוב" של מגילת אסתר הוא שאילה, כנראה מארמית, שהחליפה את הביטוי העברי המקורי "אם טוב בעיני המלך". אני מניחה שזה נשמע לאוהבי השפה של אז מגוחך באותה מידה (מאי משמע "על המלך טוב"?! נו באמת). (שפות עוברות שינויים בדיוק בגלל "עצלנות גרידא". זאת אחת המוטיבציות הנפוצות ביותר לשינוי.) אפרתי, הפואנטה כאן היא לא הצעירים אלא הדור כולו. את לא יודעת מי זה ג'ון קוזארט. אני מניחה שתאמיני לי כשאני אומרת שהוא יוצר אינטליגנטי ומרתק. אבל בייקר הביאה אותו כדוגמה כדי להגיד בדיוק את זה: אולי לא הרבה אנשים קוראים מה שאת קוראת, אוהבים את מה שאת אוהבת - אבל יש תחומי עניין אחרים, עמוקים לא פחות, והרבה אנשים מתעניינים בהם. אנחנו לא חייבים לחלוק את תחומי העניין שלנו. אני אוהבת ספרות והיסטוריה ועברית - מאוהבת בשלושתן עמוקות - ובהחלט חושבת שאנשים אינטליגנטיים צריכים להתעניין בהן. אבל נתקלתי כבר בהרבה אנשים חכמים שלא התעניינו בהן אפילו קצת. וזה בסדר. גם אני לא הכרתי את תחומי העניין שלהם כמו שצריך - אני בורה להחריד בכל הקשור למוזיקה קלאסית, למוזיקה בכלל, לתרבות פופולרית, לסדרות, לסרטים, ראיתי סרט דיסני אחד כל חיי - וגם זה היה בסדר. הם נהנו לדבר איתי למרות שלא ידעתי שום דבר על כל זה. יש עומק בתחומים לא צפויים. קשה לפעמים לעקוב (אני עצמי לא עוקבת) אבל ביוטיוב ובטאמבלר ובאינסטגרם יש לפעמים דברים יוצאי דופן. שהרבה מאוד אנשים שותפים להם. השטחיות פשוט יותר נגישה מבעבר, אני חושבת. פעם היית פוגשת את המטומטמים מהכפר שלך, היום את יכולה לקרוא טוקבקים של מטומטמים מכל הארץ, מכל העולם. היום עושים עליהם כתבות. נו שוין. סקאוט - קודם כל, בפשטות, זה לא משנה. לטובה או לרעה, הוא קורה, והוא יקרה גם אם תנופפי מולו חרבות ותכנסי עצרות מחאה. שנית, כן, שפה מוכרחה להתחדש. זה חלק מהיופי שבה. אם זה מרגיע אותך תזכרי שבעוד שלוש מאות שנה "אני יביא" יהיה מבנה דקדוקי תקין לגמרי בעברית, ו"אני אביא" תהיה צורה ארכאית שמשתמשות בה מורות מסוג מאוד מסוים, אלה שאומרות "הקשבנה, בנות". (בעוד שלוש מאות שנה גם ידברו בצער על איך פעם העריכו שירה ואפילו הדפיסו משוררים על שטרות, ואילו היום, טפו.)
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) עוד משהו קטן לפני כמה זמן היתה כתבה בטלויזיה. כמה אמהות התנגדו לכך שיעשו לילדיהן (לא דיסלקטים) הכתבה בכיתה א'. (5 מילים בהכתבה)! מתי בדיוק הן חושבות שיתקנו לילדים את השגיאות? בכיתה ח' כשהן כבר יהיו טבועות בהם? וזו רק דוגמה אחת לפינוק של ההורים שמביא נזק לרוב הילדים ולחברה בכללותה.
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אופה יקרה, דקדוק הוא לא דבר שאמור להשתנות וכך גם השפה בדוגמאות שציינתי. אם תרדי לשורשי הסיבות מדוע אומרים אני ילך או ש במקום כש זוהי עצלנות גרידא של הלשון. אני לא רואה בימינו תזוזה של השפה קדימה. המילים ששגורות בפי הצעירים הן תמיד בלשון הגזמה (הכל מהמם, וכו' וגם התרסקתי במקום נפלתי- לי נפל הלב כשהגברת הודיעה לי שהתרסקה על הבמה...). איזה עושר אחר צומח כאן כאשר את המילים מחליפים אימוג'ים, שאין בהם שום הבעה אישית של רגש למשל על שפע המילים המתארות אותו ואת דרגות העוצמה השונות שלו. זוהי בעצם חזרה אחורה להירוגליפים שהשתמשו בסוג של ציור ודימויים ככתב. ומי כותב היום מכתבים לאהובים/ות, חברים ובני משפחה. היום הכל מובע בשפה מאד מאד תמציתית במילה אחת או משפט אחד בווטצאפ או במסרון. התוצאות הנמוכות במבחנים בעברית ובהבנת הנקרא נובעות בין היתר מכך שהיום הילדים כמעט ולא קוראים ספרים, וגם מדברים פיסית הרבה פחות מהדור הקודם (התקשורת דרך סלולר ומחשב). לגבי קורסים באוניברסיטאות: חשיבה אנליטית שדרושה במדעים עומדת בניגוד לחשיבה יצירתית. במדעי הרוח והחברה נדרשת יותר חשיבה יצירתית, שהיא חשובה לכשעצמה וחשוב שתלמידי מדעים יתרגלו אותה כדי לפתח דרכי חשיבה חדשות בתחומם המדעי, שיאפשרו פיתוחים חדשים וכו'. לכן יש פקולטות מדעיות שכבר עכשיו מצרפות קורסים של מדעי רוח/חברה כחלק אינטרגלי של הלימודים בחוג עצמו.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) סקאוט, תודה. ואופה, את צודקת, עם מדעי המחשב נכבוש את החלל, עם אלתרמן, לא. אז יש עוד כמה מטומטמים, שמחוסר כישרון מדעי נשארו עם אלתרמן. נחמה פורתא. ובעניין דיסלקטיים, מי מדבר עליהם בכלל? כל מה שהם משיגים מגיע להם פרס. אבל איך פתאום כולם נעשו דיסלקטיים?
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ובעניין הטוקבקיסטים, אופה, זו לא רהיטות או אי הרהיטות שמפריעה לי כמו התוכן המטומטם והמרושע והשטחי. קורה משהו, לפעמים אסון ואנשים שולפים את כל הארסנל הדבילי שלהם ושופכים אל המקלדת. ובעניין למידה של משהו שהוא לא מהתחום שבחרת, מה רע בכך? ואם סטודנטים מקטרים, זה בדיוק בגלל הסיבה הזאת, מפני שהם מכווני מטרה וידע "סתם" לא נראה להם חשוב מספיק. טוב, אני אעצור פה, קשישה שכמותי, ואלך לישון בצער רב, במיוחד מפני שהתברר לי, איזו נפילה, שלמרות שאני מחשיבה את עצמי לא בורה לגמרי, התברר שאני כן בורה. לא מכירה את דורי קלארק. ביי ביי, דורותי, את הקוסם מארץ עוץ את מכירה?
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) איפה מקומות העבודה שיתלהבו מיכולת הביטוי שלי? איפה איפה איפה איפה איפה? וגם אני אשאר איתנה בדעתי. המרצים איתם דיברתי לרוב היו נפוחים מחשיבות עצמית, חסרי כושר הוראה ואנטיפתים. אבל מה, יש להם ממוצע משגע. וואו. אה, ויש לי חברה (בעצם כמה) דיסלקטית, שכותבת ממש כך, וזה לא סותר מבריקות מכל היבט אחר. ברור שלא כולם כאלה, וגם לי לא נעים לראות דקדוק לקוי, וגם אותי מבאס שזה נפוץ (היום, וייתכן שגם פעם) אך אף פעם אי אפשר לדעת.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני תוהה מה זה אומר עלי בתור אחת שבודקת את מה שהיא כותבת אלף פעם. בכל אופן, אני חושבת שהשפה העברית יפייפיה, מגוונת ורבת רבדים עמוקים. בין אם זה במשחקי לשון מפולפלים שגורמים לך להתפעם ובין אם בניסוחים נהדרים. לעיתים קרובות אני קוראת שיר או סיפור ופשוט נעתקת נשמתי מהכוח שיש לשפה. נכון, השפה מתחדשת ומשתנה, אבל האם השינוי הזה הוא בהכרח לטובה? האם דלותה של השפה היא יעילה?
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרמליטה ופאלפ, כל מילה מיותרת. משום מה, צעירינו המוכשרים והמבריקים באתר נעלבו באופן אישי ומיהרו להגן על כל צעירי הדור. לצערי הרב, אני לא אינטליגנטית עד כדי כך, שאדע מי זה דודי קלארק וג'ון קוזארט, ולכן, מן הסתם, למרות מיליוני המעריצים, הם לא עד כדי כך מפורסמים. זילות השפה פגעה בכולנו. גם אני מתרשלת פעמים רבות עם התביא לי והתן לי וכדומה, למרות שבחיים אני לא אגיד אני יגיד. השבוע כתבה לי בחורה ילידת הארץ בעלת מקצוע "ההיתי" במשמע הייתי. כמעט התפלצתי. אולי היתה זו פליטת קולמוס, אבל הבעיה היא, שבעידן שבו היה אכפת לאנשים מהשפה, הם קראו פעמיים מה שכתבו כדי להיות בטוחים שאין בטקסט שגיאות גסות. היום זה לא חשוב. העיקר שכותבים רעיון ארוך במינימום אותיות. לכו לאוניברסיטה ודברו עם מרצים. תשאלו אותם באיזו רמה הטקסט של הסטודנטים היום (חלקם לפחות) וכמה שגיאות כתיב איומות הם רואים. ורק דרך אגב, יש מקומות עבודה שבהם מעדיפים עובדים שהתואר השני שלהם, בניגוד לראשון, יהיה מתחום מדעי הרוח, כי הוא יקנה להם יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. אני נוסעת במונית, מתבוננת דרך החלון ושמונה מתוך עשרה אנשים שפוסעים ברחוב עסוקים במסך שלהם גם בזמן חציית כביש. כמה תועלת אינטלקטואלית אפשר כבר להפיק מקריאת טקסטים של מסרים. אפשר לחשוב שכולם שקועים בוויקיפדיה לפחות. לא כולם לא כולם לא כולם לא כולם לא כולם. אבל אני איתנה בדעתי. השכלה, למידה, יש יותר מאי עם. אבל גם שטחיות.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תראי, בייקר, אני מסכימה מצד אחד עם אמירתך על העדפתו המובהקת של הסטודנט. מנגד, לסטודנטים רבים אחרים ההכרחה הזאת יכולה להיות דווקא תענוג, הזדמנות להיחשף אל מקצועות שמסיבה כזאת או אחרת לא יצא להם ברבות השנים להיחשף אליהם והאוניברסיטה היא הזדמנות פז. [ למרות שאני אישית מזדהה עם דעתך האישית! כלומר, אני חושבת שזה נחמד ללמוד מקצועות רבים אבל מצד שני, זה מסיח את הדעת מהמקצוע המרכזי שהסטודנט החליט ללמוד, אני רק הרחבתי והסברתי שיש ויש, זה תלוי באדם עצמו ובבחירותיו]
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרמליטה, אבל שפות הרי תמיד ייראו דלות יותר מבשנים קודמות! הן פשוט זזות קדימה - הרי בוודאי גם לפני מאה שנים חשבו שהשפה מתדרדרת, ובימי התנ"ך גדעון התלונן שהסלנג של הילד שלו מחריד. בנוגע לקורסים - מה הפלא שסטודנטים לא מסתדרים עם נושאים שאינם קשורים לתחומם? הרי לא בכדי הם הלכו ללמוד את התחום בו הם נמצאים! בתור אחת שלמדה מקצוע ריאלי ושנאה את זה - חברותיי בהחלט לא אהבו להיבחן על מקצועות הומנים, כי הן פחות מחבבות את התחום, ולכן הן למדו מקצוע ריאלי! לעומת זאת אני העדפתי מקצועות הומנים בהרבה, וסבלתי מהבחינות הריאליות - משום שאיני מחבבת את התחום! זה לא מעיד על חוסר יצירתיות, אלא על העדפה. איך הייתם מרגישים אם כשהלכתם לקורס בנושא X כי התעניינתם ללמוד זאת, היו מכריזים ש"כולם צריכים ללמוד כאן Y, כי אנחנו מאמינים שאנשים צריכים ללמוד Y"?! ממש לא מה שביקשתם, וממש מעצבן. אין סיבה שסטודנט ירגיש אחרת.
כרמלה	כרמלה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אמנם מצטרפת מאוחר אך עקבתי אחרי כל הדיון. מבקשת לחזור לתחילת הדיון שעסק בעושר השפה ותקינותה. בהחלט מסכימה עם אפרתי כי השפה של הדור הצעיר ב-20 השנים האחרונות הפכה לדלה הרבה יותר. אני מבקרת בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, במכללות, בסמינרים ובאוניברסיטאות ונתקלת בכך די הרבה (כמובן שישנם יוצאי דופן). השגיאות בשפה נוראיות: אני ילך במקום אני אלך. שהייתי במקום כשהייתי חמישה בנות ועשר בנים תביא לי במקום תן לי (ב"תביא" יש פעולה של הליכה-תנועה, תן לי - פעולה של הגשה) לקחת החלטה (אימוץ מאנגלית) במקום המונח העברי לקבל החלטה. (מאיפה לקחת את ההחלטה, מהארון, מהחנות? הביטוי בעברית הרבה יותר קולע ויש בו הסכנה עם ההחלטה. בנין הִפעיל נעלם לגמרי. כולם מדברים בהֵפעיל. ועוד כהנה וכהנה. באוניברסיטה שאליה אני קשורה מחוייבים התלמידים לקחת קורסים שאינם בתחומי הלימוד שלהם. הקורסים הם ברמה גבוהה. ראוי לציין כי תלמידי מדעים טוענים כי בדר"כ הבחינות במדעי הרוח והחברה קשות להם הרבה יותר ,היות והם נדרשים למידה רבה יותר של חשיבה יצירתית בתשובות שלהם. במבחן הבינלאומי פירס בהבנת הנקרא שנערך בשנה שעברה בכיתות ד', התוצאות בארץ היו גרועות מאשר אלו ב-2011 והמיקום הבינלאומי שלנו אינו מעורר כבוד. גם במבחן בעברית במיצ"ב שנערך מדי שנה בכיתות ה' ו-ח' - מזה כמה שנים הניקוד דורך במקום לעומת המבחנים בשאר המקצועות (מתמטיקה, אנגלית, טכנולוגיה) בהם ישנה התקדמות יפה. בהחלט לא מעודד.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) נראה לי אתם לא מסתובבים עם האנשים הנכונים, חבר'ה.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, את לא מעידן המלריה כמובן, את הכי כאן :) אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שאכן יש שינוי באופן בו אנו חושבים וקוראים, בעיקר בגלל הטכנולוגיה, אבל לא חושבת שזה מיתרגם ל"שטחיות" אלא פשוט אופן חשיבה אחר. היום, בשל ההצפה (המבורכת) בתרבות, מה שאיכותי באמת מקבל יחס. רעיונות צריכים להיות מבוררים ומדויקים. לא מספיק להתקיים כדי שיקראו אותך, פשוט כי זה מה שיש. מה שיעבור סינון הרבה פעמים יהיה מה שאיכותי. הייתי בכארבע הופעות (שהיו משמעותיות לי) בחיים, אחת המדהימות בהן היתה כזו בה הזמרת (אמי) פשוט עמדה ושרה, בלי שום הו והא. איכות מוזיקלית ולירית וזהו. גם השאר היו דומות. לגבי ארצות הברית - לא יודעת? אבל זה לא שהנשיא הנוכחי נראה טוב, אומייגאד. בן גוריון ודאי יכול להיות ראש ממשלה. לא חושבת שיש בעיה. לא יודעת, לא חושבת שהנראות חשובה יותר מפעם. דוגמאות: היחס לנשים בעבר. היחס לחיי אדם. היחס לבעלי מוגבלויות. המודעות! היחס למחלות נפש. יש במשפחה שלנו היסטוריה ארוכה של התאבדויות שכנראה נבעו מנטייה לדיכאון. היום זה כנראה היה מובחן ומטופל. וסבתא שלי שהיא שמנופובית מוקצנת נורא. אז גם היום לא מושלם. ברור. פשוט לא מסכימה עם הטענה.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תמיד היתה שטחיות. היו שורפים מכשפות פעם. הצופים אפילו לא היו אחוזי אידאולוגיה. הם פשוט היו שטחיים, ואש ואנשים מתים זה אמנם קצת פחות שטחי מפרוז'קטורים אבל מספיק קרוב. אני רק אציין, לפרוטוקול, שהאנשים שבייקר הזכירה הם לא סתם אנשים מוכשרים ומיוחדים. הם אנשים מוכרים ומוערכים. על כל דודי קלארק, יש 1,335,000 אנשים אינטליגנטיים שמעריכים את מה שהיא עושה. על כל ג'ון קוזארט יש לא פחות מ4.1 מיליון אנשים. על כל אליעזר יודקובסקי יש מי-יודע-כמה אנשים, ותודה לרימון שחוסם את fanfiction.net. לטרי פראצ'ט יש מיליוני מעריצים. את ניל גיימן ודגלס אדאמס קוראים מיליארדים. הספרים של אוליבר סאקס היו רבי מכר מיד עם צאתם. אני עדיין רואה אנשים קוראים ברכבת. אחדד: אני לא טוענת שהדור של היום הוא כמו הדור הקודם. הוא שונה בכל כך הרבה רמות. הפלטפורמות השתנו. נו אז? היום יש אנשים אינטליגנטיים בפייסבוק ויוטיוב ואנשים שטחיים בטוקבקים בויינט, כמו שפעם היו חובשי בית מדרש כמו גם יושבי קרנות. Pulp_Fiction, תודה רבה. ודז'נייב, תודה על התקף צחוק. יפה ניסחת (מזהה את המקור?...)
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, מסכים עם כל מילה. הדברים נאמרים לא מתוך גלוריפיקציה של העבר וללא קשר לאנשים צעירים של היום, שגם הם קורבנות של המצב בסה"כ, אלא מתוך אכזבה שהקדמה האנושית הביאה אותנו למציאות שכזו. כולם תקועים בתוך הטלפון החכם(שבעיניי התרומה העיקרית שלו לאנושות זה WAZE זמין וכל השאר אלו משחקים למיניהם),כשברוב המקרים הם אינם מתעסקים בדבר- מה מעשיר, מחכים או תורם רגשית, אלא בהבל הבלים. תרבות האינסטנט, הפורנו, הסלפי,ה-SHOW-OFF והלייקים חדרה לכל פינה(ובמידה מסויימת גם לאתר הזה, אם כי כאן זה בכל זאת שונה מעט מפלטפורמות אחרות) והרדיפה אחריהם פעמים רבות הופכת דיונים לשטחיים. אדם עם ספר במקום ציבורי היום נראה בעיניי רבים כמוזר ומקבל לא מעט מבטים המביעים פליאה. יש לי תחושה שדברים רבים כל כך איבדו מערכם ומעומקם בימינו. נכון, גם בעבר לא כולם קראו, הייתה אלימות, הייתה בורות. עם זאת, התקווה הייתה שהדברים ישתנו, אבל לא בכיוון שאליו הכל נע היום. בכל אופן המציאות הזו יוצרת וואקום רגשי ונפשי ומכאן כל המשיכה אל העבר-ראו התכניות,הסדרות הסרטים, שלא היה מושלם בשום אופן, אבל החיים הרגישו כאמיתיים ומורגשים יותר.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אופה יקרה, תרשי לי לחשוב שאתם לא מייצגים את בני הנוער ובכלל, הקוראים הצעירים של סימניה הם מדהימים. וחוץ מזה, אני דיברתי על הנוער? אמרתי שיש השתטחות כללית או שיטוח כללי או איך שתקראי לרדידות. גם אנחנו הלא-כל-כך צעירים נעשינו רדודים. ספרים שקראתי לפני עשרים שנה משעממים אותי היום, ויש קלאסיקנים שקראתי פעם והיום אני פשוט לא מסוגלת לגעת בהם כי אנחנו צריכים הרבה זיקוקים מוצמדים לכל דבר. תסתכלו על הופעה מוזיקלית, מרוב הו הא כבר לא שומעים את הזמר. איפה ההופעות האינטימיות וההגשה האישית, היום הפרוז'קטורים הם הזמר והפירוטכניקה היא המוזיקה וכל המפזזים מאחורה הם חלק בלתי נפרד. אז תגידי שאני מיושנת, שאני פאסה שאני שייכת לעידן המלריה (ממש לא), אבל להגיד שהדור של היום הוא כמו הדור הקודם וזה שלפניו, זו התעלמות מהמציאות. אולי הדור יותר טוב (מי חכם וישפוט) ואולי תמיד ביכו את הדור הצעיר והתגעגעו לעבר, אבל השטחיות מקיפה את כולנו. עולה על דעתך שאדם בכיסא גלגלים יכול להיות היום נשיא ארצות הברית? (פרנקלין דלאנו רוזוולט) או שחייבת להיות לך בלורית מתנפנפת ואתה חייב להיות חתיך ואשה דוגמנית זו מעלה. בן גוריון היה יכול להיות היום ראש ממשלה? נראה לי שלא. היום העומק הפך ל"נראות". לא חשוב מה אתה עושה חשובה הנראות, האריזה.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תודה :) פשוט היה נשמע שבסיום שקעת גם לזה (בגלל הטיעון של איפה הייתם)
דז'נייב האב	דז'נייב האב (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני בטוח שהעולם מכיל אנשים טובים! את אחת מהם, גם פֶפֶר, ועוד הרבה אנשים מהרבה מסגרות. זו בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) המשלב שלך לא נמוך, בקושי יש לך טעויות, ואני בטוחה שבעולם שלך יש גם הרבה אנשים טובים.
דז'נייב האב	דז'נייב האב (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) העולם לא אידאלי, אם ניקח 50 סמארטפונים ככל הנראה לא יהיה שייקספיר, לא דייויד יום, וכנראה שגם לא אסימוב. כיום המילה פטריוטיות איבדה את המשמעות אצל הרבה אנשים. עצוב? כנראה. אבל מה עם יהודה גזבר? מה עם אורסון סקוט קארד? במקרה הזה אדמס צודק, כל מה שקורה אחרי גיל 35 הוא נוגד את חוקי הטבע... ומה אתם חושבים? שסוקרטס לא התלונן שהעולם שלו מלא באנשים רדודים? עוויתי, חטאתי, פשעתי, אני כותב ומדבר בטעויות לשוניות מחפירות. המשלב שלי נמוך. ועדיין, להגיד שאין תרבות? התרבות פשוט שינתה צורה. דבר נוסף שאני רוצה להזכיר - לא את חטאי אני מזכיר היום, כי אם את חטאיכם. סבתי ז"ל היה קומוניסטים, היא חונכה לאידאלים, לפטרייוטיות, מה איתנו? ב"ה אותי חינכו מצוין, אבל יש לי חברים שיש להם פחות ממאה ספרים בבית. חברים שלא חינכו אותם לאידאלים נשגבים, אלא בעיקר למסך חביב של 42". הבטחתם יונה, מה קיבלנו? הנוער והדור החדש שהתאמץ ועבד, ויצר דברים, הוא נשאר ויצר תרבות חדשה. למה דווקא אנחנו אשמים בתרבות החדשה, איפה אתם הייתם?
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ורגע, וויינט הוא לא האתר היחיד ביקום. אם אסתכל בטאמבלר לעומת זאת, או ביוטיוב, או בהרבה מטוויטר, או בחלקים גדולים מפייסבוק, או בויקיפדיה, או באיזה אתר שכוח אל בשם סימניה, אראה המוני אנשים נפלאים ששייכים לדור הזה.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, ואת חושבת שלפני חמישים שנה לא היו אנשים שעסקו בדברים רדודים? ולפני מאה? ואלף? (מרק טווין ממחיש את זה נפלא בינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור) ובכלל, מי שעוסק גם בדברים רדודים, או לא מוצלח או סתם טיפש בתחומים מסוימים, לאו דווקא אידיוט מוחלט! נגיד - אני מעפנה בקורדינציה. וואלה, אם הייתי רוקדת בלהקת בלט היו מתייחסים אליי כמו אל אחרונת הטוקבקיסטים. אז למה שלטוקבקיסט שלא יודע להתנסח אתייחס כאילו הוא אידיוט מוחלט, גם אם זו רקדנית בלט מוכשרת להפליא, שפשוט... פחות מתנסחת יפה? לשפוט בני אדם לפי השבריר שאנחנו רואים מהם פשוט לא עובד. זו לא תמונה מלאה. אם אדבר עם חמישים אנשים ברחוב אין לי ספק שאגיע למסקנה שארבעים ותשעה מתוכם הם נהדרים לחלוטין, עם סיפור חיים מרתק ואהבה ותשוקה ורצונות ותחביבים. ואם אסתכל בסמארטפונים שלהם? אראה את היבטי החיים הפשוטים שיש לכולנו.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני יכולה למלא לך 50,000 עמודים מלאים בגאונים עכשוויים. מה זה קשור? תפתחי את וויינט ותקראי את הטוקבקיסטים. זה העם זאת האומה. אני לא רוצה לחזור למאה העשרים עם המלריה, אבל אם תאספי 50 מכשירי סמארטפון אקראיים ברחוב ותקראי את ההודעות, תביני על מה אני מדברת.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אהבתי את הסקירה וגם את הדיון
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אה, ודיברתי עם אמא שלי על כמות הקוראים פעם. היא טוענת שזה כמו היום, ואני מאמינה. החברה הכי טובה של אמא שלי בילדות לא קראה בכלל, והיא לא היחידה. סבתא שלי היתה עסוקה בלברוח מהנאצים (שאני בטוחה שגם אצלם היו קראנים ושלא) והיום קוראת הרבה, ואין לי ספק שבין חברותיה היתה התפלגות הגיונית של קריאה. והמוספים הספרותיים? אני קוראת אותם ואני לא היחידה. שמעת על מוסף שבת? אני דווקא קראתי את של הארץ, כי זה מה שהיה, והם חשבו שהמעון של מיס פרגרין היה ספר טוב, אז גמרנו.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) עוד דוגמאות: יהודה גזבר בפייסבוק, דן ופיל, לילי סינג, אליעזר יודוקובסקי, אמי מקדונלד, ג'ון קוזארט, לין מנואל-מירנדה (!!! הבנאדם עשה מחקר עצום על חייו של אלכסנדר המילטון, והעולם לא נראה כמו שהיה לפני שהוא הגיע!) אולפני לייקה, טוונטי וואן פיילוטס, תומאס סנדרס. אני יכולה להמשיך לנצח.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) רגע רגע רגע. אין היום תרבות מעמיקה? אנשים היום עסוקים בדברים בצורה שטחית בלבד? דקה. ריינבואו ראוול, שישבה ולמדה את תרבות הפאנפיקים על בורייה וכותבת ספרים מופלאים שעוסקים בנושאים משמעותיים ויש אליה כבוד מטורף. רק מה, הוא מתבטא באופן אחר - רבבות קוראים יתרגשו עד דמעות והתעלפויות אם היא תענה להם בטוויטר, כי הם מעריכים כל כך את העבודה שלה. דודי קלארק, שיוצרת מוזיקה ומתפרנסת מזה, והיא אמנית מוכשרת להפליא שנגיעה למה שהגיעה בזכות עבודה קשה ואיכות מוזיקלית. אה, והיא הוציאה ספר של קטעי מחשבות שלה, שגורם לאנשים להתרגש עד דמעות מהאנושיות שמגולמת בו. פפריקה מיודעתנו, שהלכה לאוניברסיטה ללמוד לשון. והי, היא לא היחידה! היא מאמינה שעברית היא דבר נפלא, ומאחר שהיא מתחדשת כל הזמן, יש מקום להעריך את כל ההתגלמויות שלה, ולכן כדאי ללמוד אותן. קסנדרה לא-זוכרת-שם-משפחה, אחת מני רבות שמדברת ביוטיוב על דימוי גוף ואקנה ובריאות נפשית. אה, והיא דוגמגישה. והנושא בוער לה בעצמות. לגבי האוניברסיטה - הייתי שם, עשיתי את זה. ללמוד קורסים שלא נוגעים לעבודה זו בעיקר רשעות. פנו את הזמן החופשי והשכילו את עצמכם במה שברצונכם ללמוד, לא כי אתם מוכרחים. יש לי עוד אלפי דוגמאות. התרבות היום לא נמוכה יותר, לא שטחית יותר, לא רדודה יותר. היא פשוט שונה. שונה. זה הכל. ללגלג על זה על פי קנה המידה שאנחנו חושבים שנכון מעיד על באג בקנה המידה. (טפו? טוויטר? טוב, כפי שאמרתי, אם תזלזלו בשדה המונחים העכשווי אתם מוזמנים לחזור למאה ה20. תהנו עם המלריה)
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ואפרתי, את צודקת! באמת בעבר היה רופא אחד לכל המחלות. עד היום לא אשכח את תיאור ניסיון עקירתה של שן בספר של בולגקןב, ״ מרשימותיו של רופא צעיר״ התיאור הילך עלי איימים. הרופא שם היה צריך להתמחות בשלל תחומים, כולל לידה ועקירת שיניים לצד כל ההתמחויות האחרות. בהחלט הרופאים בעבר היו עמוסים יותר. אבל מצד שני, אולי דווקא טוב שיש היום רופא מתמחה לכל נושא כי ככה הם לומדים היטב את המקצוע ולא בצורה כללית.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה, אני במפורש קראתי בספרה של ימימה אבידר שהיו סוגרים במיוחד את הרחובות עבור כותבים כמו אחד העם שחלילה לא תהיה הפרעה הקטנה ביותר לעבודתו. אז אולי הגזמתי קצת בטענתי שהיה ניתן להתפרנס אבל כבוד למקצוע היה ועוד איך. אנשים העריכו סופרים ומשוררים ואין עם זה עוררין.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) דז'נייב האב, אני התייחסתי למקצוע הרבה פחות טכני מהנדסה, למרות שגם בו יש טכניקה והוא משפטים. בעבר, היית שומע נאום של עורך דין והוא מופת של מובאות תנ"כיות, היסטוריות ועברית מצוחצחת כדבעי. והיום, נו, היום, המכללה מנפיקה את קו הייצור שלה וזהו.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקוש, את התחלת מותק כשפצחת בביקורת, גאונה שכמוך. בגלל שאני יודעת הרבה אני יודעת כמה אני גרגר אבק קטנטן שלא יודע כלום בכלום. העולם היום מלא ידע בלתי נתפס, פי מיליון מאשר לפני ארבעים שנה. בגלל זה, כל בוהן וזרת יש להן מומחה משלהן (פעם היה רופא אחד לכל מיחוש ומחלה). אני לא חושבת שאנשים יודעים היום פחות, הרי שדה הידע האינטרנטי פתוח לכל ונגיש לכל. אנחנו בכלל דיברנו על השפה ותרבותיות כללית ולא על משהו אחר. ואני בוודאי שלא יושבת באיזה מרבץ של מדושנות עונג ומצליפה בבורים ועמי ארצות. שטחיות היתה תמיד ותוסיף להימכר. אבל כל סוציולוג מתחיל יודע ששטחיות הפכה להיות המוטו החדש. אין זמן להעמיק ואין גם צורך. בחוץ יש כל כך הרבה ידע שטחי שמבקש להימכר, אז למה להכניס ראש קליל למיטה כבדה.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מיכל, יקירתי, ידעתי שאפשר לסמוך עליך.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) 'פעם להיות סופר או משורר אלה היו מקצועות מכובדים והיום? להתפרנס מהמקצוע הזה הוא בגדר חלום של סופרים רבים.' סקאוט, מכירה את הכיתוב על חבילות התה של ויסוצקי? אלה שמציינות בגאווה שאחד העם ניהל את הסניף שלהם בלונדון? וול, זה תפקיד שהוא השיג בניסים, והודות להשתדלותו של אליהו לובוצקי, רק כדי שלא יגווע ברעב. פעם היה אפשר לחיות מספרות? ברצינות? בואו לא נעשה גלוריפיקציה לעבר. וגם אפרתי - ברור שיש דברים שהיו בעבר ואינם עוד, אבל לא כולם שליליים. מישהו פגש לאחרונה אנאלפבת? ההנחה שרק המאה העשרים ואחת בורכה באנשים שטחיים וטיפשים לא נראית לי. 'בני סלון היו תמיד ובני סלון יהיו תמיד, לעולם ועד, אמן'. עכשיו רק נשאלת השאלה מה אנחנו עושים עם זה. יש אנשים טיפשים, בהחלט. זה הולך להיות נושא השיחה שלנו כשאנחנו מבלים עם רעינו האינטלקטואלים, מכל הנושאים שבעולם? נאנח יחד ונביט על ההמון ממרום עמדנו ונניד ראש ו - ובכן, זה פשוט קצת משעמם. בואו נדבר על משהו אחר.
דז'נייב האב	דז'נייב האב (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) סליחה שאני מתערב בסוף הדיון, אבל כרגע אני תלמיד במכללה... האוניברסיטה מחייבת שלושה קורסים שהם לא מהמקצוע למיטב זכרוני, וזה לא בדיוק קורסים ברמה גבוהה. תמיד אפשר להתלונן על כמה המכללות גרועות, וזה נכון, אני יודע הרבה פחות מסטודנט שנה ב' באוניברסיטה העברית למשל. אבל אני רואה ערך גדול וחשוב במכללות, בעיקר במכללות שמלמדות הנדסה - זה מסלול הצלחה למי שלא גאון או נולד למשפחה טובה שיכולה לממן לו את הלימודים. ב"ה, אני נולדתי למשפחה אמידה, אבל לומדים במכללה לא מעט אנשים שזו הדרך שלהם לצאת ממעגל העוני שבו תקועים בו.
מיכל	מיכל (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) יש לי אנפילאות נפלאות ומחממות, ובימות החורף הקרים אני משתמשת גם בפוזמקאות נהדרות.
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) את כנראה מבינה בנושא יותר ממני, אז אני אפסיק להתווכח :)
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) את שונה, גם אם את לא מודה בכך מסיבה כלשהי. מבחינה סוציולוגית חלו שינויים רבים. יש הנגשה של ההשכלה וכל תרבות אחרת אל האנשים. פעם, מי שלמד באוניברסיטה רכש חוץ ממקצוע, עוד הרבה ידע מסביב, כי הכריחו אותו ללמוד כל מיני קורסים. היום המכללות מציעות בעיקר את המקצוע המסוים ואדם מסיים את לימודיו וחוץ מהמקצוע הספציפי שלו לא יודע כלום. וכך צומח דור של עורכי דין, לדוגמה, שאינו דומה בכלל לדור הקודם לא מבחינת כושר ביטוי ולא מבחינת אינטליגנציה כללית. אני לא יודעת למה את נעלבת בשם הנוער. גם בני 35 לוקים באותה הבעיה.
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, לא יודעת הרבה לגבי כל מה שכתבת עליו בקשר לתרבות. אני רק רוצה להתייחס, שוב, לעניין של הנוער. "אני מכורה לשירים עבריים ישנים. מי מלחין היום שירים ברמת הכתיבה של אברהם חלפי או לאה גולדברג או רחל או טשרניחובסקי או יעקב אורלנד. תנו לנוער ממוצע לפרש שיר כזה בלי ללמוד אותו בשיעור ספרות." את לא חושבת שזה קצת מזלזל לשמוע דבר כזה? ולגבי הפילהרמונית, אני חושבת שאלה פשוט זמנים שמשתנים. באמנות ובתרבות בארץ ובעולם תמיד יהיו שינויים עם הזמן, כי הן הביטוי של מה שעובר על אותו דור. יכול להיות שאנשים הפסיקו להקשיב לתזמורות ומוזיקה קלאסית בגלל שהם נהיו קצרי רוח, אבל אני לא חושבת שזו הסיבה היחידה. והריני לבשר לך שאני לא שונה משאר הנוער בארץ ישראל :)
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, באמת שחידשת לי. לא ידעתי על חוסר העניין בפילהמרונית. ועניין הוצאות הספרים הוא עצוב ביותר. פעם להיות סופר או משורר אלה היו מקצועות מכובדים והיום? להתפרנס מהמקצוע הזה הוא בגדר חלום של סופרים רבים. תודה על תגובה עניינית ומנומקת! היה מאוד מעניין לקרוא אותה!
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מומו, את חושבת שאת או פפריקה או אחרות כמוכן דוגמה למשהו? את חושבת שהמבוגרים יותר טובים? לא. אני חושבת שקו השבר של התרבות הישראלית היה כשהקימו את ערוץ שתים. זה היה הרגע שבו התרחשה רעידת אדמה ערכית ותרבותית, שאת תוצאותיה אנחנו רואים היום. הכל נעשה קליפי ותזזיתי, מהיר ושטחי. זה לא שהאינטלקט השתנה, אלא שהיום הוא מכוון מטרה לאפיקים אחרים. כמה אנשים קוראים בכלל? בגלל שאנחנו קוראים כל הזמן, נדמה לנו שאנשים קוראים. אז לא. על כל שלושה אנשים שמצהירים שהם קוראים, יש שני שקרנים שקראו בפעם האחרונה לפני המון זמן, אולי כמה שנים. כי היום הם נמצאים בפייסבוק וצריכים לקרוא כל תגובה של מישהו מתוך עשרים קבוצות הוואטסאפ, שבהם הם חברים. אני מכורה לשירים עבריים ישנים. מי מלחין היום שירים ברמת הכתיבה של אברהם חלפי או לאה גולדברג או רחל או טשרניחובסקי או יעקב אורלנד. תנו לנוער ממוצע לפרש שיר כזה בלי ללמוד אותו בשיעור ספרות. כולנו מבקשים להקל על חיינו הכבדים. אז כל ספר טוב עובר תרגום מחודש, כי אם יהיה כתוב אנפילאות, או סבכה, אף אחד לא ירוץ למילון, וגם לא יחפש בגוגל, פשוט ינטוש. ההוצאות לאור לא מוציאות ספרים שיש חשש שהציבור לא יקנה, הן נעשו עסק כלכלי לכל דבר, הפילהרמונית מצמצמת הופעות ומספר המנויים של פילהרמונית בג'ינס הוא המפלט של התזמורת. לתיאטרון הולכים כי ההצגות שוות לכל נפש מבחינת הרמה, וועד העובדים הוריד את המחיר לחצי. האליטיזם התרבותי מתמצה בגורמה בעיקר, או ביינות משובחים. תערוכות הן רק לזקנים שיש להם עודף פנאי. בבקשה, אל תיתממו. גיבורי התרבות הם אלה שהתרבות שלהם נגישה, כמו זמרים ופליטי ריאליטי. המוספים הספרותיים נעלמו לגמרי והרבה יותר חשוב לדעת עם מי יוצאת דוגמגישה איקס. זה לא שפעם כולם היו מופלאים, אבל גם האנשים הבינוניים היו קוראי ספרים. והנוער? מומו, אם כל הנוער הוא כמוך זאת בשורה משמחת ביותר.
פואנטה℗	פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ביקורת מעולה. וכבר יש הערות שוליים מרתקות אז אני אשתוק הפעם.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) תראי, אני אישית לא אתנגד לדיון ער ומעניין. הרבה זמן לא היה איזה שהוא דיון מעניין שהייתי מעורבת בו. אבל זו הביקורת של פפריקה..[למרות שגם אני חושבת שלה לא יהיה אכפת, אבל אולי אני טועה] מקסימום את יכולה לשלוח לי הודעה פרטית ונמשיך שם, אם את רוצה. ותודה רבה. (: הצלחתי!! ניסיון
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) < B > בלי הרווחים כתבתי פה תגובה על זה שאני לא מתכוונת לפגוע בך ושזה לא היה מכוון אלייך, אבל היא נמחקה וכנראה שלא נפגעת :) אז יופי. יש לי עוד הרבה מה להגיד בנושא, אני פשוט חוסמת את עצמי לטובתכם.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) טוב, עכשיו הבהרת אותה מצוין. באמת לא הבנתי אותה עד עכשיו. ואני חושבת שיש אמת בדברייך. דרך אגב, איך עושים את ההדגשה? פפריקה לימדה אותי פעם אבל שכחתי. :(
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אם יורשה לי לצטט אותך, סקאוט, "אני מדברת על חלק מהנוער שהוא לא נוער סימניה או הנוער שאת מכירה. אני מדברת על הנוער והצעירים שאני מכירה ושהם אינם מדברים עברית תיקנית או שאכפת להם מיוצרים שאנחנו התקווה היחידה עבורם שלא ישכחו [..] אני התכוונתי לפלח האוכלוסיה שלא כמוכם. אני אפילו ציינתי באחת התגובות במפורש שאני נדהמת מצעירי סימניה רבים." אני לא חושבת שאני, או חבריי כאן בסימניה, נבדלים משאר חברינו בנוער. זאת הייתה הנקודה שניסיתי להעביר בדברים הראשונים שלי וכנראה שלא הצלחתי. אני מנסה לאמר שאני מכירה חבר'ה מהרבה שכבות באוכלוסיה ונכון, יש ביניהם כאלה שלא קוראים. אבל יש גם המון מבוגרים שלא קוראים. וזה מה שאני מנסה להוכיח. הנוער של היום לא קורא פחות מהמבוגרים - גם פה וגם פה יש כאלה שלעולם לא יקראו ויש כאלה שהקריאה היא כל חייהם. מה שאני מנסה להגיד, זה שלא משנה מאיזה מגזר או אוכלוסיה החברים שלי, יש ביניהם קוראים. והם כולם נוער, על כל גווני המילה. ורק כדי להבהיר את הנקודה שלי: אני מכירה חבר'ה דתיים-לאומיים כמוני, חרדים, חילונים, שמאלנים, ימניים. כאלה שבאים מחברה עשירה וכאלה שהסביבה שלהם היא ברמה סוציו-אקונומית לא הכי גבוהה. נוער בסיכון ונוער שלא. חבר'ה מכל טווח הגילאים שמוגדר נוער. כאלה שגרים במרכז, כאלה שגרים ביהודה ושומרון, כאלה שגרים בנגב או בגליל או בגולן או וואטאבר. מה שאני מנסה להגיד שלהכליל את כל הנוער ולהגיד שיש לו את "העברית האיומה של הנוער", זה פשוט לא נכון!
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) את צודקת. בואו נעזוב את הדיון. אני חושבת שהייתי מאוד מאוכזבת שהתנסחתי בצורה שלא מתאימה לי.
הכוורן	הכוורן (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) גם אני אותו הדבר בדיוק
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) לא רוצה להשפיל אותך, סקאוט. רק ממש ממש שונאת את הלך הרוח הזה.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) יופי. עוד מישהו רוצה להשפיל אותי? האם אתם מכירים אותי בכלל? כשתכירו אותי אישית תדעו שאני ההפך מאדם מתנשא. אולי הניסוח שלי היה מעט לא במקום אבל הדברים נאמרו אך ורק מדאגה ואכפתיות ליוצרים שכבר אינם בין החיים. זה מעציב אותי שכל העבודה והכוונה הטובה שהושקעו בעת כתיבת היצירות יהיו לחינם כי מרבית האוכלוסיה לא קוראת או מתעניינת.
הכוורן	הכוורן (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה צודקת , ומי שמעיד על עצמו שהוא לא מתנשא,באמירה הזו עצמה יש יותר מאשר קמצוץ של התנשאות ... והביקורת נהדרת !
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) כרצונך - מהעצב על טיפשות העולם נודף ניחוח מתנשא.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני אישית לא מתנשאת. אולי זה נשמע כך, אבל אני ממש לא. כל דבריי נאמרו אך ורק מעצב שהמצב הוא כזה ולא אחרת.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מה שמומו אמרה, וקצת מעבר - אז מה אם אנחנו אינטלקטואלים אוטודידקטיים והעולם פשוט לא ראוי לנו, אין צורך להזכיר את זה בלי הרף. יש אנשים בורים וטיפשים. יש גם אנשים מבריקים, ובשפע, כאן ובמקומות אחרים. יש משהו מתנשא להפליא בקיטורים על ההמון הנבער.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מומו, את צודקת. אבל אני מדברת על חלק מהנוער שהוא לא נוער סימניה או הנוער שאת מכירה. אני מדברת על הנוער והצעירים שאני מכירה ושהם אינם מדברים עברית תיקנית או שאכפת להם מיוצרים שאנחנו התקווה היחידה עבורם שלא ישכחו. מומו, אני חושבת שאת מתעצבנת סתם. כשאני דיברתי על נערים ונערות שפשוט מפעימים אותי בניסוח שלהם, התכוונתי בראש וראשונה לנערים ונערות כמוך וכמו חברייך. אני חוזרת פעם שניה: אני התכוונתי לפלח האוכלוסיה שלא כמוכם. אני אפילו ציינתי באחת התגובות במפורש שאני נדהמת מצעירי סימניה רבים. ואני לא אומרת זאת חלילה מהתנשאות, אלה באמת ובתמים מצער. זה חבל.
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, אפשר להתקומם נגד האמירה שלנוער היום יש שפה איומה? וגם סקאוט. דווקא הדוגמה הזאת לא מוכיחה כלום. יכול להיות שהן לא מכירות, אבל אחרות כן. אסור לשפוט כלום על סמך מקרה בודד. מצטערת, אבל אני שונאת שונאת כשאומרים שהנוער של היום לא יודע שפה נכונה מהי, ושהסלנג שלו מזעזע, ושהוא לא אוהב שירה ולא כותב ולא יוצר ונמצא כל היום מול מסכים ועוד אמירות שאתן בטח מכירות טוב ממני. יכול להיות שהגזמתי עם הדוגמאות פה, אבל זה פשוט מעצבן. בתור מישהי שעדיין בהגדרה של נוער אני יכולה להגיד שהנוער שאני מכירה (ואני מכירה הרבה) הוא לא כזה. החברים שלי (וגם אלה שלא) שאני מכירה אוהבים את השפה העברית התקנית, הם נוהגים לתקן אנשים שטועים בשפה שלהם, התחביב הכי גדול שלהם הוא לקרוא ספרים והם נוהגים לדבר עליהם, הם אוהבים, קוראים ומצוטטים שירה עברית ישנה וקלאסיקות עולמיות. הם מתעצבנים כשקוראים להם "דור המסכים" כשהם כל כך לא כאלה.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) צב, חנקת אותי! שפת הפרחים= שפת הפרחות
צב השעה	צב השעה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ואני מכיר דווקא את שפת הפרחים... וממליץ עליה בחום. https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=955966
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, אל תשכחי את שפת הפרחות השגורה בפיהן תמידית: שליטע, חיימי וכן הלאה
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) הן למדו ושכחו. לשים לק עם נוצצים הן זוכרות? זה הכי חשוב. ואת הדבר הכי חשוב הזה לא מלמדים במערכת החינוך. חוצפה.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מסמר, אל דאגה, החנוניות עדיין לא באופנה. אנחנו רק הקמנו פה מעין קבוצת תמיכה.
מסמר עקרב	מסמר עקרב (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מיכל - "אני חנונית". פפ - "אני לגמרי חנונית גאה". בייקרית - "חנונים לשלטון". מומו - "חנונים הם הכי שווים". ולמה רק בימי עלומיי הנשכחים, לפני איזה מאה שנה, להיות חנון לא היה מגניב בכלל? למעשה, זה היה מאוד חנוני... תמיד ידעתי שנולדתי בזמן הלא נכון.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) את צודקת! וזה אבסורד כי הן ישראליות וניכר שהן צבריות. איך הן לא יודעות? לומדים שירים שלה בחטיבה ותיכון. זו משוררת מוכרת מאוד.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) הן פשוט לא יודעות מי היתה לאה גולדברג.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי יקרה, תודה רבה על המחמאה! את צודקת בהחלט. צורת ההתנסחות של בני נוער וצעירים רבים היא פשוט מחפירה. מנגד, אני נתקלת לא פעם ופעמיים בהתנסחות מקסימה של צעיר כזה או אחר בסימניה ושואלת את עצמי: זה באמת נכון? אדם בגיל כזה יכול לכתוב בחוכמה כה רבה? זה מזכיר לי, לפני כמה ימים ביקרתי חברה שעובדת בחנות בגדים ובזמן שהיא התעסקה עם לקוחה, הלקוחה העירה כדרך אגב על השטרות החדשים וכמה שצבעם יפה וייחודי אז אני הערתי לה על שמלבד שהשטר יפה הוא נושא את דמותה של לאה גולדברג שסיפור חייה היה עצוב. הלקוחה ובתה בת ה-17 לא הגיבו כלל לדבריי והמשיכו בשלהן, לשלם על הבגד שהן בחרו לקנות. אני לא יודעת למה..אבל באותו הרגע הרגשתי עצובה.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) סקאוט, את צודקת, יש פה חברה צעירים מדהימים. כשאני חושבת על העברית האיומה של הנוער ועל הספרים שאת קוראת, אין לי מילים.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מיכל, גם את מסטר פיס. תפסיקי להיות ענווה שלא לצורך.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) למה סימניה מתעללת בי למההה
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפ, לא לימדת את עצמך בגיל שלוש אלא שלוש וחצי, אויויוי. חנונים לשלטון.
האופה בתלתלים	האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפ, לא לימדת את עצמך בגיל שלוש אלא שלוש וחצי, אויויוי. חנונים לשלטון.
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) היייייי חנונים הם הכי שווים, מה איתכם?
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אפרתי, יש באתר לא מעט מחוננים או כאלה שאף על פי שהם לא הוגדרו כאלה בקלות ניתן להבחין כי מדובר בטיפוסים יוצאי דופן.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מיכל, מחוננות בצד, לא עשיתי אף פעם מבחן איי קיו - אבל אני לגמרי חנונית גאה.
מיכל	מיכל (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) היא מחוננת ואני חנונית [פולטת אנחת קנאה קלה...]
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) זה שאת מחוננת זה לא חדש לי.
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מומו, צודקת, תודה :) האמת היא, אפרתי, שגם אני למדתי לבד לקרוא... אבל לא בגילו. אני שונאת לקנות בגדים, אבל מודה בכמה חדוות זולות אחרות, מאוכל ועד קפיצה בשלוליות. סקאוט, שמתי לב, אבל לא היה לי מה להוסיף או להגיב...
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקה, לא שמת לב במקרה לתגובות שלי?
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) פפריקוש, לימד את עצמו? זה כבר מחונן רשמי. לגבי ברק אינטלקטואלי, הנאה וחדוות הגילוי, ברור שאת צודקת, אבל מכיוון שלמעלה, ברום הפירמידה, עדיין שוררות כל המידות הרעות ובתוכן קטנוניות, צרות עין ורוע לב, מסתבר שגם לצרי מוחין יש הנאות משלהם, פחותות רמה, אבל הנאות. אני, לבושתי הרבה חשה חדוות קניות עזה כשאני פושטת על הקניון, ועוד חדוות זולות מן הסוג הזה, ולא רק חדווה עזה כשאני קוראת טקסט נהדר.
מוּמוּ	מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) זה מוזיקופיליה, לא מוזיקולוגיה (בהנחה שאנחנו מתכוונות לאותו ספר)
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) מחשבות - אני לא מצליחה (טכנית) לדרג אלון - כבר רשמתי לי אותו. אפרתי - שימחת :) אחי לימד את עצמו לקרוא בגיל שלוש, אם זה משנה את התמונה. לגבי האושר, מסכימה בעיקרון, אם כי חושבת שברק אינטלקטואלי - כשמעורבות בו גם סקרנות ותשוקה לידע - יכול להביא גם הנאה וחדוות גילוי.
אפרתי	אפרתי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) טוב, מי שמכיר אותך, מבין שקרקע גידולך היא מיוחדת. לרוב, כשאני קוראת אותך נעצרת נשמתי ואני מתקשרת לבתי להקריא לה קטעים. לגבי לימוד קריאה בגיל שלוש אני לא מתלהבת, כי אצלנו כל הילדים הולכים לחדר בגיל שלוש ועד גיל ארבע כולם יודעים לקרוא. לגבי כל השאר, מתפעלת גם מתפעלת. למרות, שאחרי קריאת שבע מידות רעות של מאיה ערד, אני חייבת לציין את הראוי לציון, שברק אינטלקטואלי לא מביא אושר.
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ובחיי, המשפחה שלך מזכירה לי קרובי משפחה שלי. קרוב משפחה שלי גם למד לקרוא בגיל 3. ודרך אגב, שכחתי לציין, תודה על הביקורת.
אלון דה אלפרט	אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אני בדיוק קורא את "הדוד טונגסטן" שלו, ומרגיש בדיוק כמוך.
מורי	מורי (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) ולא ניקדת כי אין שבעה כוכבים?
פֶּפֶּר	פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) דז'נייב, אין לי מושג, באמת. צירוף מקרים מופלא.
דז'נייב האב	דז'נייב האב (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) נשמע ספר מדהים. אני אקרא אותו בהזדמנות. למה יש לי הרגשה שאני מבין מה את אומרת לגבי משפחה?
סקאוט	סקאוט (לפני 7 שנים ו-10 חודשים) אחותך מזכירה אותי כשהייתי צעירה. גם אני הייתי אחת המצטיינים של הכיתה ביסודי למרות שחלק מהזמן לא הייתי נוכחת בעקבות בעיה רפואית, הצלחתי להדביק את הפער ואפילו להיות ברמה לימודית מעל כולם. על הספר הזה לא שמעתי עד עכשיו, נשמע מעניין, כנראה אוסיפו לרשימתי.