“סיפור יפה רקח לנו גולדן. סיפור? סיפור, ועוד איזה סיפור. העובדות סביב הסיפור נכונות, הסיפור בדוי, יפה ונוגע ללב. הסיפור הוא סיפורה של ניטה סאיורי, גיישה שפעלה בקיוטו (עיר הבירה הישנה של יפן) והחיסרון הגדול של הספר היפה הזה הוא חוסר בהקדמה המפרטת מהי למעשה גיישה. וכדי שלא להלאות אתכם ולשלוח אתכם לחפש באינטרנט מהי גיישה, הרי שלפחות בכל הנוגע לתקופה המדוברת בספר, גיישה היא נערת/אשת האמנויות (למרות ש”

“תתכוננו למערבולת ציקלונית שתשאב אתכם עמוק אל תוך נבכי עולמן של הגיישות בקיוטו. למרות שהכתיבה היא לא מהמתוחכמות, המציאות מפורטת בצורה מדהימה, ומתואר עולם עשיר ביותר שמצליח להפעיל את כל החושים, דבר שלעיתים גרם לי לתהות אם הסופר לא היה גיישה בעצמו. הספר הוא באמת יצירת מופת, ואני מורידה את הכובע בפני ארתור גולדן, שביצע עבודת מחקר מעמיקה (אחרי שיטוטים באינטרנט מצאתי טעות אחת בחוקי השפתון של הגיישות, אב”

“את הספר התחלתי לקרוא יום לפני יום הולדתי, ובחיי, לא יכולתי להעניק לעצמי מתנה יותר טובה מהטלטלה הרגשית והזכות המרתקת להציץ, באמצעות סיפורה של סאיורי, למנהגים יפנים נושנים בני מאות בשנים. לא, אפילו הספא שהייתי בו באותו היום לא השתווה לשעות השלמות שקראתי אותו לפני כן. זה מדהים איך ארתור גולדן, גבר אמריקאי הצליח לתאר במדויק חיים של גיישה ביפן של שנות השלושים-ארבעים, וכמובן שהוא הצליח לעשות זאת רק באמ”

“"זכרונותיה של גיישה" היה עבורי כמו מסע במנהרת הזמן לאחור, אל יפן של שנות השלושים של המאה הקודמת. העלילה מתרחשת ברובע גיון שבקיוטו, עיר המקדשים. אנו יוצאים כאן למסע אל תרבות שונה בעלת כללי התנהגות שונים, וכל זאת תוך כדי סיפור אנושי רגיש ומקסים על ילדה הנמכרת (ביחד עם אחותה) על ידי אביה עקב מצב כלכלי קשה. זהו סיפור חייה של ניטה סאיורי באוקיה (בית הארחה) שמנוהל בידי ה"אמא" עד לסגירתם של האוקיות עקב מ”

“סיפור יפה רקח לנו גולדן. סיפור? סיפור, ועוד איזה סיפור. העובדות סביב הסיפור נכונות, הסיפור בדוי, יפה ונוגע ללב. הסיפור הוא סיפורה של ניטה סאיורי, גיישה שפעלה בקיוטו (עיר הבירה הישנה של יפן) והחיסרון הגדול של הספר היפה הזה הוא חוסר בהקדמה המפרטת מהי למעשה גיישה. וכדי שלא להלאות אתכם ולשלוח אתכם לחפש באינטרנט מהי גיישה, הרי שלפחות בכל הנוגע לתקופה המדוברת בספר, גיישה היא נערת/אשת האמנויות (למרות ש”

“תתכוננו למערבולת ציקלונית שתשאב אתכם עמוק אל תוך נבכי עולמן של הגיישות בקיוטו. למרות שהכתיבה היא לא מהמתוחכמות, המציאות מפורטת בצורה מדהימה, ומתואר עולם עשיר ביותר שמצליח להפעיל את כל החושים, דבר שלעיתים גרם לי לתהות אם הסופר לא היה גיישה בעצמו. הספר הוא באמת יצירת מופת, ואני מורידה את הכובע בפני ארתור גולדן, שביצע עבודת מחקר מעמיקה (אחרי שיטוטים באינטרנט מצאתי טעות אחת בחוקי השפתון של הגיישות, אב”

“את הספר התחלתי לקרוא יום לפני יום הולדתי, ובחיי, לא יכולתי להעניק לעצמי מתנה יותר טובה מהטלטלה הרגשית והזכות המרתקת להציץ, באמצעות סיפורה של סאיורי, למנהגים יפנים נושנים בני מאות בשנים. לא, אפילו הספא שהייתי בו באותו היום לא השתווה לשעות השלמות שקראתי אותו לפני כן. זה מדהים איך ארתור גולדן, גבר אמריקאי הצליח לתאר במדויק חיים של גיישה ביפן של שנות השלושים-ארבעים, וכמובן שהוא הצליח לעשות זאת רק באמ”

“"זכרונותיה של גיישה" היה עבורי כמו מסע במנהרת הזמן לאחור, אל יפן של שנות השלושים של המאה הקודמת. העלילה מתרחשת ברובע גיון שבקיוטו, עיר המקדשים. אנו יוצאים כאן למסע אל תרבות שונה בעלת כללי התנהגות שונים, וכל זאת תוך כדי סיפור אנושי רגיש ומקסים על ילדה הנמכרת (ביחד עם אחותה) על ידי אביה עקב מצב כלכלי קשה. זהו סיפור חייה של ניטה סאיורי באוקיה (בית הארחה) שמנוהל בידי ה"אמא" עד לסגירתם של האוקיות עקב מ”