ביקורת ספרותית על מלבד הכלב - או כיצד הצלחנו למצוא את גזע הציפורים של ההגמון למרות הכל מאת קוני ויליס
ספר מעולה

---

יודעים מה עצוב בלהשאיל ספרים לאנשים? ובכן, הכל. צודקים, באמת הכל עצוב בלהשאיל ספרים לאנשים. זה מתחיל ברצון כזה טוב ותמים וטהור - להפיץ את האור! להראות לכולם את דרך האמת! תהיו אינטלקטואלים! - ונגמר בשבועות, חודשים, שנים של המתנה עד שהנכס היקר לי מפז יחזור הבית מהטלפיים של כל הרשעים הארורים שהעזו לרחרח את הטריטוריה שלי. יש גם ספרים שאף פעם לא חוזרים, אבל על זה באמת כבר אסור לדבר כי אני אתחיל לבכות, יעלי מכיתה ו'2 שתדעי שאני לא שוכחת ולא סולחת!!1

אז במקום לקרוא את הספר שהלך לו לטייל, לא נשאר אלא לכתוב לו שירי אהבה.

שיר אהבה לספר
שכתבה קוני וויליס
כפרעליה

היא כזו מוכשרת
וגם אינטליגנטית
יש לה חוש הומור בשפע
וגומות חן בריטיות (מנטליות. גם הגומות וגם הבריטית. היא בכלל אמריקאית, הגנבה הזו)

כשהיא כותבת דברים עצובים אני בוכה
כשהיא כותבת דברים מצחיקים אני נזכרת למה קומדיה זה הז'אנר הכי מגניב בעולם
כשהיא כותבת היסטוריה אני רוצה להיות היסטוריונית (אבל בלי מכונות זמן, זה מפחיד)
כשהיא כותבת רומנטיקה אני רוצה להתחתן עם הגיבורים והגיבורות שלה והחתולים והחתולות שלה

אחאחאח איזה ספר!!!

בגיל מסוים נהייתי קצת סנובית. לא בכוונה. אבל אחרי שטיפחתי אוכלוסיית ספרים חביבה ורצינית ומושלמת עם הטעם הנפלא שלי שאין בו רבב, נפלתי קצת לאיזו אמונה טפלה ועגומה של מבוגרים לפיה כבר לא ממש אפשר למצוא ספרים מ ד ה י מ י ם יותר. כלומר אולי, בתיאוריה, אבל איפה הם? הקלאסיקות המיידיות, אלה שהעולם שווה תחזוקה בגלל עצם קיומן? טיעוני הנוער של היום ושות', כמה גניחות בכיסא הנדנדה שלי, טיקטוק, נועה קירל, ביזיון, פושטקים.

ואז הגיע מלבד הכלב.
והפך עוד לפני שסיימתי אותו לכזו קלאסיקה מיידית בלקסיקון שלי, שפשוט קשה להאמין.

הספר הזה מושלם, רבותי.
העלילה בו מושלמת, גם כשהיא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.
הרומנטיקה בו אדירה, אדירה, אדירה.
ההומור בו יכול לגרום לי לצחוק, בדמעות, במשך דקות שלמות, ואין מחמאה גדולה מזו לספר.

והכי חשוב? הוא גורם ללב להתנפח למימדים חדשים ולומר לעצמו, איי. איי איי איי.

היסטוריון יוצא למסע בזמן, הוא בכלל אמור לנוח אבל חח מצחיקקקק, פוגש שם היסטוריונית, מנסה לתקן את רצף הזמן-חלל, נכשל נחרצות מדי עמוד וחצי, לומד על חתולים ועל בולדוגים ועל דגים ועל ארוחות בוקר של אצילים בריטיים בתקופה הויקטוריאנית ועל סלסולים, המון דברים חשובים קורים אבל אנחנו יודעים שהכל יהיה בסדר בסוף? אולי? ובינתיים מצחיק לנו וקצת עצוב לנו מסיבות חתוליות מסוימות, אבל בעצם שמח לנו, והספר הזה גאוני אני מפסיקה עם קיא המילים הזו והולכת לאכול ארוחת ערב ואתם אם אתם רוצים בטובתכם (ואם לא הרשו לי לבוז לכם מתחת לשפם) לכו לקרוא את מלבד הכלב.

היו שלום. אל תהיו ויקטוריאנים. פוצי מוצי.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על מלבד הכלב - או כיצד הצלחנו למצוא את גזע הציפורים של ההגמון למרות הכל