ביקורת ספרותית על לאה נאור - הרופא על הסוס - סיפורו של הלל יפה מאת לאה נאור
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 במרץ, 2019
ע"י סקאוט


"Wake up world
I’m coming for you
I feel my soul ignite
Wake up world
I’m coming for you
I’m coming with all my might "

נשמה חדשה נוצרת.
תא מתחבר אל תא במחול תאים מסחרר,
מפעפע,
גועש,
רוחש,
בועט.
עורקים צפופים מסתעפים להם,
ורידים תופסים את מקומם,
איברים מתהווים.
התהליך לוקח תשעה חודשים. תשעה חודשים של עשייה, בריאה. יצור זעיר זע בתוך רחם אימו.
יונק את מזונה. ממתין להיחלצותו מתעלת הלידה אל נופים וחיים חדשים, עליהם יתבונן בסקרנות שאינה יודעת גבול ויריח בעזרת חוטמו הזעיר ריחות מגוונים, בעזרת ראותיו שישאפו אל קירבם האוויר לראשונה. קולו יבקע מתוך סרעפת ראשונית, בתולית. קול בכי שיתפתח ברבות השנים לקול בס גברי ומעורר יראה וכבוד.

בניית הארץ דומה בעיניי להיווצרותו של תינוק. ערב רב של יהודים תורמים את חלקם לתוצר אחד, לעשייה אחת שכל ייעודה וגורלה להוליד ארץ חדשה, מטופחת, יפה, שניתן לחיות בה, שניתן להתגאות בה.
יהודים עולים ארצה. הם מותירים הכול מאחוריהם, עבודה נחשבת, משפחה אוהבת וחמה למען ארץ מוזנחת, ארץ בתולית, חולית, חסרת ייחוד.
ציונים מכונים אותם אנשים בפהרסיה אך בחדרי חדרים, באין רואה, אנשים מתלחששים ביניהם והוגים על דל שפתם כינוי גנאי: משוגעים לדבר אחד. חולי רוח. בריות אשר מונחים בידי הדמיון, אינם מיישרים מבט אל המציאות, אל הקשיים הרבים הכרוכים בדבר.
בעיניי אותן שפתיים לחששניות זה שיגעון ותמהון לעזוב חיים נוחים לכאורה באירופה ולבוא אל חורבה שמי יודע אם יצליחו להקימה ולטפחה כפי שהם הוגים חרש בלילות כאשר הם שוכבים תחת יצועם.
ארץ חדשה....הנבנתה במו ידיהם של היהודים...ארץ אשר תאגד את כל היהודים יחדיו...לא יצטרכו יותר לסבול שנאה..אנטישמיות....חלומות גדולים....גדולים מדי?
" אם תרצו- אין זו אגדה" אמר האיש החשוב, מלך היהודים, ההוגה האופטמיסיט ויש היאמרו אופטמיסט יתר- הרצל.

ד"ר הלל יפה לא נמנה עם אותם משוגעים לדבר. הוא לא היה ציוני ברמ"ח איבריו, לא חלם על ארץ ישראל בלילות, לא נשק לה בחלומותיו נשיקות געגוע וכמיהה מרוטת עצבים. לא. הוא פשוט רצה לרפא אנשים.
הוא ראה בחוליה של האדמה הקדושה הזדמנות פז, הזדמנות למציאת עבודה רבה ומאתגרת ובעיקר לעשות טוב- לטפל באחר ולרפאו.

הרעיון מקנן במוחו מספר שנים אך נזנח לטובת סיום לימודיו וכאשר הוא מסיימם הוא מגיע אל הארץ המדוברת בפי כל היהודים- מי מדבר בשבחה ומי מדבר בגנותה. כל אחד ודעותיו. כל אחד ומניעיו.
הוא מגיע ארצה כשאינו דובר שום שפה מלבד רוסית וצרפתית ומנסה כמיטב יכולתו למצוא פרצה שתעזור לו להתחיל בעבודה לשמה הגיע- הרפואה. בימיו הראשונים בארץ הוא נע ונד, הוא פוקד את היישובים השונים והערים השונות: ירושלים, ראשון לציון וכדומה אך מאמציו מעלים חרס.
באופן תמוה, למרות החולי הרב אין יכולת להעסיק רופא נוסף. תושבי הערים והיישובים שבהן ביקר עניות מאוד ולכן אין כסף. כל צורכיהם ממולאים על ידי שליחיו של הברון ואלה אינם ששים למלאם במיידיות, חלקם עושים זאת מתוך הכרח.

הלל מיואש. הוא רק רצה לרפא ואין הוא מצליח אף בכך. עם זאת, הצעה רגעית, באמצעה של נסיעה בעגלה הרתומה לסוסים, מבליחה בליבו תקווה מחודשת: זכרון יעקב. סע לזכרון יעקב.
אותה זכרון יעקב שלילה מענג בבילוי חברים חדשים, מתיישבים, יגרום לו להתחבר אל שורשי הציונות, להטמיע שורשים בארץ ולפעול למענה ולמען מתיישביה. אותו לילה אשר שרו את התקווה יחדיו. שיר שיהפוך להיות בבוא העת להמנון הלאומי של כולנו.
שגורם לכולנו להתלכד בתחושת ביחד מלבבת, נוגעת ללב, גם 100 שנה לאחר מכן, לאחר שהושר לראשונה.

במאמר מוסגר אתוודה בפניכם שמי שהגהה את הרעיון המבריק היה לא אחר מלוליק פיינברג. דמות מפתח חשובה בהתיישבות הארץ-ישראלית.

הרופא לוקח בשתי ידיו את ההצעה המפתה וחיש מהר מגלה שהייתה מוצלחת. בזכרון יעקב ידיו מלאות עבודה. לאחר מכן מוצעת לו עבודה בטבריה. הלל עובר אל טבריה למרות חששותיו מפני קהילת הפציינטים העיקרית שלו- יהודים דתיים?
מה לו ולקהילה האשכנזית היהודית דוברת יידיש? מאמינים באלוהים והוא אינו נמנה עימהם? לא מקיים מצוות? לא מאמין באלוהים? לא דובר את שפתם?
להפתעתו, לא רק שהוא מצליח לחבור אל לבבות שונים משלו, הוא רוכש לו חברים נאמנים ולומד במהרה הן עברית והן יידיש.

כך הלל יפה מנהל את חייו ועוזר לבנייתה של הארץ. בהמשך דרכו הוא מתמנה לנציג חובבי ציון ובכך מגדיל את תרומתו במולדת. לא רק תרומה אנושית אלא תרומה ציונית.
במהלך שהותו בארץ ישראל הוא מטפל בחוליה של המושבה רחובות. חולים הנחשבים לחולים הגרועים ביותר. רבים מהם מתים כזבובים כתוצאה מקדחת אימתנית.
אולם, למרות ידיעתם של המתיישבים את הסכנות הטמונות בהתיישבות באזור רווי ביצות [ שבתחילה חשבו שהמחלה מגיעה מהאדים המופצים מהביצות אך בדיעבד, לאחר זמן רב, התגלה שבעצם היתושים הנגועים בתסמיני המחלה הם אלה שמעבירים אותה]
הם מסרבים לפנות עצמם משם. הם דובקים ברעיון בנייתה בחירוף נפשם- חירוף נפש הגווע את חייהם ללא הפסק. ללא מנוחה.
מלאך המוות עוטף את גופם של רבים.
משוגעים לדבר כבר ציינתי זאת? אכן. משוגעים לדבר. עקשנים שמתעקשים לבנות ארץ שוממת מאפס. בעזרת כלים פשוטים ביותר, בעזרת כוח משותף ובעיקר כוח האמונה, כוח הרצון.

במהלך הקריאה, תחושת הפטריוטיות העזה געתה בי פעם נוספת. כמו בכל פעם שאני קוראת ספר על הקמתה של הארץ, הקמתה בתנאים שלא ניתן להגדירם תנאים, עבודות המשולות בעיניי לעבודות פרך קשות שנשאו המתיישבים על גבם מרצונם.
המחשבות פורחות ממוחי ואני תוהה: הכיצד? הכיצד אפשרי לעזוב הכול ולבנות מאפס?
איך הם החזיקו מעמד? איך הם הצליחו? תוך כדי סיכון חייהם?

זה לא נורמלי. זה לא נורמלי. החיים כאן לא מובנים מאליהם. כל פסיעה שאנחנו פוסעים על האדמה הזאת, האדמה שאנחנו יכולים לקרוא לה אדמתנו היא בזכותם.
בזכותם אנחנו כאן. אלה שסללו את הדרך הראשונית, הדרך שאיפשרה לנו לעבור. הם אלה שניפצו את מחסום הסלעים בכדי שנוכל לעבור. את רוב העבודה השחורה הם עשו לנו.
וכל שנותר לנו הוא לזכור אותם, לזכור ולא לשכוח.
את אלה שבזכותם אנו כאן.
להודות להם על נחישותם,
ולכבד את זכרם.

Wake up world"
I’m breaking through
Where fire and blood collide
Wake up world
I’m breaking through
" I’m coming with all my might

https://www.youtube.com/watch?v=Ffiw47Xw_DM




12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
עוד אנשים שיש להם מה לומר בנושא?
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
רץ- מסתבר שיש ספר בנושא:
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=664001

הוספתי אותו לרשימה.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
רץ- איזו תגלית! מסתבר שאימו של אלכסנדר זייד הייתה סובוטניקית בעצמה!
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
רץ- את זה לחלוטין לא ידעתי! למה רוסים אמיתיים הגרו לכאן? הרי הם לא היו יהודים כלל...
הצלחת לחדש לי.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
אני לא יודע אם את יודעת חלקם של אנשי המושבות, היו סובוטנקים, נוצרים מכפר רוסי שהחליטו לעשות עליה והתגיירו, לא רק שהם באו מהתרבות הרוסית, היה להם מראה רוסי. כשלמדתי בכדורי היו לי חברים וחברות מהמשפחות האלה, קורקין, ששני בני המשפחה קשורים לאסון ימי, ולובנוב.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
התפכחות חברי הכנסת שאם הדברים ישארו כפי שהם- פנינו אל האבדון והטמעת מדיניות חדשה ולשם שינוי מועילה. מדיניות שבה, בין היתר, יצמצמו באופן נרחב ומשמעותי את כמות המפלגות. נכון להיום הכמות היא עצומה עד כדי גיחוך. זה אבסורד. אולי גם צריך לצמצם את מספר חברי הכנסת וליצור אג'נדה משותפת. מעין חוקה פרטית שעל פיה יפעלו כל חברי הכנסת המכהנים, אג'נדה שבמרכזה טובת המדינה והאזרחים, טובת הכלל ולא טובת האדם הפרטי.
להתחיל משיפור התשתיות, הרווחה וכדומה. דברים בסיסיים שצריך למקד עליהם את העין. לא ייתכן שבמדינה מתקדמת ,כביכול, יחיו כל כך הרבה אנשים עניים, חולים. לא ייתכן שקשישים לא יצליחו לחיות בכבוד את המעט שנותר להם.
Rasta (לפני ארבעה שבועות)
אני בטוח שהם עושים שמיניות בקבר.
אחדות היא מילה יפה ואין ספק שפילוג חזק קיים במדינה שלנו, השאלה מה יביא לשינוי? ואיך?
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
ראסטה- מילים חזקות אמרת! בדיוק! בדיוק! ואתה יודע מה עצוב? אנשים- לא מבינים- את זה!!!!

נדמה לי שבן גוריון ודומיו מתהפכים בקברם לנוכח מה שנהיה מהמדינה! אני משוכנעת שזה לא מה שהם פיללו לו.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
וראסטה, עוד דבר חשוב: למה בעצם הצליחו להקים את המדינה הזאת? כתוצאה מאחדות. צריך לזכור שהמדינה הוקמה בידי אנשים שעלו ממדינות אחרות. רוב תושבי הארץ לא נולדו כאן, למעשה, בנו של אליעזר בן יהודה היה בין הצברים הראשונים. לכן היה צורך בחיזוק המורל ויצירת אחדות מסוימת שתלכד את בני הלאומים השונים שהגיעו ארצה ועובדה, זה עבד להם. ומה קורה היום? האחדות הזאת התפרקה. יש פילוג בפעם והוא נותן אותותיו מיום ליום. ימין, שמאל, מרכז...למי אכפת? כולנו בני אדם. זו המדינה של כולנו ואנחנו צריכים להתאחד למענה. ויותר מכך, דע לך, ראסטה, שלמרות שהיו פרעות עם הערבים בזמן שהמתיישבים הגיעו ארצה ובנו את המדינה, בכל זאת שררה חברות אמת בין יהודים לערבים יותר ממה שיש היום. כל אחד חי למען עצמו, למען קיומו וזה מה שהורג, לדעתי, את המדינה שלנו.
Rasta (לפני ארבעה שבועות)
אני מסכים שיש יותר מידי מפלגות. אני מאשים לא רק את ביבי, אני מאשים רבים אחרים שלא אכפת להם מהמדינה ובעיקר מהאזרחים שלה. מדינת רווחה עאלק. האזרח הקטן חלש, יוקר מחיה בשמיים, דת שלא מפסיקה להתערב בחייהם של האנשים, חרא תשתיות, תחבורה ציבורית מהגרועות בעולם, מיעוטים שחיים במדינה ולא סופרים אותם והרשימה רחוקה מסיום.
כמובן שאני מסכים שאנחנו מפולגים, חילונים נגד דתיים, ימין נגד שמאל, אשכנזים נגד מזרחיים. ובכל זאת הרבה מתחיל ונגמר בממשלה שמבזבזת את הכספים שלנו על מה שנראה לה נכון ובעיקר דואגת לכיס ולכיסא שלה.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
ראסטה- תודה רבה. המדינה הזאת זורמת לי בדמי. לאחר שנחשפתי והבנתי את גודל ההקרבה שנאלצו אנשים רבים לשלם, הערך של המדינה עלה בעיניי.

לגבי שאלתך, מסופקני. אני חושבת שאנשים מפספסים את הנקודה החשובה: אין קשר לנתניהו או גנץ אלא אין אחדות בממשלה ובכנסת. יש יותר מדי ריבוי מפלגות שכל מה שהם גורמים זה רק בלבול הבוחר העתידי. לדעתי ייטב אם יצטמצמו מספר המפלגות לשתיים- שלוש עיקריות. ריבוי דעות= כאוס מוחלט.

אנשים מאשימים את ביבי על ימין ועל שמאל אבל לא מבינים שהאשמה נעוצה גם בחברי הכנסת. לא מאפשרים לו להתנהל. כל אחד רוצה להוכיח את עצמו ולשמור על המקום שלו בממשלה שטובת האזרחים והמדינה נדחקים הצידה וזה חורה לי מכיוון שמדובר במדינה שלי. האם אנשים מתו ומתים למענה לחינם? פולטיקאי ישראל צריכים לתפכח, להתעורר ולפעול למען המדינה והאזרחים אחרת המדינה תקרוס וחבל לי. למה אתה חושב שחמאס יכול עלינו? אין אחדות. העם מפולג והפילוג מתחיל בכנסת. חמאס משחק איתנו משחקי חתול ועכבר ואנחנו נענים להם. זה לא אמור להיות ככה.
Rasta (לפני ארבעה שבועות)
כמה שאת פטריוטית סקאוט, כתבת נהדר.
אהבתי מאוד את התיאור שלך להתפתחות העולל ועד היוולדו.
בדם יזע ודמעות הקימו את המדינה הזאת והנה 70 שנה אחר כך והמדינה בקרשים... מתי יחול שינוי? עוד מעט בחירות אז אולי השינוי קרוב יותר משנדמה לנו? אה, על מי אני עובד...
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
ורץ, בדיוק אני לומדת על איך השירים השפיעו על המתיישבים. איך שירי ארץ ישראל הראשונים היו שירים שניסו לאגד את המתיישבים שהמולדת הייתה זרה להם, שהגיעו מארצות אחרות לשממה חסרת חן וניסו להעלות להם את המורל והאמביציה לעבודה על ידי כך שהושרו בצוותא. זה מעניין מאוד ומתחבר מאוד להווי הקיבוצי שהושתת על עיקרי הקומוניזם.
כמו בכל דבר אחר, גם כאן הייתה השפעה ברורה של התרבות הרוסית והמזרח אירופאית, גם במוסיקה ובלחן שהיו רוסיים במובהק ואפילו בלבוש [ חולצה רוסית שאפיינה את המתיישבים הראשונים כמו אלכסנדר זייד המסכן שנהרג]
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
רץ- תודה רבה! באמת? לא ידעתי! מעניין מאוד!
רץ (לפני ארבעה שבועות)
יופי - זה מזכיר לי שאבותיי היו בין מייסדי זיכרון יעקב, חדרה וכפר תבור.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, חני.
חני (לפני ארבעה שבועות)
יפה כתבת.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
עמיחי- תודה רבה (-: כן, אה? אני תמיד מרחיבה את הסקירות שלי על עלילת הספר (-:
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
מימי- תודה רבה.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
הסקירה שלך כמעט מייתרת את הספר... :-)
יופי של סקירה.
מימי (לפני ארבעה שבועות)
מרגש!!!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ