ביקורת ספרותית על הקפות ביער - ספריה לעם #314 מאת דלין מתיה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בפברואר, 2019
ע"י סקאוט


חיים שנגדעו לא ישובו-
מעין הנצחה בדמות ביקורת.

לא סיימתי את הספר.
נאבקתי בו בשיניים. ניסיתי לצלוח אותו בכל מחיר אך לקראת עמוד 200 נשברתי. הרגשתי שכוחי כלה. שאינני יכולה לשרוד עוד. אולי אשוב אל הספר הזה בקרוב, אני מאמינה שכך יהיה, יש בו גרעין מצוין שחבל לזנוח כי כן הוא נגע בי מאוד ולהרהר עליו בשעות שלא קראתיו.

בכל אופן, ממה שקראתי הזדהתי בחלקים רבים מהסיפור זה העוסק בטבע, בפילים ובאנשים פשוטים אל מול אנשים עשירים ותאבי בצע וחסרי רחם שכל ענייינם המסתכם לו בכסף, והרבה ממנו.

יותר מכול הזדהתי עם שאול בארנארד. שאול בארנאד הוא חוטב עני שכל חייו הסתכמו בכריתת עצים עד שיום אחד, טיפין טיפין, זעמו שהצטבר לו על מצבו מתפקע, הגיעו מים עד נפש, והוא מחליט להתמרד ולפרוץ גבולות בכדי להתקדם, על מנת לצאת מהיער אותו הכיר כל חייו.

דמותו של שאול הילכה עלי קסם מהסיבה הפשוטה שהוא הזכיר לי את דודי. אחיה של אימי. כתבתי עליו שתי ביקורות אומנם אך גם עשרה ביקורות שיכתבו על האיש הדגול הזה לא יצליחו לתאר את קצה קצהו של אופיו החומל, אוהב הבריות והכריזמטי. הוא היה מושיט ידו לעזור לכל אדם הנתון בצרה ובמצוקה. היה הופך בשבילם הרים וגבעות עד שהיה משיג את הנחוץ.

אבדתו של אדם כזה היא אבדה לא רק לנו, כבני משפחתו, אלא אבדה לאנושות כולה ואני רואה אותו בכפיפה אחת עם אנשים טובים שהקדישו חייהם למען האחר כמו רונה רמון ז"ל ודומיה כי זה בעצם מה שהוא היה- נתינה אחת ללא גבולות. דאג לאחר לא פחות ממה שדאג לעצמו. אין יום שאיני חושבת עליו ותוהה מה היה קורה אילו היה חי...לאילו דרגות היה מגיע אם רק היה לו זמן רב יותר על האדמה הזאת...
הוא מת בגיל מאוד צעיר, בדמי ימיו, ולמרות זאת הגיע למעמד חברתי ואישי שאנשים לא היו מגיעים אליהם בחיים שלמים. הוא הגיע לכך בכוחות עצמו כי לבני משפחתו לא היו המשאבים הראויים להעניק לו. הרבה מאוד אנשים מוצלחים הגיעו למה שהגיעו בעזרת הוריהם או קרוביהם אך הוא הגיע לכך בעיקר בכוחות עצמו ובתושייתו הרבה, עם כוח רצון שלא מהעולם הזה. ואחד הדברים שאני מעריכה בו הוא שלמרות שהצליח להגיע לרמה גבוהה הוא אף פעם לא השוויץ או נתן להצלחה לסנוור אותו ולפגוע באחרים. להפך! הוא המשיך לתרום ולעזור לאחר.
יותר מכך, למרות גילו הצעיר הוא היה איש צבא, איש חינוך, פוליטקאי ופילנטרופ.

כעת מתחילה ההשוואה בין שאול לבין דודי. הנכם מבינים, אימי ובני משפחתה גדלו בשכונת מצוקה. לא היה להם דבר והם היו פעמים רבות רעבים ללחם. סבתי הייתה יוצאת לעבודה מצאת החמה ועד שקיעתה. על אביה של אימי אין מה לדבר...הוא לא ממש היה נוכח ולכן הוא לא בדיוק עזר לכלכלת הבית או לבני המשפחה....כך זה כשאתה ניצב בפני האלכוהוליזם והוא זה שמכריע את הכף ושולט בכל הוויתך. אתה אינך עצמך, אתה משועבד להתמכרות. זו הסיבה למה אני שונאת שנאת מוות אלכוהול. המשקה הארור הזה מזכיר לי את סבי ואת התנהגותו כתוצאה מההתמכרות המיותרת הזאת.
מאז שאימי זוכרת את עצמה היא הייתה מטפלת באחיה ובמשק הבית ואפילו עוזרת ותורמת את חלקה לבית מקרוביה אחרים. בשלב מסוים, האח שהיה עדין, סיגל לעצמו עור מחוספס של פיל והחל לעסוק במגוון ענפי ספורט ופיתח את גופו ואת בטחונו העצמי. מאותו רגע לא היה ניתן לעצרו מלסלול דרך בטוחה להצלחה....
למרות כל הדלתות שנסגרו בפניו, למרות כל הלעג, הזלזול, חוסר האמונה, חוסר התקווה, אות קין כבד שהוטל על גבו וגב משפחתו...האמירות הבוטות ששום דבר לא יצא ממנו ומבני משפחתו....הרי איך זה ייתכן עם בית בלתי מתפקד שבקושי אפשר לזוז בו? והם נועדו לכליה וגסיסה בעוני חרף בעיותיהם....דודי פרץ לעצמו דרך והוכיח לכל המלעיזים מה הוא שווה. הוא למד תואר במשפטים ואט אט טיפס על סולם ההצלחה. למרות כל המלחששים סביבו הוא לא הרשה לעצמו להרפות. הוא ראה את המטרה בעיניו ויחד עם התמדה ועבודה קשה הגיע, לבסוף, אל הצמרת.
דווקא על הצמרת הזאת , שהוא כה נכסף להגיע אליה ופילל לגעת בה, הוא מצא את מותו.

שאול בארנארד הזכיר לי אותו מאוד. התעוזה של שאול להפנות עורף לחיים שהכיר משחר נעוריו, להפנות עורף אל היער שהיה מנת חלקו שנים רבות...היא בלתי מובנת מאליה. הוא מחליט לוותר על חלק מאישיותו, חלק מעצמו, למען חיים אחרים, חיים טובים יותר ולמען יצירת חיים כאלה הוא נלחם בעור שיניו....הוא ישן על האדמה ימים ולילות, תר אחר זהב, שוטף הררי אבנים בכדי למצוא מרבצי זהב קלושים....ובכל הזמן הזה מקננת בליבו התקווה...התקווה להחלץ מפני העוני...ואמונה אחת בליבו משתקעת לה...האמונה שבני משפחתו, המתעקשים לדבוק בדרכם הישנה והמוכרת...דרך חתחתים נוקשה ומייאשת אך בטוחה כביכול, היא מוטעה.
וכמובן נסיונות השכנוע הרבים שלו את בני משפחתו שאביה של קייט, אהובתו, מנצל את נזקקותם לכספו אך דבריו נופלים על אוזניים ערלות, הם אינם מוכנים להקשיב לו. הם אינם מוכנים לפסוע בדרך חדשה וזרה שאינם יודעים מה יהיה להם בסופה והאם יצליחו בהשגת מטרותיהם...הם אינם מעזים להעז ולזנוח את הרגליהם הנושנים, שהוצמדו אליהם מקדמת דנא....
לכן שאול נותר בגפו עם חלומו ועקב בצד אגודל הוא נלחם למען מימושו.

ההתמדה והתשוקה לפרוץ גבולות, לעוף ולהתקדם זה בעצם מה שמאפיין את שאול ואפיין באותה הנשימה את דודי היקר. דוד שכנגד כל הסיכויים והנבואות השחורות הצליח לפרוץ לעצמו דרך בעולם האכזר הזה ולהגיע עד הפסגה.

אין פלא, כאשר אני מסתכלת על אימי, מלבד הדמיון הרב ביניהם מבחינה חיצונית, אני רואה גם דמיון פנימי. גם אימי היא לוחמת לא פחות מאחיה. מעולם לא ראיתי אותה מתייאשת וגם בעתות סבל ומצוקה היא נשארה אופטימית ובמקום לשבת בחיבוק ידיים חיפשה מוצא מהסבך וגם בימים הקשים ביותר לא סרה מליבה האמונה באלוהים ובהיותו כל- יכול. גם כאשר חלק מבני משפחתה שבקו חיים ונתנו נשמתם לבורא עולם היא מצאה לעצמה מקור כוח בדמות בני משפחתה החדשה ולא הרפתה.
והמחשבה על הימים שהיא ביטלה את עצמה למען אחיה והם עזרו אחד לשני בכול. מעטים האחים בעלי קשר משפחתי חם ואוהב שכזה!

כאשר אני מתבוננת בה ומטבע הדברים נזכרת באחיה אני בתוך תוכי מייחלת לעצמי להיות כמוהם. לאמץ לעצמי עקשנות שכזאת, לאמץ את תאוות החיים שמפעפעת ופעפעה בהם כל כך. חוסר הייאוש גם בימים לא פשוטים וראיית האור בקצה המנהרה.

11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני חודש)
ואתם יודעים, בדרך כלל, כל אחד רשאי לפרש ספרים לפי ראות עיניו. דמותו של שאול מאוד התחברה לסיפורי האישי ולכן החלטתי לכתוב ביקורת המבוססת בעיקר על דמותו שבעת הקריאה הזכירה לי את דודי היקר.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, רץ. ענף הספורט העיקרי שבו עסק היה אגרוף והוא זמן מסוים התחרה בתחרויות אבל עבר פציעה חמורה שגרמה לו לסגת. חבל, מצד אחד, כי נראה שיכל להצליח יפה מאוד אילולא פציעה זו. ורץ, כל הכבוד לך. על התמדה בספורט והלמידה בלימודים גבוהים בגילך. זה מעורר השראה ותקווה שתמיד ניתן ללמוד, החיים דינמיים.
רץ (לפני חודש)
מרגש - לא פעם מצאתי את עצמי כמי שמכיר את המציאות הזאת ואת התגובה שבחרתי לגביה - אני מרשה לעצמי לצטט אותך" "שהיה עדין, סיגל לעצמו עור מחוספס של פיל והחל לעסוק במגוון ענפי ספורט ופיתח את גופו ואת בטחונו העצמי. מאותו רגע לא היה ניתן לעצרו מלסלול דרך בטוחה להצלחה...." אני רק עסקתי בענף אחד, ריצה למרחקים ארוכים, שם באמת לא ניתן היה לעצור אותי. שוב יופי של תובנות לחיים שמבטאים אך מהקשיים נולדת אחווה ועצמה.
סקאוט (לפני חודש)
ואתם יודעים, עלתה בי תובנה ממש מהרגע הזה, בעקבות הקריאה בספר " מקום בעולם" של איש החינוך חילי טרופר שלאמא שלי ולדוד שלה היה הרבה מזל. לא כל אחד מתעל את הקשיים לעשיית דברים טובים.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, אפרתי.
אני מקווה מאוד שהוא שמח אי שם ורואה אותנו ושומר עלינו. זה באמת מחווה קטנה עבורו. אם יכולתי הייתי עושה הרבה יותר. אפילו עד כדי פרסום ספר לזכרו.
אפרתי (לפני חודש)
סקאוט, הדוד שלך יכול להיות מאושר מההנצחות שאת מנציחה אותו. חושבת עליו כל יום, זה באמת נדיר מאוד.
סקאוט (לפני חודש)
ותכלס, לכל מי שהאיר עיניי בקשר לאי דיוקים כאלה ואחרים, באמת נדמה לכם שהייתי במצב רוח לחשוב על לדייק? כל הביקורת העיניים שלי מלאו דמעות מהמחשבה על האובדן הארור הזה. דיוק זה הדבר האחרון שחשבתי עליו.
סקאוט (לפני חודש)
פפריקה, אין בעיה, קיבלתי את הערתך. בדרך כלל הביקורות שלי מאוד ממוקדות על הספרים שאני קוראת אבל כאן באמת הזנחתי את הספר ולכן זה באמת יצא כפי שאת טוענת. תודה על ההסבר. עכשיו הבנתי למה התכוונת.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
אני לא אומרת שאסור לכתוב על דברים אחרים - וודאי שמותר, וגם אני עושה את זה לא מעט. אני אומרת שטבעי ונורמלי שקורא הביקורת יגיב על מה שנוגע לספר. ספציפית במקרה זה, מאחר ומדובר בספר שאני מאוד אוהבת והביקורת לתחושתי עושה לו עוול, התגובה שלי התמקדה בזה ולא במה שבעינייך הוא הנושא המרכזי בביקורת.
סקאוט (לפני חודש)
ופפריקה, הרבה מאוד כותבים בסימניה "חטאו" בכתיבת ביקורת שהיא לא ממש אודות הספר עצמו, זה דבר שקורה. אני לא אוהבת לעשות זאת אבל הפעם חרגתי ממנהגי כי לא מזמן היה יום השנה והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עבורו, גם אם מזערי.
סקאוט (לפני חודש)
פפריקה, זה בסדר.
אני חושבת שאולי עשיתי טעות שכתבתי את הביקורת לפני שבכלל חלחל אלי מלוא המשמעות שלו אבל משהו בי בכל זאת דחק בי לכתוב עליו.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
אני מצטערת, סקאוט, אבל הקפות ביער הוא אחד הספרים האהובים עלי, וכשקראתי את הביקורת שלך הזדקר ממנה דווקא החוסר בהתייחסות לדבר העיקרי בספר - הספר.
רויטל - תושייה, עקשנות וכוח רצון. ממש סיפור הצלחה אמריקאי.
סקאוט (לפני חודש)
נו, ורויטל, התושייה הזאת היא נקודת המפתח שגרמה לי להזדהות עם הספר, גם עם בחלקו.

התושייה של שאול והתושייה של דודי דומות הן.
רויטל ק. (לפני חודש)
פפריקה, נקודה מצויינת...
אם כבר - הסיפור של שאול הוא סיפור בניחוח קפיטליסטי.
כוחו של היחיד להיחלץ מהמעמד אליו נולד בזכות תושיותו...
למרות הדיכוי והתודעה הכוזבת והשיטה וההגמוניה והקפיטליזם החזירי.
סקאוט (לפני חודש)
וחבל שאין התייחסות לחלק העיקרי בביקורת- הדוד.
סקאוט (לפני חודש)
פפריקה- תודה רבה על ההערה שלך. לקחתי לתשומת ליבי.
אני באמת צריכה לקרוא את הספר בשנית. ואני תכף מתקנת לגבי הטיפין.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
כל מילה של רויטל.
גם הפריעה לי הטענה שהסיפור עוסק ב"אנשים פשוטים אל מול אנשים עשירים ותאבי בצע וחסרי רחם שכל ענייינם המסתכם לו בכסף, והרבה ממנו."
נשמע כמו ספר על מלחמת מעמדות בניחוח סוציאליסטי. לא רק שזה בפירוש לא אחד ממוקדי הספר, אלא שעיקרו הוא בכלל עלילה פנימית, מאבק שמתרחש בין שאול לבין עצמו.
אגב, או יום אחד או טיפין טיפין, אבל לא שניהם יחד.
סקאוט (לפני חודש)
רויטל, תודה רבה על השקעת זמנך על כתיבת התגובה.
אני מודה לך על הדיוק. באמת אני תוהה איך הנקודות שהעלת התפספסו לי בעת הכתיבה של הביקורת כי במהלך הקריאה כן הייתי ערה אליהן. אולי בלהט הכתיבה זה נשכח ממני. לגבי כתיבה על ספר שלא סיימתי את קריאתו- אני לא אוהבת לעשות זאת וממעטת מאוד לכתוב על ספרים שלא סיימתי אותם. זו באמת אחת הפעמים היחידות.
רויטל ק. (לפני חודש)
אני חושבת שיש פספוס מסויים בדרך בה את מתארת את שאול
"הוא מחליט לוותר על חלק מאישיותו, חלק מעצמו, למען חיים אחרים, חיים טובים יותר ולמען יצירת חיים כאלה הוא נלחם בעור שיניו
ובכל הזמן הזה מקננת בליבו התקווה...התקווה להחלץ מפני העוני"

בעיני שאול לא מוותר על חלק באישיותו אלא להפך, מתעקש ללכת בשביל שאישיותו מובילה אליו, למרות הויתור על הרגלים ואמונות שגדל עליהם. הם חלק ממנו, נכון, אבל לא חלק מאישיותו.
אני גם לא חושבת שמה שמניע אותו הוא הרצון להיחלץ מהעוני אלא דווקא הרצון להיחלץ מהשעבוד, מהאופן בו חייו (וחיי כל החוטבים) שייכים לאנגלים העירוניים.
ההיחלצות מהעוני היא רק הדרך להיחלץ מהשעבוד ולהיות עצמאי, לא מטרה בפני עצמה.

חוץ מזה, באמת ספר נפלא ובעיני חבל לכתוב עליו לפני שמסיימים לקרוא אותו.
סקאוט (לפני חודש)
זו גם הסיבה שאני מאוכזבת שאין יותר התייחסות. הביקורות האחרות שכתבתי לא מעניינות אותי אבל זו במיוחד. אם אין התייחסות אז איזו מין הנצחה זו?
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, סנטו. לא היה פשוט לחשוף את המידע הזה אבל החלטתי לעשות זאת כי מגיע לו. מגיע לו הרבה יותר מכך.
סנטו (לפני חודש)
תודה על ביקורת יפה וכנות הלב.
סקאוט (לפני חודש)
למרות שלא נראה לי שהביקורת ארוכה מדי, במחשבה שניה, וחוץ מזה לא ממש אכפת לי כי כתבתי מדם ליבי. לאבד אדם כזה אני לא מאחלת אפילו לאויבים שלי.
סקאוט (לפני חודש)
תודה רבה, ראסטה, אני חופרת בע"מ חח
שתהיה קריאה מהנה. מקווה שתצליח לצלוח אותו, בניגוד אלי.
Rasta (לפני חודש)
כמו כל ביקורת שלך יש לפנות זמן לפני שניגשים לקרוא. כתיבה יפה ומרגשת.
נשמע רעיון מוצלח ביותר וספר כלבבי. תודה על הסקירה.
סקאוט (לפני חודש)
ובת-יה, דווקא בגלל האיטיות שלו זה מה שקסם לי כי אני נוטה לקרוא ספרים כאלה שהם פחות עלילתיים ויותר מזרם התודעה אבל ככל הנראה שלא היה לי המצב הרוח המתאים ולכן הפסקתי. ( ואני לא אוהבת להפסיק ספרים באמצע, משתדלת שלא)
סקאוט (לפני חודש)
בת-יה, תודה על תגובתך. אני הגעתי כמעט עד הסוף אבל נשברתי. ככל הנראה קראתי אותו בתקופה לא נכונה. אין סיכוי שלא אקרא אותו בשנית כי גם ממה שקראתי הצלחתי להפיק אי-אילו תובנות טובות מאוד ואף הזדהתי עם דמותו של שאול ( במידה ותקראי את שאר הביקורת, תביני למה התכוונתי)
בת-יה (לפני חודש)
סקאוט, קראתי רק את ההתחלה (אולי ביום אחר אמשיך) 'הקפות ביער' הוא ספר נפלא.
אפילו ספר מופת. לא חייבים לקרוא אותו מהר. אפשר לקחת את הזמן, כמו שאומרים. אבל זה הפסד עצום למי שלא קורא אותו.
אין מה לעשות - לפעמים צריך להתבגר.
סקאוט (לפני חודש)
ועמיחי, נוגע ללב זה מצוין אבל לא מספיק. אני מתכוונת להנציח אותו ככל יכולתי במגוון דרכים כי באמת מגיע לו. הוא היה אדם משכמו ומעלה.
סקאוט (לפני חודש)
עמיחי- תודה רבה. אחזור אליו ללא ספק. הוא שווה את זה. יכול להיות שקראתי אותו בתקופה לא נכונה.
עמיחי (לפני חודש)
ספר אהוב.

סקאוט, אולי בפעם אחרת. קורה לכולנו. :-)

הסיום שלך נוגע ללב.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ